ראב"ע שמות פרק ה

[ה, א]
ואחר -
אחר שעשה אהרן את האותות באו שניהם אל פרעה ואמרו לו שניהם, כי השם הבטיחם ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו.

ויאמרו כה אמר ה' -
וזה השם לא שמעו פרעה על כן הזכיר אלהי ישראל. והטעם עם ישראל ולא יעקב לבדו.

ויחגו לי במדבר -
לזבוח זבחים כמו: אסרו חג בעבותים.
חגים ינקופו.


[ה, ב]
ויאמר מי ה' אשר אשמע בקולו -
שואל הוא מי ה' שהוא האלהים ומתשובת משה שהשיב לו אחרי כן נלמוד זה.

[ב, ג]
ויאמרו -
זה השם הוא אלהי העברים שהיו יודעים והוא אברהם הנקרא עברי. ויצחק בנו. ויעקב ובניו. כאשר אפרש בפסוק: כי תקנה עבד עברי.

ויאמרו -
מלת נקרא כמו: נקרא נקראתי בהר הגלבוע. והוא כטעם פגיעה, והנה פירש לו למה הם חייבים לחוג פן יבא דבר או חרב.

מלת פן יפגענו -כוללת אנחנו ישראלים. גם אתה פרעה עמנו וכל המצריים. וכראות פרעה שבא הערוב ואכל מצריים רבים. כמו שכתוב: ישלח בהם ערוב ויאכלם. אז אמר: לכו זבחו לאלהיכם בארץ, ומשה השיבו: לא נכון לעשות כן בארץ, רק דרך שלשת ימים במדבר ירחקו. וזה המרחק הוא בין מצרים ובין הר סיני להולך בדרך ישר. ושם יזבחו ככתוב: תעבדון את האלהים על ההר הזה.
ועוד:
ויבן משה מזבח תחת ההר. גם המזבח שבנה בחלישת עמלק בהר סיני הוא. כי כתוב ויחנו ברפידים ושם כתיב: הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב. ובבא הארבה נתן רשות לקצת ישראל שילכו לזבוח. ובמכת חשך נתן רשות ללכת כולם, רק המקנה שלהם לא ילך עמהם וכראותם שבא הדבר והנה הבכורים אז נתבררו להם דברי משה: פן יפגענו בדבר. על כן אמרו: כולנו מתים. וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח גם השאילום.

[ה, ד]
ויאמר -
מלת תפריעו. כמו: שבוש. וכמוהו: באין חזון יפרע עם. וכלל במלת לכו לסבלותיכם משה ואהרן, כי הם כנגד כל ישראל. כי אין סבלותיכם כמו עסקיכם. והעד: והשבתם אותם מסבלותם:

[ה, ה]
ויאמר -
אמר יפת:
(קראי)
כי פירוש: הן רבים עתה עם הארץ שלא נחוש אם יבא דבר או חרב עליכם כי רבים הם הסובלים.
ולפי דעתי:
שפירושו מלאכה גדולה אתם מבקשים להשבית.

[ה, ו]
ויצו -
הנוגשים –

הם המצריים.

ושוטרי העם –
הם מישראל:

[ה, ז]
לא תאספון -
כתוב באל"ף והמנהג להיותו בוי"ו ושניהם מתחלפין ביו"ד ומנהג בוני עפר לערב עמו תבן, או קש שיעמידנו.

ללבון -
מגזרת לבנה. ובנין הלבנים חזק מהאבנים כי בנין העפר יזיקהו המים ובנין האבנים יזיקהו האש.
וכן כתוב: ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר.
ודע, כי יש שמות לא ישתנו ממעלתם באתנח או בסוף פסוק בבעלי קמץ קטן. כמו ספר. ובבעלי פתח קטן כמו צדק. והנה כן תבן, וטעמה: לא נודע רק ככה נמצאו.

וקששו -
מגזרת קש, מבעלי הכפל:

[ה, ח]
ואת מתכנת -
כמו: תוכן דבר ידוע.

[ה, ט]
תכבד -
אמר הגאון:

כי אל ישעו, כמו אל ישענו, והנו"ן חסר כחסרונו ממלת תת פחדך. ולא תאבה ולא תשמע אל דברי החולם האומר כי שרשו תת, בעבור שנמצא תתה לי ערף. חשב כמו שתה עונותינו לנגדך.
והנה לא יוכל לכחש כי התי"ו השני במלת תתה לנכח והתי"ו של עיקר מובלעה בדגש. אע"פ שהתי"ו ראוי להדגש. כתי"ו והשבתי חיה רעה. אם כן יותר טוב שיהיה הנו"ן מובלע, כהתבלע הנו"ן בתי"ו ואמתו, כי היה ראוי להיות אמנתו. ובת בנת. ותת תנת. וחסרה נו"ן הראשון ממלת תתה לי כחסרון יו"ד והיום רד מאד. וחסרו נו"ן גע בהרים ויעשנו.

ולפי דעתי:
כי ישעו כמו ירפו כאשר אמר נרפים. וכמו: השע ממני. שעו מני. ועיניו השע, כי כאשר תרפינה העינים תכהינה. וכמוהו ולא תשעינה עיני רואים.

וטעם בדברי שקר –
בעבור דברי שקר שמבטיחים אותם משה ואהרן.

[ה, י]
ויצאו -
מארמון המלך אל העם העובדים/

[ה,יא]
אתם מאשר תמצאו -
קרוב או רחוק.

כי אין נגרע -
תואר, על כן הוא קמוץ כמשפט.

[ה, יב]
ויפץ -
פועל יוצא והפועל פרעה, שהצריכם להפיץ.

לתבן -
תחת תבן. כמו: והחמר היה לחמר.

[ה, יג]
והנוגשים אצים -
פועל יוצא. כמלת שב וכמלת מש, שימצא פעם יוצא ופעם עומד.

וטעם לאמר –
לאמר להם.

דבר יום ביומו -
כמו: מדי חדש בחדשו:

[ה, יד]
ויכו וגו' עליהם -
על בני ישראל.

וטעם להוסיף גם, פירשתיו.

והנה תמול - הוא היום שעשה משה האותות לעיני העם ולא התעסקו בעבודתם.

גם היום -
שבא משה ואהרן אל פרעה.
וכן כתוב: ויצו פרעה ביום ההוא.

[ה, טו]
למה תעשה כה לעבדיך -
שלא היה מנהגך לעשות כן.

[ה, טז]
ומלת וחטאת -
פועל עבר והוי"ו השיבו לעתיד כמשפט, כי היא כמו וחטאה וכאשר העלימו האלף כאשר היא במלת חטא ולא יוכלו לשום נעלם אחר אל"ף. על כן החליפו הה"י בתי"ו. ואין צורך לשום דגש בט'. וכמוהו וקראה אתכם הרעה.
והעם במקום הזה לשון נקבה, כמו: העם אשר בקרבה יושבת לבטח. מדוע שובבה העם הזה. והטעם כי החטא יהיה עליך. וכינו דרך מוסר, כי החטא יהיה על שמו.
וכמוהו: והייתי אני ובני שלמה חטאים.
ואויבינו ילעגו למו
וימירו את כבודם.

[ה, יז]
ויאמר -
לא הועילו דבריהם, כי הוא מתאמץ בחוזק לבו.

[ה, יח]
ועתה לכו עבדו -
אמר לשוטרים, גם הם חייבים לעבוד.

[ה, יט]
ויראו -
זה הפסוק דבק בפסוקים הבאים אחריו, כי ראו נפשם בצרה בעבור שאמר להם פרעה לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו ופגעו משה ואהרן והתרעמו עליהם.

ומלת אותם - כמו נפשם ועצמם. וכמוהו: וירעו הרועים אותם.
ויקבור אותו בגיא.

ורבי יהודה בן בלעם אמר: (פרשן מדקדק ופייטן במאה ה-11)
כי כמוהו יביא אותו אל פתח אהל מועד.
ולפי דעתי:
שהכהן יצוה להביאו.

[ה, כ]
ויפגעו -
תחסר מלת והם היו נצבים וכמוהו: ופרעה חולם היה חולם.
והנה היה עומד על היאר. ורבים ככה.

[כא, כא]
ויאמרו ירא ה' -
חמסנו שהוא עליכם.
ודע כי החמש ההרגשות מתחברות במקום אחד למעלה מהמצח. על כן אמרו: הרגשה אחת תחת חברתה כמו: ומתוק האור.

ורבי מרינוס אמר:
שאנו נמאסים ונבאשים בעיניו כריח רע.
[כא, כב]
וישב משה -
הנה שאלה אחר שהשם הודיע למשה ואמר לו. ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, עד שיעשה כל האותות אשר צוהו.
אם כן למה יתרעם משה לומר למה זה שלחתני והצל לא הצלת?
התשובה חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם. והנה הוא הכביד העבודה עליהם.

וטעם למה הרעתה. הפך מה שאמרת: ראה ראיתי את עני עמי, וארד להצילו מיד מצרים.
ולמה זה שלחתני

להרע לישראל, והנה לא מצאתי תשובה להשיב לשוטרים.

[ה, כג]
ומאז -
מהיום שדברתי אליו אז הכביד עולם עליהם כאשר הוא כתוב: ויצו פרעה ביום ההוא.

והטעם והצל לא הצלת - וזה שחשבתי שיחל פרעה להקל מעליהם ותחל להצילם.

ומלת הרע לעם הזה - פעל יוצא, כמו: הרעו מאבותם.



הפרק הבא    הפרק הקודם