רלבג לשופטים פרק ח

[ח, ב]

הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר –
דמה החלשים לעוללות שהם ענבים חסרים, והגבורים לענבים השלמים אשר יבצרו אותם, כי העוללות היו מניחים לעניים, ואמר לפייסם כי טובים החלשים שבאפרים יותר מהגבורים שבמשפחתו, ובזה שקטה כעסם.

[ח, ה-ז]

והגיע מרוע תכונת שרי סכות שלא רצו לתת לצבא גדעון לחם, ואמר להם גדעון שבתת ה' את זבח ואת צלמונע בידו, ייסרם על זה בשידוש בשרם אל הקוצים ואל הברקנים.

[ח, ח-ט]

ועלה משם פנואל וענוהו אנשי פנואל כמענה שרי סכות, והתפעל מזה התפעלות רב לרוע תכונתם, עד שלא הסכימו לעזור בזאת המלחמה אפילו זה העזר המעטי, ולפי שנסכמו כל אנשי פנואל המענה, אמר לנתוץ המגדל ולהרוג יושביו, אבל קצר בדבריו ונמנע מלגלות להם שיהרגם, וידמה שזה הענין כלו היה בלילה ההוא שהתחיל במלאכת המלחמה.

[ח, י]

והנה רדף אחריהם עם ג' מאות האנשים אשר אתו, וכבר היו זבח וצלמונע במקום אחד ששמו קרקר ומחניהם עמהם כחמשה עשר אלף, ולא ירא גדעון מרדוף אחריהם להיותם אז נבהלים ונסים, והיה לילה שלא היו רואים חיל גדעון.

[ח, יא-יב]

והנה עלה גדעון דרך השכוני באהלים לחקור באי זה מקום זבח וצלמונע, או לראות אם נחבאו שם, או כדי שלא יראוהו זבח וצלמונע ומחניהם עד היותו עליהם. והנה בא גדעון והכה המחנה והמחנה היה בוטח במקום ההוא, ולא הרגישו בו עד באו.
ונסו משם זבח וצלמונע ורדף אחריהם ולכדם, והחרים כל המחנה, שהיו חושבים שיהיה חיל גדעון רב מאשר אתם, כי לילה היה ויתכן שקראו גם כן חרב לה' ולגדעון להחרידם.

[ח, יג]
והנה שב גדעון מן המלחמה מעת שהתחיל השמש לעלות כי לילה היה כשבא על מחנה זבח וצלמונע.

[ח, יד-יז]

וזכר אחר זה שכבר קיים לאנשי סכות ולאנשי פנואל מה שאמר להם.

[ח, יח]

איפה האנשים אשר
הרגתם בתבור שאל להם, איה פה דומה להם?
שיודיעו בו תארם ותמונתם.
ואמרו לו: כי תארם כתאר גדעון, ובכלל הנה תארם כתואר בני המלך כי הם יפי תאר.
או אמרו זה על בני גדעון, כי הם היו שם, כמו שאמר אחר זה ויאמר ליתר בכורו ורצו בזה כי תאר אחד מההרוגים היה כתאר בני גדעון, והשאר היה תארם כתאר גדעון.

[ח, כא]

השהרונים אשר בצואריהם.
כדמות ירח.

[ח, כד]

ישמעאלים הם -
המדינים.

[ח, כו]

הנטיפות -
הן כלי זהב היו נושאין בו הנטף והוא הצרי. הענקות. הן כמו ענקים והן תכשיטין יושמו בצואר.

[ח, כז]
והנה עשה גדעון מהזהב הזה אפוד, והוא בדמיון החגורה וידמה שעשה זה להזכיר הנס הזה, והנה טעו אחריו כל ישראל לעשות ממנו ע"ג, וידמה שלא היה זה הטעות בימיו, ודבר זה היה לגדעון ולביתו למוקש.

[ח, כח-כט]

והנה שקטה הארץ מ' שנה בימי גדעון ולזה ישב בביתו כי לא היה לו מלחמות, ואמרו בימי גדעון להורות הוא הוראה שלא נכללו בזה המספר שנות השעבוד, ואפשר שנאמר שכבר נכללו בזה המספר שנות השעבוד, ואולם אמר בימי גדעון להורות שתכף שמת סר ההשקט.

[ח, לג]

והנה אחר מותו שבו בני ישראל לזנות אחר הבעלים ושמו להם לאלהים בעל אחד ששמו היה בעל ברית.

הפרק הבא    הפרק הקודם