ויקרא חובה פרשה ח
ויקרא פרק ה
[ה, א]
אילו אמר: ושמעה, יכול האומר לחברו: נלך ונעבוד עבודה זרה יהא חייב?
הין, אם האומר אינו חייב השומע חייב.
זה יוכיח, שהאומר אינו חייב והשומע חייב.

(ב) אף אתה אל תתמה על האומר לחברו: נלך נעבוד עבודה זרה, שאף על פי שהוא אינו חייב השומע חייב,
תלמוד לומר: ושמעה קול אלה ואין אלה אלא שבועה.
וכן הוא אומר: והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, אין לי אלא שבועה שיש עמה אלה.
מנין לעשות שבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה?
תלמוד לומר: ושמעה אלה ושמעה קול לעשות שבועה שאין עמה אלה, כשבועה שיש עמה אלה.

(ג) רבי עקיבא אומר:
אין לי אלא מפי עצמו מזיד, מנין מפי עצמו שוגג מפי אחרים מזיד מפי אחרים שוגג?
תלמוד לומר: והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו, לרבות את כולן.

(ד) שלח להן ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו או שאמר להן הנתבע: משביע אני עליכם אם יודעין אתם לו עדות שתבואו ותעידוהו, יכול יהו חייבין?
תלמוד לומר: ושמעה קול אלה והוא עד, עד שישמעו מפי התובע.

(ה) אמר לשנים: משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני אם יודעין אתם לי עדות שתבואו ותעידוני והן שיודעין לו עדות עד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול, יכול יהו חייבין?
תלמוד לומר: ושמעה קול אלה והוא עד, בזמן שהן כשרים לעדות לא בזמן שהן פסולין מן העדות.

(ו) עמד בבית הכנסת ואמר: משביע אני עליכם אם יודעים אתה לי עדות שתבואו ותעידוני, יכול יהו חייבין?
תלמוד לומר: ושמעה קול אלה והוא עד, עד שיהא מתכוין להן.

(ז) משביעני אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני, יכול יהו חייבין?
תלמוד לומר: ושמעה קול אלה והוא עד, בזמן שקדמה עדות לשבועה לא בזמן שקדמה שבועה לעדות.

(ח) ומנין שאינו מדבר אלא בתביעת ממון?
אמר רבי אליעזר:
נאמר כאן אויין ונאמר אואין בפקדון, מה אויין אמורים בפקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף אויין אמורים כאן לא ידבר אלא בתביעת ממון, אויי רוצח יוכיחו, שהן אויים ואינו מדבר בתביעת ממון.

(ט) דנין אויין שיש עמהן שבועה מאויין שיש עמהן שבועה, ואל יוכיחו אויי רוצח, שאין עמהן שבועה.
אויי סוטה יוכיחו שהן אויין ואינו מדבר בתביעת ממון.

(י) דנין אויים שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן, מאויין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כוהן ואל יוכיחו אויי רוצח שאין עמהן שבועה, ואל יוכיחו אויי סוטה שאף על פי שיש עמהן שבועה, יש עמהן כהן.

פרק יא [יב]
רבי יוסי הגלילי אומר:
מה תלמוד לומר: והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו?
לא אמרתי אלא בעדות שאפשר לה להתקיים בראייה שלא בידיעה בידיעה ושלא בראייה, ואי זו זו?
זו תביעת ממון.

רבי עקיבא אומר:
מאלה, יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.

(ב)
בדבר שהוא של ממון – חייב. ובדבר שאינו של ממון - פטור.

רבי שמעון אומר:
חייב כאן וחייב בפיקדון, מה בפיקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף כאן לא ידבר אלא בתביעת ממון.

(ג) קל וחומר:
ומה אם הפיקדון שעשה בו נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולין ככשרין וחייב על כל אחת ואחת בפני בית דין ושלא בפני בית דין אינו מדבר אלא בתביעת ממון, כאן שלא עשה בו נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשרים ולא חייב אלא אחת בפני בית דין אינו דין שלא ידבר אלא בתביעת ממון?!
לא, אם אמרת בפיקדון שלא עשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג תאמר כאן שעשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג, הואיל ועשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג, ידבר בתביעת ממון ושלא בתביעת ממון?!
תלמוד לומר כאן: נפש כי תחטא,
ולהלן נאמר: נפש כי תחטא,
מה נפש כי תחטא אמור להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף נפש כי תחטא האמור כאן לא ידבר אלא בתביעת ממון.

(ד) משביעני עליכם אם לא תבאו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן הרי זו תביעת ממון, יכול יהו חייבין?
תלמוד לומר: נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזירה שוה, מה נפש כי תחטא אמור להלן תובע ממון ויש לו אף נפש כי תחטא אמור כאן תובע ממון ויש לו.

(ה) השביע עליהם חמישה פעמים חוץ לבית דין ובאו לפני בית דין והודו, יכול יהיו חייבין?
תלמוד לומר: והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו, לא אמרתי אלא במקום שאין מגיד שיתחייב זה בממונו, ואי זה זה?
זה בית דין.

(ו) מכאן אמרו: השביען בחוץ וכפרו ובאו לבית דין והודו – פטורים.
בחוץ והודו ובאו לבית דין וכפרו - חייבין.
השביע עליהן חמישה פעמים בפני בית דין וכפרו אינן חייבין אלא אחת.

אמר רבי שמעון:
מה הטעם?
מפני שהן יכולין לחזור ולהודות.

(ז) כפרו שניהן כאחד - שניהן חייבין זה אחר זה, הראשון חייב.
כפר אחד והודה אחד, הכופר חייב.
היו שני כיתי עדים כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השנייה שתיהן חייבות מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן.

פרק יב
[ה, ב]
או נפש אשר תגע בכל דבר טמא -
זקנים הראשונים היו אומרים:
יכול אפילו אם נגע אדם במגע טמאות יהא חייב?
תלמוד לומר: בנבלת חיה בנבלת בהמה בנבלת שרץ, מה אלו מיוחדין שהן אבות הטומאה, יצא דבר שאין אב הטומאה.

(ב) רבי עקיבא אומר:
יכול אפילו נגע באוכלים במשקים ובכלי חרש יהא חייב?
תלמוד לומר: בהמה, מה בהמה מיוחדת שהיא אב הטומאה, יצאו אלו שאינן אבות הטומאה.

(ג) או דבר שאת למידו בדרך אחד את למידו בכל דרכים שיש בו, מה בהמה טמאה מיוחדת שחלק מגעה ממשאה ועשאה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים, אף איני מרבה אלא את כיוצא בה, ואת מה אני מרבה?
את מעוט מי חטאת והמרכב שחלק מגען ממשאן ועשאן אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים.
כשהוא אומר: בכל טמא, לרבות את רוב מי חטאת והמשכב, ששוה מגען למשאן ועשאן אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים.
כשהוא אומר: בכל טמא, לרבות השורף הפרה ופרים והמשלח את השעיר, שהן מטמאין בגדים.
וכשהוא אומר: בכל דבר טמא, לרבות הסככות והפרעות והקרי, דברי רבי יהודה.

(ד) בנבלה חיה -
מה תלמוד לומר טמאה?
שיכול אין לי אלא כולה, כזית ממנה מנין?
תלמוד לומר: טמאה.

(ה) בנבלת בהמה -
מה תלמוד לומר טמאה, שיכול אין לי אלא נבלה עצמה, קרנה שערה חיבורה מנין?
תלמוד לומר: טמאה.

(ו) בנבלת שרץ -
מה תלמוד לומר טמא, שיכול אין לי אלא בשרו, דמו צירופו עירובו מנין?
תלמוד לומר: טמא.

(ז) ונעלם ממנו –
ונעלמה ממנו טומאה, או יכול ונעלם ממנו מקדש?
תלמוד לומר: ונעלם ממנו והוא טמא, על העלם טומאה הוא חייב, אינו חייב על העלם מקדש, דברי רבי עקיבא.

רבי אליעזר אומר:
השרץ ונעלם ממנו, על העלם שרץ הוא חייבמ אינו חייב על העלם מקדש.

רבי ישמעאל אומר:
ונעלם ממנו ונעלם ממנו, שני פעמים, לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.

[ה, ג]
(ח) או כי יגע בטומאת אדם -
אדם זה המת.

בטומאת אדם -
זה טמא מת.

טומאתו -
לרבות זבים וזבות נדות ויולדות, אין לי אלא ימי חומרן, ימי קולן מנין?
תלמוד לומר: לכל טומאתו אשר יטמא, לרבות בועל נדה.

בה -
לרבות הבולע נבלת העוף הטהור.

(ט) אם נאמרו הקלות למה נאמרו החמורות?
שאִלוּ נאמרו הקלות ולא נאמרו החמורות הייתי אומר על הקלות בעולה ויורד, על החמורות בקבועה, צריך לומר החמורות.
או אִלוּ נאמרו החמורות ולא נאמרו הקלות, הייתי אומר על החמורות יהא חייב, ועל הקלות יהא פטור, צריך לומר הקלות וצריך לומר החמורות.

(י) ומנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו?
הזהיר וענש על ידי טומאת וחייב קרבן על הטומאה, מה עונש ואזהרה אמורין להלן על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו, אף קרבן שחייב כאן על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו.

(יא) ומנין שאינו חייב עד שיהא בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים?
תלמוד לומר: ונעלם ממנו, שני פעמים, דברי רבי עקיבא.

רבי אומר:
ונעלם ממנו -
מכלל ידיעה.

והוא ידע -
הרי שתי ידיעות.

ויקרא חובה פרשה ט
[ה, ד]
יכול הנודר בנזיר ובקרבן יהא מביא קרבן זה?
תלמוד לומר: כי תשבע על שבועה הוא חייב לא שנדר בנזיר ובקרבן.

(ב) יכול המהרהר בלב יהא חייב?
תלמוד לומר: בשפתים, לא בלב, או יכול שאני מוציא את הגומר בלב?
תלמוד לומר: לבטא.

(ג) יכול הנשבע להרע לאחרים יהא חייב?
תלמוד לומר: להרע או להטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, יצא הנשבע להרע לאחרים.

(ד) יכול הנשבע להרע לעצמו יהא פטור?
תלמוד לומר: להרע או להטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אף אני אביא את הנשבע להרע לעצמו שיהא חייב.

(ה) יכול שאני מוציא אף הנשבע להטיב לאחרים, וכשהוא אומר או להטיב, [להטיב] אף לאחרים.

(ו) (או) יכול הנשבע לעבור על המצוה יהא חייב?
תלמוד לומר: להרע או להטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, יצא הנשבע לעבור על המצוה.

(ז)
אוציא את הנשבע לעבור על המצוה ולא אוציא את הנשבע, לקיים את המצוה, שהיה בדין שיהא חייב, דברי רבי יהודה בן בתירה -
אמר ר' יהודה בן בתירא:
מה אם הרשות שאין מושבע עליה מהר סיני הרי הוא חייב עליה, מצווה שהוא מושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב עליה?!
אמרו לו: לא, אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה לאו כהין תאמר בשבועת מצווה שלא עשה בה לאו כהין!

(ח) להרע או להטיב -
אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה, דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין?
תלמוד לומר: לבטא, אין לי אלא לבא, לשעבר מנין?
תלמוד לומר: לכל אשר יבטא, דברי רבי עקיבא.

רבי ישמעאל אומר:
להרע או להטיב -
לבא.

אמר לו רבי עקיבא:
אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה, דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין?
אמר לו: מריבוי הכתוב.
אמר לו: אם ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך.

(ט) האדם בשבועה -
פרט לאנוס.

ונעלם ממנו -
פרט למזיד.

ונעלם ממנו –
ונעלמה ממנו שבועה, או יכול ונעלם ממנו החפץ?
תלמוד לומר: בשבועה ונעלם ממנו, על העלם שבועה הוא חייב, אינו חייב על העלם החפץ.

פרק יד
ומנין שהוא חייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

(ב) יכול טומאת מקדש וקדשיו שהן בהכרת חייב על כל אחת ואחת, שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינן בהכרת, לא יהא חייב אלא אחת?!
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

(ג) יכול על טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת, מנין על טומאת מקדש בפני עצמו ועל טומאת הקודש בפני עצמו, אפילו בהעלם אחד, מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

(ד) יכול על כל טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת?!
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

(ה) כיצד, ניטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ויצא וידע, מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת, יכול על כל טומאת הקודש לא יהא חייב אלא אחת?!
תלמוד לומר: לאחת לחייב על כל אחת ואחת וגו'.

(ו) [כיצד] נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה ואכל את הקודש וידע וידע [ונעלמה ממנו טומאה ואכל את הקודש וידע], מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

(ז) יכול על טומאת מקדש וקדשיו שהן בהכרת חייב על כל אחת ואחת, שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינן בהכרת לא יהא חייב אלא אחת?!
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

פרק טו
כיצד, היו חמישה תובעין אותו ואומרים לו: בוא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פיקדון ותשומת יד וגזל ואבדה.
- שבועה שאיני יודע לכם עדות, שיש לכם ביד פלוני פיקדון ותשומת יד וגזל ואבדה, מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

(ב)
יכול מפני שהן חמשה, ומנין אפילו אמר לו אדם אחד בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד גזל ואבדה, שבועה שאיני יודע לך עדות שיש ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה, מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת וגו'?
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

(ג) יכול מפני שהן הרבה מיני תביעות,
מנין אפילו אמר לו: בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין, שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין, מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת וגו'?
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

(ד) יכול מפני שהן מינין הרבה, מנין אפילו אמר לו בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטין שהפקדתי אצלו אמש ושלפני ושלפניו, שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין שהפקדת אצלו אמש ושלפניו ושלפניו, מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת וגו'?
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

(ה)
יכול שמיעת הקול שעשה בה את המזיד כשוגג חייב על כל אחת ואחת, שבועת ביטוי שלא עשה בה את המזיד כשוגג לא יהא חייב אלא אחת?!
תלמוד לומר: לאחת לחייב על כל אחת ואחת.

(ו) כיצד, שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין, ואכל, מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

(ז) שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש, ושתה, מנין שהוא חייב, מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: לאחת, לחייב על כל אחת ואחת.

פרק טז
ומנין שהוא מביא אחת על דברים הרבה?
תלמוד לומר: אחת על חטאתו אשר חטא.

(ב) כיצד, שבועה שלא אשתה ושתה משקים הרבה, מנין שאינו חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: אחת על חטאתו אשר חטא.

(ג) שבועה שלא אוכל ואכל אוכלים הרבה, מנין שאינו חייב אלא אחת וגו'?
תלמוד לומר: אחת על חטאתו אשר חטא.

(ד) יכול שבועת ביטוי שלא עשה בה את המזיד כשוגג אין חייב אלא אחת, שמיעת הקול שעשה בה את המזיד כשוגג יהא חייב על כל אחת ואחת?!
תלמוד לומר: אחת על חטאתו אשר חטא.

(ו) כיצד, היה אחד תובעו ואומר לו: בא והעידני שיש לי ביד פלוני חטין שהפקדתי אצלו אמש ושלפניו ושלפניו, שבועה, שאיני יודע לך עדות, מנין שאין חייב אלא אחת וגו'?
תלמוד לומר: אחת על חטאתו אשר חטא.

(ז) יכול מפני שהוא מין אחד, מנין אפילו אמר לו בא והעידני שיש לו ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין, שבועה שאינו יודע לך עדות, מנין שאינו חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: תלמוד לומר: אחת על חטאתו אשר חטא.

(ח) יכול מפני שאינן מיני תביעות, מנין אפילו אמר לו בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פיקדון ותשומת יד וגזל ואבדה, שבועה שאין אני יודע לך עדות מנין שאין חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: אחת על חטאתו אשר חטא.

(ט) יכול מפני שהוא אדם אחד, מנין אפילו אמרו לו חמישה בא והעידנו שיש לנו ביד פלוני
פיקדון ותשומת יד וגזל ואבדה, שבועה שאין אני יודע לכם עדות, מנין שאין חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: אחת על חטאתו אשר חטא.

(י) יכול שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינן בהכרת אינו חייב אלא אחת, טומאת מקדש וקדשיו שהם בהכרת יהא חייב על כל אחת ואחת?!
תלמוד לומר: אחת על חטאתו אשר חטא.

(יא) כיצד,
נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה, אכל את הקדש ולא ידע ובאחרונה ידע, מנין שאינו חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: אחת על חטאתו אשר חטא.

(יב) נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה נכנס למקדש ויצא נכנס למקדש ויצא ולא ידע ובאחרונה ידע, מנין שאין חייב אלא אחת ?
תלמוד לומר: אחת על חטאתו אשר חטא.

פרק יז
זה הכלל:
כלל אינו חייב אלא אחת.
פרט חייב על כל אחת ואחת דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:
לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת.

רבי אלעזר אומר:
לא לך ולא לך ולא לך שבועה, עד שיאמר שבועה באחרונה.

רבי שמעון אומר:
עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד.

רבי עקיבה אומר:
מאלה
יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.
(ב) מתוך שנאמר: ובנבלתם לא תגעו, יכול יהו ישראל חייבין על מגע נבלות?!
תלמוד לומר: מאלה, יש מאלה חייב יש מאלה פטור.

(ג) אוציא את ישראל שאינן מוזהרין על אבות הטומאה כל ימות השנה ולא אוציא את הכהנים שהן מוזהרין על אבות הטומאה כל ימות השנה, שנאמר: אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו?
תלמוד לומר: מאלה, יש מאלה חייב יש מאלה פטור.

(ד) רבי אליעזר בן יעקב אומר:
מתוך שנאמר: לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא, יכול ישראל שאכלו את המעשר אוננין או בטומאה יהו מביאין קרבן זה?!
תלמוד לומר: מאלה, יש מאלה חייב יש מאלה פטור.

(ה) אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה, ולא אוציא את התרומה שהיא בעון מיתה, שנאמר: ומתו בו כי יחללוהו?!
תלמוד לומר: מאלה, יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.

ויקרא חובה פרשה י
[ה, ה]
והיה -
מיד מה יעשה, והביא.
מנין שהוא טעון וידוי?
תלמוד לומר: והתודה.
ומנין שוידויו על חי?
נאמר כאן וידוי
ונאמר להלן וידוי.
מה וידוי שנאמר להלן וידויו על חי, אף וידוי שנאמר כאן וידויו על חי.

(ב) מנין שהוא טעון סמיכה?
תלמוד לומר: עליה.
ולהלן נאמר עליו.
מה עליו אמור להלן טעון סמיכה, אף עליה אמור כאן תיטען סמיכה.

[ה, ו]
(ג) והביא -
אף לאחר יום הכפורים אשמו.
נאמר כאן אשמו,
ונאמר להלן אשמו.
מה אשמו אמור להלן מותריו נדבה, אף אשמו אמור כאן מותרו נדבה.

(ד) אשמו על חטאתו -
מה חטאת מותרו נדבה, אף אשם מותרו נדבה.

(ה) נקבה -
לא טומטום ואנדרוגינוס.

צאן -
לרבות כל משמע צאן, אף החרשת, אף השוטה, אף הננסת.

מן הצאן -
לא הפלגס.

[ו] כשבה או שעירת עזים לחטאת -
מה בא זה ללמדנו?
אם ללמד שאם לא מצא כשבה יביא שעירה, מנין אם לא מצא שעירה יביא כשבה, קל וחומר הוא, מה אם החטאת הבאה על כל המצוות שאין לה חילופין, עוף יש לה חילופין שעירה, זו שיש לה חילופין עוף אין לה חילופין שעירה, חטאת מצורע תוכיח שיש לה חילופין עוף ואין לה חילופין שעירה.

(ז)
אם לא אמרת בחטאת מצורע שאין לה חילופין עשירית האיפה תאמר בזו שיש לה חילופין עשירית האיפה, אם ירדה לעשירית האיפה לא תרד לשעירה?!
א"כ למה נאמר כשבה או שעירת עזים לחטאת, שהיה בדין שיבוא עמה עולה.

(ח) הלא דין הוא, זה מביא מהישג יד, ומצורע מביא מהישג יד, מה מצורע מביא שנים אחד תחת אחד, אף זה הואיל והעני שלו מביא שנים, יהא העשיר שלו מביא שנים?
תלמוד לומר: כשבה או שעירת עזים לחטאת, אחת הוא מביא אינו מביא שתים.

(ט) מחטאתו -
מחטאתו -
על חטאתו, מה תלמוד לומר?
מנין אתה אומר מביאין מהקדש כשבה שעירה, מהקדש שעירה כשבה, מהקדש כשבה ושעירה, תורין ובני יונה מהקדש תורין ובני יונה, עשירית האיפה.

(י) כיצד, הפריש לכשבה או לשעירה, העני - יביא עוף, העני - יביא עשירית האיפה, הפריש לעשירית האיפה העשיר - יביא עוף, העשיר - יביא כשבה ושעירה.
הפריש כשבה או שעירה, ונסתאבה, אם רצה יביא בדמיה עוף.
הפריש עוף ונסתאב, לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון, לכך נאמר: מחטאתו מחטאתו על חטאתו.

פרק יח
[ה, ז]
ואם לא תגיע ידו די שה -
אין אומרין לו ללות ולא לעסוק באומנותו.
יש לו שה ואין לו צרכיו מנין שיביא קרבן עני?
תלמוד לומר: די שה.

והביא את אשמו אשר חטא שתי תורים או שני בני יונה -
שנים הוא מביא אינו מביא אחד.

(ב) הלא דין הוא, זה מביא מהישג יד, ומצורע מביא מהשג יד, מה מצורע מביא אחד תחת אחד, אף זה הואיל והעשיר שלו מביא אחד, יהא העני שלו מביא אחד?!
תלמוד לומר: שתי תורים או שני בני יונה, שנים הוא מביא, אינו מביא אחד.

(ג) אחד לחטאת ואחד לעולה -
שתקדום חטאת לעולה, שממין חטאת תבא עולה, שאם הפריש חטאתו ומת, יביאו יורשים עולתו.

דבר אחר:
מה תלמוד לומר אחד לחטאת ואחד לעולה, שיכול הואיל ושנים באין תחת חטאת, יהו שניהם חטאת?!
תלמוד לומר: אחד לחטאת - אין שניהן חטאת.
אחד לעולה - אין שניהם לעולה.

[ה,ז-ח]
(ד) אחד לחטאת ואחד לעולה והביא -
שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה.
ומנין אם הפרישם הוא, יהא הפרישו הפרש?
תלמוד לומר: אחד לחטאת ואחד לעולה והביא אותם אל הכהן.

(ה) והביא -
אף לאחר יום הכיפורים.

אותם -
אין לעוף פדיון.

אל הכהן -
מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן.

והקריב את אשר לחטאת ראשונה -
מה בא זה ללמדנו?
אם ללמד שתקדום חטאת לעולה בכל מעשיה, והלא כבר נאמר ואת השני יעשה עולה כמשפט, אם כן למה נאמר והקריב את אשר לחטאת ראשונה?
בנין אב לכל החטאות הבאות עם העולות.

(ו) בין חטאת העוף עם עולת העוף, בין חטאת העוף עם חטאת בהמה, בין חטאת בהמה עם עולת בהמה חטאות קודמות לעולות הבאות עימהן.

(ז) ומלק את ראשו ממול ערפו -
ממול הרואה את העורף.
וכן הוא אומר: והוא ישב ממולי.

לא יבדיל -
ואם הבדיל פסל.

(ח) והיזה מדם החטאת -
מעצמה של חטאת.

על קיר המזבח -
לא על קיר הכבש, לא על קיר היסוד, לא על קיר ההיכל,

על קיר -
התחתון, יכול על קיר העליון?
ודין הוא, מה אם בהמה שעולתה למטן חטאתה למעלן, עוף שעולתו למעלן אינו דין שתהא חטאתו למעלן?!
תלמוד לומר: והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח, ששירי הדם שלו מתמצים על היסוד, ואיזה זה?
זה קיר התחתון.

(ט) חטאת -
שיהו כל מעשיה לשם חטאת.

הוא -
פרט לשמלקו שלא לשמו.

(י) ואת השני יעשה עולה כמשפט -
כמשפט עולת בהמה, או יכול כמשפט חטאת העוף?
וכשהוא אומר: והקריבו חלק עולה מן החטאת, שתמצא אומר: כמשפט, כמשפט עולת בהמה, מה אם עולת בהמה מן החולין וביום וביד ימנית, אף עלת העוף מן החולין וביום וביד ימנית.

רבי ישמעאל אומר:
כמשפט -
כמשפט חטאת העוף.
מה חטאת העוף ממול ערפו אף עלת העוף ממול ערפו.

רבי אלעזר ב"ר שמעון אומר:
כמשפט -
כמשפט חטאת העוף, מה חטאת העוף מַזה מִזה ומזה, אף עולת העוף ממצה מזה ומזה.

פרק יט
[ה, יא]
אם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה והקריב את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה-
רבי יהודה אומר:
חביבה מצווה בשעתה, שמיד הוא מביא עשירית האיפה, ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה.

(ב) ר' אלעזר אומר:
חביבה מצווה בשעתה, שמיד בערכין הוא מביא סלע, ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא חמישים סלע.

(ג) ר' שמעון אומר:
חביבה מצווה בשעתה, שהקטר חלבים כשרין כל הלילה, ודוחין את השבת בשעתן, ואין ממתינין להן שיקרבו למוצאי שבת.

(ד) והביא את אשר חטא עשירית האיפה -
אין לי אלא קרבן חובתו עשירית האיפה, מנין לקרבן נדבתו עשירית האיפה?
תלמוד לומר: קרבנו עשירית האיפה.

(ה) עשירית האיפה -
אחד מעשרה לשלש סאין, שהן שבעת רביעים ועוד

סלת -
מה סלת אמורה להלן מן החטים, אף כאן מן החטים.

לחטאת -
שיהא הפרש מעות לשם חטאת.

לא ישים עליה שמן -
נותן הוא על שיריה.

לא ישים עליה שמן -
אם נתן פסל.

[ו]לא יתן עליה לבונה -
יכול אם נתן פסל?
תלמוד לומר: כי חטאת, אי כי חטאת יכול אפילו נתן עליה שמן תהא כשירה?
תלמוד לומר: היא.
ומה ראית להכשיר בלבונה ולפסול בשמן, אחר שריבה הכתוב מיעט, מפני מה אני מכשיר בלבונה, שהוא יכול ללקטה, ופוסל בשמן שאין יכול ללקטו.

(ו) או אינו מדבר אלא בשני כהנים?
תלמוד לומר: עליה, עליה בגופה של מנחה הוא מדבר, אינו מדבר בשני כהנים.

(ז) או אינו אומר אלא שלא יתן כלי על גבי כלי?
תלמוד לומר: עליה. עליה בגופה של מנחה הוא מדבר, לא שיתן כלי על גבי כלי.

(ח) כי חטאת היא -
אמר רבי יהודה:
הא מנחת כוהן גדול, אינה חטאת וטעונה לבונה.

[ה, יב]
(ט) והביאה אל הכהן וקמץ הכהן ממנה מלא קומצו את אזכרתה והקטיר המזבח המזבחה על אשי ה'-
שיהא מקטיר לאישים ומתכוין לשם חטאת, שיהו כל מעשיה לשם.

חטאת -
שיהו כל מעשיה לשם חטאת.

היא -
פרט לשנקמצה שלא לשמה.

(י) וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה -
מה תלמוד לומר?
שיכול החמורים שבהן יהיו בכשבה ושעירה, הקלים יהיו בעוף, הקלים שבקלים יהו בעשירית האיפה?!
תלמוד לומר: מאחת מאלה.

מאחת מאלה -
להשוות את הקלים לחמורים, לכשבה ושעירה, ואת החמורים לקלים, לעשירית האיפה.

(יא) והיתה לכהן כמנחה -
שתהא עבודת מנחה של כוהן שלו, או אינו אומר אלא להתיר עשירית האיפה של כהן, מה אני מקיים וכל מנחת כוהן כליל תהיה לא תאכל, מנחת נדבתו, אבל עשירית האיפה שלו תאכל?!
תלמוד לומר: לכהן כמנחה, הרי היא לכהן כמנחתו נדבתו, מה מנחת נדבתו אינה נאכלת, אף עשירית האיפה שלו לא תאכל.

רבי שמעון אומר:
והיתה לכהן כמנחה -
הרי עשירית האיפה של כוהן כעשירית האיפה של ישראל, מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת, אף זו נקמצת, הקומץ קרב בעצמו והשירים קריבים בעצמם.


ויקרא חובה פרשה יא
[ה, טו]
נפש -
לרבות כוהן משיח למעילה.

כי תמעול מעל -
אין מעילה אלא שינוי.
וכן הוא אומר: וימעלו [באלהי אבותיהםם ויזנו אחרי אלוהי עמי הארץ אשר השמיד אלוהים מפניהם] הבעלים].
וכן הוא אומר בסוטה: ואיש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל.

(ב) כי תמעול מעל מקדשי (ה')-
יכול הפוגם ולא נהנה הנהנה ולא פגם, במחובר לקרקע ובשליח שעשה שליחותו?!
תלמוד לומר: וחטאה.
נאמר חטא בתרומה,
ונאמר חטא כאן,
(ג) מה חטא האמור בתרומה פגם ונהנה, מי שפגם הוא נהנה, בדבר שפגם בו נהנה, פגמו והנאתו כאחת, בתלוש מן הקרקע, פרט לשליח שעשה שליחותו.

(ד)
אף חטא האמור כאן פגם ונהנה, מי שפגם הוא נהנה, בדבר שפגם בו נהנה, ופגמו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, פרט לשליח שעשה שליחותו.

(ה)
או מה חטא האמור בתרומה אוכל ונהנה, אף אין לי אלא אוכל ונהנה, מנין אכילתו ואכילת חברו והנאתו והנאת חברו, אכילתו והנאת חברו, הנאתו ואכילת חברו מצטרפים זה עם זה ואפילו לזמן מרובה?
תלמוד לומר: כי תמעול מעל ריבה.

(ו) אי מה חטא האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחד, אף כאן לא יצרף שתי אכילות כאחד, מנין אכל היום ואכל למחר, נהנה היום נהנה למחר, נהנה היום ואכל למחר, אכל היום ונהנה למחר, אפילו לאחר שלוש שנים בהיעלם אחר מצטרפים זה עם זה?
תלמוד לומר: תמעול מעל, ריבה.

(ז) אי מה חטא האמור בתרומה המוציא מהקודש לחול, (אף כאן המוציא מהקודש לחול,
מנין) המוציא מהקודש לקודש, מנין לקח קיני זבים קיני זבות וקיני יולדות הביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש והשוקל שקלי זוזיו מן הקודש, כיון שלקח - מעל, דברי רבי שמעון.

וחכמים אומרים:
לא מעל עד שיזרקו הדמים,
תלמוד לומר: כי תמעול מעל, ריבה.

(ח) בשגגה -
פרט למזיד.

והלא דין הוא,
ומה אם שאר מצוות שדונן כרת פטר בהם את המזיד, מעילה שאין זדונה כרת אינו דין שיפטור בהם את המזיד?!
לא, אם אמרת בשאר מצוות שאינן בעון מיתה, תאמר במעילה שהיא בעון מיתה, הואיל והיא בעון מיתה לא יפטור בה את המזיד?!
תלמוד לומר: בשגגה, פרט למזיד.

(ט) אמר רבי אליעזר:
חטאת באה על חטא, ואשם בא על חטא, מה חטאת אינה באה על הזדון כשגגה, אף זה לא יביא על הזדון כשגגה.

(י) או כלך לדרך זו:

זה קרוי אשם ושאר אשמות קרויים אשם, מה שאר אשמות באים על הזדון כשגגה, אף זה יביא על הזדון כשגגה.

(יא) נראה למי דומה?
דנים דבר שהוא בעון מיתה, מדבר שהוא בעון מיתה ואל יוכיחו שאר אשמות שאינן בהם עון מיתה.

או כלך לדרך זו:
דנים איל קשה בן שתי שנים, מאיל קשה בן שתי שנים, ואל תוכיח חטאת נקיבה בת שנתה, תלמוד לומר: בשגגה, פרט למזיד.

פרק כ
מקדשי ה' -
קדשים המיוחדים לשם, יצאו קדשים קלים שאינם לשם, אין לי אלא פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, שכולם לשם, ומנין לרבות את העולה, ארבה את העולה שעורה מתנה לכהנים, קדשי קדשים בשרם ואימוריהם לפני זריקת דמים, ואימוריהם לאחר זריקת דמים, ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים?
תלמוד לומר: קדשי ה', ריבה.

(ב) מנין לרבות את החלב למעילה?
תלמוד לומר: קדשי ה', ריבה, יכול שאני מרבה את הדם?
תלמוד לומר: מקדשי ה' מיעט.
מה ראית לרבות את החלב ולהוציא את הדם, אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני את החלב ששוה לבשר בפיגול ובנותר ובטמא, ומוציא אני את הדם שלא שוה לבשר בפיגול ובנותר ובטמא.

(ג) ומנין לרבות קדשי בדק הבית למעילה?
תלמוד לומר: קדשי ה' ריבה, אין לי אלא בזמן שהקדיש למזבח דברים הראויים למזבח, לבדק הבית דברים הראויים לבדק הבית, הקדיש למזבח דברים הראויים לבדק הבית, הקדיש לבדק הבית דברים הראויים למזבח, הקדיש לזה ולזה דברים שאינן ראוים לא לזה ולא לזה כגון ציר וחומץ דגים וחגבים [מנין?]
תלמוד לומר: קדשי ה', ריבה.

(ד) הקדיש תרנגולת למזבח מועלים בה ובביצתה, חמורתא למזבח מועלים בה ובחלבה, תורים לבדק הבית מועלים בהם ובביציהם.
הקדיש: בור מלא מים,
אשפה מליאה זבל,
שובך מלא יונים,
אילן מלא פירות,
שדה מליאה זרעים,
עשבים,
מניין שמועלים בהם ובמה שבתוכן?
תלמוד לומר: קדשי ה', ריבה.

(ה) יכול אם הקדיש תורים למזבח יהו מועלים בביציהם?!
הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים,
אשפה ואחר כך נתמלא זבל,
שובך ואחר כך נתמלא יונים,
אילן ואחר כך נשא פירות,
שדה ואח"כ נתמלא עשבים,
יכול יהו מועלים במה שבתוכן?
תלמוד לומר: מקדשי ה' מיעט.

רבי יוסי אומר:
המקדיש את השדה ואת האילן מועלים בהם ובגידוליהם, מפני שהם גידולי הקדש.

(ו) והביא -
אף אחר יום הכפורים.

איל -
קשה, בן שתי שנים.

צאן -
לרבות כל משמע צאן, אף חרשת אף שוטה אף הננסת.

מן הצאן -
ולא הפלגס.

בערכך כסף -
יכול דינר?
תלמוד לומר: שקלים.
או שקלים יכול שקלי נחשת?
תלמוד לומר: כסף שקלים.
יכול בבליות מדיות קפוטקיות?
תלמוד לומר: בשקל הקודש - סלעים של קודש, סלעים צוריות.

לאשם -
שיהא הפרש מעות לשום אשם.

[ה, טז]
(ז) ואשר חטא מן הקדש ישלם -
ישלם לאותו הקודש.
מנין לרבות פחות משוה פרוטה, שיכול שאין חייבין עליו משום מעילה, לא יהו חייבים עליו בתשלומים?
תלמוד לומר: מן הקדש, לרבות פחות משוה פרוטה.
מנין שמשלם חומש ואשם על התשלומים האילו?
תלמוד לומר: הקודש ישלם.

(ח) ואת חמישיתו יוסֵיף עליו -
שיהא הוא וחומשו חמשה.

ונתן אותו -
פרט לחמש חטאות מֵיתות.

ונתן אותו לכהן והכהן -
מה תלמוד לומר?
שיכול הואיל ומעילה באה על ידי כהן, לא יהא הכהן מועל?!
תלמוד לומר: ונתן אותו לכהן והכהן, מלמד שהכהן מועל.

(ט) והכהן יכפר עליו באיל-
מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר: הביא מעילתו ולא הביא אשמו לא יצא?
תלמוד לומר: באיל, הביא אשמו ולא הביא מעילתו לא יצא,
תלמוד לומר: באיל לאשם, יכול כשם שאיל אשם מעכב, כך יהא חומש מעכב?
תלמוד לומר: באיל האשם.

ונסלח לו -
איל האשם מעכב ואין החומש מעכב.

ונסלח -
מלמד שאין משיירין לו ליום הכפורים.
יכול אף על פי ששב ולא הביא?
תלמוד לומר: לו.

ויקרא דחובה - פרשה יב
[ה, יז]
ואם -
הרי מוסיף על עניין ראשון, לומר שספק מעילות - באשם תלוי, דברי רבי עקיבא.

אמר לו רבי טרפון:
מה לזה שמביא שתי אשמות, אלא מביא מעילה וחומשה. ומביא אשם בשתי סלעים, ויאמר: אם וודאי מעלתי - זו מעילתי וזו אשמי. ואם ספק - מעות נדבה.
והאשם תלוי שממין שמביא על הזרע, מביא על לא הודע.

(ב) אמר לו רבי עקיבא:
נראים דבריך במעילה המעוטה, הרי שבא [ע]ל ידו ספק מעילה במאה מנה, [לא יפה לו שיביא אשם בשני סלעים ואל יביא ספק מעילה במאה מנה?!]
מודה רבי עקיבא לרבי טרפון במעילה המעוטה.

(ג) ועשתה אחת -
לחייב על כל אחת ואחת, שאם בא לפניו ספק חלב ודם ונותר ופיגול בהיעלם אחד חייב על כל אחת ואחת.
חלב ושומן לפניו ואכל את אחד מהם, ואין ידוע אי זה מהן אכל,
אשתו ואחותו עמו בבית שגג באחת מהם, ואינו יודע באיזו מהם שגג,
שבת ויום חול עשה מלאכה באחת מהם בין השמשות, ואינו יודע באיזו מהם עשה.
מנין שמביא אשם תלוי?
תלמוד לומר: אם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל.

(ד) רבי יהודה אומר:
אשתו נדה ואחותו בבית, ושגג באחת מהם, ואין ידוע באי זו מהם שגג,
חלב ונותר לפניו אכל אחד מהם ואין ידוע אי זה מהם אכל,
שבת ויום הכפורים, ועשה מלאכה בין השמשות ואין ידוע באי זו מהם עשה,
ר' אליעזר
- מחייב חטאת.
ור' יהושע – פוטר, שנאמר: כי תחטא ולא ידע, פרט לזה שידע שחטא.

ר' שמעון אומר:
זה היא עצמו מביא אשם תלוי, שנאמר: כי תחטא ועשתה ולא ידע שעשה ואין ידוע מה עשה, אבל ספק לא עשה, צא ובקש מנין שיביא אשם תלוי?

(ה) ולא ידע -
פרט להודע, יכול לא הודע של קלות ולא הודע של חמורות, הכל בכלל, הין, אם את הודע שלהם פטרתי, אינו דין שנפטר את לא הודע?!

או חילוף:

אם את לא הודע שלהם חייבתי איני דין שנתחייב את הודע, אי זה הודע פטרתי, הודע של חמורות, שיצא לידון בחטאת!

(ו) והלא דין הוא,
ומה אם במקום שחייב את הודע של חמורות, חטאת פטר את לא הודע שלהם מן החטאת, במקום שפטר את הודע של קלות מן האשם, אינו דין שנפטור את לא הודע שלהם מן האשם?!

או חילוף:

ומה אם במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן החטאת חייב את הודע שלהם חטאת, מקום שחייב את לא הודע של קלות אשם, אינו דין שנחייב את הודע שלהם אשם?!

דין אחר:
ומה אם במקום שחייב את הודע של חמורות חטאת פטר את הודע של קלות מן האשם, מקום שפטר את לא הודע של חמורות מן חטאת, אינו דין שנפטור את לא הודע של קלות מן אשם?!

או חילוף:

ומה אם במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן חטאת חייב לא הודע של קלות אשם, מקום שחייב את הודע של חמורות חטאת אינו דין שנתחייב את הודע של קלות אשם?!
תלמור לומר: אשם אשם לגזירה שוה, מה אשם האמור להלן, דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וספיקו אשם תלוי, אף אשם האמור כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וספיקו אשם תלוי.

(ז) ולא ידע ואשם ונשא עונו -
ר' יוסי הגלילי אומר:
הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע, אם כך ענש הכתוב את מי שאינו יודע, על אחת כמה וכמה יעניש את מי שהוא יודע!

(ח) רבי יעקב אומר:
האוכל חלב - מביא חטאת בסלע.
ספק אכל ספק לא אכל - מביא אשם תלוי בשתי סלעים.
אם כך ענש הכתוב למי שבא [ע]ל ידו ספק עבירה, על אחת כמה וכמה ישלם שכר לעושה מצוה!

(ט) רבי מנחם ברבי יוסי אומר:
הנהנה שוה פרוטה מן הקודש - מביא מעילה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעים.
צא וחשוב כמה פרוטות בשתי סלעים קרוב לאלפים, אם כך ענש הכתוב לשוגג, על אחת כמה וכמה שיענש למזיד!

(י) ר' יוסי אומר:
אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטווה אלא [על] מצווה אחת בלא תעשה ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף דורותיו.
וכי אי זו מידה מרובה מידת הטובה או מידת פורעות?
הוי אומר מידת הטובה, מידת פורענות מועטה, ראה כמה מיתות נקנסו לו לדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, מידת הטובה מרובה היושב מן הפיגולים ומן הנותרים והמתענה ביום הכפורים על אחת כמה וכמה יזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות!

(יא) רבי עקיבא אומר:
הרי הוא אומר: על פי שנים עדים או שלושה יומת המת, אם מתקיימת עדות בשנים, למה פרט לך הכתוב שלשה?
אלא להביא השלישי ולהחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא בָּאֵילוּ, אם כך ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצווה כעושה מצוה.

(יב) רבי אומר:
הרי הוא אומר: ואשר יבוא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא רעהו ומת הוא ינוס, קבע הכתוב נפש למי שבא [ע]ל ידו ספק נפש בלא יודע, אמור מעתה: המגבה הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים על אחת כמה וכמה תינתן לו נפשו!

(יג) רבי אלעזר בן עזריה אומר:
הרי הוא אומר: כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' אלהיך, קבע הכתוב ברכה למי שבא [ע]ל ידו מצווה בלא יודע,
אמור מעתה הייתה סלע צרורה לו בכנפו ונפלה ממנו מצאה העני ומתפרנס בה, הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו.

[ה, יח]
(יד) והביא איל -
קשה, בן שתי שנים.

צאן -
לרבות כל משמע צאן, אף החרש אף השוטה, אף הננס.

מן הצאן -
לא הפלגס.

בערכך -
מה ערכך האמור להלן בכסף שקלים, אף [ב]ערכך האמור כאן בכסף שקלים.

לאשם -
שיהא מפריש מעות לשום אשם.

פרק כא
וכפר עליו הכהן [על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע]-
מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר שאם בא לפניו ספק חלב ודם נותר ופיגול בהיעלם אחד, מנין שחייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: על שגגתו.
בא לפניו [ספק חלב ספק חלב ולא ידע באחרונה ידע] מנין שאינו חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: אשר שגג.

בא לפניו ספק חלב וידע ספק חלב וידע,
רבי אומר:
כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.

(ב) ר' אלעזר בר שמעון ורבי שמעון בן יהודה אמרו משום ר' שמעון:
אינו חייב אלא אחת, לכך נאמר: על שגגתו (אשר שגג).

והוא לא ידע -
פרט לשאמרו לו אחרים, [או] יכול אף על פי שאינו מכחיש?
תלמוד לומר: (או הודע אליו חטאתו) והביא.

והוא לא ידע ונסלח לו -
הא אם ידע - אין מתכפר לו, הא למה הדבר דומה?
לעגלה ערופה, שאף על פי שנתערפה ואחר כך נמצא ההורג הרי זה יהרג.

[ה, יט]
(ג) אשם הוא -
אשום אשם מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר הביא אשם תלוי שחטו וזרק את דמו ואחר כך נודע לו שחטא או נודע לו שלא חטא, מנין שהוא מותר באכילה?
תלמוד לומר: אשם אשם.
יכול אף על פי שלא נזרק הדם?
תלמוד לומר: הוא, מה יעשה לו?
הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה, נזרק הדם יאכל הבשר.

רבי יוסי אומר:
אפילו הדם בכוס יזרק והבשר יאכל.

(ד) [או] יכול אף על פי שלא נשחט?
תלמוד לומר: הוא, מה יעשה לו?
יצא וירעה בעדר דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:
ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה.

רבי אלעזר אומר:
יקרב שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר.

(ה) אשם לה' -
יכול ייפול כולו לבדק הבית?
תלמוד לומר: אשם לכהן, אי אשם לכהן, יכול ינתן כולו לכהן?
תלמוד לומר: אשם לה', הא כיצד?
מותר אשמות יפלו לנדבה וילקח בהם עולות הבשר לשם והעורות לכהנים.

(ו) אין לי אלא מותר אשמות, ומנין מותר חטאות?
מותר עשירית האיפה,
מותר קיני זבים, קיני זבות וקיני יולדות,
ומותר קרבנות נזיר ומצורע,
המקדיש נכסיו ויש בהם דברים ראוים על גבי המזבח, יינות שמנים סלתות ועופות,
מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם עולות?
תלמוד לומר: אשם אשם.

זה הכלל:
כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה ילקח בו עולות הבשר לשם והעורות לכהנים.
זה מדרש דרש יהוידע כוהן גדול אשם הוא אשום אשם לה', נמצאו שני כתובים קיימים אשם לה' ואשם לכהן.
ואומר: כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו.

(ז) מנין לאשם שפחה חרופה שלא יביא אלא בכסף שקלים?
תלמוד לומר: אשם אשם, יכול שאני מרבה (אף) אשם נזיר ואשם מצורע?
תלמוד לומר: הוא,
מה ראית לרבות אשם שפחה חרופה ולהוציא אשם נזיר ואשם מצורע?
אחר שריבה הכתוב מיעט,
מרבה אני שפחה חרופה, שהוא איל.
ומוציא אני אשם נזיר ומצורע שאינו איל.

פרק כב
[ה, כא]
מה תלמוד לומר עמיתו עמיתו ב' פעמים?
עמיתו - פרט לגבוה.
עמיתו - פרט לאחרים.

וכחש -
פרט לאומר לחבירו: אכלתי היום והוא לא אכל, הלכתי לעיר פלונית והוא לא הלך.
תלמוד לומר: כי תחטא וכחש, לא אמרתי אלא בכחש שקדמו חטא, יצא כחש שלא קדמו חטא.

(ב) רבי אומר:
[ה, כא-כב]
וכיחש בעמיתו בפיקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה
ונשבע על שקר -
מה אֵילו מיוחדים שהם של ממון, יצא דבר שאינו של ממון.

(ג) ומעלה מעל בה' -
רבי יוסי יוסי הגלילי אומר:
להביא (את) קדשים קלים.

בן עזאי אומר:
להביא את השלמים.

אבא יוסי בן דוסתאי אומר:
לא היה בן עזאי אומר אלא בבכור בלבד.

רבי שמעון אומר:
אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים קשים שהוא חייב באחריותן, קורא אני בהם: וכחש בעמיתו, ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהם: בה' וכחש.

(ד) רבי עקיבא אומר:
מה תלמוד לומר ומעלה מעל בה'?
לפי שכל המלוה והלוה והנושא והנותן אינו מלוה ולא לוה ולא נושא ולא נותן אלא בעדים ובשטר, לפיכך בזמן שהוא מכחש מכחש בעדים ובשטר, אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא השלישי שביניהם, לפיכך בזמן שהוא מכחש מכחש בשלישי שביניהם.

(ה) וכחש בעמיתו -
יכול בדברים?
תלמוד לומר: בפקדון, מה פיקדון שהוא של ממון, יצא דבר שאינו של ממון.

(ו) או מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו, מלוה שיש לו רשות להוציאו מנין?
תלמוד לומר: או בתשומת יד.
או מה אֵילו ואֵילו מיוחדים, דברים שיש בהם מתנת יד, גזל שאין בו מתנת יד מנין?
תלמוד לומר: או בגזל.
או מה אילו ואילו מיוחדים, דברים שהן ניטלים מרשות הבעלים, הכובש שכר שכיר שאינו ניטל מרשות בעלים מנין?
תלמוד לומר: או עשק את עמיתו.
או מה אֵילו ואֵילו מיוחדים דברים שדעת שנים יודעת בהם, אבידה שאין דעת שנים יודעת בה מנין?
תלמוד לומר: או מצא אבידה.

וכחש בה -
ולא במוצאיה.

בן עזאי אומר:
שלש אבידות הן:
היודע בה ולא במוצאיה,
במוצאיה ולא בה,
לא בה ולא במוצאיה.

(ז)
או מה אֵילו אֵילו מיוחדים דברים שאיפשר לך לדעתן, דברים שאי אפשר לך לדעתן מנין? כגון: המערב מים ביין,
גולבקייה בשמן,
מי מעיין בדבש,
חלב חמור בקטף,
חול בפול,
קומוס במור,
עלי גפנים בפילון, מנין?
תלמוד לומר: על שקר, על כל דבר אשר ישקר.

(ח) או מה אֵילו ואֵילו מיוחדים דברים שאינן נזיקים, דברים הניזקים כגון:
חובל אדם באדם,
קנין בקנין,
אדם בקנין,
קנין באדם, מנין?
תלמוד לומר: על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה.

(ט) או מה אֵילו ואֵילו מיוחדים דבר שמשלמים עליהם אלא קרן, מנין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה והאונס והמפתה והמוציא שם רע מנין?
תלמוד לומר: ומעלה מעל (בה'), ריבה.

[ה, כב-כד]
(י) אחת –
בה
ובהנה מכל -
הרי אֵילו מיעוטים, פרט לאומר לחבירו: חבלת בי בשבת!
והוא אומר: לא חבלתי.
הדלקת גדישי בשבת!
והוא אומר: לא הדלקתי.
אמר לו אביו: חבלת בי ועשית בי חבורה!
והוא אומר: לא חבלתי ולא עשיתי, יכול יהא חייב?
תלמוד לומר: אחת בה בהנה מכל, הרי אילו מיעוטים.
מה ראית לרבות את אֵילו ולהוציא את אֵילו?
אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני את אֵילו שאינו נידון עליהם בנפשו, ומוציא אני את אֵילו שהוא נידון עליהם בנפשו.

(יא) רבי שמעון אומר:
יכול האומר לחבירו: אנסת ופיתית את בתי!
והוא אומר: לא אנסתי ולא פיתיתי.
המית שורך את שורי!
והוא אומר: לא המית.
המית שורך את עבדי!
והוא אומר: לא המית.
אמר לו עבדו: הפלתה את שיני וסימיתה את עיני!
והוא אומר: לא הפלתי ולא סימיתי יכול יהיה חייב?!
תלמוד לומר: וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר, מה אֵילו מיוחדים שאינן קנסות, יצאו אילו שהם קנסות.

ויקרא דחובה - פרשה יג
[ה, כג]
והיה -
מיד.
מה יעשה?
והשיב.
אינה שם,
תלמוד לומר: ושילם, יכול יהיה משיב ומשלם, ואל תתמה, שהרי הגנב משלם תשלומי כפל, טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה,
תלמוד לומר: גזילה, גזילה הוא משלם ואינו משיב ומשלם.

(ב) והשיב את הגזילה -
מה תלמוד לומר אשר גזל, שיכול ישלם חומש ואשם על מה שגזל [אביו?!
תלמוד לומר: אשר גזל על מה שגזל הוא משלם ולא מה שגזל] אביו.

(ג) יכול לא ישיבנו כל עיקר?!
תלמוד לומר: [או] את העושק.
מה תלמוד לומר אשר עשק, על מה שעשק הוא משלם, ולא על מה שעשק אביו.

(ד) יכול לא ישיבנו כל עיקר?!
תלמוד לומר: [או] את הפקדון.
מה תלמוד לומר אשר הפקד אתו, בזמן שהוא עמו – ישיבנו, אין עמו יפיס עמו על דמיו.

(ה) עדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש ואשם על מה שגזל אביו, בזמן שלא נשבע לא הוא ולא אביו, נשבע הוא ולא אביו אביו ולא הוא, הוא ואביו מנין?
תלמוד לומר: אשר גזל, ואשר עשק, ואשר הפקד אתו ואשר מצא.

(ו) עדיין אני אומר עד מתי הוא משלם קרן גזל אביו?
בזמן שנשבע הוא ואביו, נשבע הוא ולא אביו אביו ולא הוא, לא הוא ולא אביו מנין?
תלמוד לומר: והגזילה והעושק והפקדון והאבידה, ישתלמו [לו] מכל מקום.

(ז) מנין ליתן את האמור למעלה למטה?
תלמוד לומר: או מכל אשר ישבע

עליו –
עד שיהא מתכוין לו.
מיכאן אמרו: חייב על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון, ואינו חייב על שגגתו, מה הוא חייב על זדונו אשם בכסף שקלים.

[ה, כד]
(ח) עליו לשקר ושלם -
אינו משלם אלא לאחר שבועה.
והלא דין הוא, ומה אם הטוען טענת גנב שהוא משלם תשלומי כפל אינו משלם אלא לאחר השבועה, זה שאינו משלם תשלומי כפל אינו דין שלא ישלם אלא לאחר השבועה?!
לא, אם אמרת בטוען טענת גנב שאינו משלם חומש ואשם תאמר בזה שהוא משלם חומש ואשם, הואיל ומשלם חומש ואשם ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה?
תלמוד לומר: עליו לשקר ושילם, אינו משלם אלא לאחר שבועה.

(ט) ושלם אותו -
אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל.
והלא דין הוא, ומה אם הטוען טענת גנב שאינו משלם חומש ואשם משלם תשלומי כפל, זה שמשלם חומש ואשם אינו דין שישלם תשלומי כפל?!
תלמוד לומר: ושלם אותו. אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל.

(י) אוציא את תשלומי כפל ולא אוציא תשלומי ארבעה וחמשה?!
תלמוד לומר: בראשו, בראשו הוא משלם ואינו משלם (תשלומי כפל ולא) תשלומי ארבעה וחמשה.

(יא) קל וחומר לטוען טענת גנב שישלם חומש ואשם, ומה אם זה שאין משלם תשלומי כפל משלם חומש ואשם, הטוען טענת גנב שמשלם תשלומי כפל, אינו דין שישלם חומש ואשם?!
תלמוד לומר: בראשו וחמישיתו (יוסֵיף עליו), המשלם בראש מוסיף חומש ואין המשלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, מוסיף חומש.

(יב) וחמישיתיו -
מלמד שהוא משלם חומש על חומש עד שתתמעט הקרן משוה פרוטה.

יוסֵיף עליו -
שיהא הוא וחומשו חמשה.

לאשר הוא לו יתנינו ביום אשמתו -
לא יתננו לשלוחו שיולך לו' יכול לא יתן לשליח בית דין או ליורש?!
תלמוד לומר: יתנינו.

(יג) ביום אשמתו -
בית שמאי אומרים:
ילקח בחסר וביתר.

ובית הלל אומרים:
כשעת הוצאה.

רבי עקיבא אומר:
כשעת התביעה.

[ה, כה]
(יד) ואת אשמו יביא -
אף אחר יום הכפורים.

איל -
קשה, בין שתי שנים.

צאן -
לרבות כל משמע צאן, אף החרש אף השוטה אף הננס.

מן הצאן -
לא הפלגס.

בערכך -
מה ערכך האמור להלן בכסף שקלים אף ערכך האמור כאן בכסף שקלים.

לאשם -
שיהא מפריש מעות לשום אשם.

פרק כג
[ה, כו]
וכפר עליו הכהן לפני ה' ונסלח לו על אחת -
מנין שחייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: על אחת מכל אשר יעשה לחייב על כל אחת ואחת.

(ב) כיצד?
היו חמישה תובעים אותו ואומרין לו: תן לנו פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שיש לנו בידך! שבועה שאין לכם בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה (לא לך ולא לך ולא לך), מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: על אחת מכל אשר יעשה, לחייב על כל אחת ואחת.

(ג) יכול מפני שהן חמשה, מנין אפילו אמר לו אדם אחד תן לי פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה, [שיש בידך שבועה שאין לך בידי פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה] ,מנין שחייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: על אחת מכל אשר יעשה, לחייב על כל אחת ואחת.

(ד) יכול מפני שהן מיני תביעות, מנין אפילו אמר לו: תן לי חיטים ושעורים וכוסמים [שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי חטים שעורים וכוסמים], מנין שחייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: על אחת מכל אשר יעשה, לחייב על כל אחת ואחת.

(ה) יכול מפני שהן שני מינים הרבה, מנין אפילו אמר לו: תן לי חיטים שהפקדתי לך אמש ושלפניו ושלפניו שבועה שאין לך בידי חיטים שהפקדתה לי אמש ושלפניו ושלפניו, מנין שחייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: על אחת מכל אשר יעשה, לחייב על כל אחת ואחת.

(ו) מנין שהוא מביא אחת על דברים הרבה?
תלמוד לומר: על אחת מכל אשר יעשה.

(ז) כיצד, היה אחד תובעו ואמר לו: תן לי חיטים שהפקדתי אצלך אמש ושלפניו ושלפניו, שבועה שאין לך בידי כלום, מנין שאינו חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: על אחת אשר יעשה.

(ח) יכול מפני שהוא מין אחד, מנין אפילו אמר לו: תן לי חיטים ושעורים וכוסמים שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי כלום, מנין שאינו חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: על אחת אשר יעשה.

(ט) יכול מפני שאינן מיני תביעות, מנין אפילו אמר לו: תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי כלום, מנין שאינו חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: על אחת מכל אשר יעשה.

(י) יכול מפני שהוא אדם אחד, מנין אפילו אמרו לו חמשה: תן לנו פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שיש לנו בידך, שבועה שאין לכך בידי כלום, מניין שאינו חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: על אחת מכל אשר יעשה.

לאשמה בה -
פרט לפחות משוה פרוטה.

סליק דיבורא דחובה

הפרק הבא    הפרק הקודם