רד"ק לדברי הימים א פרק ט


[ט, א]
וכל ישראל התיחשו -
כלומר אף על פי שזכרתי מקצת יחסם לא זכרתי כולם והנם כתובים על ספר מלכי ישראל, ואותו הספר אינו נמצא אצלנו כמו ספר הישר וספר מלחמות ה'.

ויהודה הגלו לבבל במעלם -
גלות ישראל זכר למעלה שהגלם פול מלך אשור ותגלת פלאסר מלך אשור לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, וכן שאר השבטים הגלם מלך אשור ואותם לא שבו בבית שני, זולתי מעטים מן השבטים נשארו מאפרים וממנשה ומיששכר ומזבולן, ונשארו עם מלכי יהודה עד גלות יהודה וגלו עמהם ושבו עמהם ושבט יהודה שהגלו לבבל במעלם שבו בימי עזרא, ועתה הוא מספר תשובתם ואותם שישבו בירושלים בשובם מהגלות, כמו שמספר בספר עזרא.

[ט, ב]
והיושבים הראשונים אשר באחזתם -
כלומר הראשונים אשר באו מבבל נתיישבו באחזתם בעריהם ישראל וכהנים ולוים ונתינים ובירושלים ישבו מהם, כמו שהולך ומספר וכן אמר שם בספר עזרא ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים ובערי יהודה איש באחזתו בעריהם ישראל הכהנים והלוים והנתינים, ושם הוסיף ובני עבדי שלמה שלא זכרם הנה ובירושלים ישבו מבני יהודה ומבני בנימין וכו'.

וכן אמר שם וספורו הנה הדברים וספורו שם שוה שלא יתחלף אלא במקומות מעטים ונקל הוא להשוות ביניהם, כי שמות בני אדם משתנים כמו שזכרנו כמה פעמים בזה הספר ומה שיש הפרש ביניהם בחשבון בבני בנימין שכלל בחשבון שם מה שלא כלל הנה וכלל הנה מה שלא כלל שם, קרוב הוא להבין.

[ט, יח]
ועד הנה בשער המלך מזרחה -
כלומר עדיין כמו שהיה בבית ראשון.

השוערים -
ממונים בשער שהיה המלך נכנס בו, שהיה מזרחה כמו כן על אותו ענין שנעשה בבית ראשון נעשה בבית שני, כמו שאומר המה יסד דוד ושמואל הרואה באומנותם.

[ט, יט]
ושלום בן קורא בן אביסף בן קרח -
הוא אביאסף בן קרח שהזכיר למעלה בפרשת ואלה אשר העמיד דוד על ידי שיר, אבל שלום בן קורא לא זכר שם אולי מבני הימן היה וקצר היחס עם בן אביסף בן קרח.

ואחיו לבית אביו הקרחים על מלאכת העבודה שמרי הספים לאהל -
ר"ל שומרי מזוזות בית קדשי הקדשים, כמו שהיו אבותיהם משפחת הקרחי שהוא משפחת הקהתי על הארון ועל הכפרת ואל פרוכת המסך והוא מחנה ה' היו שומרים המבוא שלא יכנס אדם לפנים, כמו שכתוב עליהם עצמם: ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו.

[ט, כ]
ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם -
ר"ל על משפחת הקרחי היה נגיד פנחס בן אלעזר לפנים בימי אבותיהם, כמו שהיה אלעזר אביו ממונה עליהם, כמו שאמר: ופקודת משמרת אלעזר בן אהרן ואחריו היה פנחס בנו נגיד ג"כ עליהם כי היה ה' עמו, והיה גדול מבני איתמר, לפיכך היה נגיד כל ימיו עליהם,

ויש מרבותינו שאמרו:
פנחס - זה אליהו ואמת כי פנחס חיה ימים רבים כי בימי פלגש בגבעה ראינו שהיה עדיין חי, כמו שאמר שם: ופנחס בן אלעזר וגו', והיה אז ליציאת מצרים יותר משלש מאות שנה והוא היה מיוצאי מצרים.

ודרשו רבותינו ז"ל:
כי נסתלקה ממנו שכינה על שלא התיר נדרו של יפתח וזהו שנאמר: נגיד היה עליהם הוא עליהם אין כתיב כאן אלא היה ואמר לפנים ה' עמו בימי זמרי מחה ובימי פלגש בגבעה לא מחה, כלומר בימי זמרי היה ה' עמו והיה כח בידו למחות ומחה והיה כפרה לישראל שלא כלו בימי זמרי כי היה ה' עמו והיה כח בידו למחות, אבל בימי פלגש בגבעה לא היה כח בידו למחות כי לא היה ה' עמו, כי כמה אלפים מתו מישראל עד שלא נצחו לבני בנימין.

ויש מפרשים:
ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם - אינו זה פנחס הכהן, כי זה הפנחס היה לוי וזהו שאמר לפנים ה' עמו, כלומר, זה פנחס אינו אותו פנחס שהיה לפנים, כי אותו היה ה' עמו והיה שורה עליו רוח הקדש וזה לא היה בו, אבל גדול היה ונגיד היה על הלוים.
והפירוש הנכון הוא מה שפירשתי:

[ט, כב]
כלם הברורים וגו' המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם -
דוד ושמואל תקנו משמרות כהונה ולויה ותקנו שלא להיות פחות ממאתים ושנים עשר.

ופירוש באמונתם - בקיומם שיסדו וקיימו זה על דרך: ומאמר אסתר קיים, וכן אמר כי הם יסדו וקיימו הדבר שהיה כן כל הימים.
ואמונה לשון קיום, והרבה ימצאו כן, כמו: וארשתיך לי באמונה אמונה אמן, והיה אמונת עתך, ואחרים זולתם.

ורז"ל אמרו:
באמונתם אומנות גדולה היתה שם, שאין משמר נוטל בשדה אחוזה ולא היו כל אלה ר' וי"ב שומרים כאחד, אלא משבעה ימים לשבעה ימים היו באים כמו שהיו המשמרות קבועות וזהו שאמר: לבא לשבעת הימים מעת לעת עם אלה, כי גם אלה היו בחצריהם יושבים כמו שאמר המה בחצריהם התיחשם, כלומר בחצריהם שנתנו להם בימי יהושע והיו מתיחשים כאו"א השמר לבית אבותיו לדעת באיזה עיר ישבו והיו באים לירושלים במשמרות הידועות להם, כמו שתקנו להם.

[ט, כו]
כי באמונה המה ארבעת גבורי השוערים -
לא היו ארבעה לבד אלא ארבעה גבורים ממונים על האחרים, להיות שומרים השערים.

[ט, לא]
על מעשה החביתים -
מעשה מחבת, והדגש תמורת הנח אשר בשרידים אשר הוא במשקלו, וכן כי שם אדם נחתים ששרשו נחת והדגש בו תמורת הנח.

[ט, לג]
פטורים -
כלומר היו יושבים בלשכות והיו פטורים משאר מלאכה, כי במלאכת השיר היו מתעסקים יומם ולילה.

[ט, לה]
ובגבעון ישבו וגו' -
פסוק זו הזכיר למעלה והפסיק לענין הכהנים והלוים שישבו בירושלים על משמרותם ועתה שב להזכיר יחס שאול על הסדר ועניינו היאך היה, וכי הוסבה המלוכה ממנו לדוד בן ישי ומכאן ואילך הולך ומספר דברי מלכי יהודה על הסדר זה אחר זה עד הגלות.

הפרק הבא    הפרק הקודם