ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן
רב אמר:
עצה עמוקה ניתן לו באותה לילה.

ר' חנינא בר פפא ור' סימון, רב חנינא אמר:
אמר הקב"ה לנתן הנביא: נתן, האיש הזה שאני משלחך אצלו מהיר הוא במלאכתו, קודם עד שלא ישכור פועלים לך אמור לו: לא אתה תבנה לי בית, שלא יהא לו עלי תרעומת.

ר' סימון אמר:
אמר הקב"ה לנתן הנביא: האיש שאני משלחך אצלו נדרן הוא, קדם עד שלא ידור לך ואמור לו: לא את תבנה לי בית, קדם עד שלא יהיה לו בושה מסנהדרין.

כתוב אחד אומר: האתה תבנה לי בית.
וכתוב אחד אומר: לא אתה תבנה לי הבית.

היאך אני מקיים שני מקראות הללו?
אלא לא אתה תבנה שאין אתה בונה אותו, האתה תבנה שבנך בונה אותו, אתה הקדמת כבודך לכבודי שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בית המקדש, אבל שלמה בנך מקדים כבודי לכבודו, שנאמר: ובשנה האחת עשרה בירח בול וגו' כלה הבית ואחר כך ואת ביתו בנה שלמה.

דבר אחר:
האתה תבנה
שאתה מיסדו.

לא אתה תבנה
שאי אתה משכללו.

דבר אחר:
לא אתה תבנה
שאי אתה בונה אותו.

האתה תבנה
שאילולא אתה לא ירדה האש. שנאמר: ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך.

אמר ר' חלבו בשם ר' שילא:
הלך והביא ארונו של דוד אביו, אמר לפניו: ריבון העולמים, אם אין לי מעשים טובים עשה בשביל חסדיו של דוד מיד ירדה האש.
ואם אין אתה למד מכאן פסוק מלא הוא, ארוממך ה' כי דליתני וגו' ה' העלית משאול נפשי.

האתה תבנה לי בית
וכתיב: לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת כיון ששמע דוד כך נתיירא, אמר: הרי נפסלתי מלבנוות בית המקדש.

אמר ר' יהודה בר' אלעאי:
אמר לו הקב"ה: דוד, אל תירא! חייך, כי הם לפני כצבי וכאיל, לכך נאמר: שפכת ארצה ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר: על הארץ תשפכנו כמים.

דבר אחר:
חייך, הם לפני כקורבנות דכתיב: כי דמים רבים שפכת לפני ואין לפני אלא קורבן, שנאמר: ושחט את בן הבקר לפני ה'.
אמר לו: ואם כן למה איני בונה אותו?
אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב.
אמרו לו: והרי יפה?
א"ל הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין, שכן כתיב: באהל בת ציון שפך כאש חמתו.
אמר לו הקב"ה: חייך, הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך בונהו, לשמך אני כותבו: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.

ר' הונא בשם ר' יהושע בן לוי:
אלף וחמש מאות אמה חפר דוד לעמוד על משתיתא של ארץ.

דתניא:
ג' בתולות הם:
בתולת אדם,
בתולת קרקע,
בתולת שקמה.

בתולת אדם, שלא נבעלה מימיה.
בתולת שקמה, כל שלא נקצצה מימיה.
בתולת ארץ, כל שלא נעבדה מימיה.

רשב"ג אומר:
כל שאין בה חרס. כיון שחפר דוד אלף ות"ק אמה, מצא שם חרס וכו' (כדכתיב לעיל רמז קמ"ב).

ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים
תני רב יוסף:
זה שאומרים מגן דוד.

ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו.
תמן תנינן:

שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה וכו'. הוא היה אומר:
על ג' דברים העולם עומד:
על התורה,
על העבודה,
ועל גמילות חסדים

ר' הונא בר פפא אמר:
מקרא מלא הוא ועוברי הים פירשוהו:
נחית בחסדך הרי בזכות החסד,
נהלת בעזך הרי בזכות התורה.

אימתי נתבסס העולם?
משבאו אל נוה קודשך.

ושמתי מקום לעמי
אמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי:
כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלים תחתיו: שנאמר: ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה.
כתיב: לענותו
וכתיב: לבלותו
בתחילה לענותו ולבסוף לבלותו.

כי ימלאו ימיך ושכבת עם אבותיך
אמר ר' שמואל בר נחמני:
ימים שלמים אני מונה לך ואיני מונה לך חסרים, דכתיב: והימים אשר מלך דוד על ישראל וגו'.
וכתיב: בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים ובירושלים מלך ל"ג שנים.

אילן יתירתא דהכא מאן אנון?
ר' יצחק בר קצרתה בשם ר' יונה:
חסרים היו, אלא שהכתובים חלקו כבוד לירושלים ומונין אותם שלמים.

אמר רב יודן:
חשבון מרובה (נא)בולע לחשבון מועט, לפי שכתוב: כי ששה חדשים ישב שם יואב וגו' אותם ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בנו לא עלו מן המנין, אלא בשעירה נתכפר לו כיחיד.

כי ימלאו ימיך
אמר ר' שמואל בר נחמני:
אמר הקב"ה לדוד: ימים מלאים אני מונה לך ואיני מונה לך חסרים, כלום שלמה בנך בונה את בהני מלי אלא להקריב בו קורבן, (חשיב) [חביב] עלי משפט וצדקה שאתה עושה מכל הקורבנות.

ומה טעם?
עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.

ויבא המלך דוד
(העתק מרמז ע"ח).
ועלי הכהן ישב
אמר רבי אמי:
אף למלכי בית דוד אין ישיבה בעזרה.

ולמי הייתה ישיבה?
לכהן גדול, שנאמר: ועלי הכהן ישב על הכסא.

אם כן מהו ויבא המלך דוד וישב לפני ה'?
שישב עצמו בתפלה.

ועלי הכהן יושב
מלמד שבאותו יום מינוהו כהן גדול.

ילמדנו רבנו:
אדם מישראל שקרא לו החזן לעמוד לקרות בתורה או לעבור לפני התיבה ולא התקין עצמו, מהו שיהא מותר לעמוד ולקרוא?

כן שנו רבותינו:
אסור לקרוא.

למה?
שלא יקרא ויתבייש בציבור, וכן העובר לפני התיבה אסור לתבוע צרכי צבור עד שיתקן עצמו.

מעשה בר' עקיבא שקרא לו החזן ברבים לעמוד ולקרות בתורה ולא עמד, אחר שנפטרו מבית הכנסת התחיל מפייס לתלמידים.
אמר להם: יבא עלי אם מרוח גסה לא עמדתי וקראתי בתורה.
אמרו לו: ולמה לא עמד רבי?
א"ל :מפני שלא התקנתי את עצמי.
כיון ששמעו כך, התחילו תמהין על מה שאמר ר' עקיבא.
אמר דוד: לא הייתי מתפלל לפני האלהים, עד שהייתי מתיישב דעתי ומתקן עצמי, אחר כך הייתי עומד ומסדר תפילתי, שנאמר: ויבא המלך דוד וישב לפני ה' (אלא) מאחר שישב עצמו וכיון את דעתו ואחר כך, מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלום.

אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים
זה הדד ורזון בן אלידע, שנאמר: ויקם ה' לו שטן.

ובנגעי בני אדם
אלו המזיקים בנוי דאדם הראשון.

דאמר ר' סימון:
כל מאה ושלושים שנים שפירשה חוה מאדם רוחות הזכרים היו מתחממים ממנה והיא יולדת מהם ורוחות נקבות היו מתחממות מאדם והיו יולדות ממנו.
מאן דאמר: רוחי דביתא טבין דרבין עמיה.
ומאן דאמר אינון בישין דחכמין יצריה.

ותקטן עוד זאת בעיניך
אמר ר' סימון:
לאחר שעשה לחברו קטנה, א"ל: עשית קטנה סופך לעשות גדולה.

(נב) וזאת תורת האדם זה יוסף, דכתיב: ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה.

דבר אחר:
זאת תורת האדם המעולה שבנביאים, זה משה.
אתה מוצא מה שכתוב בזה כתוב בזה,
זה מלך על ישראל ויהודה,
וזה מלך על ישראל ויהודה,

זה פתח באשרי,
וזה באשרי
אשריך ישראל מי כמוך.

מפני עמך אשר פדית
אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדים שכינה משועבדת עימהם, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת.

וכשנגאלו עימהם מהו אומר?
כעצם השמים לטוהר.

אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין?
שנאמר: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה.
ואומר: ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד.
ואומר: מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו.

ר' אליעזר אומר:
עבודה זרה עברה עם ישראל בים, שנאמר: ועבר בים צרה.
ואי זה?
צלמו של מיכה.

אמר ר' עקיבא:
אילולא הדבר כתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני הקב"ה: עצמך פדית.
(כתיב): אשר הלכו אלהים, זה משה ואהרן.
וכתוב אחר אומר: אשר הלך אלהים. ותכונן לך וגו' (שם) [עד] עולם,
(כתוב ברמז תתכ"ט).

ועתה הואל וברך את בית עבדך
אמר ר' יוחנן:
אמר לו הקב"ה לדוד:דוד, אין הבור מתמלא מחולייתו אלא אם כן מושכים לו (נג) אמה ממקום קרוב, אם אתה פושט ידך בפלשתים אתה מתברך, הדא הוא דכתיב: ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים.