רשי, יחזקאל פרק מח



פרק מח, א

ואלה שמות השבטים. סדר חלקים שיחלקוה ביניהם מקום כל אחד ואחד. מקצה צפונה. דן יטול מצר צפוני מחצר עינן שבמקצוע מזרח שהיא עד גבול דמשק (שבמקצוע מערב צפון, סא"א). והיו לו פאת קדים הים. כלומר מפאת קדים ועד ים דן אחד הרי פירש האורך ולא פירש הרוחב ובברייתא דספרי בפרשת האזינו, מה ת"ל יהודה א' דן א' אשר א' מלמד שעתידין ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב ברוחב כ"ה אלף קנים שהם שבעים וחמשה מילין, ומהיכן למדו השיעור הזה? מן התרומה שהיא כאחד מן החלקים הללו כמו שמפורש בענין מצאתי שכך כתוב ואורך כאחד החלקים, והוא רחב עשרים חמש אלף קנים ואורך מפאת ים עד פאת קדים כ"ה אלף קנים ק"ן אלף אמה שהקנה שש אמה וכל אלפים אמה מיל כמו שאנו למדין במסכת יומא אצל עשר סוכות שמירושלים ועד צוק הרי ק"נ אלף אמה עולין לשבעים וחמש מיל, וזהו שיסד רבי אלעזר בפיוט (בסילוק דיום שני של סוכות) כי אקח מועד לעת חלוק ארצותיה כשורת הכרם לחוצותיה באורך מפאת קדים לקצותיה עד ים אוקיינוס למצותיה ברחב שבעים וחמשה מיל חריצותיה וי"ג שבעים וחמשה מיל לי"ג רצועות בין רצועות השבטים ורצועות הקודש יעלו לט' מאות וע"ה מילין ולמנין ת' פרסה על ת' פרסה של א"י עולין המילין לשש עשר' מאות לסכום הקלירי שאמר ארבעת מילין היא פרסה ושמא מילין של חשבון הרצועות גדולים הם אין נכנסין ארבעה מהם בפרסה ואכן בא למנות שני מילין למחצית ומחצה בפרסה יעלו כד' מאות פרסה לאלף מילין וחשבון מילין של רצועה אין עולין אלא ט' מאו' וע"ה מילין עדיין חסר המניין כ"ה מילין לא כיון מניין מילין הרצועות של פ"ט למנין ד' מאות פרסה ומניין למד רבי אליעזר אורך השורות עד ים אוקיינוס שהוא בסוף עולם ומקרא מעיד תחום מערב עד ים הגדול שלפנים מים אוקיינוס הרבה.

פרק מח, ב

ועל גבול דן. ואצל גבול דן בדרומו.

פרק מח, ח

תהיה התרומה וגו'. ואם תאמר היאך יתכן שתהא ירושלים במקומה והלא היתה ירושלים במיצר צפוני של יהודה שנטל דרומה של ארץ כנען וכאן הוא באמצע השבטים, אין חלוקה זו דומה לחלוקת יהושע שזו כשורת הכרם וכל החלקים שוין וחלוקת יהושע היה שבט יהודה חלק גדול ואף כי (חלקו היה) רב ממנו עד שנטל שמעון בגורלו, שנאמר (יהושע יט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון לפיכך יש די עתה ברוחב חלק שנטל יהודה בימי יהושע ליטול בו חלק עכשיו ה' שבטים הנותרים לפי שהאורך גדול מאד מפאת קדים עד אוקיינוס וירושלים במקומה. והיה המקדש בתוכו. כמו שמפרש והולך.

פרק מח, ט

התרומה, אשר תרימו לה'. מן החלק הזה שהופרש אצל יהודה בדרומו אורך ממזרח עד הים ורחב כ"ה אלף קנים ממנה תהיה תרומה לה' למקדש, ומקום לבתים לכהנים ארך כ"ה אלפים קנים ממזרח למערב ורחב י' אלפים מן הצפון לדרום.

פרק מח, י

ולאלה תהיה תרומת הקדש לכהנים. ואלה העשרת אלפים רחב וכ"ה אלף אורך יהיה לכהנים בצפון בתוך רצועות התרומה הגדולה אצל דרומו של יהודה. צפונה חמשה ועשרים אלף. הוא האורך ממזרח למערב. וימה רחב עשרת אלפים. מצד מערב רחב עשרת אלפים מן הצפון לדרום. וקדימה רחב עשרת אלפים. ורוח מזרחית י' אלפים מן הצפון לדרום. ונגבה אורך חמשה ועשרים אלף. מן המזרח למערב. והיה מקדש ה' בתוכו. הוא הר הבית ה' מאות קנים על ה' מאות קנים יהיה באמצע רצועה זו וכל סביבותיו לכהנים י"ב אלפים ומאתים וחמשים לצד מזרח וכן לצד מערב וברוחב ארבעת אלפים וז' מאות וחמשים לצפון וכן לדרום, כמו שאמור למעלה בענין יהיה מדה אל הקודש ה' מאות בה' מאות מרובע.

פרק מח, יא

לכהנים המקודש. החלק הזה המקודש יהיה לכהנים.

פרק מח, יב

תרומיה. מפורשת תרומה היא שם הפרשה תרומיה מפורשת והיתה להם הרצועה הזאת מפורשת מתרומת הארץ מן התרומה הגדולה שהותרמה מן הארץ אורך מאוקיינוס עד גבול מזרח ברוחב כ"ה אלפים כמו שאמור למעלה ממנו יבדילו רצועה זו באמצע ארכה לכהנים ולמקדש. קדש קדשים. שכל התרומה הגדולה קודש לכהנים וללוים ולנשיא ולאחוזת העיר ולעובדי העיר כמו שמפורש והולך וזו כ"ה אלף אורך וי' אלף רוחב בצפונו המפורשת ממנה לכהנים ולמקדש תהיה קדש קדשים. אל גבול הלוים. אצל רצועות הלוים.

פרק מח, יג

והלוים לעומת גבול הכהנים. אצל רצועות הכהנים כמדת הכהנים כנגד כל ארכה. כל אורך. כל הרצועות אורכן כ"ה אלף.

פרק מח, יד

ולא ימר. ולא יחליפם בקרקע אחר.

פרק מח, טו

וחמשת אלפים הנותר ברוחב. רצועות התרומה הגדולה שהיתה כ"ה אלפים רחב ואורך כאחת החלקים מפאת קדים עד פאת ים וממנה חזר ותרם שתי רצועות באמצעיתה אורך כ"ה אלף ורחבן כ' אלף ועדיין נשאר ברחבה חמשת אלפים אותם חמשת אלפים רוחב יהיו למושב העיר ארכן על פני אורך כ"ה אלף של תרומת הלוים. חול הוא. ואינן קודש כתרומת אותה רצועה של הכהנים והלוים חול הוא אצלם ויהיו לעיר למושב ישראל ולמגרש סביב העיר. בתוכה. באמצע אותה רצועה.

פרק מח, טז

ואלה מדותיה. של עיר. פאת צפון וגו'. מרובעת ארבעת אלפים וחמש מאות קנים על ארבעת אלפים וחמש מאות קנים נשארו ברוחב חמש מאות, הם יהיה להם למגרש מאתים וחמשים לצפון מאתים וחמשים קנים לדרום כמו שאמור במקרא שלמטה וכן למזרח ומערב הרי חמשת אלפים על חמשת אלפים באמצע הרצועה, הרי כל רחבה ממולא ובאורך הרצועה הזאת השלישית נשארו י' אלפים למזרח וי' אלפים למערב עליהם הוא מפרש ואומר והנותר באורך לעומת תרומת הקדש י' אלפים קדימה וי' אלפים ימה. והיה מגרש לעיר. כל מגרשי עיר שבמקרא מקום פנוי לא בתים ולא שדה.

פרק מח, יח

והיתה תבואתה ללחם לעובדי העיר. הם הגבעונים הנתונים חוטבי עצים ושואבי מים כן שמעתי משמו של רבי מנחם זצ"ל, לעובדי העיר, אישארבנ"ט בלע"ז. והיה מגרש לעיר. כל מגרשי עיר שבמקרא מקום פנוי לא בתים ולא שדה.

פרק מח, יט

יעבדוהו מכל שבטי ישראל. שנתנו להם זה חלק בארץ.

פרק מח, כ

כל התרומה. המקודשת המותרמת מתוך התרומה הגדולה כ"ה אלפים קנים על כ"ה אלפים קנים. רביעית. מרובעת אל תרומת הקדש לכהנים וללוים ואל אחוזת העיר. אחוזת. פורפרי"ש בלע"ז.

פרק מח, כא

והנותר לנשיא וגו'. והנותר בארך התרומה הגדולה. מזה ומזה. למזרח ולמערב של תרומת הקודש ולאחוזת העיר. אל פני חמשה ועשרים אלף. על רוחב כ"ה אלפים תרומה עד גבול קדימה של א"י וגו'. וימה על פני וגו'. וכן למערב על פני שלשת הרצועות של כהנים ולוים אחוזת העיר ברחב כ"ה אלפים. על גבול ימה. כמו עד גבול ימה עד אוקיינוס. לעומת חלקים. כנגד ארך חלקי השבטים. לנשיא. יהיה. והיתה תרומת הקודש. היא רצועות הכהנים. ומקדש הבית בתוכה. הכל באמצע נחלת הנשיא.

פרק מח, כב

ומאחוזת הלוים ומאחוזת העיר. גם הוא בתוך אשר לנשיא יהיה. בין גבול יהודה ובין גבול בנימין. כל רחב הרצועה אשר בין שני השבטים האלה יהודה מצפון ובנימין מן הדרום יהיה לנשיא, והיא הרצועה שהותרמה ראשון רחב כ"ה אלפים באורך אחר חלקי השבטים.

פרק מח, כג

ויתר השבטים. יטלו בדרומה של אותה רצועה בנימין אצלה ואצלו שמעון ואצלו יששכר ואצלו זבולן ואצלו גד נמצא גד במצר דרומי של ארץ ישראל.

פרק מח, כח

ועל גבול גד. מצר דרומי שלו. מתמר מי מריבת קדש נחלה. מיריחו עיר התמרים במקצוע המזרח ובא למערב למי מריבת קדש ובא והולך עד נחל מצרים השופך לים הגדול במקצוע דרומית מערבית.

פרק מח, ל

תוצאות העיר. שעריה לד' רוחותיה. מדה. הוא קנה המדה חמש מאות וארבעת אלפים קנים.

פרק מח, לה

סביב שמונה עשר אלף. היקף עיר י"ח אלף קנים כך עולה חשבון ריבועה. ושם העיר מיום ה' שמה. תרגם יונתן: ושמא דקרתא דמתפרש מיומא די ישרי ה' שכינתיה תמן כלומר לא יקרא לה שם אחר אלא שם הראשון שהיה לה מיום שעקד אברהם את יצחק בו שם שקרא לו יראה והיא היה שמה שלם הרי ירושלים ויש עוד לפתור ושם העיר יהיה לעתיד מיום בניינה ולהלן יקראו לה ה' שמה.
סליק ספר יחזקאל.

הפרק הבא    הפרק הקודם