[ז, ב-ג]
וכבר התעורר דוד לבנות בית לה', יהיה בו ארון האלהים, ונועץ בזה עם נתן הנביא וענהו בכללות שיעשה כל אשר בלבבו כי ה' עמו.

[ז, ד-טו]
ואחר זה באהו דבר ה' על יד נתן הנביא שאין ראוי לבנות לו בית לה' יתברך, כי מן היום אשר העלה בני ישראל מארץ מצרים, התהלך הארון באהל ובמשכן ולא שלח ה' יתברך לאמר לאחד מן הרועים והשופטים, למה לא בנו בית ארזים ועתה די לדוד לקחו ה' יתברך מאחרי הצאן להיות נגיד על בית ישראל, והיה עמו בכל אשר הלך, וכרת שונאיו ועשה לו שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ - לרוב הצלחתו ורוב עמידת מלכותו.
ושם על ידו מקום מנוחה לישראל, ולא צרו לישראל שונאיהם כמו שעשו בראשונה ובימי השופטים והניח לו השם מכל אויביו והגיד לו ה' כי בית יעשה לו קיים בדרך שתהיה לו המלוכה כל מה שהתמיד מלוכה, ובהיות הענין כן, הנה די לו במה שהגיע בו מן ההצלחה, ולא ישאל לו גדולות שיהיה נבנה בית המקדש על ידו, אבל בנו שימלוך אחריו הוא יבננו, והוא שלמה.
וכבר נתבאר בספר דברי הימים שהסיבה שלא הסכים ה' יתברך שיבנה דוד בית המקדש הוא, מפני ששפך דמים הרבה. וזכר שזרע דוד אשר יקום אחריו יכונן את כסא ממלכתו עד עולם, ואף על פי שיחטא לו לא יסור חסדו ממנו, בדרך שתפסוק ממנו הממלכה לגמרי, כמו שנפסקה משאול.

[ז, יח]
כי הביאותני עד הלום –
רצה לומר שהבאת אותי לזאת המעלה אשר אני בה היום, והייתי קודם זה רועה צאן, ומשם לקחתני.

[ז, יט]
ולא די לך בזה אבל דברת גם אל בית עבדך למרחוק, רצה לומר שתתמיד הממלכה לי גם כשיחטא לך זרעי ויתרחקו ממך.
והנה זאת תורת האדם - שקצתם צדיקים וקצתם רשעים והשגחת בי שלא תאבד טובתך וחסדך מזרעי בעבור הרשעים.

[ז, כב]
על כן גדלת ה' אלהים וגו' –
רצה לומר שידיעת העתידות היא לך לבדך, ואתה קורא הדורות מראש כמו שנזכר בספר ישעיה, ואין כמוך שידע על נכון כל המתחדש, כי לשאר השכלים ידיעות חלק מה מנימוס הנמצאות וסדרם וישרם, ואולם ידיעתו בכללות לא יתכן שתהיה כי אם לשם יתברך כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמות ה’.

[ז, כג]
ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ –
מיוחד לעבודת השם יתברך, כי הוא הולך לפדותם לו לעם ולזה הרבה הנפלאות בהוציאו אותם מארץ מצרים, למען יהיו לו לעם והוא יהיה להם לאלהים; ועשה גם כן נפלאות ונוראות בהורישו אותם ארץ ישראל.

אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו –
רצה לומר שהשחיתו ישראל גוים ואלהיו בעת ירשם הארץ, או ירצה שהנוראות ההם שעשה מפני עמו, קצתם היה להשחית גוים וקצתם להשחית אלהיהם, כמו שנתבאר בענין דגון בראש זה הספר.