[יב, ג]
כל ימיו אשר הורהו וגו' -
מגיד שכל מה שהיה מימיו אשר הורהו יהוידע הכהן, עשה הישר בעיני ה', אך אחרי מות יהוידע לא עשה הישר בעיני ה', כמו שנזכר בספר דברי הימים.

[יב, ה]
כל כסף הקדשים אשר יובא בית ה' -
הוא מחצית השקל לכל אחד ואחד, שהיה משאת משה עבד האלהים על ישראל במדבר, כמו שנזכר בספר דברי הימים.

כסף עובר -
הוא הכסף שאינו מוגבל בכל שנה ושנה, כמו ההקדשות והערכין, שיהיה נודר איש כסף נפשות ערכו וכל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית ה' - והם הנדרים, אי זה נדרים שיהיו, ומכללם ההקדשות שהם לבדק הבית.

[יב, ו]
מאת מכרו -
רצה לומר, מאת מיודעו.

לכל אשר ימצא שם בדק -
רצה לומר, לכל דבר שיצטרכו לחזק הבית ולבדקו, אם יחסר דבר מהראוי לו.

[יב, ח]
כי לבדק הבית תתנוהו -
רצה לומר, שתשימו הכסף ההוא במקום מוכן בו לבדק הבית.

[יב, ט]
ויאותו הכהנים -
רצה לומר, שהם לא רצו לקבל עליהם חזוק בדק הבית, ויקבלו על זה הכסף מאת מכריהם, אך היה נאות בעיניהם שלא יקחו הכסף ולא יהיה עליהם לחזק את בדק הבית.

[יב, י]
ויקב חור בדלתו -
הנה דרך החור היו משליכין שם הכסף, והיה בדלת שהיא מכסה הארון, כדי שלא יוכל אחד לקחת ממנו בזולת פתיחת הארון.

שומרי הסף -
הם שומרי כלי בית המקדש.

[יב, יא]
ויצורו וימנו את הכסף -
כבר נתבאר בספר דברי הימים, שכאשר היה הארון מלא היו מערים אותו, ואחר כך היו נושאים אותו ומשיבים אותו אל מקומו; ובזה המקום באר, שאחר שֶעֵרוּ את הארון' היו משימים את הכסף בצרורות והיו מונים.

[יב, יב]
ונתנו את הכסף המתוכן. רצה לומר, הכסף הנמנה, מענין מתכונת הלבנים. והיו נותנים אותו על ידי עושי המלאכה הממונים בית ה', והם יוציאו את הכסף לחרשי העץ, והם האומנים הכורתים העצים בתמונה שירצו.

ולבונים -
והם העושים בית ה' כמו ההיכל והדביר.

[יב, יג]
ולגודרים -
והם העושים הקירות, והגדר לחצר הגדולה והעזרה.

ולחוצבי האבן –
הם החוצבים אותם מן המחצב. ואע"פ שהיו שוכרים חרשי עץ וחוצבי אבן, הנה היו צריכים לקנות העצים כרותים ואבני מחצב, נחצבים או בלתי נחצבים.

[יב, יד-טו]
אך לא יעשה בית ה' ספות כסף -
הם כלים לקבל הדם או יין הנסכים, ומה שידמה להם.

מזמרות -
הם כלי זמר.

מזרקות -
בסינ"ש בלע"ז.

חצוצרות -
הם היו נעשות לתקוע על הזבחים, כמו שזכרה התורה. ואמר שלא יעשה מזה הכסף אלו הכלים וזולתם, אבל יתנוהו לעושי המלאכה לחזק את בית ה'. ואולם התבאר בספר דברי הימים שאחר שחזקו את בית ה', אם הותיר היו עושין מהנשאר כלי שרת, ולא היו מסכימין לעשות מהכסף כלי שרת, אם לא נשאר אחר חזוק הבית.

[יב, טז]
ולא יחשבו את האנשים -
רצה לומר, שהאנשים הנותנים הכסף לעושי המלאכה לא יחשבו עמהם אם נתנוהו כולו לעושי מלאכה אם לא, כי בודאי באמונה הם עושים, כי הקדש מבדל בדילי אינשי מיניה.

[יב, יז]
כסף אשם וכסף חטאות -
רצה לומר, שהאנשים המפרישים מעות לאשם או לחטאת והותירו, הנה המותר לא יובא בית ה' לחזק הבית, אך יהיה לכהנים. והנה היה הדין שיקנו מהם חטאות או אשמות וימסרו לצרכי חטאת ואשם, אך תקנו חכמים שיהיה המותר לעולות, הבשר לה' והעור לכהנים.

[יב, יח]
אז יעלה חזאל מלך ארם -
הנה זאת המלחמה היא זולת המלחמה הנזכרת בספר דברי הימים, כי בזאת המלחמה לא עלה לירושלם, ובמלחמה הנזכרת שם בא אל יהודה וירושלם. וידמה שבתחלת הענין, כשעשה יואש הרע בעיני ה' אחרי מות יהוידע הכהן, היתה זאת המלחמה, והמלחמה הנזכרת בספר דברי הימים היתה לתקופת השנה, אחר שהרג זכריה בן יהוידע. ואמר שם כי אז עזבוהו חיל ארם במחלוים גדולים, ואז התקשרו עליו עבדיו והכוהו על מטתו ומת.
והנה זכר בזה המקום, שכבר היה אז יואש בעיר שמה בית מלוא, ולפי שהיה שם בית מלוא אחר זולת זה, זכר שזה היה יורד אל סלא, והנה היה שם מושכב על מטתו מפני המכות שהכוהו חיל ארם. וזכר שכבר קברו אותו עם אבותיו בעיר דוד, וזה ממה שלמדנו ממנו שלא קברוהו עם אבותיו בקברות המלכים, וכן באר זה בדברי הימים. וזכר שכבר מלך אמציה בנו תחתיו. הנה זה באור מה שראינו לבארו בזאת הפרשה שהגבלנו ביאורה בזה המקום.

ואולם התועלות המגיעות ממנה הם אלו:
התועלת הראשון – והוא: כולל הרבה מדברי אלו הספורים, הוא להודיע כי ההליכה בדרכי ה' ימשכו הטובות, וההפך למי שסר מאחרי ה' יתברך. ולזה ספר כי יהושפט עשה הישר בעיני ה', ובער יתר הקדש אשר נשאר בימי אסא אביו, ונמשכו לו מההשגחות והטובות, והוא שלא מרדו בו האדומיים, ומרדו תכף אחרי מותו. ומה שקרה לו מהפחד והרע היה בהתחברו לרשע מצד הרשע, ולזה היו עליו אימות מות במלחמת רמות גלעד, ונשברו אניות בהתחברו עם מלך ישראל. ולזה תמצא כי הרע שהשיג לזרע יהושפט, הגיע לו מפני השלימו עם מלך ישראל והתחתנו בו. ולזאת הפנה גם כן ספר שאחזיהו בן אחאב, מפני הפליגו לעשות הרע בעיני ה' ככל חטא אחאב, פשע מואב בו אחרי מות אחאב, ונפל בעד השבכה בעלייתו אשר בשמרון, וחלה מפני זה חליו אשר מת בו, מפני שהיה דורש בבעל זבוב אלהי עקרון: היחיה מחלי זה?
והלך בלא חמדה, כי לא נשאר לו בן שימלוך תחתיו. ולזה גם כן ספר מהנערים הקטנים שהיו מחרפים הנביא, שכבר נענשו על זה בשיצאו שני דובים מן היער ובקעו מהם ארבעים ושנים. ולזה גם כן תמצא, כי יהורם בן אחאב לא הפליג ברע כמו שהפליגו בו אביו ואמו, והסיר את מצבת הבעל; ואע"פ שדבק בחטאת ירבעם, הנה מפני מה שמיעט מן הרע, נתן ה' יתברך שכרו, שהאריך לו זמן הפורעניות עד שתים עשרה שנה, ולא תמצא כן בבית ירבעם ובבית בעשא; גם הצליח במלחמת מואב, ושמרו ה' יתברך מיד ארם במקומות אשר נחבאו שם לתפשו, והיה זה פעמים רבות על ידי נביאי ה' יתברך.

ולזה ספר גם כן בגחזי, כי בעבור שחלל כבוד ה' יתברך לקחת כסף על המופת אשר עשה לנעמן, ובעבור שלא הודה הענין לאלישע, הנה נענש בשדבקה בו צרעת נעמן ובזרעו לעולם. ולקיים זאת הפנה שזכרנו, ספר גם כן חוזק הרעב שהיה בימי יהורם עד שאכלו בשר בניהם, ועם כל זה לא שב מחטאת ירבעם אשר דבק בהם, אבל היה מפליג יותר ברע, שהיה מגזם להמית נביא ה' על דבר זה הרעב. ולזה גם כן ספר המשח חזאל למלך על ארם, אשר היה לקוץ מכאיב לישראל בעבור עברם את ברית ה' יתברך, כמו שאמר ה' יתברך לאליהו. וספר עם זה שכבר הודיע לו אלישע הרע שיעשה לישראל, כי זה ממה שהיישירו יותר לעשות להם אלו הרעות. ולזאת הסיבה גם כן ספר שיהורם בן יהושפט הלך בדרך בית אחאב, ולזה נמשך לו מהרע, שמרדו אדום בו ומרדה עיר לבנה.

וזכר בדברי הימים שכבר נהרגו בניו על יד הערבים, לא נשאר לו זולת אחזיה בנו הקטן, וזה היה גמולו הראוי לו על המתתו אחיו, כמו שנזכר שם. ובסוף הענין נגפו ה' במעיו, עד יצאו מעיו עם חליו. וספר גם כן שאחזיהו בנו הלך בדרך בית אחאב, ולזה נהרג עם בית אחאב, ולא מלך כי אם כמו שנה. ולזאת הסיבה זכר איך סבב ה' יתברך אשר לו נתכנו עלילות, שיבא לבית אחאב ולאיזבל כדבר ה' אשר דבר, על דבר חטאתיהם אשר הפליגו בהם; והנה סבב ה' יתברך שנלחם יורם עם חזאל ברמות גלעד, והכוהו ארמים, והלך מפני זה להתרפאות ביזרעאל, ואנשי החיל נשארו ברמות גלעד לשמור העיר מפני חיל הארמים, והיה זה סיבה אל שיתכן יותר שימשח הנביא את יהוא על ישראל, ושיתקשר יהוא כנגד המלך.
וסבב ה' יתברך כשראה הצופה שפעת יהוא ששלח שם המלך רכב אחד, וכן שני, וכן שלישי, עד שיהיה זה סיבה אל שיצאו יהורם ואחזיהו לקראת יהוא, ומצאוהו אצל חלקת נבות, ומת שם יהורם כדבר ה'; גם הרג אחזיהו ובני אחיו, שהיו ארבעים ושנים. והיה זה סיבה אל שייראו ממנו הזקנים והאומנים את בני המלך אשר בשמרון, ושלחו לו ראשי בני אדניהם בדודים; גם נהרגה איזבל ואכלו הכלבים את בשרה בחלק יזרעאל, עד שכבר השמיד יהוא כל בית אחאב וכל גדוליו ומיודעיו וכהניו עד בלי השאיר לו שריד, ואחרי כן השמיד כל נביאי הבעל וכל עובדיו וכל כהניו. ולזה גם כן ספר שעתליה הרגה כל זרע המלוכה, כי מבית אחאב היו, וגם היא נהרגה בסוף באמצעות הסבות הראויות על ידי יהוידע, ולזאת הסיבה גם כן ספר, כי מפני שעשה יהוא רצון ה' יתברך באחאב, נתן ה' יתברך שכרו, שיהיו לו בנים רבעים על כסא ישראל.

ולזאת הסיבה זכר, כי מפני שלא שמר יהוא ללכת בתורת ה' אלהי ישראל, והלך בדרך ירבעם, הנה התחיל ה' יתברך אז להכרית את ישראל על יד חזאל. ולזה גם כן תמצא כי יואש, בכל עת שהלך אחר ה' יתברך כמו שהורהו יהוידע הכהן, לא קרה לו רק טוב; ואחר שעשה הרע בעיני ה', הגיע לו מן הרעות הרבה ולעמו, עד שכבר השאירוהו ארמים בתחלואים רבים, וקשרו עליו עבדיו והרגוהו.

התועלת השני - והוא במידות, והוא: להודיע שראוי לכל אדם לברוח מחברת רשעים. ולזה ספר שלא הסכים יהושפט שילכו עבדי אחזיהו עם עבדיו באניות, כי כבר קרה לו מחברתו נזק, כמו שאמר הנביא ליהושפט, לפי מה שנזכר בדברי הימים,

התועלת השלישי – הוא: להודיע איך היה חומל ה' יתברך על ישראל מפני השגחתו על האבות. ולזה תמצא, שכאשר ראה ה' יתברך עוצם סור ישראל מעליו, עד שכבר היו דורשים מאלהי העמים אשר המה הבל ידיעת הדברים העתידים, ועזבו את ה' ונביאיו; לזה ראה ה' יתברך שיבוא אליהו להגיד למלאכי מלך שמרון, כי בעבור שדרש בבעל זבוב אלהי עקרון היחיה מחליו, ועזב נביאי ה', הנה לא ירד מהמטה אשר עלה שם, כי מות ימות.
ולזאת הסיבה גם כן סבב שייראו ישראל את ה', במה שאמר אליהו לשר החמשים וחמשיו, כשחשב לתפשו בכח, למיעוט האמנתו בשם יתברך ובנביאיו: אם איש אלהים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמשיך - והיה לו כן ולשר החמשים השני, עד שבא השלישי והכיר לנביא מעלתו, והתחנן לו שתיקר נפשו ונפש עבדיו אלה בעיניו. ולפי שכבר הגיע מזה זה התועלת, אשר היה ראוי שיהיה זה כלי אל שישובו ישראל לטוב, הנה תמצא ביהורם בן אחאב שעשה זה הענין בו רושם, עד שמיעט הרבה מהחטאים שהיה חוטא בהם אחאב.

התועלת הרביעי – הוא: להודיע שראוי לכל אדם שיהיה מפחד ממה שראוי שיפחד ממנו, ולא יסמוך על הנס. הלא תראה כי גם הנביא אליהו, עם עוצם מעלתו בחדוש המופתים, היה ירא מלבוא למלך אחזיהו ליעד לו זה הייעוד הרע, עד שהבטיחו ה' יתברך שלא יירא מפניו.

התועלת החמישי – הוא: להודיע עוצם מעלת אליהו והפלא שהיה בענינו, והוא שכבר העלה אותו ה' יתברך בסערה גבוה מאד שנעלם מכל אדם, והסתירהו ה' יתברך מבני אדם עד עת קץ, כי לו נגזר ארך חיים נפלא על דרך המופת. והראיה שלא מת בהעלותו הסערה השמים, אחר זה בא מכתב אליהו ליורם בן יהושפט, אשר הורה בלי ספק היותו אז חי, כמו שבארנו במה שקדם.

התועלת השישי – הוא: להודיע כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ולזה תמצא, שהדברים העתידים יודעו לנביאים קודם חדושם, ואע"פ שיהיה חדושם על דרך המופת. הלא תראה כי הִלָקַּח אליהו מעל ראש אלישע ביום ההוא, היה ידוע לבני הנביאים אשר בבית אל וביריחו ואלישע, אע"פ שהיה חדושו על דרך המופת. וכן גם כן תמצא שהודיע ה' יתברך לאברהם את דבר המופתים אשר יעשה בהוציאו זרעו מעבודתם, ולזה אמר: וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, כי אלו המופתים היו כלי אל שיאמין אברהם בירושת הארץ כמו שבארנו שם.

התועלת השביעי - הוא במידות, והוא: להודיע שאין ראוי להקדים לאדם הידיעה בדבר מצער טרם הגיעו, כי די לו בצער שיקרה לו ממנו בהגעתו, לא שיקדים להצטער קודם זה, אלא אם יגיע מההודעה ההיא תועלת מה, ולזה תמצא, כי מפני שלא היה משער אליהו שיגיע תועלת לאלישע מהודעתו אותו כי ה' לוקח אותו מעמו, היה מעלים ממנו זה, לשערו שכבר יצטער מאד אלישע מזה. וכאשר ראה שהגיע העת שלא יוכל להעלים הענין ממנו, מפני עוצם דבקות אלישע בחברתו, עד שלא רצה להפרד ממנו כלל, רצה לתת לו מה שישאל כדי שיסור צערו בהפרדו ממנו לפי ממה שאפשר.
והנה נתן לו הנביא שאלתו על דרך המופת, בשבקש מה' יתברך שיהיה לאלישע כן, והוא שיהיה לו ברוחו פי שנים על כל בני הנביאים אשר למדו לפניו. והנה מה שנתן לו האות בזה, שאם יראה אותו לוקח מאתו יהי לו כן, אינו שיהיה זה הענין סיבה אל היות נאצל מן הרוח אשר עליו לאלישע זה השיעור הנפלא, אבל היה זה אות לו בהגיעו, שכבר נתנה לו המתנה ששאל מאליהו, וזה ממה שראוי שישמח בו אחר הפרד אליהו ממנו. ואחשוב כי אליהו היה יודע שלא יעזוב אלישע חברתו, אבל עשה זה לנסות לבבו אם רב חשקו כל כך בהשגת השלמות, שלא יתרצה בשום ענין להניח אליהו. וכזה תמצא, שעשה אליהו לאלישע בתחלה, כשהשליך אדרתו עליו, והיה אלישע רוצה לידבק בו תכף, הנה אמר לו אליהו לבחון ענינו: לך שוב כי מה עשיתי לך. ומפני ראותו רב חשקו בחברת אליהו, נודע לו שכבר השיג מחכמתו יותר הרבה ממה שהשיגו ממנה שאר תלמידיו.

התועלת השמיני - הוא במידות, והוא: להודיע שראוי לאדם שיחשק מאד בחברת הטובים, הלא תראה המעלה שזכה בה אלישע מפני חשקו בחברת אליהו זה החשק הנפלא, עד שלא רצה להפרד ממנו כלל עד שלקחו ה' מאתו.

התועלת התשיעי – הוא: להודיע ענין הנפלאות העצומות שבאו בזה הספור, כי באמונת הנפלאות יתקיימו הפינות התוריות. ולזה ספר שכבר הכה אליהו באדרתו מי הירדן ונחצו הנה והנה, ושכבר עשה זה גם כן אלישע. ולזה גם כן ספר, שכבר רפא אלישע מי יריחו שהיו רעים וממיתים, בששם במקום המוצא מעט מלח, אשר לא היה בטבע המלח שיתקן המים, אבל הוא מקלקל אותם. ולזה גם כן ספר, שתכף שקלל אלישע הנערים הקטנים שחרפו אותו, יצאו שנים דובים מן היער ובקעו מהנערים ההם ארבעים ושנים, וזה עשאו אלישע לתועלת, שיכירו ישראל זה וישובו אל ה', כי רובם היו עובדים עבודת גילולים בזמנו. ולזאת הסיבה גם כן ספר המופת שעשה אלישע כשלא היה מים לשלשת המלכים, ויהיו יראים שימותו בצמא, ובאו להם המים על דרך המופת שעשה אלישע, שבאו מים נמלא מהם הנחל ההוא, מזולת שיראו רוח ידחם שם ולא גשם יתחדשו ממנו, כמו שיעד להם.
והיה מעצם המופת בזה, שהיה כלי להפיל מלך מואב ביד המלכים ההם בזה האופן הנפלא שזכר, וזה שהם ראו מנגד את המים אדומים כדם, וחשבו שהחרב נחרבו המלכים, ויצאו כדמות אנשים הולכים לקחת שלל, והיה זה סיבה אל שנעשה למואב כל הרע הנפלא שיעד אלישע. ולזה גם כן זכר מופת השמן שלא היה שם אלישע, אבל כל עוד שהיתה האשה מוצקת היה מתחדש על דרך מופת שמן באסוך ההוא, עד שמלאת כל הכלים שיכלה לקבץ אליה. ולזה גם כן זכר המופת שעשה לשונמית, שלא היה לה בן, והיה אישה זקן, והיה מפני זה יותר רחוק שתתעבר, והנה אלישע כשידע זה, יעד אותה בזה הטוב שבעת חיה היא חובקת בן, על צד השבת הגמול לה על הטוב שהטיבה לו, והיה לה בן, ולזה ספר שהוא החיה בנה אחר שמת. ולזה גם כן ספר, שהסיר שהיה בו מות מפני פקועות השדה ששמו בו, הנה עשה אלישע על דרך המופת שהסיר הרע ממנו, בהשליכו קמח אל הסיר אשר אין לו רושם בהסרת זה הרוע. ולזה ספר שהלחם שהיה מעט מאד לתת לפני מאה איש, אכלו ושבעו ממנו והותירו, כמו שייעד אלישע להם.

ולזה ספר מה שרפא צרעת נעמן, בשאמר לו שירחץ במי הירדן שבע פעמים ותשוב בשרו אליו וטהר, והיה לו כן. ולזאת הסיבה גם כן ספר, שדבקה צרעת נעמן בגחזי ובבניו תכף שקללהו הנביא בזאת הקללה. ולזה גם כן ספר, שהברזל שנפל מן העץ תוך הירדן, הנה חתך אלישע עץ בצורת יד הגרזן במקום שנכנס שם, ותכף שהשליך אלישע העץ אל המים, נכנס על דרך המופת בנקב הברזל והציף הברזל על המים. ולזה גם כן ספר מה שהראה אלישע לנערו סוסי אש ורכב אש, ומה שהכה בסנורים על דרך המופת הגוי כלו הבא אליו, עד שהוליכם תוך שומרון, והם לא הרגישו. ולזה גם כן ספר מה שהשמיע ה' יתברך את מחנה ארם על דרך המופת קול רכב, קול סוס, קול חיל כבד, בדרך שנסו כולם ברגליהם ועזבו כל המחנה באשר הוא; והיה זה סיבה שיהיה סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון, בעת שייעד להם אלישע, ונתקיים גם כן מה שאמר לשָלִיש אשר המלך נשען על ידו' שכבר יראה בעיניו ומשם לא יאכל/

התועלת העשירי - הואף להודיע שאין תלמידי חכמים הולכים בלא דברי תורה וחכמה. ולזה אמר: ויהי הם הולכים הלוך ודבר, כי בודאי לא היו דבריהם דברי הבאי, אבל מרוב תשוקת אלישע ללמוד מאליהו היו מדברים בסודות התורה והחכמה והנבואה.

התועלת האחד עשר – הוא: להודיע כי חייב אדם לקרוע על רבו כשמת. הלא תראה כי אלישע קרע בגדיו בהילקח אליהו מאתו ואע"פ שלא מת, כי היה ענינו לו כאילו מת, שלא יכול להשיג ממנו אחר זה שום דבר חכמה.

התועלת השנים עשר – הוא: להודיע שהקורע בגדיו על אבל רבו, אינו מאחה לעולם; שנאמר: ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים, ולא היה צריך לומר לשנים קרעים אחר שאמר ויקרעם, כי לכל הפחות יהיו שנים קרעים; אך הרצון בו, שתמיד הם נראים שנים קרעים.

התועלת השלושה עשר – הוא: להודיע שהוא ראוי שלא לומר את שאינו נשמע. ולזה תמצא, כי בני הנביאים כאשר שאלו את אלישע אם ישלחו חמשים איש בני חיל לבקש את אליהו, איפה נשאו רוח ה', היה המענה ממנו שלא ישלחו. וכאשר הפצירו בו מאד והכיר שאין דעתם להמנע מזה, לא רצה לחלוק על כונתם ואמר להם שישלחו, בצורה שהיו יכולים להכיר ממנה שאין דעתו שישלחו - והיה להם בה התנצלות גם כן, שלא עשו כנגד מצות הנביא, ולזה אמר להם בסוף הלא אמרתי לכם אל תלכו.

התועלת הארבעה עשר - הוא במידות, והוא: להודיע שאין ראוי לבזות החכמים והשלמים. הלא תראה מה שקרה להנערים שבזו את אלישע, שמתו מהם ארבעים ושנים.

התועלת החמישה עשר - הוא במידות, והוא: להודיע שראוי לכל אדם שיתדבק לחכמים וישרתם, כי בשירות אותם ילמד הרבה מחכמתם, מפני היותו תמיד אצלם ושמעו כל דבריהם. ולזה ספר, כי כאשר שאל יהושפט היש שם נביא לה' ענוהו, פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, ללמד כי מפני ששירת אותו ושמשו, היה ראוי שיקנה מהשלמות אשר לאליהו הרבה, ולזה ענה יהושפט גם כן יש אותו דבר ה'.

התועלת השישה עשר – הוא: להודיע עוצם תשוקת הנביאים להוכיח החוטאים כראוי, עד שכבר תמצא, שאע"פ שחלק מן הכבוד הרבה מלך ישראל לאלישע, עד שכבר ירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום, ולא הסכימו לשלח לקרוא לו, הנה עם כל זה ענהו הנביא קשה, ואמר לו שילך אל נביאי הבעל והאשרה, ולא ישאל ממנו דבר, אחר שכבר סר מאחרי ה' ללכת בחטאת ירבעם. וכל זה היה מהנביא להועיל ליהורם, שאם ישוב אל ה', אולי ינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לו. וכאשר ראה שלא היה אז עת תוכחת, כי הם בסכנה עצומה, הראה לו שהוא מואס אותו מפני רוע מעשיו, ואמר כי לולי פני יהושפט הוא נושא לא יביט אליו ולא יראנו, אך לכבוד יהושפט שעשה הישר בעיני ה' יעשה שאלתו, וזה כלו להועיל ליהורם כמו שזכרנו.

התועלת השבעה עשר - הוא במידות, והוא: להודיע שהוא ראוי לכל שלם, שימאס הרעים ויסור מחברתם ומהבטת ראיית פניהם, פן ימשכוהו לרוע דרכיהם, ולזה אמר: לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך.

התועלת השמונה עשר - הוא במידות, והוא: להודיע שראוי להרחיק מדת הכעס, כי הכעס מכבה אור השכל. הלא תראה, כי מפני כעס אלישע על מלך ישראל, לא שרתה עליו שכינה עד שהסיר הכעס בנגון המנגן לפניו.

התועלת התשעה עשר – הוא: להודיע כי הנביאים אף על פי שהם שליטים בעשיית ה' יתברך המופתים על ידם, לא ישתדלו להיטיב בזה האופן כי אם לטובים. ולזה תמצא שהאשה שצעקה לפניו כי הנושה בא לקחת את שני ילדיה לו לעבדים, אמרה לו שכבר ידע כי אבי הילדים היה ירא את ה', כי אם היה מאשר סרו מאחר ה', לא היה מתעורר אלישע להיטיב לה בזה האופן הנפלא.

התועלת העשרים - הוא במידות, והוא: להודיע שמידות הנדיבות משובחת. הלא תראה מה שקרה לשונמית מפני נדיבותיה, שהחזיקה באלישע לאכל לחם ושאלה ממנו שיסור שמה תמיד מדי עברו, ואחרי שנתבאר לה שהוא איש אלהים קדוש, חלקה לו מהכבוד יותר כראוי לו, כי זה היה סיבה אל שיהיה לה בן, והחיהו אלישע, ושלא ימותו ברעב, כי הודיע לה שכבר קרא ה' יתברך אל הרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים, ולזה נתן לה עצה שתלך לגור באשר יאות לה לגור שם, עד עבור הרעב.

התועלת העשרים ואחד - להודיע שהוא ראוי למקבל שישתדל לשלם גמול ראוי למיטיב. ולזה תמצא שספר, שכבר חקר אלישע מה לעשות לשונמית מן הטובה על מה שהיטיבה לו, ולרצותו להשיב לה גמול גדול. שאל אותה תחילה היש לה דבר אל המלך או אל שר הצבא? וכאשר ראה שאינה צריכה לזה, שאל מה לעשות לה, והשתדל על כל פנים לעשות לה דבר גדול, יהיה לה גמול גדול וראוי על הטוב שהטיבה לו.

התועלת העשרים ושנים – הוא: להודיע שאין ראוי לַשָלֵם לדבר עם האשה אם לא יביאוהו לזה הכרח' אבל ראוי להתרחק ממנה לפי מה שאפשר. ולזה ספר, שכאשר רצה אלישע לדעת אי זה גמול יתכן לו להשיב לה, לא דבר אליה הוא בעצמו, אבל אמר לגחזי שיקרא לה והוא יאמר אליה אלה הדברים; עד אשר ראה אלישע שלא היה לו דרך להשיב לה גמול אם לא בדרך המופת, אז קרא לה ועמדה בפתח, כדי שתשמע ייעוד הנביא מפי הנביא.

התועלת העשרים ושלושה – הוא: להודיע שאין התכלית בבנים שישמח אדם בהם בחייו, אבל הוא לקיום המין, שישאר לאדם בהם זכר. ולזה ספר, שכבר אמרה השונמית לאלישע, כשייעד לה שעל דרך המופת תהיה חובקת בן כעת חיה, שלא יכזב בה לתת לה טוב שאינו טוב, כי אם לא יחיה, אין לה חפץ בזה הטוב להשלות אותה, רצה לומר, לתת לה שלוה בראותה שיש לה בן, ולזה אמרה לו: הלא אמרתי לא תשלה אותי.

התועלת העשרים וארבעה – הוא: להודיע כי המועדים והימים טובים מכוונים לעבוד בהם ה' יתברך, ולהשתדל בהשגות קנין השלמות לפי היכולת. ולזה ספר, שכבר אמר אישה לשונמית: מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת?! למדנו מזה, שבכמו אלו הימים ראוי ללכת אל החכמים והשלמים ללמוד מהם.

התועלת העשרים וחמישה – הוא: להודיע שהצריך לדבר הצלת נפש, ראוי שיתעסק בו במהירות נפלא לפי מה שאפשר. ולזה ספר דבר מהירות השונמית ללכת לאלישע, ושם התנפלה לפניו והחזיקה ברגליו, כדי שידרש הנביא לבקשתה, ולא רצתה להגיד לו בברור על מה באה לכבוד הנביא, כי ידעה שהוא ידע זה בראותו אותה, וגם לא הסתפקה במה שאמר הנביא לגחזי, כי יראה שמא אינו ראוי שיעשה זה על ידו; ולזה נשבעה שלא תעזבהו, כי רצתה לשלם לבנה ההצלה בלי שום ספק.

התועלת העשרים ושישה – הוא: להודיע שאין ראוי שיפתח אדם פיו לרע. הלא תראה מה שספר מהשונמית, שאמרה לאישה שלום כששאל לה על מה ועל מה היא הולכת, וכזה אמרה לגחזי.

התועלת העשרים ושבעה – הוא: להודיע שראוי לנביאים לפרסם עוצם גבורת ה' יתברך לגויי הארצות, לעשות להם מופת אף על פי שאינם ראויים לו. ולזה תמצא, שכבר התעורר אלישע לרפאות נעמן מצרעתו, למען ידע כי יש נביא בישראל, כי בזה תועלת להיישירם לעבודת ה' יתברך; וכן מצאנו זה התועלת בברור בתפלת שלמה כמו שבארנו שם.

התועלת העשרים ושמונה - הוא: להודיע שאין ראוי לנביא לקחת שכר על מה שיעשהו מהמופתים, כי בזה יבא להאמין כי הוא הפועל בזה המופת, ויסור מפני זה התועלת אשר נתחדש בעבורו, והוא שיכירו מעלות ה' יתברך וגבורתו וישובו לאמונתו. ולזה תמצא, שלא רצה אלישע לקחת מנחה מנעמן אחר שרפא אותו מצרעתו, וגם קלל גחזי כשקבל ממנו כסף על זה. והנה תמצא, כי מפני שראה נעמן שלא רצה אלישע לקבל דבר מנעמן על זה, להורות שלא היה הוא הפועל בזה אך ה' יתברך, התנדב נעמן שלא יעבוד כי אם לה'.

התועלת העשרים ותשעה – הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיכפור העון, אך יהיה מודה ועוזב. ולזה תמצא שלא קלל אלישע גחזי בראותו אותו, אע"פ שהוא יודע שעשה זה החטא, אך קללו אחר שכפר עונו, ולולי כפירת העון, היה אפשר שיקח אלישע לתקן את אשר עוותו.

התועלת השלושים – הוא במידות, והוא: להודיע שהוא ראוי שכאשר נפלו קצת אויבי האומה בידם, שייטיבו להם, כדי שיהיו בשלום עמהם, בראותם שבעת נפלם בידם, חמלו עליהם והיטיבו להם; וכל שכן שראוי לעשות זה בהיות אויבי האומה יותר חזקים מהם.

התועלת השלושים ואחד – הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה מכחיש ובלתי מאמין מה שייעדו הנביאים. הלא תראה מה שקרה לשָליש מפני היותו מרחיק שיהיה מה שאמר אלישע, לשוב למחרת היום ההוא סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון; והוא שכבר ראה זה בעיניו, ומשם לא אכל, כמו שאמר הנביא לו. וזה היה ענשו הראוי לו, שהוא ראה אמות דברי הנבואה ההיא, ולא נהנה בטוב שהגיע ממנה.

התועלת השלושים ושנים – הוא במשפטים התוריים, והוא: להודיע שהדר בחצר חברו שלא מדעתו, אינו חייב להעלות לו שכר. ולזה תמצא, במה שספר שצעקה השונמית אל המלך על ביתה ועל שדה שהיו מחזיקים בהם אנשים, שכבר צוה המלך להשיב לה את כל אשר לה, ואת כל תבואות השדה מיום עזבה את הארץ, ולא אמר להשיב לה שכירות ביתה.

התועלת השלושים ושלושה – הוא: להודיע שאין ראוי גם לנביא לסמוך על הנס. ולזה צוה אלישע לנביא, שיביא חדר בחדר יהוא בן יהושפט בן נמשי למשחו למלך על ישראל, כדי שלא יודע סודו, פן יהרגנו מלך ישראל. וכן תמצא שעשה אחיה לירבעם ושמואל הנביא לדוד, רצה לומר, שלקחו להם דרך כדי להעלים סודם וענינם.

התועלת השלושים וארבעה – הוא: להודיע שאין עושין שררה בממון באחד לבד. ולזה תמצא שזכר, כי כשהיו שמים הכסף בארון לחזק את בדק הבית, שמוהו שם הכהנים שומרי הסף - לא אחד לבד. גם בהוציאם הכסף מהארון, היה שם סופר המלך והכהן הגדול, לא אחד לבד. גם בתתם הכסף אחר זה נתנוהו על ידי עושי המלאכה, והם הוציאוהו יחד - לא אחד לבד.

התועלת השלושים וחמישה – הוא: ללמד שהדברים העצמיים בבית המקדש ראוי שיקדמו לדברים המשרתים להם, לפי שהם מכוונים בעצמם ומהם הישרה לעמוד על סודות המציאות. ולזה ספר, שבדק הבית היה קודם עשיית הכלים המשרתים שאינם מכוונים בעצמם, כמו הספות והמזמרות והמזרקים והחצוצרות ומה שידמה להם מכלי הכסף והזהב.

התועלת השלושים ושישה – הוא: להודיע שאין מחשבין עם הממונים על ההקדשות והדומה להם כי באמונה הם עושים, להיות דבר ההקדש חמור לאנשים. ולזה אמר ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים וכן הענין בגבאי צדקה, לפי מה שאחשוב.

התועלת השלושים ושבעה – הוא: להודיע שמוֹתָר חטאת לחטאת ומוֹתָר אשם לאשם, שאם היה מותרם לאיזה דבר שירצו הבעלים, לא היה לכהנים, וכבר אמר: כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה' לכהנים יהיו. ולמדנו מאמרו: לכהנים יהיו שדיני אלו הכספים מתחלף, ולזה לא יתערבו זה עם זה; אמנם יהיה בשיהיה מותר אשם לאשם ומותר חטאת לחטאת, כמו שיראה חיובו מצד עצם הענין.