ראב"ע תהלים פרק כט

[כט, א]
מזמור, הבו לה' בני אלים -
הבו

אולי תשתנה תנועת הה"א בעבור אות הגרון, כמו: את אשר תאפו אפו.

ובני אלים –

הם הכוכבים והעד: ברן יחד כוכבי בקר, ואחריו: ויריעו כל בני אלהים והטעם כפול.
טעם להזכיר הכוכבים, כי כפי מערכתם ירדו הגשמים בעזרת אלהי האלהים והזכיר פעם אחרת הבו לה', כי כן תמיד על דרך: נשאו נהרות ה'.

וטעם הבו לה' -
ברבות על דרך תנו עוז, שתודו שהעוז והכבוד לשם לבדו.

וטעם והשתחוו –
כהשתחות העבד לאדוניו, ברצותו לעשות את אשר יצונו.
והטעם: כי אין יכולת בכוכבים לשנות את תנועתם ודרכי מערכתם.

[כט, ג]
קול -
הזכיר ה', בעבור הראות כחו ועוזו בעת רדת הגשם, כאשר כתוב באיוב: עושה גדולות עד אין חקר, ואחריו: הנותן מטר.
ובעבור כי הזכיר כבוד שמו קראו אל הכבוד הרעים וזה פירוש קול ה' על המים.

וטעם ה' על מים רבים –
שמביא רעם והנה מלת הרעים מושכת עצמה ואחרת עמה.

[כט, ד]
קול -
יש אומרים:

בכח ששם השם בתולדת, וככה בהדר.

ויש אומרים:
בגופות שיש להם כח.

ובהדר -
הם ההרים, כמו: והדורים איישר, ועל זה הדרך יהיה השם תאר כאילו אמר בבעלי הכח על דרך: ואני תפלה, או פירושו בכח הכתוב אחר זה, קול ה' שובר ארזים.

והזכיר הארזים -
בעבור היותם חזקים.

וטעם ארזי הלבנון
הם הידועים בארזים.

[כט, ו]
וירקידם -
זה הדבר ידוע ממעשה הרעם.

כמו בן ראמים -
בן תורים בן אתונות.

[כט, ז]
קול ה' חוצב להבות אש -
אמר רבי משה:

זה רמז לאבן שהיא כדמות ברזל השורפת וטעם חוצב שחצבם מהצור והטעם בדמיון כאילו חצבם.
ולפי דעתי: שהטעם על הברקים, כדרך: ועליון יתן קולו ואחריו ישלח חציו.

[כט, ח]
קול ה' יחיל מדבר -
דרך משל, כמו תכאיבו באבנים, או רמז לחיות המדבר כאשר יפרש.

[כט, ט]
קול ה' יחולל אילות -
הזכיר מדבר כנגד בהדר.

והזכיר מדבר קדש –
בעבור היותו גדול ונורא.

והזכיר אילות
כי לידתו קשה והנה הרעם מחוללם.
והטעם: יביא להם החיל מהרה ותלדנה בהפתח הרחם האיילה, גם בעבור הפחד.

וטעם: ויחשף יערות –
יגלה בנפול האילנות.

יש אומרים:
כי טעם ובהיכלו
השמים, כמו: ה' בהיכל קדשו.
וטעם שהשוכנים בו יתנו כבוד לשם ואומרים: כמה גדול כבודך.

ואחרים אמרו:
כי הטעם על הכהנים והלוים העומדים להתפלל.

ור' משה אמר:
כי הטעם שהשוכנים בהיכלו הוא בית המקדש ולא יפחדו, כי השם יכבדם שלא יבא להם שום נזק בעבור הרעם, על כן אחריו: ה' למבול ישב.
והטעם: כי המים השחיתו הרשעים אז נתגלתה מלכות השם, כי עשה בהם משפט והנה השם ימלט חסידיו כנח ובניו וימית שונאיו.

ואחרים אמרו:
כי טעם להזכיר המבול, בעבור שהזכיר חלק מנפלאותיו והוא רדת הגשם, הזכיר הפלא העצום והוא הגשם הרב בימי נח, וזהו אות כי השם יושב קדם ולעולם חסדו על עמו, על כן אחריו: ה' עוז לעמו יתן.

ויש אומרים:
כי הזכיר המבול
בעבור השבועה שמים לא ישחתו כל הארץ ולא תשחת ממלכת השם שהוא מלך החיים, על כן אחריו: וישב ה' מלך לעולם.

ויש אומרים:
כי מיום שישב לשפוט בימי המבול נראתה מלכותו ויפחדו בני אדם הבאים אחרי המבול, כי לפני נח לא היה מבול.

[כט, יא]
ה' -
תפלה או ברוח הקודש, שהשם יתן עוז לעמו בעתות הרעם ושלום יהיה להם.


הפרק הבא    הפרק הקודם