פרק מא, א
החרישו אלי. כדי לשמוע דבר. איים. עכו"ם. יחליפו כח. יתקשטו ויתחזקו בכל גבורתם אולי יעמדו בדין בכח. יגשו. הלום ואז משיגשו ידברו. למשפט נקרבה. להוכיחם על פניהם.

פרק מא, ב
מי העיר ממזרח. אותו שצדק יקראהו לרגלו מי העיר את אברהם להביאו מארם שהוא במזרח, וצדק שהיה עושה היא היתה לקראת רגליו בכל אשר הלך. יתן לפניו גוים. מי שהעירו ממקומו להסיעו הוא נתן לפניו ארבעה מלכים וחיילותיהם. ירד. ירדה. יתן כעפר חרבו. רמא כעפרא קטולין קדם חרביה, נתן את חרבו ועושה חללים רבים כעפר ואת קשתו נתן מרבה הרוגים ונופלים כקש נדף.

פרק מא, ג
ירדפם יעבור שלום. הלך על מעברותיו בשלום לא נכשל ברדפו אותם. אורח ברגליו לא יבא. דרך אשר לא בא קודם לכן ברגליו, לא יבא לא היה רגיל לבא.

פרק מא, ד
מי פעל ועשה. לו את זאת מי שהוא קורא הדורות מראש לאדם הראשון הוא עשה לאברהם גם את זאת. אני ה' ראשון. להפליא פלא ולעזור. ואת אחרונים אני הוא. אף עמכם בנים אחרונים אהיה ואעזור אתכם.

פרק מא, ה
ראו איים. עובדי עכו"ם הגבורות שאעשה וייראו. קרבו ויאתיון. זה אצל זה נאספים להלחם כשיראו הגאולה.

פרק מא, ו
איש את רעהו וגו'. יאמר חזק למלחמה אולי יעמדו להם אלהיהם.

פרק מא, ז
ויחזק חרש. נוסך הפסל. את צורף. המרקעו בזהב. מחליק פטיש. באחרונה כשהוא מכה בנחת להחליק את המלאכה. את הולם פעם. הוא המתחיל בה כשהיא עשת ומכה בכל כחו. אומר לדבק טוב הוא. על אותן שהיו מחזירים אחר קרקע טובה לדבק בה עששיות ברזל. דבק שולדור"א בלע"ז. ויחזקהו. לצלם. במסמרים לא ימוט. כולם יחזקו זה את זה.

פרק מא, ח
ואתה ישראל עבדי. ועלי יש לעזור לך סוף המקרא אל תירא כי אתך אני כך נראה לי חבור הענין לפי פשוטו, ומדרש אגדה בבראשית רבה דורש כל הענין במלכי צדק ואברהם ראו איים אותה מלחמה וייראו שם נתיירא מאברהם פן יאמר לו העמדת רשעים אלו בעולם, ואברהם נתיירא משם לפי שהרג את בני עילם שהם משם, איים כשם שאיי הים מסויימין בעולם כך אברהם ושם היו מסויימין בעולם. איש את רעהו יעזורו זה עוזר את זה בברכת ברוך אברם (בראש' יד) וזה עוזר את זה במתנות (שם) ויתן לו מעשר מכל. ויחזק חרש. זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה. את צורף. זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה. את הולם פעם. זה אברהם שהלם כל המלכים האלה פעם אחת. אומר לדבק טוב הוא. טוב לידבק באלוה של זה. ויחזקהו. שם לאברהם להיות דבק בהקב"ה ולא ימוט. ואתה ישראל עבדי. אברהם שלא היה מזרע צדיקים עשיתי לו כל זאת. ואתה ישראל עבדי הקנוי לי משני אבות. זרע אברהם אוהבי. שלא הכירני מתוך תוכחה ולימוד אבותיו אלא מתוך אהבה.

פרק מא, ט
אשר החזקתיך. לקחתיך לחלקי כמו (שמות ד) וישלח ידו ויחזק בו. מקצות הארץ. משאר האומות. ומאציליה. מן הגדולים שבהן. קראתיך. בשם לחלקי בני בכורי ישראל. ולא מאסתיך. כעשו שנאמר בו (מלאכי א) ואת עשו שנאתי.

פרק מא, י
אל תשתע. אל ימס לבך להיות כשעוה זו, וזה הכלל כל תיבה שתחלת יסודה שי"ן כשבא לדבר בלשון מתפעל התפעל או יתפעל התי"ו חולקת ונכנסת בין שתי אותיות שרשי התיבה כמו (ישעיה כט) וישתומם (מיכה ז) וישתמר חוקות עמרי (שמו"א א) תשתכרין (איוב ל) תשתפך נפשי.

פרק מא, יד
תולעת יעקב. משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה, תולעת ווירמונ"א בלע"ז. מתי ישראל. מספר ישראל.

פרק מא, טו
למורג חרוץ. כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל שקורין לימ"א בלע"ז וגוררין על הקשין של שבלין ומחתכן עד שנעשו תבן דק. חדש. כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו. בעל פיפיות. הם חידודי החריצין. תדוש הרים מלכים ושרים.

פרק מא, טז
תזרם. תזרה אותם כבמזרה לרוח. ורוח תשאם. מאליהם לגיהנם.

פרק מא, יז
מבקשים מים. נתנבא הנביא על אחרית הימים (עמוס ח) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה', ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו וכשישוב אפו יכין להם לחם ומים וישכון שכינתו ורוח בפי נביאיהם. נשתה. לשון ונשתו מים מהים (לעיל יט) לשון השאת והשבר (איכה ג) וכולן לשון חורבה ויובש, ולכך התי"ו מודגשת שהרי באה במקום שתים שאין שאת בלא תי"ו והיה לו לומר לנקבה נשתתה שהרי לזכר יחיד יאמר נשתה ולרבים ונשתו.

פרק מא, יח
נהרות. לב מבין לתורה ולנבואה. מדבר. מקום שלא היתה חכמת התורה.

פרק מא, יט
אתן במדבר ארז שטה. כל מיני ישוב אף בם אתן כל מיני חכמה וטובה ושלום. תדהר ותאשור. שמות אילני סרק העשויין לבנין.

פרק מא, כא
קרבו ריבכם. כל העכו"ם בואו וריבו והתוכחו עם בני. עצומותיכם. טענות בריאות וחזקות שלכם, ולשון ריב הוא זה בלשון משנה שנים שהיו מתעצמין בדין במסכת סנהדרין.

פרק מא, כב
יגישו. מכחישי תורה את נביאיהם וקוסמיהם. ויגידו לנו. את אשר תקרינה לעתיד. הראשונות. שהיו קודם בריאת עולם ועל מה נברא מה הנה ס"א מאורעות שהתחילו כבר מה יהא בסופן. או הבאות. לעתיד ישמיענו ונראה אם יש בהם ממש שיתקיימו דבריהם.

פרק מא, כג
הגידו האותיות לאחור. המופתים הבאים באחרונה. ונשתעה. ונספר דבריכם ויספר מתרגמינן ואישתעי.

פרק מא, כד
הן אתם מאין. ודבריכם איך יתקיימו. ופעלכם מאפע. אינכם אלא פועים ומרימים קול להטעות בדברי כזב. תועבה. הנתעבים הם יבחרו בכם ולא הקב"ה ולא עבדיו ולא משרתיו.

פרק מא, כה
העירותי מצפון ויאת. אני מגיד העתידות הנני מעיר לבנות חרבות ירושלם את כורש מצפון ויאת את בבל להחריבה. ממזרח שמש, יקרא בשמי. כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים (עזרא א) ונראה שארץ פרס במזרחית צפונית היא לארץ ישראל, דבר אחר: העירותי מצפון את נבוכדנצר להחריב את עירי ויאת, וכורש העירותי ממזרח שיקרא בשמי לבנות את עירי שמלכות פרס ממזרח ארץ ישראל היא, שנאמר ראיתי את האיל וגו' ויונתן תרגם: איתיתי בגלאי מלך דתקוף מרוח צפונא וייתי כמיפק שמשא בגבורתיה ממדינחא אגבריניה בשמי. ויבא סגנים. ויבא על מלך בבל ועל שריו כאשר בא לרמוס על חומר וכמו יוצר חרשים ירמוס טיט לכלי חרס כן ירמוס הוא סגנים.

פרק מא, כו
מי. מנביאי הבעל הגיד כמוני דבר העתיד לבוא, ומי מלפנים הגידה ולכשתבא נאמר שהיא צדיק שנבואתו צדק. אף אין מגיד. אבל אין בכם שיגיד עתידות ותתקיים. אף אין שומע אמריכם. שיעיד בבא עתידה פלוני נביא הבעל נבא אותה מלפנים.

פרק מא, כז
ראשון לציון הנה הנם. מלך ראשון שיתן לב לציון, הנה זה הוא שאמרתי ואע"פ שלא תגמר הגאולה על ידו הוא יהיה המתחיל, מי בכם מכל עמו (עזרא א). הנם. זקני ישראל יהיו נכונים על פי דברו לעלות מן הגולה ולהתחיל. ולירושלים מבשר אתן. באותן הימים חגי זכריה אשר יזרזום לבנות בימי דריוש השלישי לפרס.

פרק מא, כח
וארא ואין איש. תמיד אני מביט בנביאי הבעל ואין איש מגיד דבר עתיד. ומאלה. מכל אלה העתידות לבא ואין מהם יועץ שעמד בסוף ה' וידע אותם. ואשאלם וישיבו דבר. אשר ישיבו דבר אם אשאלם.

פרק מא, כט
הן כלם און. יש לכם לדעת שכל נביאי מכחישי תורה און ואפס כל מעשיהם. נסכיהם. דמות מסכותם כמו הפסל נסך חרש ויונתן תרגם בענין אחר. ראשון לציון וגו'. פתגמי נחמתא דאתנביאו נבייא מלקדמין על ציון הא אתו ולפי התרגום כל העניין מדבר ממלך המשיח ובגאולה אחרונה, אבל אני רואה נבואה שנתנבא ישעיה על כורש כולם בלשון הסיגנון של פרשה זו, אני ה' העירותיהו בצדק קורא ממזרח עיט האותיות שאלוני מגיד מראשית אחרית כולה נוטה אחר ענין פרשה זו.