תנו רבנן:
אבשלום בשערו מרד, שנאמר: וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל וגו' ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים וגו' ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך.

תאנא:
אבן שאנשי טבריה וצפורי שוקלין בה, לפיכך נתלה בשערו, שנאמר: ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר.
שקל ספסירא בעא למפסקיה.

תאנא, דבי רבי ישמעאל:
באותה שעה נבקעה שאול מתחתיו.

וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום אבשלום בני בני וגו'
הני תמניא בני, שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהינום.

ואידך איכא דאמרי:
דקריב רישייה לגבי גופיה.

ואיכא דאמרי:
דאתייה לעלמא דאתי.

ואבשלום לקח ויצב לו בחייו
אמר ר' שמעון בן לוי:
שלקח מקח רע לעצמו.

את מצבת אשר בעמק המלך
אמר ר' חנינא בר פפא:
בעצה עמוקה של מלכו של עולם, הנני מקים עליך רעה מביתך.

כיוצא בו אתה אומר: וישלחהו מעמק חברון,
אמר רבי חנינא בר פפא:
מאותה עצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, שנאמר: ידוע תדע כי גר יהיה וגו'.
כי אמר אין לי בן, ולא הוה ליה בנים, והכתיב: ויוולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת?!

אמר ר' יצחק בר אבדימי:
שלא היה ל בן הגון למלכות.

רב חסדא אמר:
גמירי: כל השורף תבואתו של חברו אין מניח בן ליורשו, ואיהו קלייה ליואב, דכתיב: ויאמר אבשלום אל עבדיו ראו חלקת יואב על ידי ולו שם שעורים לכו והציתוה באש.
וכתיב: ויציתו עבדי אבשלום את החלקה אשר ליואב באש.

היה רבי מאיר אומר:
במידה שאדם מודד בה מודדין לו.
אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו, ולפי שבא אל עשר פלגשי אביו, לפיכך נתנו בו עשרה לונביות, שנאמר: ויסבו עשרה (אנשים) [נערים] נושאי כלי יואב.

ולפי שגנב שלש לבבות:
לב אביו
ולב בית דין
ולב ישראל
לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים, שנאמר: ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום (ויחזק ראשו) [עודנו חי] בלב האלה.

האלה לא היה לה לב ונתן לה לב.
הים לא היה לו לב ונתן לו לב, שנאמר: קפאו תהומות בלב ים.
השמים לא היה להם לב ונתן להם לב, שנאמר: עד לב השמים.
יבוא הים שלא היה לו לב ונתן לו לב ויפרע מן המצרים שהיה להם לב ושעבדו את ישראל בכל מיני פורענות.
תבוא האלה שלא היה לה לב ונתן לה לב ויפרע מאבשלום שהיה לו לב וגנב שלש לבבות.
יבואו השמים שלא היה להם לב ונתן להם לב ויורידו המן לישראל, שהיה להם לב ושמרו את התורה בכל לבבם ובכל נפשם.

ויכו את אבשלום וימיתוהו
תניא היה ר' מאיר אומר:
אבשלום אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר: ויכו את אבשלום בעולם הזה.
וימיתוהו לעולם הבא.

אמר ר' אחא:
מצינו שכל המלמד סניגוריה על ישראל הקב"ה מרוממו בעולם, דכתיב: ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם.

ממי את למד?
מאחימעץ בן צדוק, שנאמר: ואחימעץ בן צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה, ויאמר שלום לנער לאבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי את ההמון וגו' ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמד.

אמר רבי אבא בר כהנא:
אם היה דוכוס איתעביד, איפרכוס ואי היה איפרגכוס איתעביד אסטרטליטוס.

והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדוני המלך וגו' ויאמר המלך אל כושי השלום לנער לאבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער אויבי אדוני המלך וירגז המלך
אמר ר' יצחק בר חנינא:
הראה (ללוכידין) [לו כידון] שלו שדקרו אותו.

והלא דברים ק"ו:
ומה אחימעץ שלא דבר על בנו של מלך לא טובה ולא רעה זכה לכל הכבוד הזה, מי שהוא מלמד סניגוריה על בניו של מקום עאכ"ו.