מצודות דוד, שמואל ב פרק יח



פסוק ג
אם נוס ננוס וגו'. רצה לומר, הן אם ננוס, לא ישימו לב לרדוף אחרינו, והן אם ימיתו חצינו, לא ישימו לב להתהלל בהנצחון, כי הנפילה בידם וההצלה מידם, שוה בעיניהם
כי עתה.
רצה לומר, בהמלחמה אשר אנחנו עתה בה אשר היא בעבור המלוכה, אף אם היינו עשרה אלפים פעמים כמונו היום, לא יחוש עלינו, כשאינך בינינו, ולזה מוטב שלא תלך
ועתה.
במלחמה כזאת, טוב יותר לשבת אתה בעיר, ומשם תעזור לנו בתפלה אל ה', ובעצתך עלינו:

פסוק ד
למאות. מאה מאה לבד:

פסוק ה
לאט לי וגו'. רצה לומר, למעני, בואו עם אבשלום בנחת, ולא תעשו לו מאומה רע:

פסוק ו
ביער אפרים. אף שנחלת אפרים היתה בעבר הירדן המערבי, כי אמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא פא א) שיהושע תקן שלא יקפידו השבטים זה על זה מבלי תת לרעות הבהמות בארץ לא לו, ובני אפרים רעו את בהמתם בהעיר ההיא, ונקרא על שמם:

פסוק ח
נפוצת. היתה מפוזרת על כל הארץ אשר הם עליה
וירב היער וגו'.
יותר הכה בהם היער בהכשלם בו, מאשר הכו בהם אנשי דוד בחרב:

פסוק ט
ויקרא. במקרה נזדמן אבשלום וגו', והיה רוכב על הפרד, ובנוסו מפניהם בא עם הפרד תחת ענף האלה, ונסתבך בה שער ראשו, ונשאר תלוי באויר, כי הפרד עבר מתחתיו:

פסוק יא
והנה ראית. כאומר, מה לי בראיה, מדוע לא הרגתו והיה אם כן עלי לתת לך וגו', רצה לומר, היה לך לדעת, שאם הרגתו היית מקבל ממני מתן:

פסוק יב
ולו אנכי שוקל וגו'. אפילו אם אנכי הייתי שוקל וגו', רצה לומר, אפילו אם כבר שקלו אל כפי, ואפילו אלף כסף, לא אשלח ידי וגו'
שמרו מי.
מי שיבוא לידו, שמרו בו לבוא עמו בנחת:

פסוק יג
או עשיתי. רצה לומר, ואף אם הייתי מעלים הדבר לבל יודע, הלא אם עשיתי אותה, הייתי עושה שקר בנפשי, כי המרד בדבר המלך ולשקר בו, יחשב לעון נפש
וכל דבר.
רצה לומר, אף הלא שום דבר לא יהיה נעלם מן המלך, כי יחקור לדעת מי הרגו, וכשיודע לו, ידעתי שאתה תעמוד מנגד מבלי הציל אותי מידו:

פסוק יד
לא כן. לא טוב ונכון שאבקש עוד לפניך, כי ידי רב לי
עודנו חי.
עם שתקע בו שלשת השבטים, היה עוד חי, תלוי מול לב האלה:

פסוק טז
ויתקע וגו'. לסימן אשר יחדלו מלרדוף
כי חשך יואב.
אבל לא חדלו מעצמם:

פסוק יז
וכל ישראל. אשר עם אבשלום:

פסוק יח
לקח. רצה לומר, לקח לעצמו זאת העצה לזכרון שמו, ודוגמתו (במדבר טז א) ויקח קרח
אין לי בן.
כי בניו הנזכרים למעלה כבר מתו
בעבור הזכיר שמי.
אין לי בן לשיזכר שמי על ידו, לזאת הציב מצבה וקראה על שמו, לזכרון:

פסוק יט
כי שפטו ה'. עשה משפטו, לנקום נקמתו מיד אויביו:

פסוק כ
לא איש בשורה. לא ראוי לך לבשר בשורה כזאת
ביום אחר.
בעת יזדמן תשועה אחרת
כי על כן.
כי הבשורה ההיא תהיה על אשר הומת בן המלך, ולא תחשב לבשורה טובה:

פסוק כא
אשר ראיתה. בנצחון המלחמה, וממיתת אבשלום
וישתחו.
בחשבו שעשה עמו חסד לשלחו בבשורה:

פסוק כב
ויהי מה. רצה לומר, אף אם לא אשמחו במיתת אבשלום, מכל מקום בנצחון המלחמה הלא ישמח
למה זה.
רצה לומר, למה תעמול לרוץ אליו, הואיל ולכה לא יהיה נמצא מתן בשורה, כי אף אם יתן מתן, הלא להכושי יתננה, כי כבר רץ הוא ויבוא אליו ראשון:

פסוק כג
ויהי מה. חזר אחימעץ ואמר, ואם לא אקבל מתן, עם כל זה ארוץ
דרך הככר.
והוא הדרך היותר קרוב, ולזה עבר את הכושי והקדים לבוא:

פסוק כד
בין שני השערים. כי היה להעיר חומה לפנים מחומה, והשערים זה מול זה, והיה יושב בין השערים
אל החומה.
אשר ממעל להשער:

פסוק כה
אם לבדו. ואין כן דרך הנסים מן המלחמה:

פסוק כו
אל השוער. אל שומר השער
הנה איש.
הנה עוד איש
ויאמר המלך.
כשמוע דבר הצופה
גם זה מבשר.
הואיל וגם הוא לבדו בא:

פסוק כז
את מרוצת הראשון. רצה לומר, הנהגת מרוצתו, שהוא כמנהג מרוצת אחימעץ, ובודאי הוא הוא
איש טוב זה וגו'.
כי איש טוב, נוטה טבעו לחשוק לבשר טוב:

פסוק כח
אשר סגר. ביד יואב ואנשיו
אשר נשאו וגו'.
למרוד במלך:

פסוק כט
שלום. כמו השלום, ובלשון שאלה אמר
ראיתי ההמון הגדול.
ראיתי כי נתקבצו כל העם הרב, שיואב ישלח את עבד המלך והוא הכושי, וגם לשלוח אותי, ולזה מהרתי אני לרוץ להקדימו ולבשר, ולא נמסר לי כל פרטי הדברים, ולא ידעתי מה נעשה בבנך, אבל הכושי יודע הוא, וכחש לו, לפי שלא רצה לבשרו הרעה
לשלוח את וגו'.
הוא הפוך, וכאלו יאמר לשלוח יואב את עבד המלך:

פסוק ל
התיצב כה. עד בוא הכושי, ונשמע מה בפיו:

פסוק לב
יהיו כנער וגו'. רצה לומר, הלואי כל אויביך והקמים עליך יהיו כנער, שימותו כמוהו:

הפרק הבא    הפרק הקודם