פרק ד, א
לבנה. טויל"ה בלע"ז ויש מהם שהם גדולות.

פרק ד, ב
דיק. מגוניי"ל בלע"ז שמשליכין בו אבנים לעיר. סוללה. שופך עפר וסוללו וכובשו במקלות ועושה תל גבוה לעמוד עליו ולראות בתוך העיר ולירות בחצים. סוללה. שופך עפר וסוללו וכובשו במקלות ועושה תל גבוה לעמוד עליו ולראות בתוך העיר וילרות בחיצים. סללה בסטיו"ן בלע"ז. ושים עליה כרים. תרגם יונתן: אפרורון והם כפרים שעושים חיילותיו ויושבים באהלים לרוחות העיר שלא יהא אדם יוצא ובא, ופירוש כרים שרים ממונים על הצבא זה שומר לרוח זה וזה לרוח זה.

פרק ד, ג
קיר ברזל. דוגמא לחומת העיר המפסקת בין הצבא ובין העיר. אות היא. שכך תבא ירושלים במצור.

פרק ד, ד
על צדך השמאלי. לסבול צער וייסורין מניין ימים כמנין שנים אשר הציקתני רוחי כביכול על שהכעיסו לפני ותכפר על עונם, אחרי אשר קשה בעיניך הפורענות שאני אומר להביא עליהם.

פרק ד, ה
נתתי לך את שני עונם וגו'. הקילותי עליך לקבל את צער שסבלתי אני למנין שנים שחטאו לפני הפכתים לך למנין ימים לישנא אחרינא שני כמו שנים, וכן תרגם יונתן: ואנא יהבית לך על חד תרין כחוביהון סא"א. שלש מאות ותשעים יום. שנינו בסדר עולם מלמד שחטאו ישראל שלש מאות ותשעים שנה משנכנסו לארץ עד שגלו ממנו עשרת השבטים ואתה מוצא מהם מפורשים מאתים וארבעים ושלש משמלך ירבעם עד שגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים קי"א שנים והשאר סתומים, אלו הש"ץ שנים שמצאתי בתשובות רבי יוסף ריש מתיבתא שחטאו י' שבטים מימות יהושע עד שהגלה סנחריב משומרון. חשוב בימי השופטים ח' שנים ביד כושן י"ח ביד עגלון ך' ביד סיסרא ז' ביד מדין י"ח ביד בני עמון מ' ביד פלשתים הרי קי"א מן מיכה עד שנשבה הארון בימי עלי מ' הרי קנ"א חשוב לירבעם בן נבט כ"ב נדב בנו ב' בעשא כ"ד אלה בנו ב' עמרי י"ב אחאב כ"ב אחזיהו בנו ב' ויהורם אחיו י"ב ויהוא כ"ח יהואחז י"ו יהואש בנו י"ו וירבעם בנו מדרש אגדה הרי ש"ן שנה ומנחם בן גדי י' פקחיהו בנו ב' ופקח בן רמליהו כ' והושע בן אלה ט' שנים הרי שצ"א ושנה אחרונה להושע אינה מן המנין לפי שבשנת ט' להושע נלכדה שומרון ולא היה חשבון המלכות להושע אלא ח' שנים, הרי ש"צ שנים ומ' שנים שחטאו מלכי יהודה אחר גלות סנחריב עד שנאמרה פרשה זו ליחזקאל מפורשים למטה ולא הוצרכתי לפרשם (סא"א).

פרק ד, ו
עון בית יהודה ארבעים יום. מלמד שחטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים מ' שנה כ"ב של מנשה שכתוב בו ככל אשר עשה אחאב (מלכי' ב כא) ואחאב מלך עשרים ושתים ושתים דאמון, ויש אומרים, דיהויקים ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם ארבע מאות ושלשים, ואחר הנבואה הזאת שהו שש שנים הרי שמונה יובלות ושלשים ושש שנה בשמונה יובלות, שמונה שבועי שמיטות הרי חמשים ושש שנות שמיטה, ושמונה שנות יובל הרי ששים וארבע, ובשלשים ושש שנה יש חמש שנות שמטה, הרי ס"ט שמיטות ושנת היובל האחרון נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל, לפיכך גלו ע' שנה לקיים אז תרצה את שבתותיה (ויקרא כו) והוא שכתוב בסוף דברי הימים למלאות דבר ה' בפי ירמיה עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה. צדך השמאלי. לשומרון. צדך הימני. ליהודה לפי שיהודה בדרומה של ארץ ישראל, כמה שנאמר ואחותך הגדולה שומרון היושבת על שמאלך (לקמן טו טז) ואף בספר יהושע תחם מצר שבט יהודה כל מצר הדרומי.

פרק ד, ז
ואל מצור ירושלים. אשר חקות על הלבינה תשים פניך כשתשכב על צדך השמאלי תהי הלבינה לנגדך וכן בשכבך על הימני. וזרועך תהא חשופה. לנגדך כאדם הנלחם הוא אות לנבוכדנצר הנלחם בה. חשופה. כמו גלויה.

פרק ד, ח
נתתי עליך עבותים. גזירת מצותי תהא חמורה עליך כאילו נאסרת בעבותים שלא תהפך מצדך אל צדך. עד כלותך ימי מצורך. מניין הימים האלה שגזרתי עליך.

פרק ד, ט
חטים ושעורים וגומר ודותן וכוסמים. פאני"ץ איאפיילטר"א בלע"ז סי' הרעב שיהא עליהם בימי המצור ויאכלו לחם תערובות ובמיאוס.

פרק ד, י
במשקול. סימן לאנשי מצור היראים מן הרעב ואוכלים במשקל ושותין במשורה.

פרק ד, יא
מעת עד עת. מיום ליום במדה זו תשתה ששית ההין.

פרק ד, יב
ועוגת שעורים תאכלנה. עריכתה מנוולת כעריכת שעורים ולא נאה כעריכת עוגת חטים. בגללי צאת האדם תעגנה. תאפינה בגחליהם שמייבשן ושורפן.

פרק ד, יג
טמא. לשון מאוס.

פרק ד, יד
אהה. לשון אנחה. נפשי לא מטומאה. לא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה. נבילה וטריפה לא אכלתי. בשר מסוכנת שדומה לנבילה וטריפה. בשר פיגול. בהמה שהורה בה חכם ולא יתכן לומר נבילה וטריפה ממש, דאם כן מאי רבותיה.

פרק ד, טו
צפיעי. גללי.

פרק ד, טז
מטה לחם. משען לחם פוצ"א דפא"ן בלע"ז. ובדאגה. דואגים שמא יכלה הלחם מהם דאגה איינש"א בלע"ז ובלשונינו בא"ד טודא"ר בלע"ז.

פרק ד, יז
למען יחסרו. דאגתם ושממונם בשביל שיהיו חסורי לחם ומים בימי המצור וידאגו פן יכלה.