מצודות דוד, מלכים א פרק יח



פסוק א
לך הראה אל אחאב. סבב הדבר שיחלה פניך בעבור המטר, ואתן אותו על ידיך ולפי שנשבע אליהו שלא יהיה המטר כי אם לפי דברו, לכן צוה לו כזאת:

פסוק ג
אל עובדיהו. ללכת עמו כמו שנאמר למטה בענין
על הבית.
ממונה היה על בית המלך:

פסוק ד
חמשים איש. רצה לומר, חמשים לבד, וחמשים לבד:

פסוק ה
ולא נכרית. ולא נהיה נכרתים מן הבהמות:

פסוק ז
ויפול על פניו. להשתחות לאליהו:

פסוק ט
כי אתה נותן. רצה לומר, אתה תהיה סיבה שאמות ביד אחאב:

פסוק י
כי לא ימצאכה. אם לא מצאו אותך:

פסוק יב
ורוח ה' ישאך. כאשר היה למוד בכך כפעם בפעם
על אשר.
על מקום אשר לא אדע אנה הוא, לבקשך שמה
ולא ימצאך.
בהמקום הזה
והרגני.
בחושבו שהתלתי בו, וכאומר דרך לעג, הנה שלחתי לבקשו ולא מצאתו, והנה הוא עומד פה
ועבדך ירא וגו'.
ולמה אם כן תהיה אתה סיבה על מיתתי:

פסוק יד
ועתה וגו'. והרגני, ואם כן מי יכלכל הנביאים מעתה, חמול נא עליהם:

פסוק יז
עוכר ישראל. כי עכרת אותם, במה שנשבעת לעצור המטר:

פסוק יח
לא עכרתי. רצה לומר, אין אני תחלת הסיבה, כי אם אתה, במה שעזבת את ה':

פסוק יט
ועתה. רצה לומר, אם תבקש על המטר, שלח קבוץ אלי כו', וזה יהיה סיבה שיבוא המטר
אוכלי וגו'.
על נביאי האשרה יאמר:

פסוק כ
ויקבוץ וגו'. כי כל ישראל באו מאליהם כאשר שלח אחריהם, אבל הנביאים לא באו עד אשר קבצם המלך שלא בטובתם, ולזה לא קבץ כי אם נביאי הבעל, ולא נביאי האשרה, כי איזבל לא הניחתם ללכת שמה, על כי היו מאוכלי שולחנה:

פסוק כא
אתם פוסחים. רצה לומר, כחגר הזה אשר פעם ינטה על צד ימין, ופעם על צד השמאל, וכן אתם, עד מתי תהיו נוטים במחשבותיכם, פעם אחרי ה', ופעם אחרי הבעל
האלהים.
רצה לומר, בעל היכולת ומנהיג העולם:

פסוק כג
אני נותרתי. כי מאה הנביאים אשר החביאם עובדיה, לא היו ידועים להם
ונביאי וגו'.
רצה לומר, עם שאני יחידי והמה מרובים, עם כל זאת נראה עתה תפלת מי תקובל:

פסוק כד
אשר יענה באש. רצה לומר, התשובה תהיה בדבר הורדת האש:

פסוק כה
כי אתם הרבים. והוא דרך המוסר, אשר הרבים יבחרו לעצמם ויעשו ראשונה:

פסוק כו
אשר נתן להם. אמרו רבותינו ז"ל (בבמדבר רבה כג ט) אחר שבחרו הפר, לא רצה ללכת אחריהם, עד שאליהו מסרו בידם
ויפסחו.
דלגו על המזבח אשר עשה אחאב או זולתו, והדלוג הזה היתה מדרך עבודתם:

פסוק כז
כי אלהים הוא. אמר בדרך התול הלא אלהים הוא, ויכול הוא לענות כשישמע, אבל עדיין לא שמע, כי מדבר הוא כעת עם מי, או הוא משיג השגות ומעיין בחכמות, ועל כי הוא טרוד בדבר מה, נבטל ממנו חוש השמע בקצת, או אולי הוא בדרך, ולמרחק המקום לא ישמע, ולזה קראו בקול גדול, ואז עם כל טרדתו יתעורר, ואף אם הוא בדרך מרחוק ישמע בקול גדול
אולי ישן.
או שמא ישן הוא, וכאשר תקראו בקול גדול ייקץ משנתו:

פסוק כח
ויקראו בקול גדול. שמעו לדברי אליהו, עם כי אמר בהתול ולעג
ויתגדדו.
שרטו בשרם בחרבות עד כי נשפך דמם, כאשר היה מנהגם לעבדו בענין זה:

פסוק כט
ויתנבאו. עשו את עצמם כאלו מדברים בנבואה שתרד האש, ולא חדלו מלהתנבאות עד בוא עת העלאת מנחת הערב, הוא תמיד של בין הערבים, כי אז נלאו ולא התנבאו עוד
ואין קול.
אבל אין קול וגו'
ואין קשב.
רצה לומר, וזה לפי שאין מי יקשיב להם, כי אינו אלוה:

פסוק ל
גשו אלי. לראות שאין הערמה בדבר
וירפא.
בא על דרך השאלה, לומר לשון רפואה על תיקון בנין הנהרס, וכן נאמר (נחמיה ד א) כי עלתה ארוכה לחומת ירושלים. וארוכה גם הוא מענין רפואה (ואמרו רבותינו ז"ל שהמזבח הזה בנה שאול, ונהרס ע"י עובדי הבעל):

פסוק לא
ישראל יהיה שמך. על שם שנאמר (בראשית לב כח) כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, וכאלו יתן טעם למה לקח י"ב אבנים, ואמר לפי שהם במספר שבטי בני ישראל, ולהזכיר זכות ישראל אביהם, שגם הוא כמוהו ינצח אלהים אחרים, ואנשי נביאי הבעל:

פסוק לב
ויעש תעלה. עשה חפירה סביב המזבח, כשיעור מקום זריעת סאתים זרע, בכדי שילכו בה המים להגדיל הנס, כמו שנאמר בענין:

פסוק לד
ויצקו. וישפכו, וכן עשו ושפכו, ועם כי לא נזכר, כי מעצמו יובן
שנו.
שפכו פעם שנית, ושפכו פעם שנית
שלשו.
שפכו פעם שלישית וגו':

פסוק לה
סביב למזבח. כי בהשפך המים על העולה שעל המזבח, נשפך המים למטה על כל המזבח, סביב מקום המערכה
מלא.
או אליהו בעצמו, או על ידי מצותו מלאו גם התעלה:

פסוק לו
בעלות המנחה. בעת העלאת מנחת הערב, הוא התמיד של בין הערבים
ויגש.
אל ה' להתפלל
היום יודע.
רצה לומר, כאשר תרד האש, יודע היום וגו'
בישראל.
רצה לומר, משרה שכינתך בישראל
ואני עבדך.
ובהיות הנס הזה על ידי, ידעו הכל שאני עבדך נביא נאמן לה', ויאמינו בי לעולם בהנבאי להם
ובדברך וגו'.
רצה לומר, מהראוי שתעשה לי הנס הזה, כי הלא כל הדברים האלה שעשיתי להגדיל הנס, הלא כל מחשבותי בעבור ישמרו דברך, ולא למעני עשיתים:

פסוק לז
ענני ה'. בהורדת האש
ואתה הסבות וגו'.
עבר במקום עתיד, ורצה לומר, בהנס הזה תסבב אליך את לבם, אשר היה עד הנה אחורנית, להפנות ממך:

פסוק לט
ויפלו על פניהם. להשתחות לה'
ה' הוא האלהים וגו'.
הכפל בא לחזק:

פסוק מא
עלה אכול ושתה. כאומר הואיל ושבו כולם ואמרו ה' הוא האלהים, לזה עלה מעתה ואכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, כי הנה ישמע קול המיית הגשם:

פסוק מב
ראש הכרמל. ראש הר הכרמל
ויגהר ארצה.
נשתטח לארץ ואחרי זה קם ושם פניו בין ברכיו להתפלל על המטר, ואף שה' אמר לו ואתנה מטר וגו', מכל מקום התפלל למהר לתתו בעוד אחאב שם, ועל כי היה בטוח שיקובל תפלתו, אמר לאחאב מתחילה כי קול המון הגשם:

פסוק מג
עלה נא. עמי מתחילה אל ראש ההר
הבט דרך ים.
ראה לפאת המערב, אם נראה עבים עולים, ובעצמו לא רצה להפנות אנה ואנה, עד עת תקובל תפלתו
שוב שבע פעמים.
רצה לומר, שבעה פעמים אמר לו לשוב ולהביט:

פסוק מד
אסור ורד. אסור המרכבה ורד לביתך, לבל יעכב אותך הגשם, כי אם תשהה עוד, תהיה מעוכב מן הגשם:

פסוק מה
עד כה ועד כה. בין כך ובין כך, רוצה לומר, בעוד שאסר המרכבה וירד ממקומו, חשכו השמים ברבוי העבים, ונשב הרוח ויהי הגשם
וירכב.
עם שהיה הגשם:

פסוק מו
ויד ה'. רצה לומר, רוח גבורה מה'
וישנס.
חגר מתניו, להיות מזורז ביותר, ורץ רגלי לפני מרכבת אחאב, עד המקום אשר יבואו בו ליזרעאל, ועשה זאת לחלוק כבוד למלכות:

הפרק הבא    הפרק הקודם