וידבר דוד לה'.
עשר שירות הם, (כתוב ברמז כ').
זה שאמר הכתוב: שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני.
א"ל הקב"ה לדוד: דוד שירה אתה אומר לפני על מפלת של שאול, אלמלא אתה שאול והוא דוד, אבדתי כמה דוד מפניו והיינו דכתיב: שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני. כתיב: כוש והלא שאול שמו?
אלא מה כושי משונה בעורו, אף שאול משונה במעשיו ובמראיו, שנאמר: משכמו ומעלה גבוה מכל העם.

כיוצא בדבר אתה אומר: על אודות האשה הכשית אשר לקח,
וכי כשית שמה והלא צפורה שמה?
אלא לומר לך, מה כושי משונה בעורו אף צפורה משונה במעשיה וביפיה.

כיוצא בדבר אתה אומר: וישמע עבד מלך הכושי.
וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו?
אלא לומר לך, מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו.

ויש אומרים:
ברוך בן נריה משונה במעשיו מכל בני פלטין של צדקיה.

כיוצא בו אתה אומר: הלא כבני כושיים אתם לי
וכי כושיים שמן והלא ישראל שמן?
אלא לומר לך, מה כושי משונה בעורו אף ישראל משונים במעשיהם מכל אומה ולשון.

ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול
וכי ביום אחד הוצל מכף כל אויביו ומשאול?
אלא דהוה קשי שאול עליה מכל שונאיו דאומות העולם.

וכן שמשון אמר להם: השבעו לי אתם פן תפגעון בי אתם ושבקו יתי עם פלשתים.
וכן שלמה אמר: אח נפשע מקרית עוז.
שאול היה בכלל (כתוב ברמז ח').

ה' סלעי ומצודתי
מה ראה דוד לקלס בסלע?
על שם שנעשה לו נס בסלע, שנאמר: ויהי הוא נחפז ללכת (ברמז קל"ג).

אלהי צורי אחסה בו
עשרה מיני קילוסין כנגד עשרה שונאיו.
ומי הם?
שאול,
דואג,
ואחיתופל,
שבע בן בכרי,
שמעי בן גרא,
שובך,
גלית,
ושלשה אחיו,
וכשם שקלסו כאן בעשרה שמות כך קלסו בסוף הספר בעשרה הלולין: הללו אל בקדשו וגו'.

וקרן ישעי
שהיה שמן המשחה מבעבע עליו.

מהולל אקרא ה'
כשתושיעני מאויבי, סרס המקרא ודרשהו.

רב הונא בשם רבי אחא:
כלפי יהושפט אמרו, בעת החלו ברנה, שהיה אומר שירה והאויבים נופלים לפניו.

כי אפפוני משברי מות
הגיעו הרעות עד אפיא.

דבר אחר:
הגיעו הצרות אל האף.

דבר אחר:
אל תקרי אפפוני אלא עֲפָפוּנִי טסות הצרות עלי כעוף, שנאמר: ועוף יעופף.

דבר אחר:
הצרות מתגלגלות ובאות כאופן וגלגל.

רב אחא אומר:
נפניתי לכאן ולכאן ואין לי גואל אלא אתה.
מדבר בארבע מלכויות:
אפפוני נחלי מות
בבבל,

נחלי בליעל
במדי,

חבלי שאול סבוני
ביון,

קדמוני מוקשי מות
באדום.

רבנן אמרין:
למה כתב בראשונה ובארבע מות?
שזו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני.

רבי אבא בר כהנא אמר:
זו ג זרה שמד וזו גזרה שמד.

בצר לי אקרא ה'
בבבל,.

ואל אלהי אקרא
במדי,

וישמע מהיכלו קולי
ביון,

ושועתי לפניו תבא באזניו
באדום.

רבי פנחס ורבי אחא בשם ר' אחא בר חנינא:
למה הוא מזכיר בשלישית היכל?
שכל ימיה של יון היה ההיכל קיים.

ולמה אמר בצר ולא אמר בצרות?
לפי שכל הנביאים מיחדים צרותיהם של ישראל וממעטין אותם, שנאמר: בצר לך ומצאוך, ראה ה' כי צר לי, וירא בצר להם, עמו אנכי בצרה.

עשרה לשונות נקראת תפלה:
זעקה,
שועה,
נאקה,
קריאה,
רנה,
פגיעה,
עתירה,
עמידה,
חלוי,
תחנה.

זעקה מנין?
שנאמר: ויהי בימים הרבים ההם וגו'.

נאקה?
וישמע אלהים את נאקתם.

שועה?
ותעל שועתם אל האלהים.

נקראת קריאה, בצר לי אקרא ה'.

נקראת רנה, לשמוע אל הרנה.

נקראת פגיעה ואתה אל תתפלל וגו'.

ונקראת עתירה, ויעתר יצחק.

נקראת עמידה, ויעמוד פנחס ויפלל.

נקראת חלוי ויחל משה.

נקראת תחנה ואתחנן אל ה'.

סימן קנח

ויתגעש ותרעש הארץ.
אמר רשב"ג: על מה הזועות באות?
על הפסק בין מלכות למלכות, הדא דאת אמר: ותרעש הארץ ותחל וגו'.

אליהו ז"ל שאל את רבי נהוראי:
על מה הזוועות באות לעולם?
אמר לו: על חלול המעשרות.
א"ל: חייך, כך הוא סברו של דבר, אלא כך הוא עקרו של דבר בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות ועו"א יושבים בהשקט ובהמ"ק חרב חרה אפו בעולמו להחריבו, שנאמר: שאוג ישאג על נוהו.

ורבנן אמרין:
מפני המחלוקת, שנאמר: ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל.

רב הונא אמר:
על משכב זכור.
אמר הקב"ה: אתה יעפת אבריך על דבר שאינו שלך אף אני אזיע בשבילך עליונים ותחתונים.

ויט שמים וירד
כתוב אחד אומר: כי מן השמים דברתי עמכם
וכתוב אחד אומר: וירד ה' על הר סיני.
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
הכריע הכתוב השלישי מן השמים השמיעך את קולו ליסרך וגו' דברי רבי ישמעאל,
ר"ע אומר:
מלמד שהרכין הקב"ה שמים ושמי שמים העליונים והציען על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים, וכהוא אומר: ויט שמים וירד.

וירכב על כרוב ויעף וגו'.
ר"י אומר:
הרי זה מקרא עשיר במקומות הרב מגיד שנגלה עליו בכל כלי זיין, נגלה עליו כגבור חגור חרב שנאמר: חגור חרבך על ירך גבור.
נגלה עליו כפרש, שנאמר: וירכב על כרוב.
נגלה עליו בשריון וכובע, שנאמר: וילבש צדקה כשריון.
נגלה עליהם בחנית, שנאמר: לנוגה ברק חניתך.
וכתיב: והרק חנית וסגור.
נגלה עליהם בקשת וחצים, שנאמר: עריה תעור קשתך.

וישלח חצים ויפיצם
נגלה עליהן בצינה ומגן, שנאמר: צנה וסוחרה אמתו.
החזק מגן וצנה
או שומע אני שהוא צריך לאחת ממדות הללו?
ת"ל: ה' איש מלחמה ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת ממדות הללו.

אתה מוצא בשעה שיצא פרעה לרדוף אחר ישראל, אמר פרעה: תנו לי סוס זכר שארכב עליו שהוא קל.
מה עשה הקב"ה?
היה מדמה כנגדו, שנאמר: כי תרכב על סוסיך.
חזר פרעה ואמר: תנו לי סוס נקבה שהיא יכולה לעמוד במלחמה, לפי שמהלכת כשהיא משתנת.
וכן הוא אומר: לסוסתי ברכבי פרעה.
א"ל הקב"ה: רשע, כלום יש לך כרוב?
הדא הוא דכתיב: וירכב על כרוב ויעף.

אמר ר' אחא:
למה הדבר דומה?
למלך שבאו שונאים ושבו את בנו והיו עבדיו מציעין לו את הקרון כדי שירדוף אחריהם.
אמר המלך: אם אמתין אני עד שיציעו את הקרון בני אבד.
מה עשה המלך?
נטל סוס אחד מן הקרון ורדף אחריהם.
כך נטל הקב"ה כרוב אחד מן כסא הכבוד ורכב עליו ועשה מלחמה עם המצרים.

וירא על כנפי רוח
אין הרוח יוצא אלא מבין כנפי החיות.
כתוב אחד אומר: וירא.
וכתוב אחד אומר: וידא.

אמר רבי:
מכאן שיש לו עולמות אחרות והוא הולך להראות בהם.

וישת חשך סתרו
מהיכן היה החשך שהביא על המצרים?
ר' יהודה אומר:
מן החשך שבסתרו.

ר' נחמיה אומר:
החשך שבגיהינום, שכן כתיב: ארץ עיפתה כמו אופל וגו'.

כתוב אחד אומר: חשכת מים
וכתוב אחד אומר: חשרת מים.
בשעה שהן טוענין מן המים הם מחשיכין מן המים. ואחר כך חושרין אותם לעולם.

אמר רבי יוחנן:
מעשה נסים יש בשמים, אדם נוטל כברה וחושר שתים ושלש אצבעות הם מתערבות אלו באלו ומהלך ת"ק שנה, הגשמים יורדים ואין טיפה מתערבת בחברתה, שנאמר: כי יגרע נטפי מים. מהו כי יגרע?
שהוא ממניען אלו מאלו, כמה דאת אמר: ונגרע מערכך.

דבר אחר:
כתיב: חשכת מים.
וכתיב: חשרת
שקול כ"ף ושדי ארי"ש וקרי הכשרת מים כר' אליעזר, דאמר:
כל העולם מימי אוקיינוס הוא שותה ומתמתקין הם בעבים.
ואידך?
מבעי ליה כדרב דימי, דכי אתא רב דימי אמר:
אמרי במערבא: חשוך ענני - סגיאין מוהי, נהור ענני - זעירן מוהי.

מנוגה נגדו עביו עברו, כשהרוח מנשבת השמש מזריח.

עביו עברו
רבי יודן בשם רבי אבא:
כשבא הקב"ה לעשות מלחמה עם המצריים בים באו מלאכי השרת לסייעו, אלו טועני חרבות של אש ואלו טועני קשתות ואלו טועני רמחים.
אמר להם הקב"ה: איני צריך לכם עברו מן הכא, מיד עברו עביו.

אמר רבי יהודה הנשיא:
מלך בשר ודם כשהוא הולך למלחמה נוטל כל חיילותיו עמו, הולך לטייל למומם אינו נוטל עמו, כי אם עשרה לגיונותיו לתשמישו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא בעצמו, שנאמר: ה' איש מלחמה.
וכתיב: ויצא ה' ונלחם וגו'.
וכשיצא למומס ביום מתן תורה, מה כתיב שם?
רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש.
וכן הוא אומר: ובא ה' אלהי כל קדושים עמך.

בשעה שאמר משה לישראל: התיצבו וראו את ישועת ה'.
א"ל ישראל: משה רבינו, אימתי?
א"ל: למחר.
א"ל: אין בנו כח לסבול.
נתפלל משה באותה שעה והראה להם הקב"ה טורמיאות של מלאכי השרת עומדים לפניהם. וכן הוא אומר: מנגה נגדו עביו עברו כנגד טורמיאות שלהן.
ברד כנגד אבני בליסטראות שלהן,
גחלי אש
כנגד (תרמצה) [טרמנטין] שלהן.

אש
כנגד גפת שלהן.

ירעם מן שמים ה'
כנגד הגפת תריסין ושפעת קלגסים שלהם.

ועליון יתן קולו
כנגד צחצוח הדיין שלהם.

וישלח חצים ויפיצם
כנגד חצים שלהן.

וברקים רב ויהמם
כנגד צווחות שלהם.

דבר אחר:
וישלח חצים ויפיצם
שהיו חצים מפזרן וברקים מכניסן.

ויהמם
הממם ערבבם נטל סיגניות שלהן ולא היו יודעים מה היו עושים.

דבר אחר:
אין הממם אלא מגפה, שנאמר: והמם מהומה גדולה וגו'.

ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש
ולמה באש?
אלא כל המעלה עצמו סופו לדון באש.
וכן הוא אומר: היא העולה על מוקדה.

דור המבול, על שאמרו: מה שדי כי נעבדנו.
לפיכך נדונו באש, דכתיב: אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש.

וכן הסדומיים, וה' המטיר על סדום.

פרעה אמר: מי ה' אשר אשמע בקולו
לפיכך ברד וגחלי אש.

סנחריב אמר: אני עליתי מרום הרים
לפיכך ותחת כבודו יקד כיקוד אש.

וכן נבוכדנצר עילה את עצמו ואמר: אעלה על במתי עב,
וכן אמר לחנניה: ומאן הוא אלהא די ישיזבנכון מן ידי ביתו שרפתי עמו הגליתי ולא עמד עלי בביתו ובביתי הוא יכול לי?!
מה עשה?
השליכן לתוך כבשן האש ונעשה פלטיא, מי שהיה ראוי לישרף לא נשרף ומי שלא היה ראוי לישרף נשרף ויצא האש ושרף פני האומות, ואף נבוכדנאצר נשרף באש ונעשה אימת שרוף עליו.
ולמה לא נשרף כלו?
אלא אמר הקב"ה הניחו אותו רשע חציו שידע על מי גדף, ואף מלכות הרשעה שעילתה את עצמה, שנאמר: אם תגביה כנשר וגו' נדונה באש, שנאמר: חזה הוית עד די קטלית חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקית אשא.
וכן הוא אומר: ונהפכו נחליה לזפת.
אמר הקב"ה: והיה בית יעקב אש וגו' ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר.
היכן דבר?
על ידי משה: היא העולה על מוקדה.

וסיסרא שחרף כתיב בו: והוא לחץ את ישראל בחזקה, בחרופין ובגדופין, לפיכך נדון באש שנאמר: מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו'.
וישראל על שעשו עצמם נבזים ושפלים, מתנחמין באש, שנאמר: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.

ויראו אפיקי ים
את מוצא כשאמר הקב"ה למשה: הרם את מטך נבקעו כל מימות שבעולם אפילו המים שבכדים ושבלגינין ושבגיגיות ושבצלוחיות ושבבזיכין, הוי ויראו אפיקי ים.

יגלו מוסדות תבל
אלו שבים.

אמר ר' יודן:
ראוך מים אלו המים התחתונים.
ראוך מים יחילו אלו המים העליונים.

בגערת ה'
אמר ר' חנינא:
לא בגערת ממש אלא מנשמת רוח אפו שנאמר: נשפת ברוחך.

ישלח ממרום יקחני
ר' יוחנן אמר:
כיון שעלה אחרון שבישראל מן הים ירד אחרון של מצרים אל הים.

אמר רבי יוחנן:
מה היו עושין התשושין והפודגרין שבהם, כביכול היה הקב"ה נותן ידו ושולה אותן מן המים, שנאמר: ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים.

אמר ריש לקיש:
על אלו ועל אלו הפך הים.
מה עשה הקב"ה?
הייתה ימינו אחת מצלת לישראל וימינו אחת משנקת למצרים, שנאמר: ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב.

יצילני מאויבי עז
אמר ר' יוחנן:
זה פרעה אמר אויב.

משנאי כי אמצו ממני
אלו המצריים.

יקדמוני ביום אידי
זה עמלק ומכלן ויהי ה' למשען לי.

ויצא למרחב
שנתן לי את התורה, שנאמר: ארוכה מארץ מדה וגו'.

יחלצני כי חפץ בי
פזמא דידיה היא סלקא למיתן לי אורייתא.
אימתי?
בחדש השלישי.

עם חסיד תתחסד
אמר רבי יצחק:
כל המתמים עצמו הקב"ה מתמים עמו, שנאמר: עם חסיד תתחסד.

אמר רבי אושעיא:
כל המתמים עצמו שעה עומדת לו, שנאמר: התהלך לפני והיה תמים.

רבי יהודה ור' נחמיה
רבי יהודה פתר קרייא: באברהם אבינו.
בשעה שבא בחסידות בא הקב"ה עמו בחסידות,
בתמימות בא הקב"ה עמו בתמימות,
בעקמנות בא הקב"ה עמו בעקמנות,

בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה ברר לו עסקיו.
אימתי בא בחסידות?
בשעה שא"ל אל נא תעבור מעל עבדך.

מה כתיב שם?
ואברהם עודנו עומד לפני ה'.

אמר ר' סימון:
תיקון סופרים הוא, שכינה הייתה ממתנת לו.

אימתי בא עמו בתמימות?
בשעה שא"ל אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה.

מה כתיב שם?
ויאמר לא אשחית.

אימתי בא בעקמנות?
בשעה שאמר: ואנכי הולך ערירי.

מה כתיב שם?
לא יירשך זה.

אימתי נתברר על עסקיו?
בשעה שאמר: במה אדע כי אירשנה.

מה כתיב שם?
ידוע תדע כי גר יהיה זרעך.

ר' נחמיה פתר קרייא: במשה.
אימתי בא בתמימות?
בשעה שאמר: מדוע לא יבער הסנה,
אמר (דיקרי) [דברייה] קאי בגויה.

אימתי בא עמו בעקמנות?
בשעה שאמר ליה: ואמרו לי מה שמו .
אמר לו, לפי שעה: אהיה אשר אהיה.

אימתי בא עמו בחסידות?
בשעה שאמר: הראני נא את כבודך.
וכתיב: אני אעביר כל טובי על פניך.

אימתי נתברר לו על עסקיו?
בשעה שא"ל: שלח נא ביד תשלח.
ומאז באתי אל פרעה.

מה כתיב תמן?
עתה תראה.

ואמר ר' שמואל בן נחמן:
כל שבעת הימים היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים, הדא הוא דכתיב: גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך הרי ששה ובשביעי א"ל: שלח נא ביד תשלח.
א"ל: חייך שאני צוררה לך בכנפיך.

ואימתי פרעה לו?
ר' ברכיה אמר ר' לוי:
כל שבעת ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לארץ ובשביעי אמר לו: כי לא תעבור את הירדן הזה.

ר' חלבו אמר:
כל שבעת ימי המלואים היה מ ה משמש בכהונה גדולה ובשמיני אמר לו: לא שלך היא אלא של אהרן, שנאמר: ויהי ביום השמיני.

ואת עם עני תושיע
אלו ישראל.

ועיניך על רמים תשפיל
אלו עובדי אלילים.

אמר ר' יוחנן:
אם ראית לדור שמתמעט והולך חכה לו למשיח, שנאמר: ואת עם עני תושיע.

כי אתה תאיר נרי
במרדכי.

ואלהי יגיה חשכי
באסתר.

דבר אחר:
כי אתה תאיר נרי
ביהושבע.

ואלהי יגיה חשכי
ביהוידע.

דבר אחר:
כי אתה תאיר נרי
בגדודי עמלק, שנאמר: ויכם דוד מהנשף ועד הערב, שתי לילות ויום אחד.

ומי היה מאיר לו?
אמר ר' יהושע בן לוי:
בזיקים וברקים היה מאיר לו הקב"ה.

כי בכה ארוץ גדוד
ר' חייא בשם ר' לוי:
בשעה שהלך דוד לגמזו לעשות עמם מלחמה, התחיל אומר: כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר.

מה עשה יואב?
הביא ברוש רענן אחד וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש, אמר דוד: יהלמני צדיק חסד.

מה עשה הקב"ה?
קצר החומה ועלה אחריו דוד, שנאמר: באלהי אדלג שור.

האל תמים דרכו
אם דרכו תמים, הוא על אחת כמה וכמה.

אמרת ה' צרופה
אמר רבא:

לא נתנו המצות אלא לצרף בהן הבריות.

וכי מה איכפת לו מי שהוא שוחט מן הצואר ומי שהוא שוחט מן העורף?
הוי אומר: לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות.

דבר אחר:
תמים דרכו
זה אברהם, דכתיב: התהלך לפני והיה תמים.

אמרת ה' צרופה
שצרפו הקב"ה בכבשן האש.

מגן הוא לכל החוסים בו
אל תירא אברם אנכי מגן.

אמר ר' אבין:
דברי תורה נמשלו כקונדיטון:
יש בו דבש
ויש בו יין
ויש בו פלפלין.

יש בו יין כי טובים דודיך מיין.
יש בו דבש, ומתוקים מדבש ונופת צופים.
ויש בו פלפלין, אמרת ה' צרופה, וכתיב: צרופה אמרתך מאד.

אמר ר' שמואל בר נחמני, ר' יונתן רמי:
כתיב: פקודי ה' ישרים משמחי לב.
וכתיב: אמרת ה' צרופה.
זכה משמחתו, לא זכה צורפתו.

ריש לקיש אמר:
מגופיה דקרא נפיק, זכה צורפתו לחיים, לא זכה צורפתו למיתה.

מגן הוא לכל החוסים בו.
רב אמר:

לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות.

דכתיב: זאת החיה אשר תאכלו.
כל כך למה?
מגן הוא לכל החוסים בו.

אמר ר' יודן אמר ר' סימון:
בהמות ולויתן הם קניגיון של צדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא ראה קניגיון של עובדי אלילים בעולם הזה זוכה לראותו בעולם הבא.

כיצד הם נשחטים?
בהמות (אלו) נותץ ללויתן (בין) בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות (בין) בסנפיריו ונוחרו. והצדיקים אומרים: שחיטה זו כשרה?
ולא כן תנינן:
הכל שוחטין (ולעולם שוחטין) ובכל שוחטין, חוץ ממגל קציר והמגרה והשינים והצפורן.
מפני שהן חונקין?!

אמר ר' אבא בר כהנא:
אמר הקב"ה: תורה מאתי תצא [חדוש תורה].

ר' ברכיה בשם ר' יצחק:
אריסטון עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא אכל נבלות וטרפות בעולם הזה זוכה ואוכל ממנו לעתיד לבא.

ומי צור מבלעדי ה'
(כתוב ברמז פ"ג).

מלמד ידי למלחמה ונחת קשת נחושה זרועותי
מלמד שהיה נוטל קשת נחושה וכופפה.

דבר אחר:
נוח לו לאדם לכוף קשת נחושה, מלכוף זרועותיו של דוד.

דבר אחר:
שהוא בא מזרעו של נחשון.

ותתן לי מגן ישעך
מדבר בישראל.

מגן ישעך
שנאמר: מגן הוא לכל החוסים בו.

וימינך תסעדני
זה תורה, שנאמר: מימינו אש דת למו.

וענותך תרבני
וכי יש עניו מן הקב"ה?!
אדם אומר לחברו בוא לקשט כלות, לבקר חולים, לקבור מתים, לנחם אבלים.
והוא אומר לו: אני גדול ועשיר ואני הולך?!
אבל הקב"ה ויבן וגו' את הצלע,
וירא אליו ה',
ויקבור אותו בגיא,
וירא אלהים אל יעקב.

אמר ר' אבא בר אחא:
התלמיד יושב ללמוד לפני רבו וכשהוא גומר, התלמיד אומר לרב: (יגעתיך) [הוגעתיך], אבל ישראל היום למדים מן הקב"ה וכשהם נפטרין א"ל הקב"ה: הרבה (יגעתי) [הוגעתי אתכם, שנאמר: ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר, הוי וענותך תרבני.

ר' שמעון גזירא אומר:
התלמיד אומר לרב: בוא שנה לי פרק אחד.
והרב אומר לו: קדמני במקום פלוני.
אבל הקב"ה אומר ליחזקאל: קום צא אל הבקעה, יצא יחזקאל ומצא להקב"ה שקדמו, שנאמר: ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד, הוי וענותך תרבני.

לולייני בר טברי בשם ר' יצחק:
ראה ענוה שביד הקב"ה.
ראה מה כתיב שם?
(סא) משה ידבר והאלהים יעננו בקול לא היה צריך לומר אלא האלהים ידבר ומשה יעננו בקול הוי: וענותך תרבני.

אמר ר' אבא בר כהנא בשם ר' שמואל:
ראה ענוה שביד הקב"ה.
מה כתיב?
ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח.
מלך בשר ודם כבודו ליכנס בשער הגדול שמא בשער קטן?!
אבל הקב"ה נכנס בכבודו בשער קטן, הוי: וענותך תרבני.

אמר בן עזאי:
מלך בשר ודם כשהוא מזכיר שמו אח"כ הוא מזכיר קטיומא שלו, אבל הקב"ה מזכיר מעשיו ואח"כ מזכיר שמו, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.

דבר אחר:
ותתן לי מגן ישעך
אל תירא אברם אנכי מגן לך.

וימינך תסעדני
בכבשן האש ובמלכים וברעבון, דכתיב: נאם ה' לאדוני שב לימיני.

וענותך תרבני
מה ענוה הרבה שהיה יושב ושכינה עומדת, דכתיב: וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל.

דבר אחר:
ותתן לי מגן ישעך
כשרדפתי אחר המלכים, שנאמר: אל תירא אברם אנכי מגן לך.

וימינך תסעדני כשאחזת עמי הערלה והייתי חותך, שנאמר: וכרות עמו הברית.

וענותך תרבני
שאני יושב ואתה עומד, שנאמר: וירא אליו ה' וגו'.

אמר ר' יודן בשם חמא בר חנינא:
לעתיד לבא מושיב הקב"ה למלך המשיח בימינו ואברהם לשמאלו ופני אברהם מתכרכמות ואומר: בן בני יושב לימין ואני יושב לשמאל, והקב"ה מפייסו: בן בנך על ימין שלי ואני על ימינך, הוי, וענותך תרבני.

אמר ר' יוחנן:
שלשה דברים נתנו מתנה לעולם, ואלו הן:
התורה,
המאורות,
והגשמים.

התורה מנין?
שנאמר: ויתן אל משה ככלותו.

המאורות מנין?
ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.

הגשמים?
ונתתי גשמיכם בעתם.

ר' עזריה בשם ר' יודן בר ר' סימון:
אף השלום, שנאמר: ונתתי שלום בארץ.

ר' יהושע בר נחמני אומר:
אף הישועה, שנאמר: ותתן לי מגן ישעך.

ר' יהושע אומר:
אף ארץ ישראל, שנאמר: ויתן להם ארצות גוים.

ויש אומרים:
אף הנקמה, שנאמר: ונתתי את נקמתי באדום.

רבנן אמרין:
אף הרחמים, שנאמר: ויתן אותם לרחמים.

ר' יצחק בר מרין:
אף הפרשת ים הגדול, שנאמר: כה אמר ה' הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה.

תרחיב צעדי תחתני
(לא) ירחבון ולא ידחפון ולא יתערכלון,

תחתני
כשנלחם עם ישבי בנוב.

ארדוף אויבי
בגדוד עמלק, הארד אחרי הגדוד הזה האשיגנו.

ולא אשוב עד כלותם ויכם דוד מהנשף.

ואכלם ואמחצם
מכת מחיצה.

ארבעה מלכים מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הם:
דוד,
ואסא,
יהושפט,
וחזקיהו.

דוד אמר: ארדוף אויבי ואשיגם וגו'.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן, שנאמר: ויכם דוד מהנשף ועד הערב.

עמד אסא ואמר: אין בי כח להרוג, אלא אני רודף ואתה עושה.
אמר הקב"ה: אני עושה כן, שנאמר: וירדפם אסא והעם אשר עמו וגו'.
כי נשברו לפני אסא אין כתיב כאן אלא כי נשברו לפני ה'.

עמד יהושפט ואמר: אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף, אלא הריני אומר שירה ואתה עושה.אמר ליה הקב"ה: אני עושה כן, שנאמר: ובעת החלו ברנה נתן ה' מארבים.

עמד חזקיה ואמר: אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא הריני ישן במטתי ואתה עושה.
א"ל הקב"ה: אני עושה כן, שנאמר: ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.

ותזרני חיל למלחמה
ר' אבהו רמי כתיב: ותזרני חיל למלחמה.
וכתיב: המאזרני חיל.

אמר דוד לפני הקב"ה: זריתני וזרזתני, והיינו דכתיב: ארחי ורבעי זרית.

דרש ר' חנינא בר פפא:
מלמד שלא מכל טפה כלה אדם נוצר אלא מן הברור שבה.

תאנא דבי ר' ישמעאל:
משל לאדם שזורה תבואה בבית הגרנות נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.

ואויבי תתה לי עורף
אמר ר' יהושע:
כל הפסוק הזה מדבר ביהודה.
מסורת הגדה היא, יהודה הרג את עשו.
אימתי?
בשעה שמת אבינו יצחק הלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו, שנאמר: ויקברו אותו עשו ויעקב בניו, והיו כלם במערה עומדים ובוכים והשבטים עומדים וחולקים כבוד ליעקב ויצאו חוץ למערה כדי שלא יהא יעקב בוכה ומתבזה לפניהם.
התחיל עשו נכנס במערה, נסתכל יהודה וראה שנכנס אחריו, אמר: שמא הורג את אבא בפנים. נכנס ומצא את עשו שהוא מבקש להרוג את אביו, מיד עמד יהודה והרגו מאחריו.
והוא שאביו מברכו: ידך בעורף אויביך.

ולמה לא הרגו מכנגד פניו?
מפני שהיה קלסתר פניו דומה לאביו, לפיכך חלק לו כבוד והרגו מאחריו, לפיכך ברכו בעורף.

כמה נתחבט יהושע לפני הקב"ה שינתן לו עורף ולא נתן.
מנין?
שכן הוא אומר: בי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו ואעפ"כ לא הועיל כלום.
ולמי נתן העורף?
לשבטו של יהודה, שנאמר: ידך בעורף וגו'.

וכן דוד אומר: ואויבי תתה לי עורף.
אמר דוד: פומריקון שלי הוא, שנאמר: וזאת ליהודה.

וממי את למד?
מגלית, שנאמר: ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו.

ישעו ואין מושיע
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, כשיהיו עובדי אלילים באים להתפלל לפניך אל תענה אותם, לפי שאינם באים אצלך בלב שלם, אלא הולכים אצל ע"א שלהם ואינה עונה אותם וכשהם רואים צרתם באים אצלך, אף אתה לא תענה אותם, שנאמר: ישעו ואין מושיע אל ע"א שלהם ולכשיבאו אצלך, אל ה' ולא ענם.
אבל כשאנו קוראים אליך מיד שמע תפלתנו, שנאמר: בקראי ענני אלהי צדקי.
אמר להם הקב"ה: חייך עד שלא תקראו אני אענה אתכם, שנאמר: והיה טרם יקראו ואני אענה.

ותפלטני מריבי עמי
מריבי עם
שלא יהא לי דין עימהם ושלא יהא להם דין (לפני) [אצלי].

אמר בן עזאי:
אמר דוד נוח ללי למלוך על כל העולם כלו ולא למלוך על שני עטופי סדינים.
א"ל הקב"ה לדוד: (הטילם) [לך אצלם כבר מניתיך מלך עליהם].
ועוד אמר לפניו: רבש"ע, תשימני לראש גוים כו'.
מפלטי מאויבי בבבל,
אף מקמי במדי,
תרוממני ביון,
מאיש חמסים במלכות רביעית.

מגדול ישועות מלכו
בשעה שהקב"ה עושה חסד לדוד שמים וארץ שמחים, שנאמר: מגדיל ישועות מלכו.
מה כתיב אחריו?
השמים מספרים כבוד אל.

וכן בשעה שהקב"ה מכין כסאו של דוד הכל שמחים, שנאמר: עד עולם אכין זרעך.
מה כתיב אחריו?
ויודו שמים פלאך ה'.

כתוב אחד אומר: מגדיל
וכתוב אחד אומר: מגדול.

ר' יודן אמר:
לפי שאין ישועתה של אומה זו באה בבת אחת אלא מגדלת והולכת.
ומהו מגדול?
שנעשה לה מלך המשיח כמגדל גדול, שנאמר: מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב.