מלבים ליחזקאל פרק לה
[לה, ב]
שים פניך -
מפני ששיבת שבות ישראל וחורבן אדום שהגלו אותם מארצם יהיו סמוכים, בחזותו שיבת ציון ראה גם כן חורבן אדום, והנה אדום הרעו לישראל בחורבן בית ראשון שהיו שמחים על מפלתם והיו עונשם ע"י נבוכדנצר ואחרי כן ע"י הורדוס שהחריבו את ארצם אבל זה לא היה חורבן עולם, על זה אמר -

[לה, ג]
הנני אליך הר שעיר וכו' ונתתיך שממה ומשמה -
זה חורבן נבוכדנצר, אח"כ -

[לה, ד]
עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה -
ע"י בית חשמונאי, וידעת כי אני ה' כי אז נכנסו לברית מילה וטבילה וקבלו אלהותו ונתגירו.

[לה, ה]
יען -
אבל אח"כ בעת נכנסו הרומיים לירושלים והם באו אז לעזרת ישראל, שמרו בלבם, האיבה הכבושה בלבם מעולם, ותגר את בני ישראל ע"י חרב, כמו שאמר: גם אתה כאחד מהם, ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו, וזה היה בעת אידם רצה לומר בעת החורבן, שאז היה עון קץ, שהיה קץ לעונם ואחרית העונשים, שאחר שכבר נשלם עונם, וגם נחתם אידם היה ראוי לרחם עליהם וכל מקום שעשית היה מתוך האיבה לא לשום תועלת.

[לה, ו]
לכן חי אני -
נחתם גזר דין בשבועה, כי לדם אעשך, כמו ששפכת דם כן תהיה מלאה דם הרוגים, ודם ירדפך, לא ירדפוך שבי ושלל, רק דם, רצה לומר שמגמת רודפיך יהיה רק לשפוך דמך כמו ששמך אדום, אם לא דם שנאת שנאתך היה שנאת דם. לא שנאה מחמת תועלת ויראת נזק וכן דם ירדפך מדה כנגד מדה.

[לה, ז]
ונתתי -
זה יהיה באחרית הימים והשממון יהיה עד שלא יהיה שם עובר ושב.

[לה, ח]
ולא -
שהעם ילכו בגולה, רק ומלאתי את הריו חלליו ולא לבד במקום שלחמו על ההרים רק גם גבעותיך וכו' חללי חרב יפלו בהם שגם אחרי הכיבוש יהרגו את כולם.

[לה, ט]
שממות עולם -
השממה האחרונה תהיה לעולם, עד שעריך לא תשבנה ואז וידעתם כי אני ה' המעניש כמו שאמר: המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א').

[לה, י]
יען אמרך -
שאח"כ בימי הגלות רצית שישראל יהיו משועבדים תחתיך לעולם וא"י יהיה שלך עד שאמרת את שני הגוים שהם יהודה ועשרת השבטים ושני ארצותיהם לי תהיינה וירשנוה, וה' שם היה ואתה אומר שתירש גם את ה' אשר שם היה, כי אתה אומר שאדום נכנס תחת ישראל, שישראל חללו את ה', ואתם הגוי אשר בחר ה', (ואמר נגד מה שאמר: את שני הגוים).

[לה, יא]
לכן חי אני ועשיתי כאפך -
שעי"ז עשית לישראל רעות רבות בימי הגלות ע"י אף וקנאה כאילו קנאת קנאת אלוהים וזה עשית משנאתיך ונודעתי בם שאז כאשר אשפטך אודיע שהם עמי ואנכי אלהיהם ויודע האמונה האמתית.

[לה, יב]
(ונגד מה שאמר: את שתי הארצות אמר:) וידעת כי אני ה' שמעתי נאצותיך שבזה היית מנאץ אותי, במה שאמרת על הרי ישראל לאמר שממו, שאמרו שהם שוממים ע"י חטא ישראל שלא ימצאו ישראל יושבים שם, רק לנו נתנו לאכלה, והירושה לא לגור שם לבד רק לאכול הפירות הגדלים שם.

[לה, יג]
(ונגד מה שאמר: וה' שם היה שירשו גם את ה') ותגדילו עלי בפיכם, עניין הספורים המבהילים באלהות, והעתרתם עלי דבריכם הפרטים שספרו על האלהות שיש בהם מהגנאי והדופי וההבל, גם זה אני שמעתי שנוגע לכבודי.

[לה, יד]
כה אמר ה' -
(נגד מה ששמחת על מפלת ישראל) אעשה לך שממה, בעת שתשמח כל הארץ ע"י שישראל ישבו בשמחה ובשלוה, עד שתראה שמחת ישראל קודם מפלתך.

[לה, טו]
(ונגד ששמחת על חורבן הארץ), כשמחתך וכו' כן אעשה לך שישמחו כולם על חורבן ארצך.
(ונגד מה שדברת באלהות) שממה תהיה הר שעיר וכו' שתשאר שממה לעולם, ובזה ידעו כי אני ה' ויכירו אמתת אלהותי כמו שאמר: המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם ה' עד עולם.



הפרק הבא    הפרק הקודם