פרק ז, א
וה' הניח לו. אמר, הרי נתקיים (דברים יב י,) 'והניח לכם מכל אויביכם וגו'', מה כתיב אחריו, 'והיה המקום אשר יבחר וגו'', מעתה עלינו לבנות בית הבחירה.

פרק ז, ד
ויהי בלילה ההוא. אמר רבי חנינא בר פפא, אמר לו הקב"ה לנתן, האדם הזה שאני משלחך אצלו, מהיר הוא, שמא ישכור פועלים ונמצאתי מפסידו, מהר ואמור לו, לא אתה תבנה הבית. רבי סימון אומר, האדם הזה שאני משלחך אצלו, נדרן הוא, כענין שנאמר
(תהלים קלב ב ג,) אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב 'אם אבא באהל ביתי', שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך, ונמצאתי מפסידו (ילקוט שמעוני רמז קמג).

פרק ז, ו
באהל ובמשכן. משכן שילה לא היתה בו תקרה, אלא בית של אבנים מלמטן, ויריעות מלמעלן.

פרק ז, ז
הדבר דברתי. לשון תמיה הוא, לכך הוא נקוד ה"א חטף פת"ח, והדל"ת רפי.

פרק ז, ח
מן הנוה. דיר הרועים, כמו (צפניה ב ו,) 'נות כרות רועים'.

פרק ז, ט
כשם הגדולים. זהו שאומרים מגן דוד. ואכריתה את כל איביך ולכך עלה על לבך לבנות הבית, כמה שכתוב בתורה.

פרק ז, י
ושמתי מקום. עוד אני חפץ להשקיט, שיהא שקט ושליו את עמי בימי בנך.

פרק ז, יא
ולמן היום אשר צויתי. מחובר על העליון, ולא יוסיפו לענותו כאשר בראשונה קודם השופטים, וכאשר עשו מימי השופטים עד כאן. והניחותי לך. יותר ויותר, עד שתנוח מכל אויביך. והגיד לך ה'. היום על ידי, כי בית יעשה לך להושיב בנך על כסאך, ויתקיים לך בית המלכות, והוא יבנה הבית.

פרק ז, יד
בשבט אנשים. זה הדד ורזון בן אלידע. ונגעי בני אדם. זה אשמדאי, שדחהו ממלכותו, והשדים בני אדם הראשון הם, שכל מאה ושלשים שנה שפירש אדם מאשתו במות הבל, היו הרוחות מתייחמות ויולדות הימנו (ילקוט שמעוני רמז קמו).

פרק ז, יח
וישב לפני ה'. לפני הארון. עד הלם. שהמלכתני.

פרק ז, יט
גם אל בית עבדך. להמליך את בני אחרי. וזאת תורת האדם. בתמיה, ראוי להתבשר כן לבשר ודם. דבר אחר: עשית לי כמו שעשית לאדם הראשון, שהראית לו דורות העתידים לצאת ממנו.

פרק ז, כ
ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך. מה אשאל עוד. אתה ידעת את עבדך. נתת לי כל צרכי, כמו (משלי יב י, ) 'יודע צדיק נפש בהמתו'.

פרק ז, כא
בעבור דברך. להקים מה שאמרת לשמואל, להמליכני. וכלבך. רצונך הוא, ולא שאני כדאי. להודיע את עבדך. הבשורה שבשרתני.

פרק ז, כג
אשר הלכו אלהים. משה ואהרן, שנאמר (שמות ז א,) 'נתתיך אלהים לפרעה', וכן תרגם יונתן: דאזלו שלוחין מן קדם ה'. לפדות לו לעם. כך אמרו השלוחים לישראל, הקב"ה שלחנו לפדות לו לעם, ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה. ונוראות. עשית לארצך לאחר שיצאו משם, ומה הם הנוראות, מפני עמך, לגרש עמים ואלהיהם, ומקרא זה חסר לגרש, ובדברי הימים (א יז כא) פירשו, לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים ואלהיו, ואינו חסרון, כי ממשמע שנאמר מפני עמך גוים, אנו שומעין לשון טרודין וגירושין.

פרק ז, כח
אתה הוא האלהים. שליט, ויש בידך יכולת לקיים.

פרק ז, כט
הואל. רצה.