ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו.
אמר ר' יהודה אמר רב:
לעולם לא יביא אדם עצמו לידי ניסיון, שהרי דוד הביא עצמו ליד ניסיון ונכשל.
אמר לפניו: רבש"ע, מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד?
אמר ליה: מינסו לי ואת לא מינסת לי.
אמר לפניו: רבש"ע, בחנני ה' ונסני.
אמר ליה: מנסינא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא מודעתינהו ואת קא מודענא לך דאינסינא יתך בדבר ערווה, מיד ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו.

אמר ר' יהודה אמר רב:
שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה.

דאמר ר' יוחנן:
אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע, והיינו דכתיב: ויתהלך על גג בית המלך.
בת שבע הוה חייפא רישה תותי חלתא, אתא שטן אידמא ליה (כטביא) [כצפרתא] פתק ביה גירא. (בהדי דקא פרחא) [פתקא לחלתא] איגליה וחזייה, מיד: וישלח דוד (מלאכים) [וידרוש] לאשה.
והיינו דכתיב: בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי.
איכו זממא נפל ליה בפומיה דמאן דסני, ולא לימא כי האי מילתא.

הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החיתי.
דורות הראשונים מנא לן דבתמני אוליד?
דכתיב: הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי.
וכתיב: אליעם בן אחיתופל הגילוני.
וכתיב: וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה.
וכתיב: ויהי לשנתים ימים ויהיו גנוזים לאבשלום.
וכתיב: ואבשלום ברח וילך גשורה ויהי שם שלש שנים.
וכתיב: וישב אבשלום בירושלים שנתיים ימים.
וכתיב: ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך.
וכתיב: ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק.
ואומר: אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם.

ותניא:
כל שנותיו של דואג האדומי אינם אלא ל"ד ושל אחיתופל אינם אלא ל"ג, כמה הויא להו?
תלתין ותלת, דל שבע דהוה שלמה פשו להו עשרים ושית, דל תרתי דתלתא עבורי, אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד.
ממאי דילמא תרוויהו בתשע תשע אוליד, ובת שבע הוא דאולידא בשית משום דאתתא בריא הויא, תדע דהוה לה ולד מעיקרא?
אלא מהכא: בן ארבעים שנה וגו'
(העתק מרמז כ"ג).
בן ארבעים שנה אנכי היום
תנו רבנן:
ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחד,
ימי אהל מועד שבגלגל י"ד שנה שבע שכבשו ושבע שחלקו,
ימי אהל מועד שבנוב וגבעון נ"ז,
נשארו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחד.

ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים חסר אחד מנלן?
דאמר מר:
שנה ראשונה עשה משה את המשכן.
בשניה הוקם ושלח מרגלים.
י"ד בגלגל.

שבע שכבשו מנא לן?
דקאמר כלב: בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה ועתה הנה אנכי שמונים וחמש שנה.

כי עברו לירדן בר כמה הוה?
בר שבעים ותמני, וקאמר: בן שמונים וחמש, הרי שבע שכבשו.

ושבע שחלקו מנא לן?
אי תימא מדשבע כבשו שבע חלקו.
ואי תימא מדלא אשכח י"ד שנה אחר שהוכתה העיר, שבנוב וגבעון נ"ז, דכתיב: ויהי בהזכירו את ארון האלהים ויפול מעל הכסא.

ותניא:
כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו להם לנוב, כשמת שמואל חרבה נוב ובאו לגבעון, וכתיב: ויהי כשבת ארון האלהים בקרית יערים וירבו הימים ויהי עשרים שנה...

הבו את אוריה אל מול פני המלחמה
וכן כתב דוד ליואב ועשה כן ונהרג נתקבצו כל שרי החיל על יואב, שנאמר: אוריה החתי כל שלשים ושבעה, הראה להם את הכתב, ולכך כתיב: ואשר עשה לי יואב בן צרויה.