רד"ק לישעיה פרק מד


[מד, א]
ועתה שמע -
אע"פ שאני מחלל אתכם ומכה אתכם בעונותיכם, עוד איטיב לכם טובה גדולה ועתה שמע הנחמה הטובה כי אתם עבדי בין שאר העכו"ם ובך בחרתי מכולם, והעבד הטוב אע"פ שיחטא לפעמים לא יגרשהו אדוניו אלא מיסרו ובאחרונה אחר שיהיה נוסר כמה פעמים וינחם העבד וישוב לעבוד את אדוניו בישרת לבב, וייטיב לו אדוניו טובה רבה.

[מד, ב]
כה אמר ה', עושך -
כמו אשר עשה את משה ואת אהרן, שפירושו אשר הגדילום ולמדם.
או יהיה פירוש: עושך - כמו בוראך, יוצרך מבטן.

פירש החכם רבי אברהם אבן עזרא:
כי רמז ליעקב כמו שאמר בבטן עקב את אחיו, כלומר מי שיצר יעקב בבטן בכח שאחזה ידו בעקב עשו אחיו שלא כדרך שאר העוברים, כי אין העובר מוציא ידו מן השליא כל שכן שיתפוש בידו וזה היה מעשה נס ומי שהיה עם אביכם בבטן, יהיה עמכם בגלות שהוא מקום צר לכם כמו הבטן לעובר.

ויתכן לפרש: ויוצרך מבטן - כמו שפירש בוראך.

וטעם מבטן
כי בעת צאת הבן מן הבטן יכניסהו בברית האל וימול אותו לשמונת ימים.

יעזרך -
שיעזרך והוא אומר לך אל תירא.

וישורון -
ידוע שהוא ישראל ונקרא כן, לפי שהוא ישר בין העמים.

[מד, ג]
כי אצק -
כי כמו שאני יוצק מים על מקום צמא, כן אצק רוחי על זרעך.
וכן אמר יואל: אשפוך רוחי על כל בשר וכל בשר אינו, ר"ל אלא ישראל לבד, כמו שאמר ונבאו בניכם ובנותיכם, וכן אצק עליהם ברכתי.

ובאמרו: על זרעך ועל צאצאיך
כי הנביא היה מתנבא כנגד דורו והיה מבטיח הישועה על בניהם שתבא הגאולה בימיהם, והמשיל דבר המים לשני עניינים: לרוחי וברכתי
האחד לענין הנפש שישראל צמאים בגלות לדבר הנבואה שפסקה זה כמה שנים. וכן אמר: לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' והבטיח לרוות את הצמא כמו שהמים מרווים המקום הצמא והיבש, ואמר: אצק רוחי על זרעך, ולענין הגוף שישראל צמאים בגלות לישועה ולכל הטוב שהבטיחם האל בשובם לארצם, ועל זה אמר: וברכתי על צאצאיך.

ובאמרו על יבשה
ר"ל יבשה וצמאה, כי כל הארץ נקראת יבשה על דרך כלל כמו שאמר ויקרא אלוהים ליבשה ארץ, אבל זהו פרט למקום הצמא והיבש מן הארץ.

[מג, ד]
וצמחו בבין חציר -
בי"ת בבין המשמשת הוא לתוספת באור, כי מספיק היה אם אמר בין חציר וכמוהו בי"ת בתוך, אמר יצמחו ישראל בטובה כאלו היו נזרעים בין חציר וזה על דרך משל, והחציר הוא צומח במהרה ולזה המשילם לחציר לרוב מהירות צמיחתם לא לעמידה, כי החציר לא יעמוד כמו שאמר כי כחציר מהרה ימלו, לפיכך אמר אחר כך כערבים על יבלי מים שעומדים בלחותם כל הימים.

[מד, ה]
זה יאמר -
כי הנשארים בישראל כולם יהיו קדושים וכולם יקראו שהם לה' ושהם מזרע יעקב, כמו שאמר: והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו וגו', וכן אמר: והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט.

יכתוב ידו לה' -
יאמר בפיו ויכתוב בידו לה' ר"ל כי הוא לה',

ויונתן תרגם:
יקרב קרבניה,
ובאמרו זה וזה, לפי שיבא מזה אחד ומזה אחד כמו שכתוב: ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל.

יכנה -
יכנה עצמו בשם ישראל, כי לא יזכר שם עצמו אלא יאמר ישראל אני.

[מד, ו]
כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו -
כי כשיגאלנו יהיה הוא מלך ישראל לבדו, שלא יהיו ברשות מלכי העכו"ם והוא אדון צבאות מטה ומעלה ובידו הכל והיכולת בידו להוציאם מהגלות.

אני ראשון
אף לצבאות מעלה העומדים שלא ישתנו אף להם.
אני ראשון ואני בראתים.

ואני אחרון -
הם יכלו ואני קיים ומבלעדי אין אלוהים לבטל אמונת העובדים לשמש ולירח ולככבים, אין באחד מהם שהוא אלוהים, אלא במצותי וברשותי הם מנהיגים מה שמנהיגים.

[מד, ז]
ומי כמוני -
ומי שהוא אלוהים כמוני יקרא העוברות והעתידות ויגידה ויערכה לי מה שהיה משומי עם עולם, כלומר מבריאת העולם, והנה יאמר משומי, כלומר כי אני שמתי הנבראים בעת שבראתים כל אחד ואחד בגבולו העליונים למעלה והתחתונים למטה.

וכן יאמר לי האותיות אשר תבאנה –
ואינו כפל לשון אלא פירוש האותיות העתידות לבא בזמן קרוב. ואשר עתידות לבא בזמן רחוק.

ולמו -
תרגם יונתן:
כמו לנו ויש לפרשו כמשמעו,
ופירש בעבורם כלומר יגידו כדי לצדק עצמם.

ויש מפרשים:
ואותיות - דברי מופת וה"א יגידה ויערכה על ההוה שעבר מבריאת העולם עד הנה.

[מד, ח]
אל תפחדו -
אמר לישראל אל תפחדו מאלהים אחרים ואל תיראו מהם וכן אמר ירמיהו: אל תראו מהם כי לא יריעו וגם היטב אין אותם.

ואל תרהו -
פירוש לפי מקומו כמו אל תפחדו.

ויונתן תרגם:
לא תדחלון ולא תתברון,
כמו לא תירא ולא תחת הלא מאז שהשמעתיך והגדתי העתידות לבא ובאו.

ואתם עדי -
כי לכם שלחתי נביאי ועמכם עשיתי ניסים ונפלאות ואתם יודעים אם יש אלוה מבלעדי, כמו שאמר משה רבינו: או הנסה אלוהים לבא לקחת גוי מקרב גוי במסות באותות וגו' לעיניכם, כמו שאמר הנה ואתם עדי.

ואין צור בל ידעתי -
כי אין למעלה ממנו ידוע כי כל הידועים כולם אצלי.
או פירוש אין צור - שלא ידעתי והם אינם יודעים אותם על האמת כי אינם אלוה, ואמר זה על המלאכים ועל הגלגלים.

ויונתן תרגם:
ולית דתקיף אלהן דמן קדמי מתיהב ליה תקוף.

[מד, ט]
יוצרי פסל -
האומנים שעושים ויוצרים הפסל כולם תהו, כי מעשיהם תהו והפסילים שהם חמודיהם שהם חומדים ואוהבים אותם והם לא יועילו להם, למה חומדים אותם.

ועדיהם המה -
ואם תאמרו לו אין אנו יודעים שלא יועילו עדיהם המה הפסילים הם עדים בעצמם שלא יועילו, כי לא יראו ולא ידעו וכיון שאינם רואים ואינם שומעים ויודעים היאך יועילו לאחרים.

למען יבושו -
יזכרו זה למען יבושו מעבדתם אותם.

ויש מפרשים:
ועדיהם - המה ר"ל הם מעידים על עצמם כי אין להם כח, כי אם תשרפם לא יוכלו למלט עצמם כל שכן אחרים.

[מד, י]
מי יצר אל -
מי יעשה מעשה תהו כזה שיטרח לתהו וישים כספו להבל, היש שיגעון כזה.

נסך -
כסהו או לשון יציקה.

[מד, יא]
הן כל חבריו -
המתחברים אליו לעשותו או לעבדו, או פירוש חבריו כמשמעו, שהפסל תהו והמתעסקים בו הם תהו כמוהו, כמ"ש יוצרי פסל כולם תהו, הנה הם חברים לפסל בדבר תהו.

וחרשים המה מאדם -
אינם מלאכים ושרפים העושים זה האל אלא אומנים מבני אדם שעושים שאר מלאכות ועושים אותו אל, זה דבר תימה.

יתקבצו כולם -
פירוש כל עובדי הפסל יתקבצו וישאו ויתנו במעשיהם מהו ויסתכלו בו, אם יעשו זה יש להם שיפחדו מהאל על מה שעשו ויבשו מעצמם ממעשיהם, שהוא תהו שיתבוננו בו.

[מד, יב]
חרש -
סמוך לברזל כי הרי"ש פתוחה, ספר עתה במעשה הפסל איך טורחים להבל, מי שהוא אומן ברזל יעשה מעצד ויעשה המקבת כי כל אומן צריך לכלי ברזל יעשו הפסל מעץ או מאבן ,או מברזל או בדיל או כסף או שאר מתכות בכלי ברזל יעשו אותם.

מעצד -
כלי ברזל שחותך בו חרש עצים והוא שקורין דולודיר"א בלע"ז או אייש"א.

ופעל בפחם ובמקבות -
אותו החרש פעל בפחם שנופח בו לחמם הברזל שיעשה ממנו הכלי ופעל במקבות שיעשה אותם, שיצור בהם הפסל זהו שאמר יצרהו ופעל במקבות שיצרהו בהם.

יצרהו -
שרשו יצר ופ"א הפעל נבלעת בדגש.

ויפעלהו בזרוע כחו -
בכל כחו הוא פועל בו כי יקוה בפעולתו שכר טוב וענינו בזרוע בכחו, ובי"ת בזרוע משמשת במקום שנים, או פירוש כמו הפוך בכח זרועו, וכן: מקום שם קבר.

גם רעב ואין כח -
עד שמרוב חשקו במלאכה כשיגיע עת האכילה לא ירצה לקום מהמלאכה והוא רעב ופועל עד שלא ישאר בו כח וכן צמא ולא יקום, אפילו לשתות והנה הוא עיף וצמא ורעב ועם כל זה פועל מרוב חשקו במלאכה.

[מד, יג]
חרש עצים -
גם כן סמוך והרי"ש פתוחה.

נטה קו -
המדה.

יתארהו -
יגבלהו, כלומר ישים גבול בעץ בשרד והוא חוט הצבע שמסמן בו הנגר מה שרוצה לכרות מן העץ, וכן ותאר הגבול, והצבע ההוא יקרא שרד והקו שאמר הוא החוט שצובע אותו בשרד.

יעשהו במקצעות -
ואחר שסמן אותו יתקנהו במקצעות ומקצעות הם שני כלים דומין במלאכתם:
לאחד קורין לו פלאנ"א.
ולאחר סימנ"ט, שמקלף בהם הנגר פני העץ ומחליקו.

ותרגום:
ואת הבית יקציע יקלף,

ותרגום יונתן:
במקצעות – באזמילא,
ואלו הכלים עשויין כמו אזמלים.

ובמחוגה יתארהו -
מחוגה, קונפא"ש בלע"ז ובו יעשו הצורות ותאר הדברים המצויירים, יתארהו הראשון אל"ף בחטף פתח והשני האל"ף בחטף קמץ.

כתפארת אדם -
כי צורתו נאה ומפוארת משאר בעלי חיים.

ותרגם יונתן:
כתפארת אדם - כתושבחת אתתא למתב בביתא,
כלומר כמו שהוא תפארת האשה שתשב בבית שלא תצא לחוץ, כן הוא הפסל יושב בבית וכמוהו ונפש אדם מן הנשים.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
כמשמעו, והענין כפול ואמר ויעשהו כתבנית איש כתפארת אדם ולמה לשבת בית לא לצורך אחר? כי הוא ממקומו לא ימיש.

[מד, יד]
לכרות לו ארזים -
עד הנה ספר מעשה הפסל מעץ הטוב עתה אומר, כי עוד יטריח עושה הפסל שהולך אל היער לכרות לו ארזים לעשות מהם פסל.
ועוד טורח יותר מזה, שנוטע נטיעה ויגדל אותה עד שתהיה ראויה לכרות ממנה עצים לעשות פסל, ראו עד היכן הגיע כח עבודתם והכל נקל בעיניהם בחשבם לקבל שכר טוב על זה והם טורחים לתהו ובהו והבל לא יתבוננו במעשיהם.

ובאמרו ארזים –
מבקש המשובח שבהם לכרותו.

תרזה -
אילן מאילני סרק, ופירשו בו שהוא שקורין לו בערבי סנאב"ר.

ואלון -
הוא ערמון.

ויאמץ לו בעצי יער -
לבקש מהם הטוב.

נטע ארן -
שם אילן גם כן טוב למלאכה.

ובדברי רז"ל:
עצי ארזים - ארנים וברושים.

וגשם יגדל -
יש מפרשים:
גשם גוף, ר"ל גוף עץ.

וכן בארמי:
גשמי יצטבע,
והנכון לפרשו כמשמעו.

וכן תרגם יונתן:
ומטרא ירבי,
והוצרך לומר וגשם יגדל, כי ידוע הוא כי כל צומח יגדל אותו הגשם אלא אמר שאף על פי שהוא נוטע העץ לשם עכו"ם, הגשם יגדל אותו והרי הגשם בשליחות האל יתברך בא ואף על פי כן עולם כמנהגו נוהג, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בזה הענין:
הרי שגזל סאה של חטין וזרעה דין הוא שלא תצמח, אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין.

[מד, טו]
והיה -
כי כשכורת העץ וחושב אותו לפסל החתיכות הנפסלות יהיו לו לבער ולהחם ולאפות באותם פסילי העצים.

ויחם -
החי"ת נקרא בקמץ חטף והזקף ביו"ד.

ישיק -
כמו יבעיר כלומר יסיק בהם את התנור.

ואפה לחם -
כמו: וטחני קמח.

למו -
כמו לו או כמשמעו.
ופירש לפסילים, אף על פי שלא זכר אלא אחד, רבים הם.

[מד, טז]
חציו -
ר"ל מקצתו, אמר כי בחציו שמבער יהנה בשני פנים שיצלה בו צלי ויאכל עד שישבע.
ועוד שיחם בשרו באש.

על חציו בשר יאכל -
פירוש יצלה צלי האיך יאכל בשר על חציו שיצלה בו הצלי?!

ויאמר האח -
שמחה וכן האח האח ראתה עינינו, יאמר הסכל הזה מתפתה בדבר הפסל וישמח בו לסכלותו בשני פנים בהנאת הגוף לשעה ובחשבו כי יהיה לו שכר טוב בעבודתו, יאמר מה טוב לי זה הפסל, כי אני נהנה ממקצתו בהנאת גופי ומקצתו אעבדנו ויצלני בעת צרתי.

חמותי -
מלרע.

[מד, יז]
ושאריתו לאל -
פירוש לפסילו, זהו האל שלו.

יסגוד לו -
ישתחווה, כפל עניין במלות שונות כי יסגוד כמו ישתחווה, כתרגומו.
או פירוש יסגוד לו – כריעה.

וישתחו -
פשוט ידים ורגלים, כמו שפירשו רז"ל.

ויונתן תרגם:
סגיד ליה ואשתעביד ליה.

[מד, יח]
לא ידעו ולא יבינו -
טח -
מנחי העי"ן, ואם הוא פתח והוא פעל יוצא בחבירו והטח הוא האל על דרך: השמן לב העם הזה כמו שפירשנו.
או יהיה הטח - יצרם הרע הגובר על שכלם.

[מד, יט]
ולא ישיב -
וי"ו ולא דעת כוי"ו וישא אברהם את עיניו.
או הוא כפל עניין, אמר: ולא ישיב אל לבו אלה הדברים שזכר כי הם דברי תימה ואין בלבו לא דעת ולא תבונה לאמר זה כלומר לחשוב בלבו חציו שרפתי במו אש ואף וגו'.

אפיתי על גחליו -
למעלה אמר אף ישיק, כי שניהם יעשה אדם בעצים, או ישיק בהם את התנור ויאפה הלחם על ידי הדבקה, או יאפה הלחם על הגחלים.

ויתרו -
הנותר ממנו והוא שם מן יתר הגזם.

לתועבה -
לדבר שתעב האל ומנע מעבוד אותם.

לבול עץ -
לענף עץ, וכן כי בול הרים ישאו לו, יעקרו בול.

[מד, כ]
רועה אפר -
אמר זה העושה הפסל לעבדו רועה אפר הוא, כלומר מתעסק בדבר שלא יועיל לו והוא על דרך אפרים רועה רוח.

ויונתן תרגם:
הא דחלתא פלגא קטמא.

לב הותל הטהו -
הותל תאר ואם הוא פתוח ומשפטו להדגש, אלא בא קל כמו התל בי, אמר יצר הרע שמהתל בו הטהו לדרך רעה והוא לא יבין ולא יציל את נפשו טרם אבדה.

ולא יאמר הלא שקר בימיני -
מה שפעלתי ועשיתי בימיני שקר הוא.

וכן תרגם יונתן:
הלא שקרא עבדית בימיני:

[מד, כא]
זכור אלה יעקב -
אם העמים עובדי פסילים לא יבינו, אתה זכור הדברים האלה ולא תפותה לעובדי הפסילים.

כי עבדי אתה -
מאז עבדי אתה ולא עבד הפסילים ועל כן יצרתיך להיות לי עבד.

וטעם יצרתיך –
כמו שפירש בוראך ויוצרך.
או עת שלקח ישראל לעם והוציאם מבית עבדים הוא עת היצירה.

ויונתן תרגם:
אתקנתיך למהוי עבד פלח קדמי.

ישראל לא תנשני -
לא תנשה ממני זכרני אתה ואזכרך:

[מד, כב]
מחיתי כעב פשעיך -
כמו העב שנמחה במים כן מחיתי פשעיך.

שובה אלי -
ומה שחטאת עד הנה מחיתי.

והחכם רבי אברהם בן עזרא כתב:
כעת העוברת בצאת השמש, וכפל הענין במלות שונות.

שובה -
מלרע.

גאלתיך -
עתה אגאלך מגלות בבל.

[מד, כג]
רנו שמים -
על דרך משל כאלו כל העולם ישמח בצאת ישראל מהגלות.

כי עשה ה' -
טובה עם עמו וגאלם.

תחתיות ארץ -
היא הנקודה האמצעית אשר בארץ, והנה זכר העגולה והנקודה וזכר הדומם והצומח והחיים לא זכר, כי לא ישמחו כולם כי בבל תאבל.

פצחו -
ענינו הרמת קול.

וזכר הרים –
לפי שעיקר בריאת הארץ ההרים שבה.

יתפאר -
כי תפארת האל יהיה בהוציא עמו מהגלות והעמים יפארוהו בזה.
וכן אמר כורש: כל ממלכות הארץ נתן לי ה'.

[מד, כד]
כה אמר ה' ויוצרך מבטן -
פירשתיו.

עושה כל -
עשיתי כל העולם בעת הבריאה ולא היה אלא אני לבדי ובכל יום אני עושה, שאני מעמידו בכחי.

נוטה שמים, רוקע הארץ -
פירשתים.

ובאמרו לבדי ומאתי
ר"ל כי אני ראשון לכל הנבראים ובעת הבריאה לא היה אלא אני לבדי ומאתי ומכחי היה הכל,

ובבראשית רבה:
הכל מודים שלא נבראו מלאכים ביום הראשון שלא יהיו אומרים: מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעיתו, אלא אני ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ.

מאתי -
מי אתי כתיב, לומר מי היה שותף עמי בבריאתו של עולם?!

[מד, כה]
מפר אותות בדים -
וכיון שהוא אדון הכל הוא מפר ומבטל כשירצה המעשים מהחכמים שהיו בבבל, שהיו כוזבים באותותם שהם אותות השמים, כמו שאמר ומאותות השמים אל תחתו.

או פירושו:
אותות - שעות היום, כמו שאמר: והיו לאותות, שלא הכירו הרעה שתבוא להם כמו שאמר יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים וגו', וקראם בדים לפי שהם כוזבים במשפט המזלות לפעמים, ובדים מן בדיך מתים יחרישו שפירש כזביך, וכן פירש קוסמים הם החוזים, כמו בלעם בן בעור הקוסם, כי חוזה בכוכבים היה, ובדים וקוסמים וחכמים הם כפל עניין במלות שונות,

והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש:
בדים - מגזרת בדד כי יש נשמות שיש להם כח להתבודד ויגידו העתידות ולא בדרך חכמה.
וקוסמים -
הם חכמי המזלות.
וחכמים - הם הרואים בכבד ובכתף.

[מד, כו]
מקים דבר עבדו -
הוא ישעיהו ומלאכיו שאר הנביאים שנתנבאו על בנין בית שני.

לירושלם -
בעבור ירושלם, וכן ולערי.

תושב -
שישובו יושביה עליה, תושב, שרשו ישב משלא נזכר פועלו מהנוסף.

וחרבותיה -
טעמו על ירושלם שזכר.

[מד, כז]
האומר לצולה -
היא בבל המשיל אותה למצולת ים לשני דברים האחד שהיא מלאה מים והשני לפי שהיתה בקעה.

חרבי -
כלומר יבשי, כלומר שלא ישאר כל טוב בה אלא תחרב על ידי כורש.

וכן ונהרותיך אוביש - דרך משל, והנה ביד האל הכל כי הוא אמר לירושלם שהיתה חרבה שתבנה ואומר לבבל שהיתה בנויה שתחרב.

[מד, כח]
האומר לכורש -
בעבור כורש אומר שהוא רועה שלי, כלומר שינהג את צאני והוא ישראל.

וכל חפצי ישלים -
בבבל ובירושלים.

והיכל תוסד -
הנה נמצא היכל זכר ונקבה כי נמצא והיכל ה' לא יסד, ואפשר כי התי"ו תי"ו הנכח, ואמר תוסד כי בימי כרש לא עשו אלא היסוד כי בטלו העמונים את מלאכתם והיתה בטלה עד שנת שתים לדריוש.

הפרק הבא    הפרק הקודם