פרק כ, א
ושם נקרא. נזדמן, לשון (צפניה א ז,) 'הקדיש קרואיו', (לעיל יג כג,) 'ויקרא אבשלום לכל בני המלך', לשון זימון.

פרק כ, ד
הזעק לי את איש יהודה. שיהו כאן עד שלשה ימים. ואתה פה עמוד. לסוף שלשת ימים הוי זהיר להיות עומד כאן לפני, כי חפץ היה לרדוף אחרי שבע בן בכרי.

פרק כ, ה
ויוחר מן המועד. אשכחינהו לרבנן דפתחו במסכתא, כדאיתא בסנהדרין (מט א).

פרק כ, ו
אתה קח את עבדי אדוניך. אחרי אשר איחר עמשא שר הצבא, ולא הביא את צבא יהודה, קח אתה מן הנמצאים סביבי, ורדוף אחריו. והציל עינינו. והציל עצמו מעינינו, והרי זה מקרא קצר.

פרק כ, ח
מצומדת על מתניו. סמוכה מאוד לגופו לרוחב מתניו, שלא כדרך חוגרי חרב, כדי שתהא נוחה ליפול, ולא יצטרך להוציאה מתערה. והוא יצא. כנגד עמשא. ותפול. החרב מתערה, לפי שהיתה חלקה ולטושה, ואינה תלויה לצד ירכו אלא לרוחב מתניו, וכמעט ששח עצמו לצד הארץ, נפלה מתערה ואחזה בימינו, ולא הכיר עמשא בדבר. כאשר ראה כל הבא עליו ועמד. כאשר ראה האיש, שכל הבא עליו היה עומד.

פרק כ, יג
כאשר הוגה. כאשר הומשך, כמו (משלי כה ד,) 'הגו סיגים מכסף', וכמו (שם פרק ה,) 'הגו רשע לפני מלך'.

פרק כ, יד
ויעבר בכל שבטי ישראל. שבע בן בכרי, לפתותם שימליכוהו עליהם. וכל הברים. לא ידעתי מהו.

פרק כ, טו
ותעמוד בחל. [תרגום] ואקיפו משריין. ויש פותרים, ותעמוד בחל, לשון (איכה ב ח,) חיל וחומה, הפילו החומה החיצונה, ונתחזקה לעמוד על ידי הפנימית.

פרק כ, יז
האתה יואב. שנאמר בך (להלן כג ח,) יושב בשבת תחכמוני.

פרק כ, יח
דבר ידברו בראשונה לאמר. היה לך לדבר לשלום בראשונה, אם שלום יענוך ויפתחו לך, לא היה לך להלחם עליהם. שאול ישאלו באבל. אם שאלו בני חילך בשלום העיר הזאת, ששמה אבל. וכן התמו. מיד היו בני העיר משלימים עמכם.

פרק כ, יט
אנכי שלומי אמוני ישראל. אני מבני העיר, ששלמים ונאמנים לישראל ולמלך. ומדרש אגדה (בראשית רבה צד ט, ובילקוט שמעוני כא,) סרח בת אשר היתה, אני השלמתי נאמן לנאמן, על ידי נגלה ארונו של יוסף למשה, אני הגדתי ליעקב כי יוסף חי.

פרק כ, כ
חלילה חלילה לי. חלילה לי, חלילה למלך.

פרק כ, כא
נשא ידו במלך בדוד. במלך אפילו אינו דוד, חייב מיתה, ובדוד אפילו אינו מלך, חייב מיתה, וכל שכן במלך בדוד, כך נדרש במדרש קהלת (ט יח).

פרק כ, כב
ותבא האשה אל כל העם בחכמתה. שנינו בתוספתא (תרומות סוף פרק ז,) אמרה להם, הואיל והוא נהרג והם נהרגין, תנוהו להם, אם היה יכול להנצל, כגון שהוא מבפנים ואתם מבחוץ, ואתם בסכנה והוא יכול להמלט, אין דוחין נפש מפני נפש להורגו בשביל הצלתכם, אבל עכשיו שגם הוא יהרג עמכם, הואיל ונהרסו החומות ואין כח להמלט, מוטב ימות לבדו ואל תמותו עמו. רבי שמעון אומר, כך אמרה להם, המורד במלכות בית דוד חייב מיתה.

פרק כ, כג
ויואב אל כל הצבא. אף על פי שאמר דוד על עמשא (לעיל יט יד,) כי שר צבא אשימך תחת יואב, עכשיו שמת עמשא, לא זז יואב ממקומו, ועל ידי יואב הוזקק למנות את חבריו.

פרק כ, כו
עירא היארי. תרגם יונתן: עירא יאיראה דמן תקוע. וכן הוא קרוי בספר הזה (לקמן כג כו,) עירא בן עיקש התקועי. ויאירי נקרא, על שם ששנינו במנחות (פה ב,) תקוע אלפא לשמן, ששמן זית מצוי לשם, שממנו מדליקין הנרות. היה כהן לדוד. לו היה נותן כל מתנות כהונה שלו, כך אמרו רבותינו (עירובין סג א). ופשוטו של מקרא, שעשאו שר ושופט.