מצודות דוד, מלכים ב פרק ה



פסוק א
איש גדול. רצה לומר, חשוב לפניו וגו'
ונשא פנים.
הכל היו נושאים לו פנים לכבדו, כי על ידו באה תשועה לארם. ואמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני רמז רכב) שהוא משך הקשת לתומו, והרג את אחאב
גבור חיל מצורע.
כאומר, הנה בהיותו גבור חיל, חשק לרדת בכל עת אל המלחמה, ומפני צרעתו מנע, והיה מיצר בעבור זה:

פסוק ב
יצאו גדודים. כשהולכין מעצמן מתי מספר לשלול באשר ימצאו, קרוי גדוד
נערה קטנה.
גם קטנה תקרא נערה, וכן (ישעיהו יא ו) ונער קטן נוהג בם
ותהי וגו'.
היתה משמשת לפני אשת נעמן:

פסוק ג
אחלי אדוני. אם בקשת אדוני תהיה לפני הנביא, אז מבלי ספק ירפאו מצרעתו. ונקרא רפואת המצורע בלשון אסיפה, לפי שבעודו בצרעתו, מחוץ למחנה מושבו, וכאשר יתרפא, יאסף ויכנס אל המחנה וכן נאמר (במדבר יב טו) עד האסף מרים:

פסוק ד
ויבא וגו'. נעמן סיפר הדבר לפני המלך:

פסוק ה
לך בא. אל הנביא
אל מלך ישראל.
שהוא יצוה את הנביא על זאת
ויקח בידו.
מנחה להנביא:

פסוק ו
ועתה. לא פירש הכתוב מה כתב בראשית אמריו, כי היה כמנהג לפקדו בשלום. וסוף דבריו היה שאמר ועתה וגו'
ואספתו.
לא שהיה דעת מלך ארם שמלך ישראל יאספו מצרעתו, רק דבריו היו, שהוא יצוה את הנביא לאספו מצרעתו:

פסוק ז
ויקרע בגדיו. מחמת חרדה
האלהים אני.
וכי אני אלהים להיות בידי להמית ולהחיות, כי זה וגו', כי אין מי יוכל לרפאות המצורע, אלא מי שבידו להמית ולהחיות, ומגודל רשעו לא האמין בהנביא, וחשב אשר שלח שהוא בעצמו ירפאו
כי אך דעו נא.
כאומר, הלא לא נעלם ממנו שלא אוכל לה, אבל הכוונה למצוא עלילה להלחם בי:

פסוק ח
וידע. לא למענך ארפאו כי אם למען קדושת השם:

פסוק י
וישוב בשרך לך. כי על ידי הצרעת רזה משמן הבשר, ומעתה ישוב לך הבשר, ואף תהיה טהור מן הצרעת:

פסוק יא
אלי יצא וגו'. חשבתי כי לכבודי יצא אלי, ויעמוד לפני על רגליו, כדרך הכבוד שעושים בני אדם לשרים הגדולים. ובדבר הרפואה, חשבתי שיקרא בשם ה', וינופף ידו אל מקום הצרעת, להשפיע שם הרפואה על פי נס, ובאופן זה יאסף המצורע:

פסוק יב
הלא טוב. רצה לומר, אבל באמרו רחץ וטהר נראה אם כן שאמר מדרך רפואה טבעית, והלא בוודאי אין ממש בדבריו, כי נהרות דמשק טובים המה מכל מימי ישראל, והלא בתמידות אני רוחץ עצמי בהם, וכי טהור אני, בתמיה, אם כן כמו שלא הועילו לי נהרות דמשק, כן לא יועילו מי הירדן:

פסוק יג
דבר גדול. אם הנביא היה אומר לך דבר טורח גדול בכדי שתטהר, הלא מהראוי היה שתעשה, ומכל שכן שאמר לך דבר קל, רחץ ובזה תטהר, ומדוע אם כן תמנע לעשות:

פסוק יד
כבשר נער קטן. רצה לומר, צחה ומזהירה
ויטהר.
נעשה טהור מן הצרעת:

פסוק טו
ויעמד לפניו. כעבד לפני האדון
ועתה.
בעבור הרפואה וההודאה הזאת, קח ממני מנחה:

פסוק טז
עמדתי לפניו. שאני רגיל לעמוד לפניו בתפלה
אם אקח.
רצה לומר, עונש שבועה יהיה עלי, אם אקח:

פסוק יז
ולא יותן. בשאלה אמר, לתת לו אדמה מעפר ארץ ישראל בשיעור משא שני פרדים, לשאתם לארצו למלאות מהם מזבח לזבוח עליו לה', ולא רצה לקחת מבלי רשות הנביא
כי לא וגו'.
כי מעתה לא אעשה עוד עולה וגו':

פסוק יח
לדבר הזה. שאל מהנביא, שיעתיר בעבורו לה' לסלוח לו על הדבר האמור בענין
והוא נשען על ידי.
בעת בואו להשתחות ובעל כרחי אשתחוה גם אני עמו
בהשתחויתי.
ובדבר ההשתחואה ההיא, יסלח לי ה':

פסוק כ
ויאמר. חשב בלבו
הנה חשך.
רצה לומר, מנע את נעמן מליתן, הואיל ומנע עצמו מקחת מידו
חי ה'.
כאומר, הריני נשבע שלא יהיה כן, כי אם ארוץ אחריו ואקח ממנו דבר מה:

פסוק כג
הואל. כי חפץ היה להרבות במנחה להנביא
ויפרץ בו.
נעמן הפציר בגחזי לקחת ככרים, ובתחילה מיאן גחזי, לבל ירגיש נעמן שבא מדעת עצמו
ויצר.
נעמן קשר ככרים וגו', ונתנם לעבדיו, לשהם ישאו אותם:

פסוק כד
אל העופל. אל המגדל, וכן (ישעיה לב יד) עופל ובחן, או כמו האופל באל"ף, ורצה לומר, למקום חושך, לבל יראה מי
ויפקד.
הניחם בבית שמור
את האנשים.
נערי נעמן:

פסוק כה
מאין. מהיכן תבוא:

פסוק כו
לא לבי הלך. רצה לומר, עם שאני ישבתי פה, וכי לא הלך לבי עמך, כאשר הפך איש וגו'
העת.
וכי בעת ההיא ראוי לקבל ממנו את הכסף, הלא באה היא בדבר הנס, וכי ראוי להנות מן הנס במקום שאין דחק
ולקחת בגדים.
ואפילו אם היה נותן לך בגדים וזיתים וגו', לא היה לך לקחת, עם שהוא עושר רב:

פסוק כז
וצרעת. יחסר ראשית הדברים, וכאומר, הכסף נתון לך, וגם הצרעת
כשלג.
כי הצרעת לבנה היא, וכמו שנאמר(ויקרא יג ד) ואם בהרת לבנה:

הפרק הבא    הפרק הקודם