ואלה דברי דוד האחרונים.
זהו שאמר הכתוב: כמופת הייתי לרבים.
אמר דוד: מה אני לא אמרתי שירה, עד שנתחרפתי ועד שנפלו בידי ארבעה ועד שנפל בידי בעל אצבעות, כך ישראל אינם אומרים שירה, עד שיתחרפו ועד שיפלו בידם בעל אצבעות ועד שיפלו בידם ארבעה.

כיצד?
דוד נתחרף מן גלית ויחרף את ישראל ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו, ונפל בידו בעל אצבעות ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש. ונפלו לפניו ארבעה, את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד.
וסמיך ליה: וידבר דוד לה'.
כך ישראל כשיבא משיח במהרה בימינו אינם אומרים שירה עד שיתחרף משיח, שנאמר: אשר חרפו עקבות משיחך. ועד שיפלו לפניו בעל אצבעות ואצבעת רגליא מנהון פרזל. ועד שיפלו בידם מלכויות ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה, אותה שעה שירו לה' שיר חדש.

דבר אחר:
ואלה דברי דוד האחרונים.
אמר לפניו: רבש"ע, כשם שמחלת לי עונותי הראשונים, כך מחול לי עונותי האחרונים.

דבר אחר:
(סב) בכ"ב שנה שנסתלקה רוח הקדש מדוד מלך ישראל, בכל יום ויום היה מוריד כוס של דמעות ואכל פתו באפר, שנאמר: כי אפר כלחם אכלתי.

דבר אחר:
אמר לפניו: רבש"ע, קבלני בתשובה כדי שתוכיח את הרשעים ותאמר להם: ומה אם דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שחזר בתשובה לפני קבלתי אותו, אתם עאכ"ו שהייתי מקבל אתכם, וכן הוא אומר: לך לבדך חטאתי.

דבר אחר:
מה הראשונים בלא חטא ועון אף אחרונים כן.

נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על
מלמד שקבל עליו עול תורה ועול מצות.
ומה שכר יש לך מלפני?
שתקרא: משיח אלהי יעקב.
אשרי אדם ששם עצמו כשור לעול וכחמור למשאוי ויושב והוגה בדברי תורה בכל יום תמיד, ומיד רוח הקדש שורה עליו, שנאמר: אשריכם זורעי על כל מים.
כיצד?

קורא אדם תורה נביאים וכתובים ושונה הלכות ומדרש ומרבה בישיבה וממעט בסחורה ומיד רוח הקדש שורה עליו, שנאמר: רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני.
אשרי אדם שיש בו דברי תורה ויושב וחורש בהם כבהמה, שהיא חורשת בשדה.
א"ל הקב"ה: דברי הראשונים ואחרונים שלך הם.

אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל למושל באדם צדיק
מי מושל בי?
הצדיקים.

ואי זהו צדיק?
מי שהוא מושל ביראת אלהים, הוי אומר: זה הכובש את יצרו.
ברוך הקב"ה שאין לפניו משוא פנים ולפניו נוגה אור גשמים ודשאים באים לעולם, ושכרן של צדיקים ששוחקים עצמם בדברי תורה בעולם הזה, מעלה עליהם הכתוב כאלו הם מביאים נוגה אור וגשמים ודשאים לעולם, שנאמר: מנוגה (נגדו) וממטר דשא וגו'.

נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על משיח אלהי יעקב
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על
שהקים עולה של תשובה.

אמר אלהי ישראל לי דבר וגו'
מאי קאמר?
אמר ר' אבהו:
הכי קאמר: אמר דוד: אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם אני
ומי מושל בי?
צדיק שאני גוזר גזרה והוא מבטלה.

אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על שמונה מאות חלל בפעם אחת.
מאי קאמר?
אמר ר' אבהו:
הכי קאמר: אלה שמות גבורותיו של דוד.

יושב בשבת
כשהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע, דכל כמה דהוה קיים עירא היאירי הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות. כי נח נפשיה לא הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות.
אמרו ליה: ליתיב מר אכרים וכסתות ואל קביל עליה.

תחכמוני
אמר ליה הקב"ה: הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה.

ראש השלישי
תהא ראש לשלשה אבות.

הוא עדינו העצני
בשעה שהיה עוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה מקשה עצמו כעץ.

על שמונה מאות חלל בפעם אחת
שהיה זורק חץ ומפיל בו שמונה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים, דכתיב: איכה ירדוף אחד אלף.
יצאת בת קול ואמר לו: רק בדבר אוריה החתי.

ונעים זמירות ישראל
משל למה הדבר דומה?
לחבורה שהייתה מבקשת לומר הימנון למלך, אמר להם: כולכם נעימים, כולכם זמרים, כולכם משובחים.
ומי מנעים זמירותיהם של ישראל?
דוד בן ישי אבגינוס בן אבגינוס.

וכן הוא אומר: כלו תפלות דוד בן ישי, כל אלו. וכשם שנאמר בעשרה בני אדם,
כך נאמרו בעשר מיני זמר:
בנצוח,
בנגון,
במזמור,
בשיר,
בהלל,
בתפלה,
בברכה,
בהודאה,
באשרי,
בהללויה.
וגדול שבכולם הללויה שכולל שם ושבח בתיבה אחת.

אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל (אני) מושל באדם צדיק מושל ביראת אלהים.
אמר דוד: אלהי ישראל לי דבר

ומה דבר צור ישראל?
מושל באדם מושל יראת אלהים.
הצדיקים כביכול מושלים במה שהקב"ה מושל.
הקב"ה פוקד עקרות,
אלישע פוקד עקרות, שנאמר: למועד הזה כעת חיה את חובקת בן.

הקב"ה מחיה מתים,
ואלישע החיה את בנה של שונמית.

הקב"ה מרפא את החולה בלא רטיה,
ואלישע רפא את נעמן.

הקב"ה ממתיק את המר,
ומשה המתיק את המר.

הקב"ה עוצר גשמים,
ואליהו עוצר גשמים.

הקב"ה מוריד גשמים,
ושמואל הוריד גשמים הלא קציר חטים היום.

הקב"ה מוריד אש
ואליהו הוריד אש, ותפול אש ה' ותאכל את העולה.

דבר אחר:
מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים
זה יוסף הצדיק, שהייתה אשת פוטיפר מפתה אותו ושלט ביצרו.
אמר לו הקב"ה: לא שמעת לה, חייך, שאני ממליכך על מצרים והכל נשמעים לך, שנאמר: ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה.

וכאור בקר יזרח שמש
אין אנו יודעים מהו, וכאור בקר, אלא כשתאיר הקב"ה בקר של משיח תזריח השמש, הדא הוא דכתיב: כסאו כשמש נגדי.

בקר לא עבות
זה משיח.

דבר אחר:
שלא בזכות אבות הוא בא אלא בזכות התורה, שנאמר: כי ברית עולם שם לי.

ערוכה בכל
בבבל.

ושמורה
במדי.

כי כל ישעי וכל חפץ
ביון,

כי לא יצמיח
במלכות רביעית.

שרוף ישרפו בשבת
זו סנהדרי גדולה שבלשכת הגזית.

כי ברית עולם שם לי
אין ברית אלא תורה, שנאמר: בריתי הייתה אתו ערוכה בכל, במקרא במשנה בהלכות בהגדות.

ושמורה (כי)
[בלבי] לעולם ולעולמי עולמים.

כי כל ישעי וכל חפץ וגו'
אמרו כל ת"ח שמרבה בעסק ואין מתפרנס ממנו הרבה סימן יפה לו, מפני שהקב"ה אוהב תורתו ואינו מעשירו, שמא יעשיר ויפשע בדברי תורה.
ואומר: ראש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי.

ראש השלישי
שתהא ראש לתורתי.

דבר אחר:
תהא ראש לישראל העולים לשלש רגלים.

ברית עולם שם לי
אמר דוד: (שם) כרת לי הקב"ה ברית שאהא בקי במקרא במשנה במדרש בהלכות בהגדות שנאמר: ערוכה בכל ושמורה בלבי לעולם.

כי כל ישעי וכל חפץ כי (לא) יצמיח
אל תהי אומר כן, כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח, אם ראית ת"ח שאינו מתעשר כו'. במדה שאדם מודד בה מודדין לו, שכשם שתלמידי חכמים יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקים בתורה לשם שמים הם ובניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות, לפיכך הקב"ה כורת להם ברית שלא ישתכח דברי תורה מפיהם ומפי בניהם ומפי בני בניהם עד סוף כל הדורות, שנאמר: ואני זאת בריתי אותם וגו'.
אבל פושעיהם של ישראל אינם כן אלא בקטנותם רכים ובזקנותם קשים.

ומה (שכרן) [עושה] הקב"ה?
מצוה להעלותן ושורפין אותם בבית במדרש הגדול שלו, שנאמר: (ובני) ובליעל כקוץ מונד כלהם, ואין בליעל אלא פושעי ישראל, שנאמר: ויען כל איש רע ובליעל.

מכאן אמרו:
כל דבר שהוא עתיד להיות בסוף, כבר נעשה מקצתו היום, לעתיד לבא ישיבה לצדיקים בבית המדרש הגדול שלו, וכן בעולם הזה ישיבה לדוד מלך ישראל, מאיר פנים להם וכן למשה וכן אליהו ואלישע ויחזקאל.

דבר אחר:
ערוכה בכל ושמורה
כי הא דברורי' אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה גריס בלחישה בטשא ביה ואמרה ליה: והא כתיב: ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ"ח איברים של אדם משומרת ואם לאו אינה משומרת.

ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים
כתוב אחד אומר: מלאה עדשים
וכתוב אחד אומר: מלאה שעורים.

ר' יעקב דכפר ענן אמר:
עדשים היו, אלא שהיו גבוהים כשעורים.

ר' לוי אמר:
אלו פלשתים שהיו באים גבוהים כשעורים והולכים נמוכים כעדשים.

כתיב: ויתיצב בתוך החלקה ויצילה.
וכתוב אחד אומר: ויצילוה.
מלמד שהחזירוה לבעלים שהייתה חביבה עליהם כשדה מלאה כרכום.

ר' שמואל בר נחמני ורבנין,
ר' שמואל בר נחמני אמר:
שנה אחת הייתה ושתי שדות היו. פשיטא ליה לאבד וליתן דמים מה צריכה אין תאמר לאבד אבל לא ליתן דמים עד כדון היא צריכה ליה איזה מהם לאבד של שעורים או של עדשים, של שעורים אוכלי בהמה של עדשים אוכלי אדם, של עדשים אין העומד קרב מהם, של עדשים העומר קרב מהם, של עדשים אין מפרישין מהם חלה, של שעורים מפרישין מהם חלה.

ורבנין אמרין:
שדה אחת הייתה ושתי שנים, היה לו ללמוד משל אשתקד?
אין למדין מעשה מן מעשה.

ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער
ר' חייא אמר:
הלכה נצטרכה לו.

ויבקעו שלשת הגבורים
ולמה שלשה?
אין ההלכה מתבררת אלא בשלשה.

ולא אבה דוד לשתותם
לא אבה דוד שתקבע הלכה מעצמו אלא עשה לה מסכתא קטנה וקבעה לדורות:

מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו.

בר קפרא אמר:
חג היה ונסוך המים היה והתר במה היה.

ולמה שלשה?
אלא שאחד הורג ואחד מפנה את ההרוגים ואחד מכניס צלוחית בטהרה.

כתוב אחד אומר: ויסך אותם לה'.
וכתוב אחד אומר: וינסך אותם לה'.

מאן דאמר: ויסך מסייע ליה לר' חייא רבה.
ומאן דאמר: וינסך מסייע ליה לבר קפרא.

ר' חייא רבה אמר:
הלכות שבויה נצטרכה לו.

ר' שמעון בר אבא אמר:
בנין בית המקדש תבע.

ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים
מאי קא מבעיא ליה?
טמון באש, אי כר' יהודה דמחייב נזקי טמון באש.
אי כרבנן דפטרי.

פשטו ליה מאי דפשטו ליה.
אמר רב ששת:
גדישים דשעורים דישראל הוו וקא מטמרי בהו פלשתים, וקא מבעיא ליה.

מהו למקלינהו להציל עצמו בממון חברו?
שלחו ליה: אסור לאדם להציל עצמו בממון חברו, אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו.

ובניהו בן יהוידע בן איש חי
וכי בניהו בן יהוידע בן איש חי וכולי עלמא בני מתיא נינהו?
אלא בן איש שאפילו במיתתו קרוי חי.

רב פעלים מקבצאל
שריבה וקבץ פעלים לתורה.

הוא הכה את שני אריאל מואב
שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני.

והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג
איכא דאמרי:
תבר גזיזי דברדא וטבל.

ואיכא דאמרי:
תני ספרא דבי רב ביומא זוטא דסתוא.

ר' חייא ור' יונתן
הוו מסגן ביני קברי, הוה קא גררא תכלתא דר' יונתן על קבריא.

אמר ליה ר' חייא:
סלקיה, דלא לימדו מחר באים אצלנו ועכשיו הם מחרפים אותנו.
אמר ליה: ומי ידעי, והא כתיב: כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה.
א"ל: אם קרית לא שנית ואם שנית לא שלשת ואם שלשת לא פירשו לך.
כי החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים שאפילו במיתתן קרוין חיים, שנאמר: ובניהו בן יהוידע וגו',
והמתים אינם יודעים מאומה אלו הרשעים שאפילו בחייהם קרויים מתים, שנאמר: ואתה חלל רשע נשיא ישראל.

ויגזול את החנית
(כתוב ברמז ס"ט).