פסוק א
בני לחכמתי הקשיבה. עוד זה מדברי דוד שאמר לשלמה בני שמע להחכמה אשר למדתיך:

פסוק ב
לשמור. הזהר לשמור המחשבות ושפתיך ינצורו לדבר דעת:

פסוק ג
כי נופת. ר"ל מאוד צריך להיות נזהר לבל יפותה כי אמרי הזונה המה ערבים ומתוקים כנופת צופים והמה חלקים יותר משמן והוא גם למשל על המינות:

פסוק ד
ואחריתה. אבל אחרית הפתוי מרה כלענה וממית הנפתים כחרב שיש בו שני חדודים מזה ומזה:

פסוק ה
רגליה. ר"ל דרך רגלי הפתוי מביא המיתה
יתמוכו. תומכים ומחזיקים את השאול שיהיה הנפתה נופל בה:

פסוק ו
אורח חיים. ר"ל חכמת התורה
פן תפלס. פן תיישר להדמות אליה
נעו. דע לך כי נעו המעגלות שלה מן אורח חיים ורחקו ממנה ולא תדע להם שום דמיון והשוואה כי לא קרב זה אל זה:

פסוק ז
ועתה. מוסב למעלה לומר הואיל ושמעתם שגם דוד אבי הזהירני בדברים האלה עם כי הייתי חביב לו לזאת אתם בני אל חי שמעו לי וגו' כי לא משנאת הבריות אני מזהיר על כל אלה :

פסוק ח
מעליה. מן הזרה האמור למעלה:

פסוק ט
הודך. ההוד הנתון לך מן השמים תתן במעשיך לאחרים כי תהיה נלקח ממך ותנתן לאחרים ותמות בחצי שנותיך והנותרים תמסור לאכזרי והוא שר של גיהנם ר"ל תהיה מסור בידו לכל חפצו:

פסוק י
פן ישבעו זרים. הזרים ממך שאינם ראוים ליורשך הם ישבעו כוחך והוא העושר הבא בכח והתאמצות וכן ככחם נתנו לאוצר (עזרא ב)
ועצביך. העושר הבא בעצבון ויגיעה וכפל הדבר במ"ש:

פסוק יא
באחריתך. באחרית ימיך ביום המיתה בעת יכלה בשרך אז תנהום מכאב לב:

פסוק יב
נאץ לבי. מאס לבי לבזותה :

פסוק יד
כמעט הייתי. בעבור הנאה קטנה כשיעור היותר מועט הייתי עתה בכל רע בתוך קהל רב ועדה גדולה בפרסום רב:

פסוק טו
שתה מים. ר"ל תשמש באשתך ולא בזרה
ונוזלים וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק טז
יפוצו. אז יפוצו מעינותיך חוצה עד כי ילכו ברחובות פלגי מים ר"ל תזכה לבנים אשר יצא שמעם למרחוק:

פסוק יז
יהיו לך לבדך. הבנים האלה יהיו שלך לבדך ואתה תתכבד בהם ואין לזרים חלק אתך אבל בני הזרה אינם מיוחדים לך לבד:

פסוק יח
יהי מקורך ברוך. אשתך תהא ברוכה וחביבה בעיניך ושמח מאהבת אשת נעוריך:

פסוק יט
אילת אהבים. תהיה בעיניך כאילה האהובה על הזכר ביותר על כי רחמה צר
ויעלת חן. היא תהיה מעלת חן בעיניך
בכל עת. ר"ל בכל עת ההכרח והצורך
באהבתה תשגה תמיד. ר"ל אף באהבתה למשגה תחשב אם תמיד תהיה וכמ"ש רז"ל אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו וגו':

פסוק כ
ולמה תשגה. ר"ל אם באשתו תחשב התמידות למשגה למה תקל ראש לשגות בזרה :

פסוק כא
כי נוכח. ר"ל ופן תאמר מי רואני לזה אמר דע כי מול עיני ה' דרכי איש ומיישר מעגלותיו אל הגמול ר"ל משלם מדה במדה לדעת שבגמול באה ולא במקרה:

פסוק כב
עונותיו. עונות הרשע הם ילכדו אותו ולתוספות ביאור אמר את הרשע
ובחבלי. בהחבלים הנעשים מחטאתו בהם יהיה נשען כאשר יתלוהו בהם ר"ל העון עצמו יקטרג עליו ויפרע ממנו :

פסוק כג
באין מוסר. בעבור שלא לקח מוסר ובעבור רוב אולתו אשר ישגה בהם: