רד"ק לישעיה פרק יג


[יג, א]
משא בבל -
אמר אשר חזר להודיע כי נתנבא גם על אומות העולם, ובראשון אמר אשר חזה ולא הוצרך לומר על האחרים.

[יג, ב]
על הר נשפה -
נשא וגבוה, כמו: וילך שפי, אפתח על שפיים קינה.

ויונתן תרגם:
על כרכא דיתבא שליוא,
ר"ל בבל שהיתה שלוה ושקטה, פירוש מלשון רבותינו והוא שאכלום בעליהם שלוש שנים בשופי, אמר: שאו נס הניפו יד על דרך משל כאלו קראו להם ונשאו להם נס על הר גבוה והניפו להם יד שיבאו מהרה אל בבל להשחיתה, והבאים אליה הם מדי ופרס, ותנופת היד הוא כאדם הקורא והוא רחוק לו שאינו שומעו ומניף לו בידו שיבא.

ויבאו פתחי נדיבים -
כמו בפתחי חסר בי"ת השמוש, כמו לזנות בית אביה, ואחרים רבים, ושרי בבל קורא נדיבים, שהיו גדולים בעושר ובמעלה והם הנקראים נדיבים כי ברוב אנשים גדולים ואנשי שם רוח נדיבה בהם.

ויש מפרשים:
נדיבים - על מדי ופרס, ויפרשו פתחי כמו חרבות, וכן ואת ארץ נמרד בפתחיה.

[יג, ג]
אני צויתי למקודשי -
והם מדי ופרס.

ואמר: צויתי ואמר: למקודשי –
ר"ל שהעיר את רוחם לבא אל בבל והרי הם כאלו ציווה וקדש וזמן אותם לבא.

לאפי -
קראתי אותם לעשות בבבל אפי וחמתי ויהיו עליזים ושמחים.

בגאותי -
שאני מתגאה על בבל על ידם.

[יג, ד]
קול המון -
אמר הנביא כי שמע בנבואה קול המון בהרים דמות עם רב, כאלו היו עם רב בהרים מדברים ונשמע קול המון ההרים בו ושמע קול שאון ממלכות גויים נאספים ורב הצבא הזה היה ה' צבאות והוא היה מפקדם, כלומר מונה אותם, כענין שנאמר תפקדו אותם לצבאותם, כי כן דרך העולם בבא צבא למלחמה מונה אותם האדון המושל עליהם לדעת מנינם בבאם למלחמה, ויש לפרשו עניין מנוי, כלומר הוא היה משים פקידים עליהם, וכן תרגם יונתן.

[יג, ה]
באים, מקצה השמים
-
ממזרח, אמר מקצה השמים על דרך הפלגה לרחוק הקצה, כאלו נוגע לשמים מן הצד ההוא.

ה' וכלי זעמו -
הוא המנהיג הצבא ועם הצבא הם כלי זעמו ובהם יחבל ארץ בבל.

[יג, ו]
הלילו -
אמר כנגד אנשי בבל.

כשוד משדי יבא -
כשוד שיבא מחזק שאין דרך להנצל ממנו, וכן כקול שדי כקול חזק, וכן תרגם יונתן.

[יג, ז]
על כן -
כי אין להם תחבולה להנצל כיון שבא להם זה להנצל מאת ה'.

תרפינה -
הידים מלהלחם כנגד אויביהם והלב ימס שלא ימצא בעצמו שום גבורה ואומץ, כי הגבורה היא בלב, כמו שאמר ואמיץ לבו בגבורים.

[יג, ח]
ונבהלו -
בקמץ מפני השלשלת כי יש לה משפט ההפסק, ופירוש יושבי בבל יהיו נבהלים ולא יוכלו להשיב יד.

יאחזון -
בצר"י מפני ההפסק, ופי' הם יאחזום צירים, וזה הענין משמש בשני פנים, כי הצירים יאחזו האדם הנבהל, כמו: חיל אחז יושבי פלשת, הלא חבלים יאחזון, צירים אחזונו, ובהתחזק מצירים על האדם תמיד כאלו האדם יאחז הצירים שלא יפרדו ממנו, לפיכך אמר צירים וחבלים יאחזון.

לדעת יונתן:
יהיה נו"ן יאחזון נו"ן הכנוי והוא כמו יאחזום ויהיה בענין כמו חבריו וטוב הוא פירושו,
לכן תרגם:
יחידונונון.

יתמהו -
לפי שבא להם הרעה פתאם יתמהו איש אל רעהו איך היה זה.

פני להבים פניהם -
כאדם שיש לו בשת שישובו פניו אדומים.

[יג, ט]
הנה יום ה' בא אכזרי ועברה -
יהיה אכזרי ועברה וחרון אף עמו.

הארץ -
פירוש ארץ בבל.

וחטאיה -
יושבי בבל שהם חטאים ורשעים ישמידם מבבל עד שתשאר שממה בעונותיהם מאנשיה.

[יג, י]
כי כוכבי -
הנביאים מדברים דרך משל ואומרים על מי שתבא לו צרה כי הוא יושב בחשך ולא יזרח לו השמש ולא יאירו לו הכוכבים ולא שום אורה, כמו שאמר ידעך נרו באשון חשך, וכן זה הפסוק ואחרים רבים בזה הענין.

ופירוש וכסיליהם –
כתב רבי יונה:
כי כסיל הוא כוכב גדול נקרא בערבי סוא"ל והכוכבים המתחברים אליו נקראים על שמו כסילים.

יהלו אורם -
ענין נוגה שרשו הלל מבנין הפעיל.
ויהלו כמו יגיהו, כמו שאמר: וירח לא יגיה אורו, כאילו אמר לא יתנו אורם והפעלה על הככבים, אם אראה אור כי יהל הפעלה על האומר בצאתו שיקוו אורו.

[יג, יא]
ופקדתי על תבל -
ר"ל על ארץ בבל אפקוד עליהם רעה שעשו לישראל.

ועל רשעים -
הכשדים שהם רשעים והרעו לישראל יותר מדאי, כמו שאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לי לרעה.

גאון זדים -
שהיו גאים ואנשי זדון אשבית זדונם.

[יג, יב]
אוקיר -
אשים בני תבל יקרים יותר מפז, כלומר אם ירצה אדם לפדותם שלא יהרגום לא יקחו מדי ופרס בהם משקלם זהב, שלא יהרגו אותם.

מכתם אופיר -
מזהב אופיר, והפסוק כפול בענין במלות שונות.

ויונתן תרגם הפסוק בענין אחר:

אמר אחבב דחלי וגו',
ר"ל על ישראל שהיו בבבל שלא יומתו בין המומתים מאנשי בבל כי יהיו יקרים בעיני מדי ופרס יותר מפז וישמרו אותם שלא יהרגו.

[יג, יג]
על כן שמים -
דרך משל, כאלו ירגזו השמים ותרעש הארץ מרוב הרעה הבאה על בבל, כי לא יוכלו להנצל מן החרב בשום ממון, לפיכך אמר על כן.

[יג, יד]
והיה -
העם הנכרי אשר בבבל יהיה בבא הרעה על בבל כצבי מודח, שידיחוהו וירדפו אחריו ללכדו שהוא רץ בכל כחו, כן כל אשר בבבל מעם אחר יצאו בחפזון מתוכו, איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו.

[יג, טו]
כל הנמצא -
כל הנמצא בתוכו מעם אחר ידקר, כמו אנשי העיר, וכפל הענין במלות שונות.

ואמר כל הנספה ייפול בחרב –
ופירוש הנספה, כמו נוסף שהוא מעם אחר ונוסף אל אנשי העיר, והוא משרש ספו שנה על שנה, למען ספות הרוה ויסף וספה בענין אחד, ובענין הזה תרגם יונתן.

וענין ידקר –
הוא מכת החרב.

ויש מפרשים:
כל הנספה - כמו ויש נספה בלא משפט ואמר כל מי שיגיע זמנו למות לא ימות על מטתו, אלא ייפול בחרב.

[יג, טז]
ועולליהם ירטשו -
הבנים בעיני האבות, ישסו בתיהם ונשיהם תשכבנה לעיניהם, ואחר כן יהרגו אותם, וכל זה הוא דרך אכזריות.

וענין ירוטשו - הוא הפלת העוללים בקרקע או אל הקירות דרך אכזריות.

וישסו –

ענין בזה והוא מפעלי הכפל מבנין נפעל.

ותשכבנה -
כתיב ותשגלנה קרי.

[יג, יז]
הנני מעיר -
אעיר את רוחם לבא אל בבל להלחם עליה וזה מדי, כי דריוש המדי הוא שכבש בבל ובמותו מלך עליהם כורש הפרסי, וזה העם לא יחשבו כלום כסף וזהב לפדיון אנשי בבל, אלא יהרגו אותם ולא יהיה להם פדיון כמו שאמר אוקיר אנוש מפז.

[יג, יח]
וקשתות -
פירש עם קשתותיהם ירוטשו הנערים כי הנה הקשתות תרטשנה הנערים, ופירש בו, כי היו משימים הנערים בקשתות מקום חצים ומורים אותם על הקרקע ואל הקירות.

ופרי בטן, ובנים -
ר"ל בעודם קטנים.
וכן ואכל פרי בטנך, אם בנים ואם בנות יציל, או בן יגח או בת יגח.

לא תחוס עינם -
בשורק והוא לבדו בשור"ק כי כל השאר בחולם.

[יג, יט]
והיתה בבל -
פירוש בבל שהיתה צבי ממלכות תפארת גאון כשדים, תהיה עתה כמהפכת אלוהים את סדום ואת עמורה.

ופירוש צבי –
חפץ שכל הממלכות היו חפצים בה והכשדים שהיתה להם היו מתפארים ומתגאים בה, עתה תהיה כמהפכה שהפך אלוהים את סדום ואת עמורה שתהיה חרבה ולא יהיה בה יישוב לעד.

והעיר בבל שמלכו עליה דריוש וכורש, ושהיא היום אינה בבל הקדומה, כי אותם החריב דריוש ובנה עיר אחרת באותה הבקעה היא שמה בבל עד היום.

ובסדר עולם אומר:
כי כשכבש אותה דריוש והרג בלשצר ומלך עליה שנה ובשנה השניה הפכה אלוהים כמהפכת סדום ועמורה, וזהו שאמר הכתוב, ובא בשנה השמועה שמועה זו של דריוש ואחריו בשנה השנית השמועה זאת כמהפכה שהפכה אלוהים כסדום ועמורה.

[יג, כ]
לא תשב -
פי' תשב ותשכון על העיר כנגד היושבים והשוכנים בה, כמו העיר היוצאת אלף, רוצה לומר על אנשים היוצאים ממנה.

לא יהל -
משפטו לא יאהל, רוצה לומר לא יטה אהלו.

ואמר ערבי
לפי שהערביים הם השוכנים באהלים.

ורועים -
ואפילו רועים לא ירביצו שם צאנם, כי אמר תחלה לא תשב, כלומר לא תהיה בנויהם עד שישבו בה אנשים ולא אפילו אהל לא יטה אדם שם דרך עראי ואין צריך לומר, אלא אפילו הצאן לא ירביצו שם, שלא ירבצו אותם שם הרועים, כי משכן החיות רעות תהיה כמו המדבר.

[יג, כא]
ורבצו -
הצאן לא ירביצו שם, אלא מי ירבץ שם?
חיות המדבר ירבצו שם.

ופירש ציים –
חיות השוכנות במקום ציים לפיכך נקראו ציים.

ויש מפרשים:
ששם נמיות הנזכר בדברי רבותינו כדי שלא תקפוץ הנמיה מרטרי"נא בלע"ז.

בתיהם -
החרבים:

אוחים -
חיה שקורין בלע"ז פרו"ן:

בנות יענה -
הם הקטנים מן היענים והאמות מעופפים בעולם ויניחו קטניהם ויתאבלו לחוסר מזונותם, לפיכך אמר ואבל כבנות יענה ודרך היענים לשכן במדבר ובמקומות החרבים.

ושעירים -
הם השדים, כמו לשעירים אשר הם זונים אחריהם, ונקראו כן, לפי שהם נראים כדמות שעירים למאמין בהם.

וכן תרגם יונתן:
ושידין יחייכון תמן.

[יג, כב]
וענה -
פירש ויצעק, כמו ענו לה, ותען להם, וענתה שמה, והדומים להם, עניין הגבהת קול וכן דרך האיים והתנים להגביה קולם והוא כקול אבל.

איים -
שם חיה מחיות המדבר.

ויונתן תרגם:
וינפצון חתולין בבירניתהון, נ"א וינצפון צד"י קודם לפ"א.

באלמנותיו -
כמו בארמנותיו, כתרגומו.

ותנין בהיכלי ענג -
וכן תנין יענו בהיכלי ענג שהיו ועתה יהיו חרבים מדור החיות.

וקרוב לבא עתה -
עת חרבן בבל קרוב לבא.

וימיה -
ימי שלותה לא ימשכו כי קצרים יהיו.

הפרק הבא    הפרק הקודם