[ג, א]
ויהורם בן אחאב מלך על ישראל בשומרון בשנת שמנה עשרה ליהושפט –
זה יורה שאחזיה לא מלך שתי שנים שלמות, אך היו מקוטעות. והנה בארנו במה שקדם איך יתישב כל זה החשבון בלי שום ספק.

[ג, ב]
רק לא היה כאביו וכאמו –
רצה לומר, שהוא דבק לבד בחטאת ירבעם ועזב חטאת אחאב ואיזבל. והנה הסיר מצבת הבעל שעשה אביו, אך לא הסיר האשרה שעשתה אמו, כי לא יכול לפי שהיא היתה בחיים עדיין.

[ג, ד]
היה נוקד –
רצה לומר, בעל מקנה, והיה עושה מס למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר רצה לומר, בעלי צמר ולא גזוזים.

[ג, ח-ט]
ויאמר דרך מדבר אדום –
יתכן שבחר הדרך ההוא כדי שלא ירגישו, והביא שם מלך יהודה עם מלך אדום כי היה תחתיו, והוא הנציב ששם בו מלך יהודה.

[ג, יא-יב]
פה אלישע בן שפט אשר יצק מים ע"י אליהו –
אף על פי שהיה לאליהו תלמידים רבים, הנה זכר אלישע שהיה תלמידו, והיה ראוי שיקנה יותר מהשלמות מפני ששרת את אליהו, כי המשרת הוא תמיד לפני רבו, ולזה יתכן שילמד יותר; ולזה שפט יהושפט שיש את אלישע דבר ה' מצורף לזה כי ראה שנסע ממקומו עם אנשי המלחמה, ואעפ"י שלא היה איש מלחמה, ולזה ידמה שעשה זה, שאם יצטרכו ישראל לדבר ה' ימצאהו שם. והנה לכבודו ירדו אליו שלשת המלכים, ולכבוד ה' יתברך.

[ג, טו]
ועתה קחו לי מנגן -
ידוע כי הכעס מונע ההתבודדות לשכל בעת הגעת הנבואה, מפני טרדת המחשבות אשר יהיה בהם הכועס, ולפי שכעס מאד אלישע על יהורם מפני שדבק בחטאת ירבעם, הוצרך לדבר יסיר כעסו וירחיב לבו, ואז שרתה עליו רוח הקדש.

[ג, יז]
עשה הנחל הזה גבים גבים –
רצה לומר, שיעשו המישור הזה חפירות חפירות, ובזולת רוח וגשם יעשה ה' יתברך, על דרך המופת, שימלאו החפירות אשר במישור ההוא מים, יספיקו להם לשתות הם ומקניהם, שהביאו לאכול ממנו, ובהמתם, אשר ירכבו עליהם.

[ג, יח]
ונקל זאת בעיני ה' -
רצה לומר, שלא יספיק לשם יתברך עשיית זה החסד לכם, כי הוא קל בעיניו ביחס אל החסד שהוא רוצה לעשות לכם, והוא שכבר יתן את מואב בידכם.

[ג, יט]
והכיתם כל עיר מבצר וגו' –
רצה לומר, שאמר להם במצות ה' יתברך, שיכו כל עיר בצורה וכל עיר נבחרת ויפילו כל אילן טוב, אף על פי שהתורה אמרה לא תשחית את עצה, הנה היה זה למצות ה' יתברך לפי שעה, להשחית את מואב לפי היכלת, ולזה צוה גם כן לסתם להם כל מעין מים ולהכות באבנים, כל חלקה טובה, כדי שישחיתו תבואתה.

[ג, כ]
ויהי בבקר כעלות המנחה -
לפי שלא יתכן שיהיו דברי המלכים לאלישע בלילה, ולא נכון גם כן שנאמר שהמתינו לשתות עד למחרת היום ההוא, שבאו שם מים מדרך אדום, הנה הנראה בעיני בזה, שהרצון באמרו ויהי בבקר, שזה הרע שאמר לעשות למואב היה בבקר שאחר היום ההוא, כמו שיבאר אחר זה אך יעוד בא המים שם נתקיים תכף בעת אשר יעלו בו מנחת ערב, והוא תמיד של בין הערבים, והוא שכבר הביא ה' יתברך מדרך אדום מים ומלאה הארץ מהם.

[ג, כא]
מכל חוגר חגורה ומעלה -
רצה לומר, כל מי שראוי לחגור חגורה להלחם ומי שלמעלה מהם, כולם נצעקו ויעמדו אצל גבול ארצם, לשמור שלא יכנסו בה אויביהם.

[ג, כג]
ויאמרו דם זה וגו' -
לפי שלא היה ממנהג המישור ההוא להיות בו מים, חשבו שיהיו דם, ולא נתנו לבם הכאת השמש במים.

החרב נחרבו –
רצה לומר, הכו זה את זה בחרב והרגו זה את זה.

[ג, כד]
ויבאו אל מחנה ישראל –
הנה סבב ה' יתברך שבאו כולם שם, לא כדרך האנשים היוצאים למלחמה, אך כדרך האנשים היוצאים לשלל, ולזה הכום ישראל בקלות.

ויכו בה והכות את מואב –
הנה הכתיב ויבו בבי"ת וקרי ויכו בכ"ף והכוונה בהם שכבר הכום במחנה ההוא שבאו שם, והוא מחנה ישראל, ובא בלשון נקבה על דרך: אם תחנה עלי מחנה ואחר זה השלימו להכות את מואב במקומותיהם.

[ג, כה]
והערים יהרסו... עד השאיר אבניה בקיר חרשת -
רצה לומר, שבעיר ההיא לבדה השאיר אבניה, כי היא היתה חזקה מאד, וכבר היו סובבים הקלעים ומכים אותה.

[ג, כו]
והנה היה שם מלך מואב, וכראותו כי חזק ממנו דבר המלחמה, לקח אתו שבע מאות איש שולף חרב להבקיע אל מלך אדום ולא יכולו.

[ג, כז]
אז לקח במחנה מלך אדום בנו הבכור של מלך אדום אשר ימלוך תחתיו, והעלהו עולה על החומה, רצה לומר, ששרף אותו כאמרו: על שרפו את עצמות מלך אדום לשיד.

[ג, כז]
והנה הביא זה הענין קצף גדול על ישראל, רצה לומר, שכעסו מאד על שקרה זה המקרה הרע למלך אדום שבא לעזור להם, או יהיה הרצון, שהיה למלך אדום קצף גדול בעבור ישראל, כי בסבתם קרה לו זה.