ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא (אליו) [לו] ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו.

אמר רבא:
בתחילה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ואחר כך קראו איש.

ואת הכבשה ישלם ארבעתים
אמר ר' יהודה בר חנינא:
א"ל הקב"ה לדוד:
אתה נאפת אחת ט"ז נואפות לך.
אתה רצחת אחד ט"ז נרצחים לך.

ארבעתים
ארבעה על ארבעה הם ט"ז.

ואתנה לך את בית אדוניך
תמן תנינן:

מלך אין נושאין אלמנתו.

ר' יהודה אומר:
נושא מלך אלמנתו של מלך, שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר: ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדונך בחיקך.
אמרו לו: נשים הראויות לו מבית המלך.

ומאן נינהו?
מירב ומיכל.

מדוע בזית את דבר ה'
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו, אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו?!

אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע?
שבקש לעשות ולא עשה.

אמר רב:
רבי דאתי מדוד, מהפך בזכותיה דדוד, ואומר: מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע, משונה רעה זו מכל רעות שבתורה, שכל רעות שבתורה כתיב בהן: ויעש הרע וכאן כתיב: לעשות שבקש לעשות ולא עשה.

את אוריה החתי הכית בחרב
שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנו.

ואת אשתו לקחת לך לאשה
לקוחין יש לך בה.
דאמר ר' שמואל בר נחמני:
כל היוצא למלחמת של דוד גט כריתות כותב לאשתו, שנאמר: ואת עשרת חריצי החלב תביא לשר האלף וגו'.

מאי ואת ערובתם תקח?
תני רב יוסף:
דברים המעורבים בינו לבינה.

ואותו הרגת בחרב בני עמון
הרי הוא לך כחרב בני עמון.
מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו, אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו.

מאי טעמא?
מורד במלכות הוה, דקאמר ליה: ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה.

אמר רב:
כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה דבר, רק בדבר אוריה החתי.

שנו רבותינו:

האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש הוא חייב ושולחו פטור.

שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא:
שולחו חייב, שנאמר: ואותו הרגת בחרב בני עמון.

ואידך?
הרי הוא לך כחרב בני עמון, מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו וכו' (כדלעיל).

גם ה' העביר חטאתך לא תמות
אמר ר' יוחנן:
שלשה דברים היה דוד מצטער עליהם והרחיב לו הקב"ה בהם, ואלו הן:
על בית המקדש.
וכן הוא אומר: אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום.
והרחיב לו הקב"ה ומצא את המקום, שנאמר: ויאמר דוד זה בית אלהים.

ואחת על אשת אוריה החתי שהיו ישראל מליזין עליו, אפשר דוד ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב, יש לו תשועה?!
אין ישועתה לו באלהים סלה.
והרחיב לו ואמר לו: גם ה' העביר חטאתך לא תמות.

שלישית שהיו ישראל אומרים: מה דוד סבר שהמלכות נשתלה מן בנה של בת שבע?!
והרחיב לו הקב"ה, ואמר: הנה בן נולד לך ושלמה יהיה שמו.

אמר ר' יהודה:
כל הבנים אינם נולדים הם, ומהו הנה בן נולד לך?
לרפאתך מן העויא שלך על ידי נתן הנביא, שנאמר: וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה.

וינחם דוד (אל) [את] בת שבע אשתו ויבא אליה
אבל אסור בתשמיש המטה.
מנא לן?
דכתיב: ויבא אליה וישכב עמה מכלל דמעיקרא הוה אסור.

ויקרא את שמו ידידיה
יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים.
יבא ידיד, זה שלמה, שנאמר: וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה.
בן ידיד, זה אברהם, שנאמר: מה לידיד בביתי.
ויבנה ידיד, זה בית המקדש, שנאמר: מה ידידות משכנותיך.
לידיד, זה הקב"ה, שנאמר: אשירה נא לידידי.
בחלקו של ידיד, ידיד ה' ישכון לבטח עליו.
ויתכפרו בו ידידים, אלו ישראל, שנאמר: נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה.

ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד
והלא פוחתת את הראש?
ר' הונא בשם ר' יוסף:
אבן טובה הייתה בה יפה ככר זהב.

ודכוותה:
ומרדכי יצא מלפני המלך וגו' ועטרת זהב גדולה.
אמר רבי חייא בר' יוסי:
שהיו דמיה כפולין.