היום יומת איש וגו'
ראה דוד ברוח הקדש אדם עומד ממנו ועתיד לעשות תשועה גדולה ונקרא איש יהודי, בזכותו ניצל.
אמר הקב"ה לדוד: אתה הצלת את שמעי בשביל שיוליד את הצדיק, על שמך אני כותבו שנאמר: איש יהודי, על זה נאמר: זכר צדיק לברכה זה מרדכי.
ושם רשעים ירקב זה המן וחבריו.

ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך וגו'
רב אמר:
קבל דוד לשון הרע, דכתיב: ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר.
וכתיב: וישלח המלך דוד ויקחהו וגו' מלו דבר.
מכדי חזייה דשקרא הוה, כי הדר אלשין עילויה מאי טעמא קבל מניה. ומנא לן דקביל מניה? דכתיב: ויאמר המלך אל ציבא הנה לך כל אשר (לאדוניך) למפיבושת.

ושמואל אמר:
לא קבל דוד לשון הרע, דברים ניכרים חזא ביה, דכתיב: ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך וגו'.
וכתיב: ויאמר אדוני המלך עבדי רמני וגו' וירגל בעבדך וגו' ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך וגו' ויאמר מפיבושת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו.
א"ל: אני אמרתי: מתי תבוא בשלום, ואתה עושה בי כך לא עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך בשלום, והיינו דכתיב: ובני יהונתן מריב בעל.
וכי מריב בעל שמו והלא מפיבושת שמו?!
אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצאת בת קול ואמרה לו: נצא בר נצא, נצא הא דאמרן, בר נצא, דכתיב: ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל על עסקי נחל.

אמר רב יהודה אמר רב:
בשעה שאמר דוד למפיבושת: אתה וציבא תחלקו את השדה, יצאה בת קול ואמרה: רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות.

ואמר רב יהודה אמר רב:
אלמלי לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו.

בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע
מכאן שרשעתם של זקנים משתנית.

אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה
מכאן לשפתותיהם של זקנים שהם מתרפטות.

אם אשמע עוד
מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות.

בקול שרים ושרות
שדומות עלי כשיחה.

אמר רב:
ברזילי הגלעדי שקרא הוה, דהא אמתא דבי רבי בר תשעין ותרתין שנין וטעמא קדרא.

רבא אמר:
ברזילי הגלעדי שטוף בזמה הוה, וכל השטוף בזימה זקנה קופצת עליו.