פסוק א
תאשם שומרון. תהיה שממה כי מרדה באלהיה
עולליהם. קטניהם יתבקעו ע"י הבבליים וגם הנשים ההרות יתבקעו כרסם להוציא הולדות:

פסוק ב
שובה ישראל. לכן שובה ישראל וגו' כי בעבור עוונך בא לך מכשול הצרה הזאת:

פסוק ג
קחו עמכם דברים. איני שואל מכם זבחים ועולות אלא קחו עמכם דברים שתתוודו לפניו ובזה תשובו אל ה'
כל תשא עון. הוא הפוך כל עון תשא ר"ל אמרו בתפלה מחול כל העון ובמקום העון קח טוב תמורתו כלומר מעשה הטוב שעשינו יגין מול העון
ונשלמה פרים שפתינו. ר"ל במקום הקרבנות פרים נשלם בו וידוי שפתינו:

פסוק ד
אשור לא יושיענו. גם אמרו אשור וגו', ר"ל עוד לא נבקש עזרה מאשור
על סוס לא נרכב. ר"ל לא נבטח עוד בגבורת הסוס במלחמה
ולא נאמר עוד אלהינו וגו'. ר"ל הפסל הנעשה במעשה ידינו לא נקבל עוד לאלוה
אשר בך. ר"ל כי ידענו אשר לבד בעזרתך ימצא היתום רחמים וחמלה עם כי חשש כוחו להתחזק מעצמו:

פסוק ה
ארפא משובתם. כאשר יאמרו כן אז אסלח על מה שהלכו בדרך שובב ומרדו בי
אוהבם נדבה. ואז אאהב אותם בנדבת לבי אף שאינם ראויים אל אהבה כי הוידוי די להסיר האיבה ולא להביא אהבה
כי שב אפי ממנו. ותשאר א"כ האהבה הראשונה:

פסוק ו
אהיה כטל לישראל. ר"ל לא תפסוק אהבתי מהם כמו שאין הטל נעצר מעולם
יפרח כשושנה. יעלה פרחי' נעים כשושנה ושרשיו יתפשטו כשרשי עצי לבנון:

פסוק ז
ילכו יונקותיו. ענפיו יתפשטו למרחוק והוד יפיו יהיה כאילן זית שעליו לחים כל השנה וריחו יהיה נודף כריח לבנון המריח ביותר לפי מרבית העשבים והאילנות הגדילים שמה ר"ל יהיו משופעים בהרבה מיני טובות:

פסוק ח
ישובו יושבי בצלו. אלו שישובו ויחסו בצלו של מקום יהיה בשובה ונחת
יחיו דגן. יחיו את עצמם בנחת ועדן כדגן המחיה את הבריות
ויפרחו. ירבו פרחים
זכרו. זכרון שמו יהיה כיין הגדל בלבנון המוזכר לשבח:

פסוק ט
אפרים וגו'. ר"ל כשיאמר אפרים מה לי עוד לפנות אל העבודת כוכבים הלא עתה טוב לי מאז
אני עניתי. ר"ל אז אני אענה לו על כל מה שישאל ממני
ואשורנו. אסתכל ואשגיח בו לתת לו די מחסוריו
אני כברוש רענן. ר"ל כמו ברוש הלח והרטוב שכופפין ראשו אצל שרשיו כן אני שוכן מרום ואני משפיל עיני להשגיח בך וכל פרי הצלחתך נמצא לך ממני:

פסוק י
מי חכם. כהתימו דברי תוכחותיו אמר מי שהוא חכם יבין אלה הדברים ואם הוא נבון להבין דבר מתוך דבר ידע וישכיל אשר דרכי ה' המה ישרים אין בהם נפתל ועקש וצדיקים ילכו בהם כדרך מהלכם מבלי כשלון אבל הפושעים יכשלו בהם כאלו היה בהם מקום נפתל ועקש כי יצר מחשבות לבם יסלף להם הדרכים ולא כן אל הצדיקים המיישרים ארחותם: