רשי, בראשית פרק נ

(ב) לחנט את אביו -
עניין מרקחת בשמים הוא:

(ג) וימלאו לו -
השלימו לו ימי חניטתו עד שמלאו לו ארבעים יום:
ויבכו אתו מצרים שבעים יום -
ארבעים לחניטה, ושלשים לבכיה, לפי שבאה להם ברכה לרגלו, שכלה הרעב, והיו מי נילוס מתברכין:

(ה) אשר כריתי לי -
כפשוטו כמו (שמות כא לג) כי יכרה איש.

ומדרשו:
עוד מתיישב על הלשון, כמו אשר קניתי.
אמר רבי עקיבא: כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה.
ועוד מדרשו לשון כרי, דגור, שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי, ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה:

(ו) כאשר השביעך -
ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך, אבל ירא לומר עבור על השבועה, שלא יאמר אם כן עבור על השבועה שנשבעתי לך שלא אגלה על לשון הקודש שאני מכיר עודף על שבעים לשון ואתה אינך מכיר בו, כדאיתא במסכת סוטה (דף לו ב):

(י) גרן האטד -
מוקף אטדין היה.

ורבותינו דרשו:
על שם המאורע שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה, וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, עמדו כולן ותלו בו כתריהם, והקיפוהו כתרים כגורן המוקף סייג של קוצים:

(יב) כאשר צום -
מהו אשר צום:

(יג) וישאו אתו בניו -
ולא בני בניו, שכך צום אל יישאו מיטתי, לא איש מצרי, ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען, אלא אתם, וקבע להם מקום, שלושה למזרח וכן לארבע רוחות, וכסדרן למסע מחנה של דגלים נקבעו כאן. לוי לא ישא שהוא עתיד לשאת את הארון, ויוסף לא ישא שהוא מלך, מנשה ואפרים יהיו תחתיהם, וזהו (במדבר ב ב) איש על דגלו באותות, באות שמסר להם אביהם לישא מיטתו:

(יד) הוא ואחיו וכל העלים אתו -
בחזרתן כאן הקדים אחיו למצרים העולים אתו, ובהליכתן הקדים מצרים לאחיו, שנאמר (לעיל פסוק ז) ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' ואחר כך (שם ח) כל בית יוסף ואחיו, אלא לפי שראו הכבוד שעשו מלכי כנען שתלו כתריהם בארונו של יעקב נהגו בהם כבוד:

(טו) ויראו אחי יוסף כי מת אביהם -
מהו ויראו?
הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד עמו על שולחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן:
לו ישטמנו -
שמא ישטמנו.

לו מתחלק לעניינים הרבה:

יש לו משמש בלשון בקשה ולשון הלואי, כגון:
(לעיל ל לד) לו יהי כדבריך.
(שם כג יג) לו שמעני.
(יהושע ז ז) ולו הואלנו.
(במדבר יד ב) לו מתנו.

ויש לו משמש בלשון אם ואולי, כגון:
(דברים לב כט) לו חכמו.
(ישעיה מח יח) לו הקשבת למצותי.
(שמואל ב' יח יב) ולו אנכי שוקל על כפי.

ויש לו משמש בלשון שמא לו ישטמנו, ואין לו עוד דומה במקרא, והוא לשון אולי, כמו:
(לעיל כד ה) אולי לא תלך האשה אחרי לשון שמא הוא.

ויש אולי לשון בקשה כגון:
(שמואל ב' טז יב) אולי יראה ה' בעניי.
(יהושע יד יב) אולי ישיב ה' אותי.
הרי הוא כמו, (לעיל ל לד) לו יהי כדבריך.

ויש אולי לשון אם,
(לעיל יח כד) אולי יש חמישים צדיקים:

(טז) ויצוו אל יוסף -
כמו (שמות ו יג) ויצום אל בני ישראל, ציווה למשה ולאהרן להיות שלוחים אל בני ישראל, אף זה ויצוו אל שלוחם להיות שליח אל יוסף לומר לו כן. ואת מי צוו, את בני בלהה שהיו רגילין אצלו, שנאמר (לעיל לז ב) והוא נער את בני בלהה:
אביך ציווה -
שינו בדבר מפני השלום, כי לא ציווה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו:

(יז) שא נא לפשע עבדי אלוהי אביך -
אם אביך מת אלוהיו קיים, והם עבדיו:

(יח) וילכו גם אחיו -
מוסף על השליחות:

(יט) כי התחת אלוהים אני -
שמא במקומו אני?! בתמיה, אם הייתי רוצה להרע לכם, כלום אני יכול?!
והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה והקב"ה חשבה לטובה, והיאך אני לבדי יכול להרע לכם!

(כא) וידבר על לבם -
דברים המתקבלים על הלב, עד שלא ירדתם לכאן היו מרננים עלי שאני עבד, ועל ידיכם נודע שאני בן חורין, ואם אני הורג אתכם מה הבריות אומרות כת של בחורים ראה ונשתבח בהן, ואמר אחי הם, ולבסוף הרג אותם, יש לך אח שהורג את אחיו.

דבר אחר:
עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד וכו':

(כג) על ברכי יוסף -
כתרגומו:
גדלן בין ברכיו.

הפרק הבא    הפרק הקודם