ותשטח עליו הריפות
(כתוב ברמז תתרנ"ג).

ויצו אל ביתו ויחנק
אמר רמי בר יחזקאל:
מנין למתנת שכיב מרע מן התורה?
שנאמר: ויצו בצואה בעלמא.

תנו רבנן:
שלשה דברים ציוה אחיתופל לבניו:
א"ל: בני, אל תהיו במחלוקת,
ואל תמרדו במלכות בית דוד,
ויו"ט של עצרת ברור זרעו חטים.

מר זוטרא אמר:
בלול איתמר.

אמרי נהרדעי משמיה דר' יעקב:
לא ברור ממש ולא בלול ממש, אלא בלול ורוח צפונית מנשבת זהו ברור.

ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי
שנו רבותינו:
ארבע מתו בעטיו של נחש, אלו הן:
בנימן בן יעקב.
עמרם אבי משה,
וישי אבי דוד,
וכלאב בן דוד.

וכלהו גמרא, לבר מישי דמפרש ביה, דכתיב: ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא. ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש.
וכי בת נחש הייתה והלא בת ישי הייתה, דכתיב: ואחיותיהם צרויה ואביגיל?!
אלא בת מי שמת בעטיו של נחש.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון?
אמר להם: מצווה קלה ציוויתיו ועבר על ציוויי.
אמרו לפניו: רבש"ע, והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה מאל"ף ועד ת"ו?
א"ל: מקרה אחד לצדיק ולרשע.

ופליגא דר' אמי, דאמר ר' אמי:
אין מיתה בלא חטא, דכתיב: הנפש החוטאת היא תמות.
ואין יסורין בלא עון, דכתיב: ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.

ויהי כבוא דוד מחניימה
זה ריטמיש.

ושובי בן נחש
זה חנון בן נחש.

ולמה נקרא שמו שובי?
רבי אומר:
(נז) שישב יצרו לשעה.

רבנן אמרין:
שעשה תשובה ודאי.

ומכיר בן עמיאל וגו' וברזילי הגלעדי
מיד התחילו מכבדין אותו, שנאמר: משכב וספות וגו'. (משכב וספות).

אמר רב:
תרי מיני שתיתא שדר ליה ברזילי לדוד, שנאמר: משכב וספות וכלי יוצר וגו'.

משכב
אלו (פולוסיקא) [כרים וכסתות].

ספות
אלו חביות של יין.

וכלי יוצר
הבאים מחמת ריתמא.

וחטים ושעורים
כמשמעו.

וקלי
אלו קליות.

ודבש וחמאה וצאן
כמשמען.

ושפות
אלו גבינים של חלב, שהוא יונקרא שלא היה יכול הזבוב לעמוד עליהם אלא היה נופל מהם. כיון שראה דוד כן, התחיל אומר: מאלו הייתי מתיירא והשלימו לי, אינו מהם אלא מאת הקב"ה, שנאמר: ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, התחיל לומר: מזמור לדוד.