ויולדו לדוד בנים בחברון.
שנו רבותינו:

המלך אל ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה.

ר' יהודה אומר:
מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו.

ר' שמעון אומר:
אפילו אחת ומסירה את לבו אל ישאנה.
אם כן למה נאמר לא ירבה?
אפילו כאביגיל.

שמונה עשר מנא לן?
דכתיב: ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל וגו' והשלישי אבשלום בן מעכה וגו' והרביעי אדוניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והשישי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה יולדו לדוד בחברון.
וכתיב: ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה
כהנה שית.
וכהנה שית, דהוו להו תמני סרי.

מתקיף לה רבינא:
ואימא כהנה י"ב, וכהנה כ"ד.

תניא נמי הכי:
לא ירבה לו נשים יותר מכ"ד.

ולמאן דדריש וא"ו, מ"ח הוו.

ותנא דידן מאי טעמא?
אמר ר' כהנא:
מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא.
מה כהנה קמא שית אף כהנא בתרא שית.

והא הואי מיכל?
אמר רב:
עגלה זו מיכל.

ולמה נקרא שמה עגלה?
שחביבה עליו כעגלה.

וכן הוא אומר: לולא חרשתם בעגלתי.
ומי הות לה למיכל בנים, והכתיב: ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה? עד יום מותה לא היה לה ביום מותה היה לה, מכדי בנים היכא קא חשיב להו בחברון, ואלו מעשה דמיכל בירושלים הוה, דכתיב: ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לה בלבה,

ואמר רב יהודה ואיתימא רב יוסף:
שקלתה מיכל למטרפסה. אלא אימא עד אותו מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה, והכתיב: ויקח עוד דוד נשים ופלגשים בירושלים?!
למלויי י"ח.

מאי נשים ומאי פלגשים?
אמר רב יהודה אמר רב:
נשים בכתובה ובקדושין, פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין.

אמר רב יהודה אמר רב:
ת' ילדים היו לו לדוד, כלם בני יפת תואר היו והיו מגדלי בלורית ומהלכי בראשי גייסות, והן היו בעלי אגרופין של בית דוד.

כלאב לאביגל
אמר ר' יוחנן:
לא כלאב שמו אלא דניאל שמו.

ולמה נקרא שמו כלאב?
שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה, ועליו אמר שלמה בחכמתו: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומר: חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.

דבר אחר:
למה נקרא שמו כלאב?
לפי שהיו ליצני הדור אומרים: אפשר שמדוד היא מתעברת, אבל (מט) מנבל היא מתעברת.

מה עשה הקב"ה?
צר צורתו כצורתו של אביו, וזהו כלאב כאלו אב.

וכן אתה מוצא שאומרים ביצחק, לכך כתיב: אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק שהיה קלסתר פניו דומין לו והכל אומרים: אברהם הוליד את יצחק.

ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה
מאי מבור הסירה?
אמר ר' אבא בר כהנא:
בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג.

ויטהו יואב אל תוך השער
אמר ר' יוחנן:
שדנו בדין סנהדרין.

ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע
כל מי שיש לו זכות זוכה לחמשה דברים, כך אמרו רז"ל: האב זוכה לבן בחמשה דברים:
בנוי,
ובכוח,
בעושר,
בחכמה,
ובשנים.

וכן אברהם ביצחק.
בנוי מי האיש הלזה.
וכתיב ביוסף: הנה בעל החלומות הלזה.

בכח, וישב יצחק ויחפור את בארות המים.
בעושר, ויגדל האיש.
בחכמה, הנה האש והעצים וגו'.
בשנים, שהיה בן ק"פ שנים.

וכל מי שאין לו זכות נוטל כנגדן חמשה פורעניות, שנאמר: ואל יכרת מבית יואב
זב כנגד הכוח שאין חלש ממנו.
מצורע כנגד הנוי,
מחזיק בפלך, כנגד העושר שדומה לאשה שאינה טווה שאין לה מה לאכול,
חסר לחם, כנגד החכמה, שנאמר: לכו לחמו בלחמי.
ונופל בחרב, כנגד השנים.

על שבעה דברים נגעים באים: על שפיכות דמים, דכתיב: אל יכרת מבית יואב וכו'
(כתוב ברמז ר"ל).

והמלך דוד הולך אחרי המטה
שנו רבותינו:
המלך מת לו מת, אינו יוצא מתוך פלטין שלו.

ר' יהודה אומר:
אם רצה לצאת אחר המטה יוצא, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר: והמלך דוד הולך אחרי המטה.
אמרו לו: לא היה הדבר אלא לפייס את העם ונתפייסו, שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים ובין הנשים ונכנס לבין האנשים, שנאמר: וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא הייתה מהמלך להמית את אבנר.

דרש רבא:
מאי דכתיב: ויקם כל העם להכרות את דוד, כתיב להכרות וקרינן להברות.
בתחילה להכרותו ולבסוף להברותו.

אמר ר' יהודה אמר רב:
מפני מה נענש אבנר?
מפני שהיה בידו למחות בשאול ולא מיחה.

ר' יצחק אמר:
מיחה ולא נענה, ושניהם מקרא אחד דרשו.
ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתיים הוגשו.
מאן דאמר לא מיחה הכי קאמר: ידיך לא אסורות

מאי טעמא לא מחית?
לפיכך כנפול לפני בני עולה נפלת.

מאן דאמר מיחה אתמוהי קא מתמה: הכמות נבל ימות אבנר מכדי מחויי מחית, היאך כנפול לפני בני עולה נפלת.

ולמאן דאמר מיחה מאי טעמא איענש?
אמר ר' נחמן בר יצחק:
ששיהה מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה.

ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני
אמר ר' ששת:
חוצפא מלכותא בלא תגא.

רבי נחמן אמר:
חוצפא [אפילו] כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב: לא תלך עמהם ולבסוף כתיב: לך עם האנשים.