רלבג למלכים א פרק י

[י, א]
ומלכת שבא שמעת את שמע שלמה לשם ה'

רוצה לומר, שהיא היתה שומעת את שמע חכמת שלמה לשם ה'; והרצון בו, כי מה' היתה לו החכמה כמו שקדם, באמרו: הנני נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ויהיה הרצון באמרו לשם ה' בעבור שם ה'. או יהיה הרצון בזה שהיא שמעה שמעו שכל מה שהיה עושה היה עושה לשם ה'; ולזה היה דבק בו תמיד והפליג מפני זה בחכמה, כי זה אחד מהכלים הגדולים להשגת החכמה. או ירצה בזה, שהיתה לו חכמה נפלאה ולא היה משתמש בה אלא לשם ה', לעשות צדקה ומשפט כמו שמצאנו מהזונות שבאו לפניו. ומהבאור הראשון הוא יותר נכון, לפי מה שאחשוב.

ותבא לנסותו בחידות

לבחון חכמתו, אם יעמוד על סוד החידות ההם אשר כונה בהם, כי בזה יבחן אם החכמה היא לו מתת אלהים; שאם הענין כן, יעמוד על הכוונה אשר כוונה בהם ואע"פ שהם יסבלו כוונות אחרות.

[י, ב]
בחיל כבד מאד

הרצון בו, נכסים וקניינים רבים, כטעם: חילך וכל אוצרותיך.

[י, ג]
ויגד לה שלמה את כל דבריה

רוצה לומר, הדברים אשר כוונה בחידות ההן.

[י, ד-ה]
ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה וגו'

זה מורה כי הבית אשר בנה היה בנוי בחכמה נפלאה, וכן מאכל שולחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו, שהיה שותה על דרך המזון ועל דרך הרפואה, הכל היה מסודר בחכמה. והנה הרצון באמרו: ועולתו אשר יעלה בית ה' ועלייתו, וכן כתוב בספר דברי הימים.

[י, ז]
אל השמועה אשר שמעתי -
הרצון בו, לשמועה אשר שמעתי מחכמתך ומהטוב אשר יסודר ממך, יחובר עוד, לפי מה שמצאתי ממך, חכמה וטוב הרבה. או יהיה הרצון באמרו אל השמועה על השמועה והנה היה הטוב המשפט והצדקה המסודרים ממנו.

[י, י]
לא בא כבושם ההוא עוד לרוב

רוצה לומר, שלא בא עוד רבוי כמוהו מהבושם ההוא.

[י, יא]
עצי אלמוגים

קוראל בלע"ז והוא עץ גדל בקצת הימים.

[י, יב]
מסעד לבית ה' ולבית המלך –
הנה בספר דברי הימים כתוב תמורת זה מסלות; ולזה אחשוב שבעליה אשר יעלה בה בית ה' מבית המלך עשה כדמות מעקה מעצי האלמוגים, שיסמך האדם בהם במסלתו בזאת העליה, וכן הענין בשאר העליות אשר היו בבית ה' ובבית המלך; כי לא היו בהם מעלות לא בכבש המזבח ולא בעליות אשר יעלו בהם אל היציעים, לפי מה שהתבאר מדברינו. והנה אמרה התורה: ולא תעלה במעלות על מזבחי, וידמה שהמלך סדר גם כן כמו זה בביתו שלא תגלה ערות איש בעלותו שם. ואיך שהיה הנה היה המעקה הוא מסעד למסלות אשר ידרכו בהם בעליות ההם.

וכנורות ונבלים לשרים

רוצה לומר, שכבר עשה מעצי האלמוגים כנורות ונבלים למשוררים בכלי זמר.

לא בא כן עצי אלמוגים ולא נראה

אחשוב שהרצון בזה, שלא באו עצי אלמוגים גדולים כאלו שיהיו נכונים לעשות מהם מה שעשה שלמה מאלו.

[י, יג]
והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה

הנה כתוב תמורת זה בספר דברי הימים: את כל חפצה אשר שאלה מלבד אשר הביאה אל המלך והרצון בזה, כי מלבד אשר הביאה מלכת שבא אל המלך מהחידות, נתן לה עוד את כל חפצה אשר שאלה ממנו מדברי חכמה ועצה. וכן יהיה הרצון בזה המקום בזה שהוא נתן לה את כל חפצה אשר שאלה ממנו מדברי חכמה ועצה מלבד מה שנתן לה תחלה, שהיה ביד המלך שלמה, והיא הגדתו לה המכוןון ממנה בחידות שהביאה אליו. והנה היה זה כיד המלך שלמה, כי לא היה חכם אחר בזמן ההוא שיהיה יכול להגיד זה זולתי שלמה, מפני שהיה חכם מכל האדם.

[י, יד]
ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת –
אחשוב שזה המשקל מהזהב היה בא לו מדי שנה בשנה, כי המנחות שהיו מביאים לו המלכים היו שולחים אותם לו מדי שנה בשנה, כמו שכתוב אחר זה. ובספר דברי הימים: וכל מלכי הארץ מבקשים את פני המלך שלמה לשמוע את חכמתו וגו' והם מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושמלות נשק ובשמים סוסים ופרדים דבר שנה בשנה.

[י, טו]
לבד מאנשי התרים ומסחר הרוכלים

הנה אמר בדברי הימים תמורת זה: לבד מאנשי התרים והסוחרים מביאים, ואחשוב שכל הסוחרים היו פורעים מס למלך שלמה מסחורתם. והנה קרא התרים - הסוחרים הגדולים, שהם תרים וחוקרים על דבר הסחורות בקצות הארץ, מאיזה מקום יכשר להם יותר לקנותם או למכרם, והרוכלים - הם המביאים הבשמים ויתר הדברים הדומים להם בעיר ועיר, למכור שם זעיר שם זעיר שם; וזה עדות שמה שזכר ממשקל הזהב שהיה בא לשלמה היה בא לו מדי שנה בשנה.

וכל מלכי הערב ופחות הארץ

אמר תמורת זה בדברי הימים: וכל מלכי ערב ופחות הארץ מביאים זהב וכסף לשלמה, והנה זה ג"כ היה בא מידי שנה בשנה, ויעיד על זה מה שזכרנו.

[י, טז]
ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שחוט

הנה הצנה הוא כמו מגן, אלא שהוא גדול ומקיף את האדם, כאמרו: כצנה רצון תעטרנו והרצון באמרו: זהב שחוט לפי מה שאחשוב, שהוסר אדמימותו ממנו במלאכה ויסור ממנו בזה קצת לחותו ולזה היה יותר חזק.

שש מאות זהב

רוצה לומר, שש מאות שקלים זהב.

[י, יז]
שלשת מנים זהב –

רוצה לומר, הנה המנה הוא מאה שקלים, ולזה אמר בספר דברי הימים שלש מאות זהב.

[י, יח]
כסא שן גדול

זה היה כסא המלוכה, והיה נעשה משן הפיל; אוריפ בלע"ז .

ויצפהו זהב מופז –
פירשו בו, זהב נקי מסיגיו. ואחשוב שיהיה ענינו מענין פזור, בחלוף אות זי"ן באות צד"י, כי ברצותם לנקותו תכלית הנקיון, יפזרוהו ויכתתוהו לחלקים דקים, ויערבו עמו קצת דברים יוציאו ממנו סיגיו.

[י, יט-כ]
שש מעלות לכסא

הנה היתה צורת הכסא הזה כך, שכאשר היה עולה לשבת בו היה עולה בו שש מעלות ואז ישב במקום השבת שהיה למעלה מהמעלה הששית; ומאחרי הכסא היה שם לוח יסמוך בו בשבתו שם, והיה ראש עגול בלוח ההוא באמצעו, והיו ידות מזה ומזה אל המקום שהיה יושב בו; והנה הידות הם כמו זרועות, יסמוך בהם המלך ידיו בשבתו שם; והנה היתה צורת ארי אצל כל יד לצד פני הכסא, ולצד ההוא היה פני אריה; וכן אצל כל מעלה ממעלות הכסא בשתי קצות המעלה לצד פני הכסא, ולצד ההוא היו פני האריות, ולזה היו שם ארבעה עשר אריות.

[י, כב]
שנהבים

הם שני הפיל הגדולים, אשר מהם יהיה מה שישתמשו ממנו במלאכה אוריפ בלע"ז.

וקופים
הם שימש בלעז.

ותוכיים
הם פאוונש בלעז.

[י, כה]
ונשק

הם כלי זיין.

[י, כו]
ויהי לו אלף וארבע מאות רכב

הנה בספר בדברי הימים כתוב בזה המקום: ארבעת אלפים אורוות סוסים למרכבו, וכבר התרנו הספק הזה במה שקדם, בשאמרנו שמה: ארבעים אלף היו ארבעת אלפים שהיו בהם סוסים ומרכבות ובשאר היו בהם סוסים בלא מרכבות, ואם כן, היו לו ארבעת אלפים רכב לכל הפחות, ואיך אמר פה שהיו לו אלף וארבע מאות רכב לבד? והנראה בעיני, שאלו האלף וארבע מאות רכב אסף אותם שלמה ממקומות רבים, לבחור היותר נבחרים - ואולי אספם מהסוסים שהיו מביאים לו למנחות, כי הם היו נבחרים בלי ספק - ואלו היו הנבחרים שבמרכבות אשר לשלמה, והנחה אותם בערי הרכב אשר לו, שהיו בהם אורות לכלכלם שם, וקצתם השאיר עם המלך בירושלים כדי שיהיו יותר קרובים אליו.

[י, כח]
ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים

זה שב לפי מה שאחשוב, אל מה שזכר למעלה והמה מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב, ושאר הדברים שזכר שהיו באים לשלמה מדי שנה בשנה. והרצון בו, ומוצא הסוסים ממצרים אשר היה גם כן לשלמה; רוצה לומר, שכל מי שהיה מוציא סוס ממצרים היה נותן דבר ידוע לשלמה, כי ממצרים לא יצא סוס כי אם ברשות המלך, והנה נתן פרעה דינו בזה הענין לשלמה.

ומקוה סוחרי המלך יקחו מקוה במחיר

הנה הרצון במקוה בגדי שש, כי כמו שהחוט יקרא תקוה, כן יקרא הנארג מהחוטין מקוה, והנה היה במצרים בגדי פשתן חשובים מאד, כמו שנתפרסם, והנה לא היו מוציאים אותם אלא ברשות המלך, ואותו הכח נתן פרעה לשלמה, ולרוב המצא הסוסים והשש במצרים, לא יהיה האדם רשאי לרכוב על סוס או ללבוש בגדי שש אם לא ברשות המלך, כדי שיוכר בין השרים ובין העבדים; והנה הרצון בזה, כי מוצא הסוסים ממצרים ומוצא המקוה הכל היה לשלמה. וזכר כי סוחרי המלך שלמה היו לוקחים מקוה במחיר מעם מצרים, כי המוצא היה לשלמה, לזה היו הרוצים להוציאו משם קונין אותו מסוחרי המלך. ומזה היה מגיע תועלת רב לשלמה, רוצה לומר, מהסוסים והמקוה, כי סוחרי המלך היו קונין זה המוצא ממנו סך רב לסוסים ולמקוה - והנה קצר המאמר; כי סוחרי המלך היו גם כן לוקחים הסוסים שם, ומידם יקחום כל מי שירצו להוציאם ממצרים.

[י, כט]
ותעלה ותצא מרכבה ממצרים

רוצה לומר, כי בהעלות המרכבה ממצרים לארץ ישראל והוצאתה, יתנו שש מאות כסף לשלמה; ובמוצא הסוס יתנו חמשים ומאה כסף, כי המרכבה ארבעה סוסים. וכן מה שיוציאו מהסוסים למלכי החתים ולמלכי ארם, היו מוציאים אותם ברשות סוחרי המלך, והם היו לוקחים זה הסך מהם לסוס ולרכב. ואפשר שנאמר שהרצון באמרו ומקוה, כי מוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים היה מגיע ממנו גם כן מקוה לשלמה, והם בגדי שש שהם בגדי מלכות, וזה כי סוחרי המלך היו לוקחים מקוה במחיר מה שראוי שיותן לשלמה מן המוצא; והסך שהיה ראוי לשלמה מהמוצא הוא שש מאות כסף לרכב ומאה וחמשים לסוס, ואפשר גם כן שיהיה הרצון באמרו: וכן לכל מלכי החתים ולמלכי ארם בידם יוציאו, כי מה שיצא מארצם היה נתן המוצא לשלמה, וביד סוחרי המלך וברשות היו מוציאים היוצא משם.

הפרק הבא    הפרק הקודם