ויוסף אף ה' לחרות בישראל
מה כתיב למעלה כשבא דוד למנות את גבוריו היה מונה והולך, כיון שהגיע לאוריה החתי נאמר: כל שלשים ושבעה.
ואתה מוצא שלא מנה עוד שבעה עשר גבורים ובדברי הימים תמצא עוד שבעה עשר, אלא כיון שהגיע לאוריה מיד ויוסף אף ה'.

משל למלך שהיה יושב וקורא בדפתרא כל גבוריו היה קורא פלוני ופלוני, כיון שהגיע עד פלוני, אמרו לו: מת, מיד השליך הדפתרא והעלה חמה, כך כיון שהזכיר את אוריה מיד ויוסף אף.

ויסת את דוד וגו' לך מנה את ישראל וגו' ויאמר המלך אל יואב וגו' מדן ועד באר שבע.
אמר לו: יוסף ה' אלהיך על העם כהם וכהם מאה פעמים.
ולמה לא אמר כברכת משה רבינו יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים?!
אלא ברכתו של יואב גדולה משל משה שא"ל ועיני אדוני המלך רואות.
אמר לו: בימיך יהי כן.
אמר יואב: מנין שהוא לצורך אין בו חסרון מנין שאין בו צורך יש בו חסרון?
ויואב היה ראש סנהדרין יושב בשבת תחכמוני.

ויחזק דבר המלך
א"ל דוד: או אתה מלך ואני שר הצבא או אני מלך ואתה שר הצבא, כיון שראה כן יצא שלא בטובתו, אעפ"כ הלך לשבט גד אמר יודע אני (סג) שהם קשים, שמא יזרקו עלי אבנים ונמצא הדבר בטל, אעפ"כ לא סייעה אותה השעה.
אח"כ הלך לו לשבט דן, אמר: יודע אני שהם עובדי אלילים, שמא תפגע השעה בעובדי אלילים.
כיון שלא עמד אחד בפניו הלך לו אצל כל ישראל ולפי שלא היה חפץ בדבר נשתהה, דכתיב: ויבואו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום.
מדן ועד באר שבע תשעה חדשים ועשרים יום?
אלא מלמד שנשתהה.

ויתן יואב את מספר מפקד העם
אם מספר למה מפקד?
אלא אמרו רבותינו:
שתי אנפוראות עשה אחת גדולה ואחת קטנה והניח את גדולה בפונדתו, אמר: הריני נותן את הקטנה, אם יעלה חמה הריני נותן לו את הגדולה.

דבר אחר:
מספר מפקד העם
כיון שהלך למנות היה משלח למי שהיו לו חמשה בנים, לך והטמן וספור מה שאתה מבקש, ומה שהיה אומר הוא כותב.

ותהי ישראל
למה אמר בלשון נקבה?
אמר הקב"ה: לא עמד אחד מכם כנגד יואב לומר לו למה אתה סופר אותי, אלא עשיתם עצמכם כנשים.

ותהי ישראל שמונה מאות אלף וגו' ואיש יהודה חמש מאות אלף
ובדברי הימים כתיב: אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף.

אמר ר' יהושע בן לוי:
אין הכתובים מכזבים, מה שחסר כאן מתו באותה שעה.
ולוי ובנימין לא פקד בתוכם.
למה כן?
אלא אמר יואב: אם יאמר לי למה לא ספרת אותם, אומר לו: משה רבינו לא ספר את לוי: אך את מטה לוי לא תפקוד. ובנימין אתמול הלך מהם כמה אלפים בפלגש בגבעה ואני מונה אותם?!

דבר אחר:
לוי שמשו של הקב"ה ובנימין בעל אכסניא שלו ואני מונה אותם?!
כי נתעב דבר המלך
מהו נתעב?
שלא ערב עליו הדבר, באותה שעה בא גד הנביא אצלו וא"ל:
מה אתה מבקש שלש שנים רעב או שלשה חדשים בורח מפני שונאך, או שלשה חדשים דבר וחרב?
מיד השיבו דוד: צר לי מאד.

משל לחולה שאמרו לו: היכן אתה מבקש ליתנך אצל אביך או אצל אמך?
אמר: אוי לאזנים שכך שומעות.
ולמה שלש?
אמר לו שלשה דברים:
אמרת על שאול: אם ה' יגפנו, או יומו יבא, או במלחמה ירד ונספה, לכך שלש כנגד שלש.

דבר אחר:
כתוב אחד אומר: שלש שנים.
וכתוב אחד אומר: שבע שנים

אם שבע למה למה שלש?
אלא אמר לו: מה אתה מבקש שלש (למלחמה) [למהומה] או שבע לבצורת, (אלא) אמר דוד: אם אני אומר רעב, יאמרו ישראל מפני שהוא מלך ואוצרותיו מלאים.
אם אומר אני אנוס מפני צרי ישראל, אומרים מפני שיש לו גבורים שיעמדו עליו.
אמר: הריני שואל את המות שמשוה גדולים וקטנים.

נפלה נא ביד ה' וגו'
הרי שלש שנים ואח"כ נעשו שלשה חדשים ואח"כ שלשה ימים, ושלשה ימים עושים ל"ו שעות.
באו סניגורים טובים לישראל ובטלום:
באו שבעה ימי השבת
ושמנה ימי המילה
הרי ט"ו
וחמשה חומשי תורה
ושלשה אבות
הרי כ"ג.

אמר ר' תנחומא בר אבא:
עוד עשר דברות,
ושני לוחות הברית,
הרי ל"ה
כנגד ל"ה שעות.

ור' אבין הלוי אמר:
שנים עשר שבטים.
נשתייר שם שעה אחת.

בא וראה כמה אוכלוסין מתו באותה שעה?
ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד
ר' חייא הגדול אומר:
משחיטת התמיד עד זריקת דמו.

ורבותינו אומרים:
משהאיר המזרח ועד הנץ הח מה.

רשב"ג אמר:
משהתחיל גלגל חמה לעלות עד שיגמור כלו.

ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד
רבי יוחנן אמר:
עד חצות ממש.

ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך
אר' אליעזר: אמר הקב"ה למלאך: טול לי הרב שבהם, שיש לי ליפרע מהם כמה חובות, באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין.

וכהשחית ראה ה' וינחם.
אמר רב:
מה ראה?
יעקב אבינו ראה, שנאמר: ויאמר יעקב כאשר ראם.

ושמואל אמר:
אפרו של יצחק ראה, שנאמר: אלהים יראה לו השה.

ורבי יצחק אמר:
כסף כפורים ראה, שנאמר: ולקחת את כסף הכפורים.

ור' יוחנן אמר:
ביהמ"ק ראה, שנאמר: אשר יאמר היום בהר ה' יראה.

ויתן ה' דבר בישראל
באותה שעה נשא דוד את עיניו וראה עונותיהם של ישראל גדודים ועומדים מן הארץ ועד לרקיע, שנאמר: וישא דוד את עיניו.
באותה שעה ירד מלאך מן השמים והרג את גד החוזה ואת ארבע בניו של דוד והזקנים שהיו עמו, וכיון שראה את חרבו, נכנסה בו רתת ושוב לא היה בו כח, שנאמר: והמלך דוד זקן וגו'.

ויאמר דוד אל ה' וגו' הנה אנכי חטאתי וגו' ואלה הצאן מה עשו.
אמר ר' נתן: מצינו שהאבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל.
במשה מהו אומר?
ועתה אם תשא חטאתם ואם ככה את עושה לי.

וכן לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו בים, שנאמר: שאוני והטילוני אל הים.

אמר ר' אבהו:
בא וראה כח התשובה מדוד מלך ישראל, שנשבע הקב"ה לאבות להרבות זרעם ככוכבי השמים לרוב ובא דוד למנות מספרם, אמר לו הקב"ה: דוד אני נשבעתי לאבות להרבות את זרעם ואתה בא לבטל את דברי, בשבילך נתנה הצאן למאכל ובשלש שעות נפלו שבעים אלף איש.

ר' שמעון אומר:
לא נפל משיראל אלא אבישי בן צרויה, שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורה שבלבו כשבעים אלף איש.
אנשים אין כתיב כאן אלא איש.
ושמע דוד וקרע בגדיו והי מבקש תשובה, שנאמר: העבר נא את עוון עבדך ונתרצה לו, שנאמר: ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך.
מהו רב?
אלא אמר לו אדם גדול ורב נפל בישראל.
ולא יכול דוד ללכת מפניו לדרוש אלהים, מפני שלקח המלאך חרבו וקנחה בטליתו של דוד וראה דוד חרבו של מלאך והיו כל אבריו מרתתין עד יום מותו.

ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה וגו'
למה דוד דומה באותה שעה?
לאחד שהיה מכה את בנו ואינו יודע למה מכהו, באחרונה אמר ליה על מקמתא פלוני מחיתך, כך כל אותם אוכלוסין שנפלו, על ידי שלא תבעו את בנין בית המקדש.

והלא דברים קל וחומר:
ומה אלו שלא ראו את בית המקדש כך אנו על אחת כמה וכמה, לכך התקינו נביאים הראשונים שיהיו ישראל מתפללין בכל יום שלשה פעמים אנא השב שכינתך לציון.

ויאמר ארונה אל המלך
תני:
יכול האומר הרי עלי עולה יביא עצים מתוך ביתו כדרך שמביא נסכים מתוך ביתו?
ת"ל: על העצים אשר על האש אשר על המזבח.
מה מזבח משל צבור אף עצים ואש משל צבור דברי רבי.

ר' שמעון בן אלעזר אומר:
מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט, אף עצים ואש שלא נשתמש בהם הדיוט.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו חדתי ועתיקי. ולא, והא כתיב: ויאמר ארונה אל (המלך) [דוד] יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמורגים וכלי הבקר לעצים? הכא נמי בחדתי.

ויאמר ארונה אל המלך ה' אלהיך ירצך
אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא:
לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהם, ואלו הם:
דוד,
ודניאל.

דוד דברכיה ארונה, דכתיב: ויאמר ארונה אל המלך וגו'.
דניאל דברכיה דריוש, דכתיב: אלהך די אנת פלח ליה בתדירה הוא ישובינך.

ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים
כתוב אחד אומר: שקלי זהב משקל שש מאות,
וכתיב: ויקן דוד וגו' בכסף שקלים חמשים.
הא כיצד?
גבה מכל שבט ושבט חמשים שהם שש מאות.

ר' אבא אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי:
בקר ועצים ומקום המזבח בחמשים וכל הבית כלו בשש מאות.
והא כתיב התם: זהב והכא: כסף?
אלא גבה כסף בשש מאות שקלי זהב.

ויבן שם דוד מזבח וגו'
ר' מנחמיא ורב ביבי בשם רבי:
נמשלו ישראל כחול, מה החול הזה אתה חופר בו גומא מבערב, בשחרית אתה מוצא שנתמלאת, כך כל אותם האוכלוסין שנפלו בימי דוד נתמלאו בימי שלמה, הדא הוא דכתיב: יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים.

אמר ר' לוי:
בתוך י"ב חדש באו ברכותיו של יואב.

עשרה פעמים נמנו
(כתוב ברמז ק"כ).