פרק כג, א
ואלה דברי דוד. נבואת דוד אחרונים, ומי הם הראשונים, דברי השירה האמורים למעלה, אבל בכל שירות ותשבחות שאמר, אין נקראים דברים. הוקם על. הוקם למעלה. ונעים זמירות ישראל. אין ישראל משוררים במקדש, אלא שירותיו וזמירותיו.

פרק כג, ב
דבר בי. השרה בי רוח קדשו ונדבר בי, וכל לשון נבואה, נופל בו לשון דבר, כמו (במדבר יב ב, ) 'הרק אך במשה דבר הלא גם בנו דבר' (שם פרק ו,) 'אדבר בו' וטעמו של דבר לפי שהרוח נכנס בו בקרב הנביא, ומדבר בו.

פרק כג, ג
לי דבר צור ישראל. אלי דבר וצוה צור ישראל, שאהיה מושל באדם, בישראל שנקראו אדם, שנאמר (יחזקאל לד לא,) אדם אתם יבמות סא א, ואהיה צדיק מושל וירא אלהים. ורבותינו (מועד קטן טז ב) פירשוהו בלשון אחר, אמר דוד, אלהי ישראל לי דבר, אלי דבר צור ישראל, מושל באדם אני, ומי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזירה והוא מבטלה. אבל לפי ישוב המקראות, הראשון הוא פשוטו של מקרא.

פרק כג, ד
וכאור בוקר יזרח שמש. והבטיחני שתלך גדולתי הלוך וגדל, כאור נוגה אשר הולך ואור.
בוקר לא עבות. אור שאינו אפל. מנוגה ממטר דשא מארץ. מאיר בקרי יותר מנוגה הבא ממטר, כחום צח עלי אור, כשהמטר יורד על הארץ מלאה דשאים, והשמש זורח עליו ומבהיק. וכן פתרונו, יותר מנוגה הבא ממטר של דשא מארץ.

פרק כג, ה
כי לא כן ביתי עם אל. שיהא בוקרי עבות. כי ברית עולם. התורה אשר שם לי, ערוכה בכל ביתי ושמורה. כי כל ישעי וכל חפץ. צרכי מוכנים לפניו, והרי זה מקרא קצר. כי לא יצמיח. עוד למלך אחר מלכותי. דבר אחר: כי ברית עולם שם לביתי, להיות מלכותי קיימת, והברית ערוכה בכל, בפי כל הנביאים.

פרק כג, ו
כקוץ מונד. קרדו"ן בלע"ז, שבקטנותו רך נע ונד, וסופו מתקשה, עד אשר לא ביד יקחוהו.

פרק כג, ז
ואיש יגע בהם ימלא. צריך שילבש את בשרו ברזל, וימלא ידו בכלי זיין לקצצו. ובאש שרוף ישרפו בשבת. ואין שם תקנה אלא שריפה, ולשבת ולהתחמם כנגדם, כך הרשעים אין להם תקנה, אלא שריפה בגיהנם. בשֶׁבֶת. הקב"ה יושב על כסא הדין.

פרק כג, ח
אשר לדוד יושב בשבת. יושב בשבת סנהדרין, והוא תחכמוני, והוא ראש השלישי, אב בנוי בחכמה ובגבורה, בשלשה דברים הללו הוא ראש, כמו שנאמר (שמו"א טז יח,) ונבון דבר ואיש תואר וגבור חיל. עדינו העצני. כשעוסק בתורה, כורך ומקשר עצמו כתולעת, כמו (איוב לח לא, ) 'מעדנות כימה', וכשיוצא למלחמה, היה קשה כעץ, והורג שמונה מאות חלל במלחמה אחת (מועד קטן טז ב).

פרק כג, ט
בן דודו. כך שמו. בשלשה הגבורים. המעולים שבגבורים. בחרפם בפלשתים. תקעו כף להלחם בהם ולנצחם.

פרק כג, י
אך לפשט. תרגם יונתן: לחלצא קטיליא, לא היה איש לעזרו להרוג, אלא כולם פושטים אחריו את החללים.

פרק כג, יא
הררי. מן ההר. לחיה. לגדוד כחיות השדה.

פרק כג, יג
מהשלשים ראש. תרגם יונתן: מגברי רישי משריתא.

פרק כג, יד
ומצב פלשתים אז בית לחם. החיל היה חונה בעמק רפאים, ושלחו מצב שלהם לבית לחם.

פרק כג, טו
מי ישקני מים. אמרו רבותינו (בבא קמא ס, ב) הוצרך לשאול שאלה מסנהדרין היושבים בשער בית לחם.

פרק כג, טז
ויסך אותם לה'. כך אמר, מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה, אין אומרין שמועה מפיו, ומאי ויסך אותם לה', דאמרינהו משמיה דגמרא (שם סא א).

פרק כג, יז
הדם האנשים. לשון תמיהה.

פרק כג, יט
ועד השלשה לא בא. [תרגום] ולתלת גברין לא מטא.

פרק כג, כ
את שני אראל מואב. [תרגום] ית תרין רברבי מואב. ורבותינו אמרו (ברכות יח ב,) שלא הניח כמותו, לא במקדש ראשון, ולא במקדש שני. אריאל מואב. על שם שבנאו שלמה, שבא מרות המואביה.

פרק כג, כג
מן השלשים. כל שלשים שבפרשה זו תרגם יונתן: גבריא.

פרק כג, לט
שלשים ושבעה. ואינן מנוין כאן, ואני אומר, יואב לא הוצרך להזכיר, שהוא שר הצבא, ושאר שחסרו, שמא בני (ישי) [צ"ל ישן] שלשה או ארבעה היו.