מדרש רבה, בראשית, פרק מח

תוכן הפרק:

פרשה צז: ברכות יעקב ליוסף ובניו
פרשה צח: ברכות יעקב לבניו [א]

פרשה צז: ברכות יעקב ליוסף ובניו

א [בשעה שבירך יעקב אבינו את יוסף]

(תהלים לד)יראו את ה' קדושיו
אמר רבי עזריה:
בשעה שבירך יעקב אבינו את יוסף יצא ופניו מצהילות והשבטים אומרין: דין כל עמא עם קיימא, בשביל שהוא מלך, עם מן דקיימין קיימין.
אמר להם יעקב אבינו: יראו את ה' קדושיו, אנא מספקא לכוליה.

ב [ויברך את יוסף]

ויברך את יוסף ויאמר
ר' ברכיה ואמרי לה בשם ר' יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אמר:
לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו.

ריש לקיש אמר:
לנשיא מהלך והזקנים לפניו.

על דעתיה דר' יוחנן
אנו צריכין לכבודו.

על דעתיה דריש לקיש
הוא צריך לכבודנו:

ג [ברכת יעקב את אפרים ומנשה]

המלאך הגואל אותי מכל רע וגו'
אמר ר' יוסי בר חלפתא:
קשה הוא הפרנסה כפלים, כלידה בלידה.
כתיב: (בראשית ג) בעצב תלדי בנים.
בפרנסה כתיב: (שם) בעצבון תאכלנה כל ימי חייך.

ר' אלעזר ורבי שמואל בר נחמן
רבי אלעזר אמר:
הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה.
מה גאולה כפלים.
אף פרנסה כפלים.

מה פרנסה בכל יום.
אף גאולה בכל יום.

ורבי שמואל בר נחמן אמר:
וגדולה מן הגאולה.
שהגאולה ע"י מלאך.
ופרנסה על ידו של הקב"ה.

גאולה על ידי מלאך, המלאך הגואל אותי.
ופרנסה ע"י הקדוש ברוך הוא: (תהלים קמה)פותח את ידך ומשביע לכל חי.

רבי יהושע בן לוי אמר:
קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, שנאמר: (שם קלג)לגוזר ים סוף לגזרים.
וכתיב: תמן (שם) נותן לחם לכל בשר.

יברך את הנערים ,זה יהושע וגדעון, הה"ד: (יהושע ה) ויהי בהיות יהושע ביריחו, וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו'. ויאמר לא כי אני שר צבא ה', עתה באתי.

רבי יהושע בשם ר' חנינא בר יצחק:
צעק מתוך צפורני רגליו, ויאמר: שר צבא ה'. שר צבא של מעלן אני וכל מקום שאני נראה הקב"ה נראה, זה סימן בכל מקום שהיה רבי יוסי ארוך נראה, היה רבי נראה.
עתה באתי, עם משה רבך באתי, אלא שהיה מתפלל ואומר: (שמות לג) אם אין פניך הולכים וגו'. לעלות למעלה לא הייתי יכול, שעדיין לא עשיתי שליחותי, ולמטה לא הייתי יכול, שעדיין היה מתפלל ואומר: אם אין פניך הולכים, אלא הזהר שלא תעשה, כשם שעשה לי משה רבך, ונדחתי.

וידגו לרוב בקרב הארץ
מה הדגים הללו, אין העין שולטת בהן, כך בניך, אין העין שולטת בהן, הה"ד: (יהושע יז) וידברו בני יוסף אל יהושע וגו'.
אמר להם: אין אתם מתיראין מן העין?
אמרו לו: זו היא ברכה, שברכנו אבא, וידגו לרוב בקרב הארץ.
מה הדגים הללו אין נתפסין אלא בגרונם, כך בניך, אין נתפסין אלא בגרונם, (שופטים יב) ויאמר לו: אמור נא שבולת, ויאמר: סבולת.
מה דגים הללו גדלין במים, כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה, מקבלין אותה בצמאון, כמי שלא טעמו טעם מים מימיהון, כך הן ישראל גדלין במים בתורה, כיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה, הן מקבלין אותו בצמאון, כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהון.

אמר רבי לוי:
ששים רבוא תינוקות עיברו נשותיהן של ישראל בלילה אחד וכולן הושלכו ליאור ועלו בזכותו של משה, הוא שמשה אומר: (במדבר יא)שש מאות אלף רגלי, העם אשר אנכי בקרבו, כולן לרגלי עלו.

רבי זכאי רבה מייתי מן הכא,
וידגו לרוב בקרב הארץ.
מה בקרב הארץ ששים רבוא.
כך בגבול דגים ששים רבוא.

מה בקרב הארץ לא מתו.
אף בגבול דגים לא מתו.

מי ששמו כשם הדג בנו מכניסן לארץ, (דה"א ז) נון בנו, יהושע בנו:

ד [לא כן אבי]

וירא יוסף כי ישית אביו וגו'
אמר רבי ברכיה:
ידא דדחת תליתאה דעלמא, את מבקש לדחותה?!

ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי וגו' וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי
ידעתי

מעשה ראובן ובלהה, ומעשה יהודה ותמר.
מה דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי, דברים שנתגלו לך על אחת כמה וכמה!

גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל
ואפשר כן?!
אלא זה יהושע, שהוא מדמים גלגל חמה ולבנה, שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו.

אמר רבי יצחק:
עבדא בישא לאו זביניה דאבא את וכו'?!

ה [אפרים קדם למנשה בכל]

ויברכם ביום ההוא
כשם שקדמו כאן, כך קדמו בכל מקום.
קדמו בתולדות, אלה תולדות בני אפרים, ואח"כ אלה תולדות בני מנשה.
ביוחסין, (במדבר א)לבני אפרים תולדותם למשפחותם.
קדמו בנחלה (יהושע טז) זאת נחלת בני אפרים, ואח"כ זאת נחלת בני מנשה.
קדמו בדגלים,
(במדבר ב) דגל מחנה אפרים ואחר כך, ועליו מטה מנשה.
קדמו בנשיאים, (שם ז)ביום השביעי נשיא לבני אפרים, ואח"כ (שם )ביום השמיני נשיא לבני מנשה.
קדמו בשופטים, יהושע משל אפרים וגדעון משל מנשה.
קדמו במלכים, ירבעם משל אפרים ויהוא משל מנשה.
קדמו בברכה, בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה.
קדמו בברכה, וישם את אפרים לפני מנשה.

ו [יעקב מעביר ליוסף את סימני הגאולה]

ויאמר ישראל אל יוסף אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב וגו'
בר אחוי דרבי יוסי,
ג' סימנים נתן להם הזקן:
הבא בסיגנון שלו, אנכי.
והממנה מכם, זקנים.
ואומר לכם, פקוד זה הוא הגואל.

רבי חוניא,
מוציא אנכי, ומכניס שם המפורש תחתיו.

ואני נתתי לך
בין שהשכים ולא עשית כמעשיהן. לפיכך, תהא השכם בחלקך.

אמר רבי פנחס:
בשכם נפרצה הערוה וגדרת אותה. לפיכך, תהא בחלקך.

רבי יהודה ורבי נחמיה
ר' יהודה אמר:
ואני נתתי לך שכם
זו הבכורה, ולבושו של אדם הראשון.

אשר לקחתי מיד האמורי

זה עשו.

וכי עשו אמורי היה?
אלא שעשה מעשה אמורי.

בחרבי ובקשתי

במצות ובמעשים טובים.

רבי נחמיה אמר:
ואני נתתי לך שכם אחד

זו שכם, ודאי אשר לקחתי מיד האמורי, זה חמור אבי שכם.

וכי אמורי היה?
אלא חוי בכלל אמורי.

בחרבי ובקשתי

לא היה אבינו יעקב רוצה, שיעשו בניו אותו מעשה, כיון וכו'.

פרשה צח: ברכות יעקב לבניו [א]


א [הקב"ה הסכים לברכת יעקב לבניו]

(תהלים נז)אקרא לאלהים עליון
אקרא לאלהים עליון,
בראש השנה לאל שגמר עלי ביום הכפורים לידע איזה לשם, ואיזה לגזרה.

דבר אחר:
אקרא לאלהים, זה יעקב אבינו.
לאל גומר עלי, שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו ליתן לכל אחד ואחד, לפי מה שהוא.

ב [יעקב רצה לגלות את הקץ ונסתם ממנו]

ויקרא יעקב אל בניו
(משלי טז)בחיק יוטל את הגורל, זה גורלו של יוה"כ.
ומה' כל משפטו, לידע איזה הוא לשם, ואיזה לגזרה.

דבר אחר:
בחיק יוטל את הגורל, זה גורלן של שבטים.
ומה' כל משפטו, שהסכים הקב"ה עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא.

ויקרא יעקב אל בניו
רבי יודן ורבי פנחס
רבי יודן אמר:
ויקרא יעקב לאל

להיות עם בניו.

ר' פנחס אמר:
זימנו לבניו.

אמר רבי אבון:
עשאו אפוטרופוס על בניו.

ויאמר האספו וגו'
האספו
מארץ מצרים והקבצו לרעמסס.
האספו מעשרת השבטים, והקבצו לשבט יהודה ובנימין, צוה אותן להיות נוהגין בשבט יהודה ובנימין בכבוד.

ר' אחא אמר:
הטהרו, היך מה דאת אמר: (נחמיה יג) ויאספו וגו', ויטהרו את הלשכות.

ורבנן אמרי:
צוה אותן על המחלוקת.
אמר להון: תהיו כלכון אסיפה אחת, הה"ד: (יחזקאל לז) ואתה בן אדם, קח לך עץ אחד וכתוב עליו וגו' לבני ישראל וגו' חבירו כתיב: נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמכם לגאולה.

מה כתיב אחריו?
ועשיתי אתכם לגוי אחד וגו'.

את אשר יקרא אתכם באחרית הימים
רבי סימון אמר:
מפלת גוג הראה להם, היך מה דאת אמר: באחרית הימים תהיה.

רבי יהודה אמר:
בנין בית המקדש הראה להם, היך מה דאת אמר: (מיכה ד)והיה באחרית הימים, יהיה הר בית ה' נכון.

רבנן אמרי:
בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו.

רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא:
שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם:
יעקב
ודניאל
.

דניאל, (דניאל יב) ואתה דניאל סתום את הדברים וחתום.
יעקב, את אשר יקרא אתכם באחרית הימים.

ראובן בכורי אתה
מלמד, שבא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו.
משל לאוהבו של מלך, שהיה נפנה מן העולם, והיו בניו סובבין את מטתו.
אמר להם: בואו ואגלה לכם מסטורין של מלך. תלה עיניו והביט במלך.
אמר להם: הוי זהירין בכבודו של מלך.
כך יעקב אבינו, תלה עיניו וראה שכינה עומדת על גביו.
אמר להם: הוו זהירין בכבודו של הקדוש ברוך הוא.

ורבנן אמרי:
כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת, שוקעת ויורדת, עד שעמדה חנה ונתפללה עליהן: (ש"א ב) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.


הפרק הבא    הפרק הקודם