רד"ק ליחזקאל פרק כ


[כ, א]
ויהי בשנה השביעית -
לגלות המלך יהויכין ובכל שנה היה אומר לו האל יתעלה נבואה אחת להוכיחם ואף על פי שהיו ביניהם נבואות אחרות, בכל שנה הייתה הנבואה זאת שאמר עליה בשנת פלונית ובכל אחת מהם היה עם בני הגולה או עם זקניהם תחלה בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין.
וכן: ויהי בשנה הששית וזקני יהודה יושבים לפני.

ועתה בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני ספור החדש וימי החדש, רמז כי בזה הזמן תחרב ירושלם והיה מאת ה' לבא בזה היום הזקנים לפני הנביא כדי שישמעו התוכחת ביום ההוא, כי בעונם ובעון אבותם חרב הבית ואלה הזקנים באו לדרוש את ה' וצדיקים היו מאותם שגלו עם יהויכין.
ומה שאמר להם אם אדרש לכם, בעבור עון דורם אמר, אולי הם באו לדרוש על הגולה אם תשוב לארץ ומה שאמר להם: הבדרך אבותיכם אתם נטמאים, כנגד הדור הרע אמר כמו שאמר למשה רבינו עליו השלום: עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי.

ובסדר עולם:
מי היו אלה זקני ישראל?
חנניה מישאל ועזריה היו.

ויתכן שבאו לדרוש את השם בעבור הנותרים בארץ מה יהיה אחריתם אם יגלו אם לא, לפיכך אמר להם הבדרך אבותיכם אתם נטמאים, כי אותם שגלו לבבל לא עבדו עכו"ם אחר שגלו.

[כ, ג]
ויהי, בן אדם, את זקני ישראל
-
כמו עם או אל.

אדרש -
האל"ף בחירק.

[כ, ד]
התשפט -
תירגם יונתן:
התווכח יתהון התווכח בר אדם,
כלומר תרצה לשפוט אותם ברשעתם הוכח אותם על מעשיהם הרעים והודיעום גם כן את תועבות אבותם, כי מקדם הכעיסוני במעשי ידיהם.

[כ, ה]
ואמרת, ביום בחרי בישראל -
החי"ת בקמץ חטף לתפארת הקריאה החל התוכחה מעת שהיו לעם בגלות מצרים ויום שבחר בהם, הוא יום ששלח להם תחלה נביאיו.
ומי הם?
משה ואהרן מרים, וזה הענין והתוכחה שהוכיחה במצרים על ידי נביאיו לא ראינו אלא מדברי יחזקאל במדרש, הרי שנאה זו הייתה כבושה לפני המקום קרוב לתשע מאות שנה משהיו במצרים עד יחזקאל והיתה אהבתו מחפה עליהם ועל ידי שהיו עתה מרבים לפשוע, נתעוררה השנאה ועל זה נאמר: שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה.

ואשא ידי -
כמו שנאמר אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב וכאן פירש לזרע יעקב, כי מה שנתן לאברהם וליצחק בעבור זרע יעקב אמר.
וכן אמר שם: ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'.

ואודע להם -
נודעתי להם על ידי נביאי ששלחתי להם ואשא ידי להם כמו שאמר אני ה'.

אני ה' -
שבועה וכן נשאתי את ידי, ואשא את ידי.

ויונתן תרגם:
קיימית במימרי,
וכמו: כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם.

[כ, ו]
ביום ההוא -
כמו שאמר לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם.

צבי היא לכל הארצות -
תפארת וחמדה לכל הארצות היא כי היא הנוף האמצעי והוא משובח משאר הנופות ואוירה מזוג וטוב מכל הארצות.
וכן אמר: יפה נוף משוש כל הארץ.

ותירגם יונתן:
צבי - היא תושבחתא היא לכל מדינתא.

[כ, ז]
ואומר אליהם -
קודם לכן אמרתי להם על ידי הנביאים הראשונים, שנבאו להם משה רבינו עליו השלום.

איש שקוצי עיניו השליכו -
כי העינים מביאות האדם לחטא, כמו שאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם.
וכן אמר בפרשה זו, כי אחרי גילוליהם לבם הולך ואמר אחר כן ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם.

ואמרו רז"ל:
עינא וליבא סרסורי דחטאי נינהו.

ובגלולי מצרים -
כתרגומו:
ובפולחן טעות מצראי לא תסתאבון.

[כ, ח]
וימרו בי -
לשפוך חמתי לכלות אפי -
כפל הענין במלות שונות, כי כשישפוך אדם מה שבכלי הוא מכלה ממנו מה שבתוכו.

[כ, ט]
ואעש, לבלתי החל -
מבנין נפעל וצרי החי"ת מקום פתח.
וכן: כי תחל לזנות והם עניין חלול.

אשר נודעתי -
על ידי הנביאים.

לעיניהם -
כי המצרים היו שומעים בדבר אליהם הנביאים והיו מבטיחים אותם להוציאם מתוכם אף קודם משה רבינו ע"ה, כי משבא אליהם משה רבינו עליו השלום בשליחות האל לא החזיקו במעשיהם הרעים, שהרי אמר: ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל והאמינו במשה מפני האותות שעשה לעיניהם ולא עשו כן הנביאים הראשונים.

ובדברי רבותינו ז"ל:
כי אף משבא אליהם משה רבינו עליו השלום בשליחות האל, היו בהם רשעים ולא שבו מדרכם הרעה ואותם מתו בג' ימי אפילה, כדי שלא יראו המצריים במפלתם וישמחו להם.

[כ, י]
ואוציאם, ואבאם -
חסר יו"ד.

[כ, יא]
ואתן, וחי בהם -
כתרגומו:
וייחי בהון לחיי עלמא.

וכן תרגם אונקלוס:
וחי בהם אני ה'.

[כ, יב]
וגם את שבתותי -
אמר וגם כי היא מתנה טובה נתנה אלוהים לעמו ישראל, כדי לזכור להם בו את יום המנוחה שהניח להם והוציא אותם מעבדות לחירות וזהו האות שהוא בין האל ובין ישראל שהוא קדשם והבדילם מן האומות והפרישם מגלולי מצרים ונתן להם תורה קדושה, חקים ומשפטים צדיקים.

ואמר שבתותי
לשון רבים, כלל בו שביתת המועדים כי גם הם זכר ליציאת מצרים ולפי שמצוות שבת גדולה ושקולה כנגד כל המצות, אמר כמה פעמים בפרשת תוכחות חלול שבת.

[כ, יג]
וימרו בי, בחקותי לא הלכו -
שצוה אותם במרה, כמו שכתוב: שם שם לו חוק ומשפט.

חללו מאד -
כי שבת ראשונה חללו שיצאו ללקוט המן, לפיכך אמר מאד וגם החקים והמשפטים אשר צום עברו עליהם, כמו שאמר: עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי.

ואומר -
מבואר הוא.

[כ, טו]
וגם אני נשאתי את ידי להם -
בדבר מרגלים שאמר ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ.

[כ, טז]
יען -
מבואר הוא.

[כ, יז]
ותחס עיני, ולא עשיתי אותם כלה -
כי השארתי בניהם אחריהם, להביאם אל הארץ.

[כ, יח]
ואומר, בחוקי -
בוי"ו עם הדגש וכל הענין הוא מבואר.

[כ, כג]
גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגוים ולזרות אותם בארצות -
וכן אמר דוד ע"ה: וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות וזה לא מצאנו מבואר בתורה.
והנראה בעיני כי זה מה שאמר: וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ויכום ויכתום עד החרמה וכן מה שאמרו: וישמע הכנעני מלך ערד וגו' וישב ממנו שבי - זהו ולזרותם בארצות כי באותו השבי הרחיקום שוביהם ומכרום לשאר גויי הארצות.

ובמדרש:
כי על העתיד אמר שגזר על זרעם להיות גולים מארצם ולזרותם בארצות, וזהו שאמר: כי תוליד בנים ובני בנים וגו' והפיץ ה' אתכם בעמים וגו' ואמרו כי מה שאמר ויבכו העם בלילה ההוא - ליל תשעה באב היה, אמר הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכיה של חנם, אני אקבע לכם בכיה לדורות, כי בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה.

[כ, כד]
יען -
מבואר הוא.

[כ, כה]
וגם אני נתתי להם חקים לא טובים -
כיון שהם מאסו בחקותי מסרתי אותה ביד אויביהם שישימו עליהם חקים שלא יהיו טובים להם כמו חקי שהיו טובים להם אם היו הולכים בהם, והחקים שהיו משימים עליהם האויבים - הם המסים שהיו משימים עליהם לחק בכל שנה ושנה ועבודות אחרות.

ומשפטים לא יחיו בהם -
שישימו אויביהם משפטים וגזירות עליהם שלא יחיו בהם אלא ימותו בהם, ואם היו עושים משפטי היו חיים בהם כמו שכתוב: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

[כ, כו]
ואטמא -
אולי יאמר זה על שנצמדו לבעל פעור שנתחברו לו חבור חזק עד שהעבירו כל פטר רחם שצויתי לקחתם לי לקדושה, כמו שאמר: קדש לי כל בכור והנה הם העבירום ממני ונתנום לעכו"ם וזהו טומאתם הפך הקדושה.

ופירוש ואטמא –
שמתי אותם טמאים והרחקתים ממני, תמורת מה שהקדשתים והם לא אבו, לכך נתתי אותם טמאים ורחוקים ממני, זהו שלא נזכר השבט הנצמד לבעל פעור בברכת משה רבינו עליו השלום.

למען אשמם -
הם עשו הפך רצונו למען שאשימם שממה, כי כבר הזהרתים שאם יעברו על מצותי יהיו שממה והשממה הייתה להם מיד סמוך לעונם.

למען אשר ידעו אשר אני ה' -
וכמו שאמרתי כן עשיתי והענשתים על עונם ונפל מן העם ארבעה ועשרים אלף.

אשימם -
מבנין הפעיל מפעלי הכפל, דינו בתשלומו אשיממם.

[כ, כז]
לכן -
עוד הודיעם תועבות אבותם משבאו לארץ.

[כ, כח]
ואביאם אל הארץ, ויתנו שם כעס קרבנם -
שהיו מכעיסים אותי בקרבנם שהיו מקריבים לעכו"ם, כמשפט הגוים אשר הורשתי מפניהם.

[כ, כט]
ואומר אליהם מה הבמה -
כשראיתי שהם מקריבים לעכו"ם בכל מקום ואני יחדתי להם מקום מיוחד לשמי והם עשו הפך מצותי בשני פנים:
בעשות להם במה בכל מקום ואפילו לשמי,
ועוד שהקריבו בהם לאלהים אחרים,
אמרתי להם: מה הבמה, מי ציווה אתכם לעשות במה גבוה, הלא צויתי אתכם מזבח אדמה תעשה לי?!
אלא שאתם למדים ממעשי הגוים לעשות מזבח גבוה שנקרא במה לגבהותו.
או שהוא על הרים גבוהים, כי לשון במה הוא לשון גובה, כמו: ירכיבהו על במותי ארץ אעלה על במותי עב ומתוך שלמדתם מהגוים לעשות במה כמותה, למדתם מהם גם כן לעשותם בכל מקום, ועוד לעבוד בהם לאלהים אחרים.

אשר אתם הבאים שם -
אמר כנגד העובדים בהם, אתם הם הבאים שם לא שומרי מצותי שאינם באים, אלא במקום המיוחד לי.

ויקרא שמה במה עד היום הזה -
כי להרגל הלשון בהם נקרא אף הנעשה בשמי במה עד היום הזה כי נאמר בדברי שמואל הרמתי ונאמר בדבר שלמה הבמה אשר בגבעון ונאמר: רק הבמות לא סרו מהרגל מה שעשו אותם מתחלה לשם עכו"ם לא הניחו לעשותן אפילו בימי המלכים שהיו עושים הישר בעיני ה' היו עושים אותם לשמי.

[כ, ל]
לכן אמור אל בית ישראל -
על אותם שהיו עדיין בארץ ישראל אמר כמו שפירשנו אמר איך אדרש לכם ואתם עדיין ברשעתכם?!

נטמאים -
בשוא המ"ם, כמו: הנמצאים בשושן.

[כ, לא]
ובשאת מתנותיכם -
ענין הנטילה והתרומה.

[כ, לב]
והעולה על רוחכם היו לא תהיה -
המחשבה הרעה שעולה על רוחכם לא תהיה ולא תתקיים.

על רוחכם -
כמו על לבבכם,כמו שתרגם יונתן, כי הרוח שוכנת בלב.

אשר אתם אומרים נהיה כגוים -
אתם חושבים לצאת מרשותי ושלא תהיו לי לעם, שאתם רואים העכו"ם מצליחים בעבודת עכו"ם כמו שאמר אחז: כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח שיעזרוני ולא כן הדבר, כי העכו"ם איננו משגיח עליהם מפחיתותם אצלי כמו הבהמות, אלא כשיש להם דבר על ישראל לפקוד עליהם עונם כשישראל עושים רצוני, אבל כשעוברים על מצותי אגביר העכו"ם עליהם להצלחתם לא לטובתם אלא לרעת ישראל, אבל הם בעצמם לא אשגיח עליהם אלא אם כן יהיה חמס גדול כמו דור המבול וסדום ועמורה.

וכן מצאנו בדברי רז"ל:
שאני עכו"ם דלא מקפיד דינא עלייהו, אבל ישראל שלקחתים מבית עבדים להיות לי לעם סגולה וגו' ואני אהיה להם לאלהים עיני תמיד עליהם לטובה ולרעה כמו שאמר בנבואת עמוס רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם ואם תרצו לצאת מעבודתי לא אתן לכם רשות בזה, כי אף על פי שתהיו ימים רבים בגלות בין העכו"ם לא תשבתו מהיות גוי, כי אפילו יצאו מועטים מהם מן הכלל כללכם יהיה גוי לפני כל הימים ובחזקה אמלוך עליכם ואצרוף אתכם בהוציאי אתכם מן הגלות וברותי מכם המורדים והפושעים בי.

[כ, לג]
חי אני, ובחמה שפוכה –

לכלות הפושעים והמורדים.

[כ, לד]
והוצאתי, אשר נפוצותם בם -
בחולם הפ"א ויבא בשורק כמו ובחכמת כי נבונותי:

[כ, לה]
והבאתי אתכם אל מדבר העמים -
כשאוציאכם מן העמים לא אביאכם אל אדמת ישראל עד שאשפוט אתכם במדבר העמים, שם אקח משפט מכם ואכלה המורדים והפושעים שאמצא בכם ואקח משפט מכם במדבר במקום שאין שם אדם ולא עובר ושב, כדי שלא יראו העמים ברעתכם וישמחו לכם, זהו שאמר: ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים, כלומר ביני וביניכם בייחוד בלא אמצעי.
וכן: ודבר יי' אל משה פנים אל פנים בלא אמצעי.

וענין ונשפטתי –
אודיעכם מעשיכם הרעים שעברתם על תורתי בגלות ואקח נקמתי מכם שם במדבר.

[כ, לו]
כאשר -
מבואר הוא.

[כ, לז]
והעברתי אתכם תחת השבט -
על דרך כל אשר יעבור תחת השבט, כלומר כמו הצאן שהמונה אותם אוחז שבט בידו ומונה אותם אחד אחד והעשירי מוציא למעשר, כן אמנה אתכם והחוטא יאבד וזה המנין על דרך משל.
וכן אמר ירמיה: עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה אמר ה'.

ותירגם יונתן:
ואניח עליכון גזירת דיני ואעיל יתכון במסורת קיימא.

במסרת הברית -
חסר האל"ף פ"א הפעל ומשפטו במאסורת והוא שם בשקל מחגורת שק ופירושו אאסור אתכם בברית שלא תצאו ממנה לעולם.

[כ, לח]
וברותי -
ששרשו ברר, רוצה לומר אברור מכם המורדים והפושעים לכלותם במדבר.

מארץ מגוריהם אוציא אותם -
מארץ גלותם שלא אכלם בין אויביהם, שלא ישמחו להם.

לא יבוא -
דרך כלל, כמו לא יבואו ובמסרה י"ד סבירין לשון רבים.

[כ, לט]
ואתם -
לפי שדבר עד הנה על בניהם העתידים לצאת מהגלות, שב להוכיח בפסוק זה הדור ההוא שהיו בירושלים לפיכך אמר: ואתם.

איש גלוליו לכו עבדו -
הצווי הזה אינו דרך מצווה רצונית כי אם דרך גזום, כמו: שמח בחור בילדותיך, רוצה לומר שמח ותראה מה יקרך באחריתך.
או פירוש טוב הוא שתעבדו גלוליכם לבד ולא שתביאו לי מתנותיכם ותעבדו גלוליכם, כי זה חלול ה'.
ופירוש ואחר אם אינכם שומעים אלי וי"ו ואחר כוי"ו וישא אברהם את עיניו.
ואם כענין אשר, כמו עד אם דברתי דברי.

ויונתן תרגם:
ובתר דתבתון ליתיכון צבן לקבלא למימרי.

[כ, מ]
כי בהר קדשי -
עתה אינני רוצה במתנותיכם אבל כשיהיו ישראל בהר קדשי בשובם מהגלות שם ארצם.

שם ארצם -
שם ארצה אותם על ידי קרבנותיכם ומעשיהם הטובים.

ומה שאמר: בהר מרום ישראל –
לפי שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוה מכל הארצות.

שם יעבדני כל בית ישראל כלה בארץ -
לפי שאמר למעלה וברותי מכם המורדים והפושעים בי, אמר הנה כל בית ישראל כלה, לפיכך אמר בארץ, אותם שיזכו לשוב בארץ לא יחסר מהם אחד אלא כולם יעבדוני שם.

ואמר כל בית ישראל ואמר כלה –
כפל הענין לחזק וכן וכל צריך כולם בשבי ילכו - כל מלכי גויים כולם והדומים להם וחזוק הענין בזה הדבר לומר, כי אע"פ כן במלחמת גוג ומגוג לא ימות מהם אחד ואע"פ שיהיו בצרה.

ויונתן תרגם:
בארץ בארעא חייא.

ושם אדרוש -
ארצה שיקריבו לפני כאילו אני דורש קרבנותיהם, כי בהיות מעשיהם טובים יערבו לי זבחיהם ותרומותיהם.

ואת ראשית משאותיכם -
מה שתשאו ותרימו לי בראשית הבכורים והעיסה.

ויונתן תרגם:
וית ריש אצוותכון.

[כ, מא]
ברית ניחח, ונקדשתי בכם לעיני הגוים -
זה יהיה במלחמת גוג ומגוג, כמו שאמר: ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל.

[כ, מב]
וידעתם -
מבואר הוא.

[כ, מג]
וזכרתם, ונקטתם בפניכם -
ענין כריתה, כמו: אשר יקוט כסלו ופירוש תהיו נכרתים בעיניכם, כלומר תחשבו בעיניכם כשתזכרו רעותיכם שתהיו ראויים להכרת מן העולם.

ויונתן תרגם:
ותידנקון ותהון חזן בכל בישתכון דעבדתון.

[כ, מד]
וידעתם -
מבואר הוא.

הפרק הבא    הפרק הקודם