רד"ק לירמיה פרק ב

[ב, ב]
הלך -
מקור או צווי.
וכן: זכור את יום השבת, תמוך אשורי.

באזני ירושלם -
ר"ל עם ירושלם ומדבר כנגד העיר, כאלו מדבר כנגד העם.

זכרתי לך חסד נעוריך -
אף על פי שאני מביא עליך רעה בעבור מעשיך הרעים לא אעשה אותך כלה וגם אעניש המריעים לך, כי זכרתי לך חסד נעוריך.

וענין חסד נעוריך אהבת כלולותיך
כמו שתרגם יונתן:
דכיר אנא לכון טבוות יומי קדם רחמת אבהתכון דהימינו במימרי וגו'.
כבעמוד.
ואפשר שהיה דעתו באמרו ימי קדם על האבות אברהם יצחק ויעקב שהיו אנשי חסד.

או אהבת כלולותיך - פירוש חסד נעוריך והכל ענין אחד, על דור המדבר.
וקורא הימים הקדמונים ימי נעורים בדרך השאלה, כמו שהנערים קודמין לבחורים ולזקנים.

ופירוש כלולותיך - שם מן כלה, כי כנסת ישראל נדמת לכלה ביום מתן תורה והקב"ה נדמה לחתן.

[ב, ג]
קדש ישראל -
נחשב כמו קדש שלא יאכלנו זר.

ומה שאמר: ראשית תבואתה
הוא כפל ענין במלות שונות, כי התרומה שהיא ראשית התבואה הוא קדש וכל זרים אוכליו יש עליהם אשם כן ישראל, אף על פי שהקב"ה מביא עליהם האויב הוא נענש עליהם, כי זוכר להם חסד נעורים שהוא חסד האבות, כמו שראינו בסנחריב וכן בנבוכדנצר ולעונש ישראל נחרבה בבל כמו שכתוב.

תבואתה -
כתוב בה"א במקום וי"ו, כמו אהלה והדומים לו.

ויונתן תרגם:

קדש – התרומה,
וראשית תבואתה
העומר.
שתרגם:
כן קודשיא אינון בית ישראל קדם ה' ועל בזזיהון וגומר.
כבעמוד.

יאשמו -
האל"ף בשוא בלבד.

[ב, ה]
כה אמר, מה מצאו אבותיכם -
הדורות הראשונים משנכנסו לארץ שעבדו עכו"ם.

[ב, ו]
איה ה' -
לא נתנו על דעתם לאמר איך נעבוד אלהים אחרים.

ואיה ה' המעלה אותנו
כלומר איך השלכנו אותו אחרי גוינו ולא פנינו אליו.

ערבה ושוחה -
כתרגומו:
מישר וחרוב.

ולא ישב אדם שם -
שמא תאמר כבר בימים ההם נתישבו המקומות ההם ואחר כך חרבו ושבו מדבר זה לא היה כי אין המקומות ההם ראוים לישוב, כי אינם מקום זרע.
ומה שדרשו רז"ל בזה ידוע.

ופירש אדם -
אדם הראשון ואמר מאחר שלא עבר מהיכן ישב?!
אלא כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה ושלא גזר עליהם אדה"ר לישוב לא נתישבה.

[ב, ז]
אל ארץ הכרמל -
מה שסמך אותה אל הכרמל, לפי שהארץ הנעבדת בשדות ובכרמים ואילנות טובים נקרא כרמל, ולפי שארץ ישראל היתה כן, כמו שכתוב עליה: ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון וגו', קראה ארץ הכרמל.

יונתן תרגם:
לארעא דישראל דהות מנצבא ככרמלא.

לתועבה -
כתרגום:
לפולחן טעותא,
שהם תועבת ה'.

ומה שאמר ארצי נחלתי
ר"ל הארץ הראויה לי לשרות בה שכינתי, כי היה נבחרת מכל הארצות לטעם ידוע אצל המשכילים.

[ב, ח]
הכהנים, איה ה' -
פירשנוהו: והכהנים שהם לפני ה' כל היום ומקריבים קרבנות לפניו, היה להם לומר לעם העובדים לבעל: איה ה' שתעבדו לזולתו.

ותופשי התורה -
הם החכמים לומדי התורה לא ידעוני, שלא למדו התורה לשמה לקיים מה שכתוב בה אלא לומדים בפה ולא בלב, זהו לא ידעוני, כי המחשבה הטובה והמעשים הטובים הוא דעתה לא הלמוד לבד.

ויונתן תרגם:
ומלפי אורייתא לא אליפו למדע דחלתי.

והרועים -
הם המלכים שהם רועי העם, כמו שהרועים רועים הצאן.

וכן תרגם יונתן:
ומלכיא מרדו במימרי.

והנביאים -
הם נביאי השקר.

[ב, ט]
לכן עוד אריב אתכם -
אדבר אתכם עוד דברי ריב ותוכחה.

ואמר עוד:
כי הקדים בדברי תוכחה באמרו: מה מצאו אבותיכם ואמר, כמו שאמרתי על אבותיכם כן אני צריך לומר לכם, כי גם אתם רעים כמותם. וכן אהיה צריך להריב עם בני בניכם, כי גם הם ירעו ככם וזה הדרך שאמר משה רבינו: כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך, ודברי תוכחה אלה האחרונים: כי עברו איי כתיים וראו וכל הענין.

ויונתן תרגם:
בכן אנא עתיד לאתפרעא מנכון אמר ה' ומן בני בניכון אם יעבדון כעובדיכון אנא עתיד לאתפרעא.

[ב, י]
כי עברו איי כתיים -
מלא בשתי יודי"ן.

פירשו רז"ל:
כי לפיכך זכר אלו האומות, כי הקדרים עובדים לאש והכתים עובדים למים, ואע"פ שיודעים עובדי האש כי המים מכבים האש, אף על פי כן אינם ממירים אלהותם.

ויונתן תרגם:
כן ארי עברו לנגוות כתאי וחזו למדינת ערבאי וגו'.
כבעמוד, והאריך הוא על זה הפסוק.

הן היתה כזאת -
בדרך שאלה, לא שיהיה הן בדרך, אם כמו שכתב רבינו יונה אבל הן כמשמעו, לקיים הדבר בחבריו ויבא ענין השאלה בלא ה"א השאלה ובלא אם, כמו: אתה זה בני והדומה לו.

[ב, יא]
ההימיר -
כן כתוב ביו"ד בין הה"א והמ"ם ונכתב כן, להביא במלה ב' ענינים ענין ההחלפה, כמו: ואם המר ימיר, מנחי העי"ן. והענין השני מן ובכבודם תתימרו מנחי הפ"א והוא הענין גדולה, ר"ל אם החליף גוי אלהיו ואם הגדיל אלוה גוי אחר, ואע"פ שהמה לא אלהים לא זה ולא זה, כל אחד דבוק בשלו.

[ב, יב]
שומו -
כלומר ראוי העולם שיהיה חרב על זאת הרעה.
שומו –
ענין שממה.

שערו -
ענין סערה.

חרבו -
ענין חרבן. והחי"ת נקראת בקמץ חטף והוא צווי מן הקל והמסורת עליו לית חטף.

וכתב רבי יונה:
כי יש אנשים שהיו קוראים אותו חרבו, כמו חרבו פני האדמה והיו מפרשין אותו גם כן צווי אבל מן הדגוש כמו פרקו נזמי הזהב והשיב הוא עליהם מן המסרה ועוד המסרה על חרבו פני האדמה שנים ובפסוק.

ויונתן תרגם הפסוק כן:

אתאבלו שמיא על כדין על ארעא דישראל דעתידה למחרב,
כבעמוד.

[ב, יג]
כי שתים -
המשיל הטוב המשפיע לישראל בעודם מחזיקים בתורתו למקור מים חיים שנובע מים בלא הפסק, כן הייתי להם אני ועזבוני לעבוד אלוהות, שהם להם כמו בארות נשברים.

בארות -
הם חריצים עשוים בבנין לאסוף לתוכם מי המטר ואם הם נשברין יצאו המים מהם, כמו שיכנסו בהם והנה תוחלת הבוטחין בהם נכזבה והנה טוב האל למיחלין לו, הוא נמשל למקור מים חיים לשני פנים:
לטובה אחת
שלא יבאו לו המים ממקום אחר אלא ממקומו הם נובעין.
ועוד: שאין להם הפסק, כן טוב האל למיחלים לו כי הטובה יבא להם מאתו והוא לא יקבלנו מאחר וטובו גם כן אין לו הפסק.

וכן המשיל הטוב שמיחלין ישראל מהאלוהות ומהאומות העובדים אותם, והיו בוטחים במלך אשור ובמלך מצרים שהיו בוטחים בו שיעזרום מהאויבים הצרים אותם, כמו: הבארות הנשברים, כי אפילו יהיו שלמים יש להם הפסק כשיכלו המים המכונסים, כי ממקום אחר יבאו להם המים המכונסים לא מעצמם, כן הכח שהיה לעוזריהם היה בא להם מאחר, כי המלך לא יעשה דבר אלא בעזר צבאותיו גם כן אם לא בעזר אלהים, כמו שנאמר: אין המלך נושע ברוב חיל ואם הם בוטחים שאלהיהם יעזרם, הנה הם כמו בארות נשברים שלא יכילו המים, כי אפילו ישים אדם בהם מים יצאו בעד השברים ולא ימצא בהם מים כן הם הבוטחים באלהים אחרים אפילו יהיו עם רב אפילו יהיו להם כלי זיין, הרי הם כאילו אינם וינצחום אויביהם ואפילו יהיו מדוקרים.
וכן דגנם ותרושם יהיו למארה, כמו שאמר: פנה אל הרבה והנה מעט.
ואמר והבאתם הבית ונפחתי בו.

יכילו -
יחזיקו, כמו: אלפים בת יכיל.

[ב, יד]
העבד -
הה"א פתוחה כי היא לתמיה, כלומר אם עבד הוא או יליד בית ואם הוא יליד בית נולד מן השפחה שיש לו לאדם בביתו, והלא נקרא בני בכורי, בנים אתם לה' אלהיכם ומנהג האב לרחם על הבן ואיך נטשו האל שיבזו אותו אויביו, וכי עבד הוא שאין משגיח האדון כל כך עליו, כמו שמשגיח האב על הבן, ומדוע?!

[ב, טו]
עליו ישאגו כפירים -
ונתנו קולם עליו הבהילוהו בקולם ובזזוהו בידם ומדוע היה זה והכפירים הם מלכי העכו"ם נדמו לכפירי אריות והשאלה הזאת כאילו ישראל שואלים מדוע היה להם זה?!
והנביא משיבם הלא זאת תעשה לך עזבך את ה' אלהיך.

נצתה -
חרבו ושממו.

וכן תרגם יונתן:
צדיין,
ושרשו נצת וכתיב בה"א וקרי בוי"ו כמו ידינו לא שפכה והדומים לו.
או יהיה נצתו ענין הדלקה והבערה כמו ותצת בסבכי היער והוא על דרך עריכם שרפות אש.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
נצתו - צמחו, כי המקום החרב יעלה צמחים.

[ב, טז]
גם בני נף -
אמר הנביא והשיב להם כתופש דבריהם כן הוא כמו שאתם אומרים.
ועוד: כי אפילו בני נף ותחפנחס שאת בוטחת בהם והולכת למצרים לבקש עזר ממצרים, גם הם ירעוך קדקד ומה יעשה לך כל זה עזבך את ה'.

ירעוך -
ישברוך, כמו: רעה התרעעה, ורעו את דליותיו, ורעו את ארץ אשור.

ומה שאמר קדקד - כי מכת הקדקד מכה רבה מוחצת הראש באמצע, כי הוא חוצה הראש וטרף זרוע.

אף קדקד -
ותרגם יונתן:
ירעוך קדקד - יקטלון גברך ויבזו נכסך.

ותחפנס -
כתיב וקרי ותחפנחס והיא עיר בארץ מצרים תקרא כזה וכזה כי קרובים הם.

[ב, יז]
הלא זאת תעשה לך -
אמר תעשה בלשון נקבה.

על עזבך -
שהוא מקור, לפי שהמקור הוא כדמות השם ויבא לשון זכר ולשון נקבה ואמר בלשון זכר, כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך, וכשאמר: הלא זאת תעשה לך עזבך כאילו אמר עזיבתך, כי הוא דמות השם וכן בא בלשון נקבה כמו: הנקלה בעיניכם התחתן במלך.

בעת מוליכך בדרך -
הוא היה מוליך אותך בדרך ישרה ואת נטית מעליה ועזבת את ה' ללכת אחרי אלהים אחרים ואמר בדרך בידיעה כלומר בדרך הידועה שהלכו בה אבותיך הראשונים:

[ב, יח]
ועתה מה לך -
למה תלכי לבקש עזר ממצרים ומאשור ועזרך במקומך אם תרצי ללכת דרך ישרה לא היתה צריכה לטרוח דרכים רחוקים, כאילו התאוית לשתות מי שיחור או מי נהר מלך אשור.

ויונתן תרגם:

וכען מה לכון לאתחברא לפרעה מלכא דמצרים וגומר,
כבעמוד.

[ב, יט]
תיסרך -
אחר שנסית כמה פעמים, כי בעשותך רעה יבא לך רע ובעבור משובותיך שאת מורדת בי ימשלו בך האויבים הם בעצמם רעתך ומשובותיך יהיו לך מוסר ותוכחה ליסרך שלא תשובי עוד בדרך הרעה, שהרי נסית כי יבא לך רעה בעבורה זהו ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך.

פחדתי -
שם בשקל פחדה אהבה אחוה אמר יראתי ופחדתי לא היתה אליך ולא פחדת שאביא עליך רע בעונש מעשיך הרעים.

[ב, כ]
כי מעולם -
מזמן קדמון שברתי עול מצרים מעליכם וכן בכל דור ודור נתקתי מוסרות הגוים מעליך וכשהייתי מציל אותך היית אומרת לא אעבור עוד על מצותיך והכתוב אעבוד לא אעבוד עוד עכו"ם ולא עשית כן אלא בנוח לך עברת על מצותי ושבת לעבוד עכו"ם, כמו שאתה עושה עתה כי על כל גבעה גבוהה וגו'.

צועה זונה -
דמה אותה בעבודתה אלהים אחרים כמו הזונה שתדבק מעט זמן בזונה אחד ואחר כך תחשוק זונה אחר ותלך אחריו ובזה המשל הם רוב דברי יחזקאל, כן את עבדת עכו"ם פלונית זמן אחד ואחר כך עכו"ם פלונית ואת הולכת מגבעה אל גבעה ומעץ רענן אל עץ רענן לעבוד עכו"ם.

צועה -
הולכת ונוסעת ממקום למקום וכן מהר צועה להפתח וכן צועה ברוב כחו, אך הוא פועל יוצא.

[ב, כא]
ואנכי נטעתיך שורק -
הוא הגפן המשובח שבמיני הגפן ואומר, כי בענביו לא ימצא חרצן ואמר זה על אברהם אמר איך היה זה ואיך יצאת כמו גפן נכריה, כי מטעתך היה גפן נבחר וזרע אמת והיה ראוי שיצא ממנו גם כן פרי טוב והגפנים שיטעו ממנו יהיו טובים, ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה והוא הגפן הרע והוא נכרי למטע, שהיה שורק ונטע אמת הוא לי כמו נכרי וזר, כאילו לא יצא ממנו.

וסורי הגפן -
הם הבדים הרעים שמסירין אותם מן הגפן שאין בהם צורך אמר נהפכת לי כמו סורי הגפן או כמו גפן נכריה שפירותיה באושים לא ענבים.
והגפן תמצא בלשון זכר ובלשון נקבה בלשון זכר גפן בוקק וימצא גפן וילקט ממנו ובלשון נקבה והיא כפורחת לגפן אחת והגפן האדרת והגפן נכריה.

[ב, כב]
כי אם תכבסי -
כמו שמכבסין הבגד בנתר ובבורית להעביר ממנו הכתם, כן אם תכבסי עצמך ותנקי עצמך כלומר שתשובי בתשובה, אף על פי כן אענישך על עונך כל כך הוא רב ועצום.

והנה כתוב כבסי מרעה לבך ירושלם, למען תושעי התשובה לזאת השאלה, כי על כל פנים אם עשו ישראל שבאותו הדור תשובה היו נושעים מהאויב ולא היה מגלה אותם, אבל היו מקבלים עונש עונם הרב בארצם, כי יש עון שאינו מכופר בתשובה לבדה אלא עם היסורין שממרקין העון אחר התשובה.

ורז"ל הקשו אלו הפסוקים ותרצו:
כי זה וזה אחר גזר דין אלא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה, כאן בגזר דין שאין עמו שבועה, כי גזר דין שיש עמו שבועה אינו נקרע, כמו שנאמר: לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם.

בנתר -
יש מפרשים:
הוא שקורין לו בלע"ז אלומ"י.

ויש מפרשים:
שהוא העפר שרוחצין בו הראש ובו מנקין כל דבר.

בורית -
יש מפרשים: ,שהוא שקורים לו בלע"ז סבו"ן.

ויש מפרשים:
שהוא עשב שמכבסין בו.

[ב, כג]
איך תאמרי -
רוצה לומר, כל כך עונך מגולה שאם רצית להכחישו לאמר לא נטמאתי ואחרי הבעלים לא הלכתי, לא תוכלי לכחש.

ראי דרכך בגיא -
הלא על הגבעות היתה עבודתה, איך אמר בגיא, אלא ר"ל ראי דרכך שהוא דרוך בגיא לעלות אל הגבעה וזכר הגיא, בעבור כי הגבעה כמו ההר היא אבן ולא יכיר בה אדם הדרך כמו בגיא, לפיכך תוכלי לראות הדרך שיש לך בגיא שלא היה לך דרך בה אלא לעלות על הגבעה, לעלות עולות ואת תמידה ללכת שם, עד שהדרך נעשה מסלה נכרת לכל שדורכין בה בני אדם, ואין באותו הגיא דרך כי אם לגבעה הסמוכה לו.

דעי מה עשית -
מעבודת הבעל בגבעה ולמה,
שפירש בו יונתן הוא פירוש נכון שתרגם כן:
ראי דרכך זקפי עיניך וגומר,
כבעמוד.
ולפי דרך יונתן נפרש הפסוק כן, איך תוכלי לומר אחרי הבעלים לא הלכתי, ראי דרכך שהוא כמו שהיה בגיא מול בית פעור שהלכת אחרי בעל פעור, כן את הולכת עתה אחרי הבעלים ואיך תוכלי לכחש?!

דעי מה עשית -
בגיא מול בית פעור והנה גם כן בארצך הנה את כבכרה קלה שמשרכת דרכיה, פעם תרוץ הנה ופעם תרוץ הנה, כן את פעם את עובדת עכו"ם פלונית ופעם עכו"ם פלונית.

ותרגם יונתן:
הוית דמיא כינקתא קלילא המקלקלא ארחהא,

ובכרה -
היא גמלה הקטנה עולת ימים והיא רצה יותר מהזכר.

משרכת -
מענין שרוך הנעל שקושרין אותו סביב הנעל כמה פעמים.

[ב, כד]
פרה -
בה"א כמו באל"ף פרא אדם, הן פראים במדבר והוא חמור הבר.
אמר והנה את כמו הפרא שהוא למוד מדבר שהוא רגיל במדבר והוא ארץ מישור לרוץ בו מאד וזכר הפרא בפסוק זכר ונקבה, כי פרא הוא לשון כלל לזכר ולנקבה כמו חמור ושור ויהי לי שור וחמור.
ואפשר שהנקבה רצה יותר, לפיכך זכר לשון נקבה.

ואמר באות נפשה –
אבל אחר שהוא כתוב נפשו לשון זכר נאמר המשל הזה על זה והקרי נפשה כמו שהוא רוב הפסוק בלשון נקבה.

ואמר באות נפשה שאפה רוח –
כי היא רצה למקום שתאוה, לא יכול אדם להשיבה ממקום תאותה.

וענין שאפה רוח - כמו שאפו רוח כתנים והיא ההרחה ומשיכת האויר אל האף, והשאיפה היא במרוצה.

כמו שכתב החכם הגדול ר' שלמה בן גבירול:
כי רמז חוש הריח באמרו כי לא לקלים המרוץ מפני שהמרוץ יהיה בשאיפת האויר מחוץ לרחף או לנופף על החמימות הטבעי אשר בתוך גוף האדם, והשאיפה תהיה בחוש האף ולולי האף לא היתה הנשימה שהיא מביאה לידי התנועה.

ויונתן תרגם:
שאפה רוח - שתיא רוח כירודא,
הוסיף בו כתנים כמו שנאמר: שאפו רוח כתנים.

תאנתה -
מן אנה לידו שהוא גרם הדבר וסבובו, כלומר כאשר מאנה עצמה ללכת למקום תאותה, מי יוכל להשיבה.

כל מבקשיה לא יעפו -
כי בחנם ירוצו אחריה כי לא יוכלו להשיגה.

בחדשה ימצאונה -
יש מפרשים:
החדש שתשלם הריונה אז היא מלאה וכבדה ואז יוכלו להשיגה ולמצאה, כן כנסת ישראל והמבקשים אותה הם הנביאים המוכיחים אותה לשוב אל ה' ולא יועילו.
אמר כי בחדש שיכבד עליה פשעה ונפלה והוא חדש אב, שנפל הבית והוחרב אז ימצאוה ותודה על פשעה, כי לא שמעה אל הנביאים כשתראה בחורבנה.

ויש מפרשים:
בחדשה בחדושה, כלומר בכל עת ימצאוה כאלו עתה תחל לרוץ והיא חדשה במרוצה.

ויונתן תרגם:
בזמנה ישכחונה.

[ב, כה]
מנעי -
כשהנביאים אומרים לך מנעי רגלך מיחף שלא תלך יחף וגרונך מנעי גם כן מצמאה, כלומר שלא תלכי בדרכים רחוקים להעזר מן האומות ובדרכים יקרה לאדם צמא והלך יחף כי יבלו מנעליו בדרכים, וכן לא ימצא בכל מקום מים ואם תרצי לא תצטרכי לזה, כי במקומך יהיה לך עזר מהאל אם תלכי אחריו ואת אמרת להם נואש, כלומר נואש לבי מלכת אחרי ה' לא אלך עוד אחריו, אלא אחרי זרים שאני רואה שהם מצליחים ואהבתי אותם ואחריהם אלך.

ויונתן תרגם:
מנעי רגלך - מלאתחברא לעממיא ופומך מלמפלח לטעות עממיא וגו',
כבעמוד.

יחף -
שם כי אילו היה תואר היה אומר יחפה, כי רגל היא בלשון נקבה או יהיה זכר ונקבה כמו יד והנה יד שלוחה אלי והנה בו מגלת ספר.

צמאה -
שם בשקל שמלה.

וגרונך -
וגורנך כתיב והענין אחד, אולי הם שני משקלים.

[ב, כו]
כבשת גנב -
פירוש הנכון כתרגומו:
כבהתת גבר דמתחשב נאמן ואשתכח גנב,
כי הגנב המפורסם אין לו בשת.

כן הובישו -
פירוש היה להם להוביש כי הם לא היה להם בשת, כי אילו היה להם בשת היו שבים מדרכיהם הרעים אלא היה להם להוביש ממעשים הרעים, כי הם היו עם אשר בחר ה' בהם ובאבותיהם והם תעו אחרי אלהים אחרים, הנה הם במשל כאדם שהיה מוחזק בנאמן ונמצא בגנבה שיתבייש מהמעשה אשר קרהו באמת, כן ישראל היו מוחזקים בעם ה' עושים מצותיו ודבקים בו ושבו לעבוד אלהים אחרים, היה להם להוביש כי יצאו מחזקתם.

שריהם -
בלא וי"ו כמו בוי"ו, כמו: שמש ירח ראובן שמעון והדומים להם.

וכהניהם -
כהני הבעל.

נביאיהם -
נביאי השקר.

[ב, כז]
אומרים לעץ, ולאבן -
לצלמי העץ והאבן.

אבי אתה -
גדולי ואדוני.

ילדתנו -
כמו יצרתנו, וכן: בטרם הרים יולדו.

כי פנו אלי עורף -
רוצה לומר, כל עבודתם אינה אלא לעכו"ם, אינם פונים לעבודתי כלל ופנותם אלי, אינו אלא בעורף והיא כפירה בי וכן נזכר הפנה בעורף, הפנה עורף מואב כוש.

ובעת רעתם -
כשתבא עליהם הרעה ורואים כי אין אלהיהם מושיע אותם, יאמרו אלי: קומה והושיענו כמו שאמר צדקיהו: דרוש נא בעדינו את ה' כי נבוכדנצר מלך בבל נלחם עלינו.

[ב, כח]
ואיה, כי מספר עריך -
ואם תאמר אין לי אלהים אחרים מספר עריך היו אלהיך כי בכל עיר יש לך אלוה.

[ב, כט]
למה תריבו -
ענין מריבה ותלונה אמר כשיבא האויב עליכם אתם מריבים אלי ואומרים למה עזבנו ה' ויתננו ביד אויבינו ולמה זה אתם מריבים אלי והלא כלכם פשעתם בי.

ופירוש כלכם –
גדוליכם וקטניכם.

ויונתן תרגם:

ענין דין למה אתון מדמן למידן לקביל פתגמי.

[ב, ל]
לשוא -
אמר בניכם, לפי שאמר כלכם אמר למה אתם מריבים אלי.
ואם תאמר למה אני מכה אתכם ביד האויבים אתם פשעתם בי ואם תאמרו למה אני מכה בניכם, לפי שהם למדים מקטנותם לדבר שוא ואם מיסרים אותם נביאי ה' מוסר לא לקחו אם כן למה תריבו אלי.

ויונתן תרגם:

לשוא - למגן,
כלומר בחנם הכיתי אותם כי מוסר לא לקחו.

ורז"ל פירשו:
לשוא על עסקי שוא שאמרו בעון נדרים בנים מתים, שנאמר: לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו.

אכלה חרבכם נביאיכם -
יש מפרשים:
כי אמר זה על זכריה ועל אוריה הנביאים שהרגום,
ואין זה הפירוש נכון, כי לא היה אומר נביאיכם כי לא היו נביאיהם אלא נביאי השקר, כמו שאמר: כהניהם ונביאיהם.

אלא הנכון כמו שפירש אדוני אבי ז"ל:
אמר נביאיכם שהם נביאי השקר אתם הרגתם אותם כשמעכם דבר ה' ונבואתם גרמה לכם אבוד הנפשות, לפיכך אמר: כאריה משחית, שמשחית הבשר וקורעו קרעים בטרפו כן אתם השחתם אותם בנפשותם ובגופותם.

[ב, לא]
הדור -
הה"א ה"א הקריאה כה"א הקהל חקה אחת לכם.

ראו דבר ה' -
הבינו מה שהוא אומר לכם כי יש ראיה בלב, כמו: ולבי ראה הרבה, ראה דבריך טובים והדומים להם.

ובדרש:
כי צנצנת המן הראה להם, לפיכך אמר להם: ראו ולא אמר שמעו.

המדבר הייתי -
אם הייתי להם כמו המדבר או ארץ מאפליה, שלא ימצא בהם האדם צרכו אלא כל צרכם וספוקם מצאו בי כל זמן שהלכו אחרי, אם כן מדוע אמרו עמי רדנו, כלומר יש לנו ממשלת מלכים ושרים לא נבא עוד אליך.

רדנו -
מענין רד עם אל שהוא ענין ממשלה.

מאפליה -
מלה אחת בשוא הלמ"ד ונקודתה מחלוקת בין הספרים:
יש ספרים: שנקוד מאפליה המ"ם בפתח והאל"ף בשוא.
ויש ספרים: שנקוד בהם מאפליה המ"ם בשוא והאל"ף בפתח והפ"א דגושה.
ופירוש ארץ אפל ולהגדיל האפל סמך אותו למלת י"ה וכן שלהבת י"ה כהררי אל עיר גדולה לאלהים ותהי לחרדת אלהים.

ויונתן תרגם:
מאפליה - חרובה,
כי היא כמו ארץ אופל שלא ימצא בה דבר.

ותרגם:
רדנו אטלטלנא,

וכן תרגם:
עניים מרודים מטלטלין:

[ב, לב]
התשכח בתולה עדיה -
בתולה כלה, וכפל הענין במלות שונות, כי אין כלה בעדים וקשורים כי אם בתולה, וכן אין בתולה בעדים ובקשורין כי אם כלה, וישראל נמשלו לכלה ביום מעמד הר סיני ואיך שכחו אותי היום והלכו אחרי אלהים אחרים, זה כמה ימים ושנים ובאמרו: אין מספר הוא להפלגה.

[ב, לג]
מה תיטיבי -
תתקני דרכך לבקש אהבה, כלומר אהבת האומות כמו שאמר מה לך לדרך מצרים ומה לך לדרך אשור ונמצא לשון הטבה ברעה כי רוצה לומר תקון הדבר או חזוקו, כמו: ההיטב חרה לך כי יטיב את אבי הרעה עליך, על הרע כפים להטיב.

גם את הרעות -
כלומר האומות הרעות למדת את דרכיך, כלומר שהרעות מהם והם למדו מרעותיך.
וכתיב למדתי והוא מאמר האל, רוצה לומר למדתי אותך בדרכיך שהן רעות ויבא לך בעבורן רע, כאילו למדתי אותן מדרכיך שיוסרו עליך, והקרי למדת כמו שפירשנו.

[ב, לד]
גם בכנפיך -
בכנפי בגדך על דרך ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי.

ויונתן תרגם:
אף בסתרא אשתכחת דאשדיתא, דם זכאי
תרגם:
בכנפיך – סתרא,
כמו ולא יגלה כנף אביו שמפרשין אותו סתר אביו והיא אשתו.

ומה שאמר: נמצאו ואמר: דם כאילו אמר דמים, שהרי אמר נפשות.

לא במחתרת -
שנאמר אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים ואת לא מצאת אותם במחתרת, למה הרגת אותם והם נקיים?!

מצאתים -
מצאת אותם, כי כן תחבר הנקבה הנמצאת עם הכנוי בחירק התי"ו.

כי על כל אלה -
טעמו דבק עם הפסוק הבא אחריו.

[ב, לה]
ותאמרי -
אמר כי על כל אלה אני מוכיחך על שאת הולכת אחרי העמים ועובדת אלהיהן ושופכת גם כן דם נקי, ואת אומרת כי נקית ממעשים רעים ושב אף האל ממני ולא ירע לי עוד, ובזה עונך כפול, כמה שאמר החכם: כפירת העון שתי עונות, ובזה אני נשפט אותך ומענישך בזה על אמרך לא חטאתי.

[ב, לו]
מה תזלי -
שרשו אזל והוא ענין הלוך, כתרגומו,
אמר: מה תלכי הנה והנה לבקש עזר ותשנה את דרכך פעם לאשור פעם למצרים, ומה שאמר: מאד כמו שאמר מה תיטיבי דרכך כמו שפירשנו.

כאשר בושת מאשור -
ששלח לו אחז שחד ואומר בדברי הימים ויצר לו ולא חזקו וכן בימי חזקיהו תפש כל ערי יהודה הבצורות.

ואמר גם כן תבושי ממצרים, שנתן יהואחז שחד לפרעה נכה והעריך את הארץ לתת השחד ויעזור לו ממלך בבל ולא הועיל, כי יצאו גדודי כשדים ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת, כי לקח מלך בבל מנחל מצרים והנה בושה יהודה מעזרה וכשל עוזר ונפל עזור, לפיכך אמר זה הפסוק.

[ב, לז]
גם מאת זה תצאי -
רוצה לומר מן המקום הזה שלא יועילוך מבטחיך, שהיית בוטחת בהם.

ולא תצליחי להם -
רוצה לומר בעבורם, ומה שאמר וידיך על ראשך, כי כן דרך האשה הצועקת על אידה הולכת וידיה על ראשה, כמו שאמר בתמר: ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה.
ויונתן תרגם:

ובהתת חוביך על רישיך.

הפרק הבא    הפרק הקודם