ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף
ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא:
תשעים אלף זקנים מינה דוד באותו היום הדא הוא דכתיב: בחור כל בחור את בחור.

וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וגו' ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזה.
אמר ליה אחיתופל לדוד: היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים את ארון אלא בכתף, שנאמר: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו.
חזר דוד והעלו בכתף, שנאמר: ויקרא דויד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויאול שמעיה ואליאל ועמינדב וגו' כמשפט וגו' כאשר צוה משה כדבר ה'.

היכן ציוהו?
ולבני קהת לא נתן.

רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא:
תשעים אלף זקנים מינה דוד ביום אחד ולא מינה אחיתופל עימהם. והוה ארונא טעין כהניא לרומא וטריף להון לארעא. שלח דוד ואייתי לאחיתופל.
אמר ליה: לית את אומר לי מה נעביד לדין ארונא דהוה טעין כהניא לרומא וטריף להוא לארעא.
אמר ליה: שאל לאילין חכימיא דמניתא.
אמר ליה: דידע למוקמיתיה ולא מוקים ליה יהא סופיה למחנקא.
אמר: מיליא דמינקייא אמרין בכל יומא בכנישתא לא הוית ידעית: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו.

וכן אתה מוצא, בשעה שבא דוד לחפור תמליא של בית המקדש חפר חמש עשרה מאות אמין ולא אשכח תהומא, ובסופא אשכח חד עציץ ובעא מרמיתיה.
אמר ליה: לית את יכיל לי.
אמר ליה: למה?
אמר ליה: דאנא הכא כביש על תהומא.
אמר ליה: ומן אימת את הכא?
אמר ליה: מן שעתא דאשמע רחמנא קליה בסיני, ואמר: אנכי ה' אלהיך, וזעת ארעא ושקעת ואנא יהבית הכא כביש על תהומא, אעפ"כ לא שמע ליה, וכיון דרמייה סליק תהומא בעי משטפי עלמא, והוה אחיתופל קאי תמן, אמר: כדון דוד מת ואני מלך.
אמר דוד: מאן דחכים למוקמתיה ולא מוקמיתיה יהיא סופיא מתחנק.
אמר מה דאמר ואוקימתיה, התחיל דוד עולה, ואמר: שיר המעלות אעפ"כ הוה סופיה מתחנקא, הדא הוא דמתלא אמר: צריך בר נש חשש על (נ) לווטתא דרבא אפילו על מגן.

ר' שמואל בר רב יצחק אמר:
מגלה שמסר שמואל לדוד אמרה אחיתופל לדוד ברוח הקדש, מה הוה אחיתופל עבד?
הוה עבד הוה בר נש מימליך מילא ביה, והוה אמר ליה: זיל ועביד הכין והכין ואין לית את מאמין לי זיל ושאל באורים ותומים, והוה אזיל ושאיל ומשכח הכין, הדא הוא דכתיב: ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש קרי ולא כתיב, שלא יכלו הכתובים לקרותו איש.

ויבואו עד גורן נכון וישלח עוזה אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמוטו הבקר
אמר הקב"ה: ארון נושא את נושאיו, עצמו לא כל שכן.

ויחר אף ה' בעוזה ויכהו שם האלהים על השל
ר' יוחנן ור"א
חד אמר:
על עסקי של.

וחד אמר:
על שעשה צרכיו בפניו.

וימת שם עם ארון
מה ארון קיים לעולם אף עוזה בא לעולם הבא.

ויחר לדוד
אמר ר' אלעזר:
שנשתנו פניו כחררה, אלא מעתה כל היכא דכתיב: ויחר הכי נמי?
התם כתיב: אף הכא לא כתיב אף.

דרש רבא:
מפני מה נענש דוד?
מפני שקרא לדברי תורה זמירות, דכתיב: זמירות היו לי חקיך.
אמר לו הקב"ה: דברי תורה שכתוב בהן: התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותם זמירות?! הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים, דכתיב: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ויהו אתיה בעגלה.

ויהי כי צעדו נושאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא
וכתיב: שבעה פרים ושבעה אילים.

אמר ר' פפא בר שמואל:
על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא.
ועל כל שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים.

אמר ליה רב חיסדא לרב אסי:
אם כן מילאת את כל ארץ ישראל במות?

אלא אמר רב חיסדא:
על [כל] שש פסיעות שור ומרי, ועל כל שישה צעדים של שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים.
כתיב: גורן כידון וכתיב נכון, בתחילה כידון ולבסוף נכון.

ויביאו את ארון האלהים ויציגו אותו וגו' ויתן לפני (האלהים) ארון ה' וגו' ולהזכיר ולהודות בשחר היו אומרים: הודו לה' קראו בשמו עד אל תגעו במשיחי.
בין הערבים היו אומרים: שירו לה' כל הארץ עד ויאמרו כל כל העם אמן והלל לה'. וכך היו עושים ארבעים ושלש שנים. עד שהביאו שלמה לבית עולמים.

ובבורחו מפני אבשלום בנו יצא עמו עד שעלה במעלה הזיתים ונשאל באורים ותומים ונסתלק אביתר מן הכהונה הגדולה, ונכנס צדוק הכהן תחתיו והחזירו את הארון למקומו, אבל אהל מועד שעשה משה במדבר ומזבח הנחושת שעשה בצלאל בן חור ואש שירדה מן השמים בימי משה, שם בבמה אשר בגבעון, שנאמר: ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן ה' בבמה אשר בגבעון.

ברך ה' את בית עובד אדום
מפני התרעומת, וזה אחד מן הדברים שהיו ישראל מתרעמים עליהם והיו אומרים: מיני פורעניות הם, ואלו הם:
הקטורת,
והארון,
והמטה.

אמרו: הקטורת הזה של פורענות הוא, היא הרגה נדב ואביהוא, היא הרגה מאתים וחמישים איש, לכך ידעו שהיא של כפרה, שנאמר: ויתן את הקטרת ויכפר.

אמרו: הארון הזה של פורענות, הוא הכה את עוזה ואנשי בית שמש, לפיכך ידעו שהוא של ברכה, שנאמר: ברך ה' את בית עובד אדום.

אמרו: המטה הזה של פורענות, הוא הביא עשר מכות על המצרים במצרים, ועשר על הים, לפיכך ידעו שהוא של נסים, שנאמר: ומטך אשר הכית בו וגו'.

פתח רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בכבוד אכנסיא דרש:
ברך ה' את בית עובד אדום וגו' בעבור ארון האלהים.

והלא דברים ק"ו:
ומה ארון שלא אכל ושתה על שכבדו ורבצו לפניו כך, המארח לתלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה.

מה היא הברכה שברכו?
אמר רבי יהודה בר ביזנא:
זו חמות ושמונה כלותיה שילדו ששה בכרס אחד, שנאמר: פעולתי השמיני כי ברכו אלהים וגו' כל אלה מבני עובד ארדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה.

כתיב: ששים ושנים לעובד אדום. דהות כל חדא מנהון ילדה תרי בכל ירחא, הא כיצד?
טמאה שבעה וטהורה שבעה וילדה.
טמאה שבעה וטהורה שבע וילדה.
ששה עשר בכל ירח לתלתא ירחין הא ארבעין ותמניא והיא שיתא הא חמשין וארבע ותמניהון הא שתין ותרין, הרי ששים ושנים לעובד אדום.
דלמא תלת עשר אחין הוויין ומיתין תרין עשר בלא בנין, אתון בעיין מתיבמת קומי רבי,

אמר לו רבי:
זיל ייבם!
אמר: לית בחילי, והן אומרות כל חדא וחדא אנא זיינא ירחי,
אמר: ומאן זין ירחא דעיבורא?

אמר רבי:
אנא זנא ירחא דעיבורא.
וצלי עליהון ואזלין להו, בתר תלת שנין אתון טעינין תלתין ושתא מינוקין, בעון אתון וקמין להון קומי דרתא דרבי, סלקין ואמרין ליה: אית לרע חדא קרייא דמינוקיה בעין משאל בשלמך.
אודיק רבי מן כוותא וחמתון, אמר לו: מה עיסקכון?
אמרין ליה: אנן בעיין תיתן לן ההוא ירחא דעיבורא ויהב לון ההוא ירחא דעיבורא.
ומה ארון שלא נעשה בו לא לשכר ולא להפסד ולא היו בו אלא שברי לוחות נתברכו בשבילו, קל וחומר לצדיקים שיתברכו בשבילם.

וכן אתה מוצא יצחק ירד לגרר ירדה ברכה לרגלו, ויזרע יצחק בארץ ההיא.
יעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך.
יוסף ויברך ה' את בית המצרי בגללל יוסף.
יעקב ויברך יעקב את פרעה שכלה הרעב.

והיה ארון ה' בא עיר דוד ומיכל בת שאול וגו'
אמרה לו: משפחתו של בית אבא הייתה נאה ממך, חלילה להם שנראה מימיהן פסת יד ופסת רגל ועקב מגולין, אלא כולם היו מכובדין ממך.

ומה אמר לה דוד?
לפני ה' אשר בחר בי וגו', אלא בית אביך היו מבקשין כבוד עצמם ומניחין כבוד שמים, ואני איני עושה כן אלא מניח אני כבוד עצמי ומבקש אני כבוד שמים.

והייתי שפל בעיני ועם האמהות
אמר לה: אין את נקראת מן האימהות אלא מן האמהות.

ויחלק לכל העם
תנו רבנן:
לחם עוני פרט לחלוט ואשישה.

מאי משמע דהאי אשישה לישנא דחשיבותא הוא?
דכתיב: ויחלק לכל העם וגו' אשפר אחד ואשישה אחת.

אמר ר' יוחנן:
אשפר
אחד מששה בפר.

איששה
אחד מששה באיפה.

ופליגא דשמואל, דאמר שמואל:
אשישה
גרבא דחמרא, דכתיב: ואוהבי אשישי ענשים.