ויהי רעב בימי דוד
עשרה רעבון באו לעולם:
אחד בימי אדם הראשון, שנאמר: ארורה האדמה בעבורך.
ואחד בימי למך, מן האדמה אשר אררה ה'.
ואחד בימי אברהם, שנאמר: ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה.
ואחד בימי יצחק, שנאמר: ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון.
ואחד בימי יעקב, שנאמר: כי שנתים הרעב.
ואחד בימי שפוט השופטים.
ואחד בימי דוד ויהי רעב בימי דוד.
ואחד בימי אליהו, שנאמר: אם יהיה טל ומטר.
ואחד בימי אלישע, ויהי רעב גדול בשומרון.
ואחד שהוא מתגלגל ובא לעולם.
ואחד לעתיד לבוא, שנאמר: לא רעב ללחם ולא צמא למים.

ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר ר' יצחק:
עקר אותנטיא שלו לא היה אלא בימי דוד, ולא היה ראוי לבא אלא בימי שאול, אלא שהיה שאול גרופית של שקמה, גלגל הקב"ה והביאו בימי דוד.
שילא חטא ויוחנא משתלמא?!

משל לזווג שהיה ידו מלאה כוסות ודייטרוטין. בשעה שהיה מבקש לתלות קופתו, היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה, ואחר כך תולה את קופתו.
לפיכך לא באו כלם בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גיבורים שהם יכולין לעמוד בהן.

ר' ברכיה צווח עליהון:
נותן ליעף כח.

רעב שהיה בימי אליהו, רעב של בצורת הייתה, שנה עבדא שנה לא עבדא.
רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה הייתה, עד היות ראש חמור בשלושים כסף.

רעב שהיה בימי שפוט השופטים
רב הונא בשם ר' דוסא אמר:
מ"ב סאה היה ונעשו מ"א.

והתנן:

לא יצא אדם חוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים של חטים הולכות בסלע.

אמר ר' שמעון:
אימתי?
בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא חוצה לארץ.

ויהי רעב בימי דוד שלש שנים
שנה ראשונה אמר להם:
שמא עובדי ע"א יש בכם?
שנאמר: ועבדתם אלהים אחרים וגו'.
בדקו ולא מצאו.

שניה אמר להם:
שמא עוברי עבירה יש בכם?
שנאמר: וימנעו רביבים ומלקוש לא היה וגו'.
בדקו ולא מצאו.

שלישית אמר להם:
שמא פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים יש בכם?
שנאמר: נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר.
בדקו ולא מצאו.

מיד אמר אין הדבר תלוי אלא בי, מיד ויבקש דוד את פני ה'.
מאי היא?
אמר ריש לקיש:
ששאל באורים ותומים.

מאי משמע?
אמר ר' אלעזר:
אתיא פני פני
כתיב התם: ולפני אלעזר הכהן יעמוד
וכתיב הכא: ויבקש דוד את פני ה'.

ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים
היכן מצינו בשאול שהמית את הגבעונים?
אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן.

קא תבע לשאול שלא נספד כהלכה, וקא תבע על אשר המית את הגבעונים?
אין, דאמר ריש לקיש:
באשר משפטו פעלו.

באשר משפטו פעלו
אמר דוד: שאול נפקי ליה תריסר ירחי שתא ולאו דרכא למספדיה, נתינים נקרינהו ונפיסינהו.

(ויקרא המלך לגבעונים ויאמר להם) [ויאמר דוד אל הגבעונים] מה אעשה לכם וגו', וברכו את נחלת ה'. ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו.

אמרו שלשה סימנים יש באומה זו:
רחמנים
וביישנים
וגומלי חסדים.

רחמנים, ונתן לך רחמים.
ביישנים, בעבור תהיה יראתו על פניכם.
גומלי חסדים, כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'.
כל מי שיש בו שלשה סימנין הללו ראוי לידבק באומה זו, אין בו ג' סימנים הללו אין ראוי לידבק באומה זו, הדא הוא דכתיב: והגבעונים לא מבני ישראל המה.

ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה
מאי שנא הני?
אמר ר' הונא:
העבירן לפני הארון, כל שארון קולטו למיתה וכל שאין ארון קולטו לחיים.

מתיב רב חמא:
ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול. שלא העבירו.
וכי משוא פנים יש בדבר?
אלא שהעבירו וקלטו ובקש עליו רחמים ופלטו.

ואכתי משוא פנים יש בדבר?
אלא בקש שלא יקלטנו.
והא כתיב: לא יומתו אבות על בנים?!

אמר ר' חייא בר אבא:
מוטב שתעקר אות מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא.

ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחילת קציר
והא כתיב: לא תלין נבלתו?

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי:
מוטב שתיעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיה
והיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבם של אלו?
הללו בני מלכים הם, ופשטו ידיהם בגרים גרורים.
אמרו: אין לך אומה שראויה לידבק בה כאומה זו.
ומה בני מלכים כך הדיוטות עאכ"ו, מיד נתווספו על ישראל מאה וחמישים אלף, שנאמר: ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל וגו'.

ודילמא ישראל הוו?
לא סלקא דעתך, דכתיב: וישבו ישראל ויהודה לבטח איש תחת גפנו.
ואי תימא מהכא: וימצאו מאה וחמשים אלף גרים.

אמר ר' חנא בר אדא:
נתינים דוד גזר עליהם, שנאמר: ויקרא המלך לגבעונים וגו' והגבעונים לא מבני ישראל המה. נתינים משה גזר עליהם, דכתיב: מחוטב עציך עד שואב מימיך. משה גזר לההוא דרא. ואכתי יהושע גזר עליהם, דכתיב: ויתנם יהושע חוטבי עצים.
יהושע גזר בזמן שבהמ"ק קיים, דוד גזר בזמן שאין בהמ"ק קיים.

ותטהו לה אל הצור
אמר ר' אושעיא:
שהייתה אומרת: הצור תמים פעלו.

רבי פנחס אומר:
לאחר (שלש) [שלשים] שנים שנהרג שאול ובניו בא רעב בימי דוד, שלש שנים עמד דוד להתפלל אמר לו הקב"ה: אל שאול ואל בית הדמים על שאול שנמשח בשמן הקדש, ובימיו לא נעשתה ע"ז בישראל וחלקו עם שמואל הנביא, ואתם בארץ (ס) והוא בחוצה לארץ.
מיד עמד וכנס כל זקני ישראל וגדוליהם ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד, ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו שלא שלטה בהם רמה ונטלו אותם ונתנו אותם בתוך ארון ועברו את הירדן, שנאמר: ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו וגו' ויעשו כל אשר צוה המלך.

מה ציוה המלך?
צוה להיות מעבירין ארונו של שאול בכל גבול שבט ושבט, והיה השבט שנכנס בו ארונו של שאול היו יוצאים הם ובניהם ובנותיהם ונשותיהן וגומלין חסד עם שאול ובניו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן, וכיון שראה הקב"ה שגמלו חסד, מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ, שנאמר: ויעתר אלהים לארץ אחרי כן.

סימן קנה

אמר ר' יוחנן:
כל הגוזל את חברו אפילו שוה פרוטה מעלה עליו הכתוב כאלו נטל נשמתו ממנו, שנאמר: כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח.
ואומר: ואכל קצירך ולחמך יאכל בניך ובנותיך.
[ואומר]: מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם.
ואומר: אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים.

מאי ואומר?
וכי תימא הני מלי נפש דידיה אכל דבניו ובנותיו לא?
תא שמע: יאכל בניך ובנותיך.

וכי תימא הני מלי היכא דלא יהיב ליה דמו אבל היכא דיהיב ליה דמי לא?
ת"ל: מחמס בני יהודה.

וכי תימא הני מלי דעביד בידים אבל גרמא לא?
ת"ל: על אשר המית את הגבעונים.

וכי היכן מצינו בשאול שהמית את הגבעונים?
אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקים להם מים ומזון, מעלה עליהם עליו הכתוב כאלו הרגם.

ויקברו את עצמות שאול וגו' ויעתר אלהים לארץ אחרי כן.
מכאן שמיתת הצדיקים מכפרת.

אמר ר' חייא בר אבא:
באחד בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביוה"כ?
ללמד כשם שיום הכיפורים מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת.

אמר ר' אבא בר אבינא:
מפני מה נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה?
אלא מלמד כשם שאפר פרה מטהרת כך מיתת צדיקים מכפרת.

אמר ר' יודן:
מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבור הלוחות?
מלמד שקשה היה לפני הקב"ה מיתתו של אהרן כשבור הלוחות.

ויעתר אלהים לארץ
אמר ר' אלעזר:
למה נמשלה תפלתן של צדיקים לְעֶתֶר?
לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכין דעתו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.

וישבי בנוב אשר ביליד הרפה.
מאי וישבי בנוב?
אמר ר' יהודה אמר רב:
איש שבא על עסקי עון נוב.

אמר לו הקב"ה לדוד: דוד, עד מתי יהיה העון הזה טמון בידך?
על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים,
על ידך נטרד דואג האדומי,
על ידך נהרג שאול ושלשת בניו,
רצונך שיכלה זרעך או שתמסר ביד אויב?
אמר לפניו: רבש"ע, אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי.

יומא חד נפק לשכר בזאי, אתא שטן אידמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא אדרכיה, משכיה עד דאמטי לארעא דפלשתאי כד חזייה ישבי בנוב, אמר: היינו דקטליה לגלית אחי, נקטיה וקמטיה, שדייה תותי בי סדיא וזגא עליה, אמר: איכול ואשתי ואטל לביה כדבעינא, אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא תותיה, שנאמר: תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי.

ההוא יומא פניא דמעלי שבתא הוה, אבישי בן צרויה הוה קא חייף רישיה בארבע גריוי בירא דמיא, אתהפיך מיא והוה דמא, ואיכא דאמרי: אתא פרדא ובכת קמיה.

ואיכא דאמרי:
אתאי יונה ואטריף קמיה. אמר: כנסת ישראל מתילא כיונה, דכתיב: כנפי יונה נחפה בכסף שמע מנה: דו ד מלך ישראל בצערא שרי, אתא לביתיה ולא אשכחיה, שלח לבי מדרשא ולא אשכחיה.
אמר: דוד היכן ניהו?
אמרו ליה: מצפרא נפק ולא אתא?
אמר: תנן:

אין רוכבין על סוסו וכו'

ובשעת סכנה מאי?
עאל איהו לבי מדרשא.
אמרו ליה: שפיר דמי.
רכביה לפרדיה וקם אזיל בתריה, מיד קפצה ליה ארעא, בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אמיה והוה קא טוויא שיראי. כי חזת יתיה פסקתא לפילכא ושדתה, סברת למקטל יתיה בפלכא, אמרה ליה: עולימא, אייתי לי פלך, פתקיה בריש מוחא וקטלה.
כי חזיתיה ישבי בנוב לאבישי דקא אתי, דץ רומיחא בארעא ופתקיה לדוד לעילאי, אמר: ניפול עליה וניקטול.
אמר אבישי שם, ואוקמיה לדוד בין שמיא לארעא.
ונימא איהו?
אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין.
אמר ליה: מאי בעית הכא?
אמר ליה: הכי אמר לי קודשא בריך הוא, והכי אהדרי ליה.
א"ל: אפיך צלותיך.
דאמרי אינשי: בר ברך קירא לזבן ואת לא תצטער.
אמר ליה: אי הכי סייע בהדאי.
מיד ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד דוד.
במה עזרו?
אמר ר' יהודה אמר רב:
שעזרו בתפלה.
אמר אבישי שם ואחתיה.
הזא ישבי בנוב דהוה רהט בתריה, אמר: כי מטו קוביא אמרו ניקום ביה.
כי מטו לבי תרי אמרו בתרי גוריון קטליה לאריא,
א"ל: זיל אשתכח לערפה אמיך בקברא.
חלש חילה לא יכיל לסגויי אמטיוה וקטליה, והיינו דכתיב: אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא (תבא) [תצא] עוד אתנו למלחמה.

מלתא דר' הושעיא רבה עבד פליגא, דכתיב: הרעשת ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה. הרעשת ארץ בימי אברהם, דכתיב: ואבוא היום אל העין היום יצאתי והיום באתי.
פצמתה בימי אליעזר.
רפה שבריה בימי יעקב.
כי מטה בימי ישבי בנוב, הדא הוא דכתיב: וישבי בנוב אניף במגיניה, קפץ דוד לאחרוהי תמני סרי אמין, זה נתירא מזה וזה נתירא מזה.
זה נתירא מזה, אם לאחרוהי קפץ בדין לקמיה מה?
וזה נתירא מזה, אם במגיניה כדון, היאך אנא יכיל ליה?
באותה שעה אמר דוד הלואי היה לי מבני אחתי ויסייעני, הדא הוא דכתיב: ויעזר לו אבישי.

לאחורי תרעא הוה קאים?
רבנן אמרין:
אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו, כדי שלא יהא אותו צדיק עומד ומצטער.
א"ל: ישבי שנים על אחד?
אמרי ליה: הא אנן קטלינן לך, עול אימא בקראתא עשרה עשרה קטלין לך.
ויך אלחנן בן יערי אורגים זה דוד שחננו אל.
בן יערי שהיה גדול כיער.
אורגים אלו סנהדרין שהייתה מעלה הלכה לפניו והוא אורגה.

ויהי איש מדון ואצבעות וגו' שש ושש
תמן תנינן:

יתר בידיו וברגליו שש שש עשרים וארבעה, ר' יהודה מכשיר.
וחכמים פוסלין,

אמר ר' יצחק:
ושניהם מקרא אחד דרשו: ויהי איש מדון
מר סבר:
בגנותיה משתעי קרא.

ומר סבר:
בשבחיה משתעי קרא.

אמר רבה:
למה לי דכתב: שש ושש עשרים וארבע?
צריכי, דאי כתב שש ושש הוה אמינא שית דידיה ושית דכרעיה, כתב רחמנא עשרים וארבע. ואי כתב עשרים וארבע הוה אמינא שבע בהא וחמש בהא, כתב רחמנא: שש ושש מספר בנספרת על גב היד.

את ארבעת אלא יולדו להרפה בגת.
מאן נינהו??
אמר ר' חסדא:
סף ומדון גלית וישבי בנוב.

ויפלו ביד דוד (ואנשיו) [וביד עבדיו]
כתיב: ותשק ערפה לחמותה.
אמר ר' יצחק:
יבאו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה.

דרש רבא:
בזכות ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה, זכתה ויצאו ממנה ארבעה גיבורים, שנאמר: ותשאנה קולן ותבכינה עוד.