פרק לד, ב
על רועי ישראל. על פרנסי ישראל. אשר רועים אותם. את עצמם היו מענגין מממון חבריהם אשר תחתיהם. הלא הצאן ירעו הרועים. הלא משפט הרועים לרעות את הצאן ולא לרעות את עצמן.

פרק לד, ד
את הנחלות. את הכחושות מאין כח דולרושיר"ש בלע"ז שצריכות חיזוק לתמוך בהן ביד.
לא חבשתם. לקשור שברי העצם זה עם זה כמשפט הרופאים. ואת הנדחת. שנדחת מתוך העדר אל החוץ. רדיתם. יסרתם.

פרק לד, ו
ישגו צאני. הולכות טועות על פני כל ההרים כלומר נעשו הפקר לעשות איש איש כרצונו, ולא הוכחתם אותם ולא שפטתם בין איש לרעהו.

פרק לד, ח
וירעו הרועים אותם. את עצמם.

פרק לד, י
ולא ירעו עוד הרועים אותם. את עצמם.

פרק לד, יא
ובקרתים. לשון בקור חולים.

פרק לד, יב
נפרשות. כשהן נפוצות והוא הולך ביניהם ומאספן יחד. ביום ענן וערפל. כי כן דרך הצאן להתפזר ביום המעונן.

פרק לד, טז
ואת השמנה ואת החזקה. ההודפת ודוחפת את חברותיה.

פרק לד, יז
בין שה לשה. בין בעלי אגרופין לחלשים.

פרק לד, יח
המעט מכם. את אשר החזקות שבכם רועות המרעה הטוב והלוואי לא תרמסו המותר ברגליכם ותאכלנה אותן שאר צאני, אלא שאף מותר מרעיכם תרמסו ברגליכם, ולא די לכם אשר משקה מים תשתו אלא שהנותרים ברגליכם תרפושין. ומשקע מים. המים הצלולים ששקע הטיט ולא נעכרו ברגלים, והדוגמא כתרגומו הזעיר לכון דפרנוס טב אתון מתפרנסין ומותר פרנוסכון אכלין שמשיכון ומשתי מתקן אתון שתן וית מותרא ברגליכון שמשיכון שתן.

פרק לד, יט
וצאני וגו'. ועמי מותר מיכל שמשיכון אכלין ומותר משתי שמשיכון שתן.

פרק לד, כ
שה בריה. חזקה. רזה. מייגר"א בלעז.

פרק לד, כג
עבדי דוד. מלך מזרעו.

פרק לד, כה
וישנו ביערים. תרגם יונתן: ויתעתקון בחורשא ויש לפותרו בלשון שינה.

פרק לד, כו
ונתתי אותם וסביבות גבעתי. תהא נתינתה בברכה, ונתתי כמו והשכנתי.

פרק לד, כט
מטע לשם. קיום שיהא לשם עולם. אסופי רעב. טמוני רעב מחמת בושת רעבון ועוני.

פרק לד, לא
אדם אתם. אינכם כבהמות בעיני.