רד"ק לירמיה פרק לא

[לא, א]
כה אמר ה' מצא חן במדבר -
ענין זה דבק לענין הגאולה שאמר למעלה, אמר זה העם כבר מצא חן בעיני פעם אחרת כשהוצאתיו מגלות מצרים, כי מצא חן בעיני והיו עם שרידי חרב, שהיו המצריים מתנכלים עליהם להמיתם ולכלותם ואני הוצאתים מתוכם ומצאו חן בעיני במדבר שהולכתים במדבר ארבעים שנה וכלכלתים במן בלא יגיעה ובלא עמל.

הלוך להרגיעו -
הלוך מקור במקום עבר כמו ילדה ועזוב כמו ועזבה כן הלוך ענינו כמו הלך, כלומר האל הלך לפניהם במדבר להמציא לו מרגוע, כמו שאמר לתור להם מנוחה ואמר ישראל אחר להרגיעו לתוספת באור, כי כבר זכר עם וידוע הוא כי אותו עם שמצא חן במדבר הוא ישראל.

וכן תרגם יונתן:
הפסוק כדנן אמר ה' דיהב רחמין לעמא וגו' כבעמוד.

[כא, ב]
מרחוק ה' נראה לי -
הפסוק חלוק במענה ותשובה אומרת כנסת ישראל בגלות, למה שאמר האל מצא חן במדבר אמרה היא אמת הוא זה, כי מזמן רחוק ה' נראה לי אך עתה הסתיר פניו ממני בגלות, ענה אותם האל ואהבת עולם אהבתיך לא היתה אהבתי אליך לפי שעה, אלא להיות האהבה לעולם.

על כן משכתיך חסד -
ר"ל על כן משכתי לך חסדי ונראתי לך בכבודי על הר סיני, להיות אהבתי לך לעולם לא לזמן, ואף על פי שעזבתיך בגלות זה כמה שנים, עוד אבנך ונבנית וגו'.

[לא, ג]
עוד אבנך -
כי העדה הפזורה כמו הבנין ההרוס שיתפזרו אבניו ועציו וכשיבנה יתקבצו.

בתולת ישראל -
כי עוד תהיה כבתולה שלא נבעלה ולא יבעלוך אדונים זולתי.

עוד תעדי תפיך -
כלומר מרוב הטובה תצאי ותשמחי בתפים ובמחולות והתפים יהיו כעדי לך.

[לא, ד]
עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו -
נטעו עבר במקום עתיד דרך העולם לנטוע הכרמים בהרים, כי יהיה מהם היין משובח ובהיותם פוחדים בארצם מאויביהם, היו יראים לצאת לכרמים כל שכן לטעת, כמו שאמר בחצים ובקשת יבאו שמה ועתה הבטיחם שיהיה להם שלוה גדולה ויטעו כרמים להם ויחללו בשנה הרביעית כמשפט פדיון פירות הכרמים ועושים אותן חולין ויהיו מותרין לזר לאכלן אחר החלול.

וזכר החלול, לפי שהיא בשמחה ובשירים כמו שאמר קדש הלולים ובזמן הפחד לא יעשה אדם הלולים ומה שזכר שמרון, לפי שהיו שם בפחד האויב ימים רבים במצור ובמצוק.

[לא, ה]
כי יש יום -
יש יום שעתיד לבא שיקראו נצרים והם הצופים שיהיו עומדים שם לקרא ליושבי הכפרים לעלות לציון להודות לה' על רוב הטובה.

ויום -
פירש עת וזמן, כמו: ביום ההוא שרש ישי והדומין לו.

ויונתן תרגם:
ארי אית אריכות יומיא וגומר כבעמוד:

[לא, ו]
כי כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה -
זה יאמר על תחלת הגאולה בבא קול הבשורה והוא פקדם כאילו אמר: כה אמר ה' ליעקב רני שמחה פירוש בשמחה וכמוהו המוקדם מאוחר מקום שם קבר כמו מקום קבר שם, כל רבים עמים כמו כל עמים רבים והדומים להם, שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו.

וצהלו בראש הגוים -
כתרגומו:
ודוצו בריש גלי לעיני כל עממיא.

השמיעו -
הבשורה והללו את ה'.

ואמרו הושע ה' -
כמו שהשמעתנו הבשורה כן עשה והושע את עמך אמר זה ואני אעשה כדבריכם ואביא אתכם מכל המקומות אשר נדחתם שם ועל זה אמר -

[לא, ז]
הנני מביא אותם מארץ צפון -
כי רוב הגלות בצפון.

מירכתי ארץ -
ארץ בקמץ בסגול והוא אחד מי"ד שהם קמצין בזקף ובסגול.

בם עור ופסח -
כל כך יבאו בנחת, שאפילו העור והפסח שיהיו בם וההרה והיולדת ילכו לאטם.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
ואמר כל כך אובילם בנחת דרך ישר עד שיוכלו ללכת עמהם עוד ופסח והרה ויולדת ולא יכשלו בהליכתם.

[לא, ח]
בבכי יבאו -
יש בכי של שמחה כמו: וישק יעקב לרחל, וישא קולו ויבך, ויבך על צואריו עוד והדומים להם כן הוא זה מרוב שמחה שיבאו לארצם יבכו, כי כמה שנים גלו ממנה.

ובתחנונים אובילם -
ענין חמלה ורחמים כמו חלו נא פני אל ויחננו, לבלתי היות להם תחנה, היתה תחנה מאת ה' אלהינו והדומים להם ענין חמלה ורחמים.

ויונתן תרגם:

במגליהון כד הוו בכן וגומר כבעמוד:

אל נחלי מים -
כמו על נחלי מים וכמו ויך את הפלשתי אל מצחו כמו על מצחו, אל ההרים לא אכל, כמו על והדומים להם.

ואפרים בכורי הוא -
זכר אפרים כי רוב ישראל והם עשרת השבטים היו במלכות אפרים תחלה כשנחלקה המלכות ואחר כך נקראו בשם אפרים, ואמר בכמה מקומות יהודה ואפרים.

ומה שאמר בכורי הוא - לפי שנתנה הבכורה ליוסף.
או פירש חביב הוא עלי כבן הבכור לאביו.
וכן אמר: בני בכורי ישראל לענין חבה ואהבה.

וכן תרגם יונתן:
ואפרים חביב הוא קדמי.

[לא, ט]
שמעו, מזרה ישראל יקבצנו -
מי שזרה אותו והגלהו בין האומות הוא יקבצו וידעו הגוים כי לא בכחם הגלוהו אם לא ברצון האל, שהרי על כרחם יוציאנו מרשותם וישיבנו לארצו, זהו שאמר אחר כן כי פדה ה' וגומר.

[לא, יא]
ובאו במרום ציון -
תרגם יונתן:
בטור בית מקדשא דאתבני בציון.

ונהרו אל טוב ה' -
ענין מרוצה אל החפץ.
וכן ונהרו אליו כל הגוים.

לדאבה -
להעצב ולדאג והוא מקור פ"א הפעל בפתח, בפלס, לאהבה את ה' אלהיך.

[לא, יב]
אז תשמח בתולה -
ר"ל כל בתולה ובתולה.

ויונתן תרגם:

בכן יחדון כנישתא דישראל כד בחינגין.

מיגונם -
היו"ד היא נחה.

[לא, יג]
ורויתי -
הטעם מלרע בתי"ו.

זכר הכהנים - לומר שתשוב עבודת בית המקדש במקומה וישבעו דשן הקרבנות שירבו מכל המקומות, כמו שאמר: אילי נביות ישרתונך יעלו לרצון על מזבחי.

[לא, יד]
כה אמר ה' קול ברמה נשמע -
אמר על דרך משל על עשרת השבטים שראשה אפרים וזכר האם לכלם והיא רחל, כאילו בוכה על דרך משל על בניה.

כי איננו -
פירש העם וזכר אלו ואמר עליהם איננו, לפי שלא שבו עוד משגלו כמו ששבו יהודה ובנימן מגלות ראשון מבבל ועשרת השבטים לא שבו עוד ולא נודע מקומם אים, לפיכך אמר: כי איננו.

ופי' ברמה - בגבעה רמה להשמיע הקול למרחוק.

ויש דרש:
למה רחל?
לפי שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה צלם בהיכל ולא נתפייס, נכנסה רחל ואמרה לפניו: רבונו של עולם, רחמי מי מרובין רחמיך או רחמי בשר ודם?
הוי אומר: רחמיך מרובין, והלא אני הכנסתי צרתי לביתי, שכל העבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי וכשבאתי ליכנס לחופה הכניסו אחותי ולא די ששתקתי, אלא שמסרתי לה סימני, אף אתה אם הכניסו בני צרתך לביתך שתוק להם.
אמר לה: יפה למדת סניגוריא על בני, יש שכר לפעלתך לצדקתך שמסרת סימניך לאחותך.

ועוד יש דרש:
כי דרך קבר רחל הוליכם בגולה, על כן אמר: רחל מבכה על בניה ודרשו זה על פסוק: ותקבר בדרך אפרת.
ואמרו:
מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת?
אלא שצפה יעקב אבינו ברוח הקדש שהגליות עתידות לעבור דרך שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, הדא הוא דכתיב: קול ברמה נשמע וגומר.

ויונתן תרגם:
הפסוק כן כדנן אמר ה' קלא ברום עלמא וגו' כבעמוד.

בכי תמרורים -
שבוכה במרירות לב על דרך אמרר בבכי ובכה אליך במר נפש.

רחל מבכה -
יבא הפעל מפעל הדגוש לרוב הבכי.

[לא, טו]
כה אמר ה', לפעלתך -
לפעלת בניך שסבלו הגלות כמה שנים ולא שכחו את שמי ולא עברו על בריתי.

ויונתן תרגם:

ארי אית אגרא לעובדי אהבתך צדיקיא.

[לא, טז]
ויש תקוה לאחריתך -
לאחרית בניך.

[לא, יז]
שמוע, מתנודד -
בוכה ונוהם פלאניר"א בלע"ז ואומר לי.

יסרתני -
יסרתני זה כמה שנים בגלות והנני נוסר ולא אדע עוד.

כעגל לא למד -
שלא למדו אותו למשוך בעול ולא למד עד שמכין אותו ומרגילין אותו עד שילמוד, כך אני סבלתי יסוריך ולמדתי לשוב אליך והנני שב אליך.

השיבני -
כלומר קבלני בתשובה.

[לא, יח]
כי אחרי שובי נחמתי -
אחרי ששבתי אליך נחמתי ממעשי הרעים, כי בעל תשובה אין תשובתו שלמה אם לא יהיה תוהא ונחם על הראשונות, וכן הוא אומר: מי יודע ישוב ונחם.

ואחרי הודעי ספקתי על ירך -
אחרי שנודעתי בעצמי וחשבתי מעשים רעים שעשיתי והכרתי כי רעות גדולות עשיתי, ספקתי על ירך כמצטער ומתאבל ובשתי בעצמי למעשים שעשיתי.

וגם נכלמתי -
הכלימה יותר מהבושה, לפיכך אמר וגם וכן בשו וגם נכלמו.

כי נשאתי חרפת נעורי -
כשזכרתי כי מה שנשאתי וסבלתי חרפת נעורי היה כלומר מהמעשים הרעים שעשיתי בימי הנעורים שהיו לי לחרפה ולקלס.

ופירש נעורי בימים הקדמונים ונקראו הימים הקדמונים נעורים בדרך השאלה, כמו שימי הנעורים קודמים לימי הבחרות וימי הזקונים.
וכן: חסד נעוריך כמו שפירש.

וכן תרגם יונתן:
חסודי חובנא דמלקדמין.

[לא, יט]
הבן יקיר -
מה זה שאני זוכר אותו תמיד כאילו הוא בן יקר לי, שלא חטא לי מעולם.

אם ילד שעשועים -
כאב שמשתעשע עם בנו החביב לו.

מדי דברי בו -
בכל עת שאדבר בו אזכרנו עוד באהבתי הקדומה לו וכן והיה מדי צאתם, מדי עברו יקח אתכם ענינם בכל עת.

על כן המו מעי -
על כן שאזכרנו באהבה הקדומה המו מעי לו בראותי אותו בגלות.

רחם ארחמנו -
ואוציאנו מהגלות ופירש דברי בו - לעבדי הנביאים.

ויונתן תרגם:

הכבר חביב קדמי וגו' כבעמוד:

[לא, כ]
הציבי לך ציונים -
אמר כנגד כנסת ישראל שבאותו הדור כשתגלי הציבי לך ציונים, כמו גלי אבנים או אבן מצבת להכיר הדרך, ר"ל אע"פ שתגלי, לא אבדה תקותך כי עוד תשובי אל עריך אלה.

שימי לך תמרורים -
כפל ענין במלות שונות כי תמרורים כמו ציונים, כי היא לשון גובה, כמו: ויתמרמר אליו ר"ל גלים גבוהים.

שיתי לבך -
ואם לא תציבי, שיתי לבך שתזכרי הדרך שהלכת בה לגלות, כי באותה הדרך תשובי וכל זה דרך משל לנחמה.

ויונתן תרגם:

כנישתא דישראל אדכרי ליך עובדי אבהתך.

[לא, כא]
עד מתי תתחמקין -
מתי תהיי מסובבת לכאן ולכאן מן חמק עבר שענינו סבב.

הבת השובבה -
שהיתה שובבת ומורדת בי, כלומר עד מתי תסבבי הנה והנה ולא תלכי דרך ישרה לשוב אל אישך הראשון, כלומר עד מתי תתעצלי בתשובה.

כי ברא ה' חדשה בארץ -
עתיד לברוא חדשה אחר שתשבי בגלות ימים רבים ומה היא החדשה?
כי נקבה תסובב גבר, שדרך העולם שהאיש מחזר ומסובב אחר האשה.

וכן אמרו רז"ל:
בעל אבדה מחזר על אבדתו ואז הנקבה תסובב אחר אישה, כלומר שישובו בני ישראל אל ה' אלהיהם ויגאלם.

וכן אמר בנבואת הושע: ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים.

[לא, כב]
כה אמר ה' -
גם זו הפרשה עתידה וכן הפרשיות הבאות אחריה, עד הדבר אשר היה אל ירמיהו.

בארץ יהודה -
זכר יהודה לפי שבחלקו בית המקדש והוא נוה הצדק הר הקדש, ואמרו יברכך ה', כלומר שלא תחרב עוד.

[לא, כג]
וישבו בה -
בארץ יהודה, שזכר ישבו בה יהודה כמו שהיה בה.

וכל עריו -
פירש ובכל עריו ובי"ת בה עומדת במקום שנים.

אכרים ונסעו בעדר -
פירוש וישבו בה אכרים ועובדי השדות ורועים עדריהם יסעו בהם ממקום למקום ולא יפחדו.

ויונתן תרגם:
איכרין ודנטלין בסיען.

[לא, כד]
כי הרויתי נפש עיפה -
נפש ישראל שהיתה עיפה וצמאה בגלות הרויתי אותה ממעיני הישועה.

וכל נפש דאבה -
שדאבה ודאגה לרוב הצרות מלאתי אותה כל טוב שתשמח הפך הדאבון.

וכן תרגם יונתן:
מליתי כל טוב.

[לא, כה]
על זאת הקיצותי -
הה"א בשו"א וסגו"ל והפסוק הזה הם דברי הנביא, כי הנבואה תבא ברוב לנביאים בחלום

ופירושו כתרגומו:

אמר נביא על דא בשורתא דיומי נחמתא דעתידין למיתי אתערית וחזית תבית דמכית.

ושנתי -
הנאתני וי"ו ואראה כוי"ו הן אתה קצפת ונחטא, ר"ל וכבר חטאנו לפיכך קצפת וכן הקיצותי ואראה וכבר ראיתי בחלום הנבואה זאת הנחמה, ומתוכה הקיצותי ושמחתי וכששבתי אחר כן, שנתי ערבה לי מתוך השמחה הפך ושנתי נהיתה עלי.

ערבה -
ענין הנאה.
פסוק כו

הנה, זרע אדם וזרע בהמה -
פירוש אשימם כזרע, שמפרוטה אחת יצאו כמה פרוטות.

האדם והבהמה -
כמו: ברוך פרי בטנך ופרי בהמתך ופרי אדמתך אחר שאמר וזרעתי, ר"ל שהוא ישים בהם ברכתו וירבם ולא תהיה בהם משכלה.

ויש לפרש גם כן שתהיה וי"ו וזרע וי"ו ההשואה, כמו: מים קרים על נפש עיפה,
ושמועה טובה מארץ מרחק
והדומים להם שהם להשוות הדברים, ר"ל כי כזה כן זה פירש זרע אדם כזרע בהמה, כלומר שיהיו בהם האדם לרוב כמו הבהמה וכן אמר: ארבה אותם כצאן אדם.

ויונתן תרגם:

אסגינון כאנשא ואצלחינון כבעירא.

[לא, כז]
והיה, שקדתי -
ענין השתדלות בדבר והזריזות בו.

[לא, כח]
לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה -
משל הוא לחוטא, כמו שאמרו קדמוניהם: אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו ואמת הוא, כי ממדת הבורא יתברך: פוקד עון אבות על בנים וזה המדה היא כשאוחזין הבנים מעשה אבותיהם אז יתחברו עונות האבות עם עונות הבנים ויפקדו על הבנים עון האבות עם עונותיהם, וזה אינו אלא בחטא עכו"ם וכיוצא בו חטא גדול, והאל הבטיח את ישראל כי לעתיד יהיה לבבם שלם עם ה' ומלאה הארץ דעה את ה' וימעטו החוטאים ואף החוטאים בזמן ההוא לא יחטאו חטא גדול, שאפילו להם עצמן יאריך העונש כמו שאמר: והחוטא בן מאה שנה יקלל כל שכן שלא יענש הבן בחטא אביו אפילו יחטא כאביו, לפיכך האוכל הבוסר תקהינה שניו ובוסר הוא הפרי שלא נגמר בשולו והאוכלו שניו קהות.
ובספר יחזקאל נאריך עוד בזה הענין בעזרת האל.

[לא, ל]
הנה ימים באים, ברית חדשה -
חדושה הוא שתהיה קיימת לא תופר כמו שהופרה הברית שכרת ה' עם בני ישראל בהר סיני בזה, ואומר כי הנביא נבא על תורה חדשה שעתידה להיות לא כתורה חדשה שנתנה בהר סיני כמו שאמר: לא כברית אשר כרתי את אבותם והיא התורה חדשה שחדש להם תשובתם, הרי אמרו פירושו מה היא לא כברית אשר כרתי את אבותם והם הפרו את בריתי וזאת הברית לא יפרוה, כי אתן תורתי בלבם ועל לבם אכתבנה שלא תשכח מהם לעולם, וכל הענין כמו שמפרש והולך כי לא תהיה חדוש הברית אלא קיומה, והרי אומר מלאכי חותם הנביאים בחתימת דבריו: זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים וכל אותה הפרשה עתידה כמו שחתם: הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא, הרי אתה רואה כי לא תהיה לעולם תורה חדשה אלא אותה שנתנה בהר סיני, כמו שכתוב: אשר צויתי אותו בחורב.

[לא, לא]
לא, החזיקי -
בסגול הה"א תחת פתח כי הוא מקור וכן שכל אדם האריך אפו.

בעלתי בם -
כלומר אע"פ שבעלתי בם והייתי להם לאלהים המה הפרו את בריתי.

ותרגם יונתן:
ואנא אתרעיתי בהון.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
כי כל לשון בעילה שהוא קשור בבי"ת הוא לשון גנאי ופירש בעלתי כמו בחלתי, ענינו קצתי כמו וגם נפשם בחלה בי.

[לא, לב]
זאת -
מבואר הוא.

אכתבנה -
בקמץ חטף התי"ו לבן אשר ולבן נפתלי בשוא ופתח.

[לא, לג]
ולא ילמדו -
אינו אומר שיהיו כולם שוים בחכמה כי זה אי אפשר, כל שכן שיהיו הקטנים חכמים כגדולים כמו שאמר למקטנם ועד גדולם אלא פירוש לדעת את ה', כלומר ליראה אותו וללכת בדרכיו כמו שפירשנו הלא היא הדעת אותי נאם ה'.

כולם -
בוי"ו עם הדגש.

כי אסלח לעונם -
שעברו בעודם בגלות ואתן להם לב חדש שידעו אותי.

[לא, לד]
כה אמר ה' נותן שמש לאור יום -
זכר אלה הדברים שהם קיימים לא נשתנו מאשר היו מקדם ולא ישתנו, כן זרע ישראל לא ישתנה מעת שובם מגלות זה, מהיות גוי עובד אלהים כל ימי עד ואמר בירח וכוכבים חקות רוצה לומר חקי מהלכם שהיא חכמה נפלאה ולא ישיגנה האדם על בוריה.
וכן אמר: הידעת חקות שמים.

וטעם נותן על שמש ועל חקות ירח - כאילו אמר ונותן חקות ירח וכוכבים לאור לילה.

רוגע הים ויהמו גליו -
רוגע כמו בוקע וכן עורי רגע אבל הוא פעל עומד וזה פעל יוצא ופירש שבקע הים לבני ישראל אע"פ שהמו גליו הוא השקיטם ונצבו מי הים כחומה מימינם ומשמאלם ועברו ישראל.

ה' צבאות שמו -
שהוא אדון צבאות מעלה ומטה ובידו הכל, וי"ו ויהמו כוי"ו וירד מעשות העולה וכל הדומים לו שפירשנו אחר שירד, כן פירוש זה אחר שהמו.

[לא, לה]
אם ימשו החקים -
על שמש וירח וכוכבים אמר שלא ימוש חקם לא על בקיעת הים, כלומר כמו שלא ימושו החקים האלה כן לא ימושו ישראל ולא ישבתו מהיות גוי לפני, כלומר עובדים לפני כל הימים ופירוש מלפני, שאני מעמידם בחקותיהם ולא זכר רוגע להמשילו לעמידת ישראל וקיומה, שהרי אותה הבקיעה לא עמדה אלא וישב הים לפנות בקר לאיתנו אבל זכר אותו לומר מי שבטל חק הים, בעבור ישראל ועשה דבר חדש בעבורם הוא יעשה זה החדוש עוד, שיברא להם לב חדש ליראה אותו כל הימים ויבטל בעבורם טבע היצירה, שנאמר עליו: כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואחר שהמשיל קיום ישראל על דרך האמת לחקות השמים, המשיל אהבתם למדידת שמים למעלה ולחקירת מוסדי ארץ מלמטה לבני אדם, כמו שאי אפשר לזה כן אי אפשר הפרד האל מישראל שימאס אותם.

[לא, לו]
כה אמר ה' אם ימדו שמים וגו' -
וזכר המדידה לשמים, לפי שהם נטוים ויתכן בהם ענין ענין המדידה וזכר בארץ מוסדי שהיא תחתונה כיסוד לבנין, וכן אמר בפסוק אחר: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים:

על כל אשר עשו -
כלומר על כל עונות שעשו לא ימאסם, בעבור זה כי יסלח לעונם כמו שאמר למעלה ועל זה אמר –

[לא, לז]
הנה ימים -
באים קרי ולא כתיב.

ונבנתה העיר -
ר"ל ירושלם.

לה' -
שתהיה כל ימיה עוד לה' ולא תחרב עוד, ואמר שתרחב העיר ממה שהיתה ונתן גבול הרחבתה.

ממגדל חננאל עד שער הפנה -
ר"ל עד שער הפנים וכן אמר בנבואת זכריה עד שער הפנים וזכר גם כן שם ומגדל חננאל וחננאל שם ידוע אצלם.

ויונתן תרגם:

פקוס.

[לא, לח]
ויצא עוד קו המדה -
כתוב קוה בה"א, כי נמצא זה השם בלשון נקבה, כמו: תקות חוט השני וקרי קו על הרוב:

גרב וגעתה -
שמות למקומות ידועים אצלם בירושלם או סמוך לה.

[לא, לט]
וכל העמק -
פירושו כתרגומו:
וכל מישרא אתר וגו' כבעמוד.

פירוש הדשן –
מן דשן ושמן, ר"ל מחנה אשור שהיו דשנים ורעננים.
ולפי פשוטו: פירוש הדשן - מקום שפך הדשן מחוץ לעיר וכל זה יהיה תוספת העיר.

ומה שתרגם:
שער הסוסים - תרע בית ריסא דמלכא,
ר"ל מקום מרוצת הסוסים, ר"ל שער שהיה יוצא בו המלך עם פרשיו והיה שם דרך שוה למרוצת הסוסים והדרך ההוא היה שיעור ריס שהוא שבעים קנים, והקנה שש אמות וזרת.

השדמות -
לפי פשוטו: השדות ר"ל רוב השדות הסמוכות לעיר עתה יהיו בו בכלל העיר תוך החומה.

קדש לה' -
כמו קדש ישראל לה' כמו שאומר לא ינתש ולא יהרס עוד.
או אומר כי מקצת התוספת הזה יהיה במקדש, כי גם הוא ירחיב מקומו כמו שאומר בנבואת יחזקאל, לא ינתש ולא יהרס כמו בית ראשון ובית שני שנהרסו ,וזה בנין העיר ובנין הבית ולא יהרס עוד לעולם.

השרמות -
כתוב ברי"ש וקרי בדל"ת

ויונתן תרגם:

אריתא הוא מלשון רז"ל אריתא דדלאי,
והוא אמת המים שמשקים ממנה השדות.

הפרק הבא    הפרק הקודם