פרק ג, ג
ומשנהו כלאב. ובמקום אחר הוא קורא אותו ומשנהו דניאל, ולמה נקרא שמו כלאב, אמר רבי יצחק, שהיו ליצני הדור אומרים, מנבל היתה אביגיל מעוברת, נהפך קלסתרו ונדמה לאביו. ורבותינו אמרו (ברכות ד א,) שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה.

פרק ג, ה
לעגלה. זו מיכל, שהיתה חביבה עליו, וכן הוא אומר (שופטים יד יח,) 'לולא חרשתם בעגלתי'. והכתיב (לקמן ו כג,) 'ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה', עד יום מותה לא היה לה מאותו מעשה ואילך, קודם אותו מעשה הוי לה.

פרק ג, ו
היה מתחזק. בכל כח על בית שאול להעמיד מלכותו.

פרק ג, ח
הראש כלב אנכי אשר ליהודה. כלום אני חשוב אפילו כראש שומר הכלבים אשר לדוד, אך לפי הנקוד, שהטעם תחת הראש, וכלב אנכי מוקף במקף, כך פירושו, הראש, וכי אחפוץ להיות ראש בביתך, טוב לי להיות כלב והדיוט בבית דוד, וכן תרגם יונתן. היום אעשה חסד. מעתה נאה לי לעשות חסד עם בית שאול ועם כל אוהביו, כאשר עשיתי עד הנה ולא המציתיך ביד דוד.

פרק ג, יב
תחתיו לאמר. [תרגום] מאתריה למימר מקיימנא במאן דעבד ארעא. למי ארץ. לשון שבועה, במי שהארץ שלו. דבר אחר: תחתיו, שמו הזכיר תחלה באגרת, ואחר כך הזכיר שם דוד, ולכך נענש, כתב, ממני אבנר שר צבא ישראל, לדוד מלך ישראל, שלום. למי ארץ. למי שהמלכות הגון לו, אני שולח לו לאמר, כרתה בריתך וגו'.

פרק ג, יג
לפני הביאך. לפני ראותך פני, הביאך את מיכל.

פרק ג, טו
מעם איש. תרגם יונתן, מלות בעלה.

פרק ג, טז
הלוך ובכה. על מצוה ההולכת ממנו, שכל אותן השנים נעץ חרב בינו לבינה במטה, ולא נכשל בה.

פרק ג, יז
ודבר אבנר היה. קודם לכן.

פרק ג, יח
אמר אל דוד. על דוד, ואינו זז ממשמעות אל.

פרק ג, כב
מהגדוד. פשטו בגדוד, לשלול על האויב. מבור הסרה. שם מקום. ורבותינו אמרו (סנהדרין מט א,) בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג, על שלא החזיק דברי דוד בצפחת המים אשר לקח מראשותיו של שאול, וגם על כנף המעיל של שאול אמר שמא אחד מן הסירים (קוצים) נאחז בו וקרעו.

פרק ג, כז
אל תוך השער. לפני סנהדרין, להשפט על דם עשהאל אחיו. בשלי. בשגגה, שלא הבין אבנר שבלבו להרגו, וסרס המקרא, ויטהו יואב בשלי, אל תוך השער לדבר אתו.

פרק ג, כט
יחולו. ינוחו, יחולו דמי אבנר. על מקרא שלפניו הוא מוסב, שאמר נקי אני וממלכתי מדמי אבנר, יחולו דמיו על ראש יואב, דמי הנזכרים במקרא שלפניו. ומחזיק בפלך. נשען על מקלו מחמת חולי הרגלים.

פרק ג, ל
הרגו לאבנר. כמו את אבנר, ודומה לו (ישעיהו לח יד,) עשקה לי ערבני, עשקה אותי, וכן (במדבר יב יג,) 'רפא נא לה', רפא אותה, וכמוהו (דהי"ב יז ז,) שלח לשריו לבן חיל לעובדיה וגו' ללמד בערי יהודה, ופתרונו, שלח את שריו את בן חיל.

פרק ג, לג
הכמות נבל. הכמות רשע בחרב.

פרק ג, לד
ידיך לא אסורות. היו ואיך נפל גבור כמותך לפני בני עולה.

פרק ג, לה
להברות. לשון סעודה.

פרק ג, לט
ואנכי היום רך. [תרגום] ואנא יומא דין הדיוט ומרבי למלכא.