רשי, במדבר פרק כד

(א) וירא בלעם כי טוב וגו' -
אמר איני צריך לבדוק בהקב"ה כי לא יחפוץ לקללם:
ולא הלך כפעם בפעם -
כאשר עשה שתי פעמים:
לקראת נחשים -
לנחש אולי יקרה ה' לקראתו כרצונו, אמר רוצה ואינו רוצה לקללם, אזכיר עונותיהם והקללה על הזכרת העבירה תחול:
וישת אל המדבר פניו -
כתרגומו:

(ב) וישא בלעם את עיניו -
בקש להכניס בהם עין רעה, והרי יש לך שלוש מידותיו:
עין רעה,
ורוח גבוהה,
ונפש רחבה,
האמורים למעלה:

שוכן לשבטיו -
ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חברו:
ותהי עליו רוח אלוהים -
עלה בלבו שלא יקללם:

(ג) בנו בעור -
כמו למעינו מים (תהילים קיד ח).

ומדרש אגדה:
שניהם היו גדולים מאבותיהם, בלק בנו צפור, אביו בנו הוא במלכות, ובלעם גדול מאביו בנביאות, מנה בן פרס היה:

שתם העין -
עינו נקורה ומוצאת לחוץ וחור שלה נראה פתוח, ולשון משנה הוא כדי שישתום ויסתום ויגוב (ע"ז סט א).

ורבותינו אמרו:
לפי שאמר ומספר את רובע ישראל, שהקב"ה יושב ומונה רביעיותיהן של ישראל מתי תבא טיפה שנולד הצדיק ממנה.
אמר בלבו: מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו?!
ועל דבר זה נסמת עינו של בלעם.
ויש מפרשים:
שתום העין פתוח העין, כמו שתרגם אונקלוס, ועל שאמר שתום העין, ולא אמר שתום העינים, למדנו שסומא באחת מעיניו היה:
(ד) נופל וגלוי עינים -
פשוטו כתרגומו:
שאין נראה עליו אלא בלילה כשהוא שוכב.

ומדרשו:
כשהיה נגלה עליו לא היה בו כוח לעמוד על רגליו ונופל על פניו, לפי שהיה ערל ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה לפניו:
(ה) מה טובו אהליך -
על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה:
משכנותיך -
חניותיך, כתרגומו.

דבר אחר:
מה טובו אהליך -
מה טובו אהל שילה ובית עולמים ביישובן שמקריבין בהן קורבנות לכפר עליהם:
משכנותיך -
אף כשהן חרבין, לפי שהן משכון עליכם, וחורבנן כפרה על הנפשות, שנאמר כלה ה' את חמתו (איכה ד יא), ובמה כלה, ויצת אש בציון:

(ו) כנחלים נטיו -
שנארכו ונמשכו לנטות למרחוק.

אמרו רבותינו:
מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בלבו לקללם כשאמר (פסוק א) וישת אל המדבר פניו, וכשהפך המקום את פיו ברכם מעין אותן קללות שבקש לומר כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קה א):

כאהלים -
כתרגומו:
לשון מור ואהלות (תהילים מה ט):

נטע ה' -
בגן עדן.

לשון אחר:
כאהלים נטע ה' -
כשמים המתוחין כאהל:

נטע ה' -
לשון נטיעה מצינו באהלים, שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא מה):

(ז) מדליו -
מבארותיו. ופירושו כתרגומו:
וזרעו במים רבים -
לשון הצלחה הוא זה, כזרע הזרוע על פני המים:
וירם מאגג מלכו -
מלך ראשון שלהם יכבוש את אגג מלך עמלק:
ותנשא מלכותו -
של יעקב יותר ויותר, שיבוא אחריו דוד ושלמה:

(ח) אל מוציאו ממצרים -
מי גורם להם הגדולה הזאת, אל המוציאם ממצרים, בתוקף ורום שלו יאכל את הגויים שהם צריו:
ועצמותיהם -
של צרים:
יגרם -
מנחם פתר בו לשון שבירה.
וכן לא גרמו לבקר (צפניה ג ג).
וכן את חרשיה תגרמי (יחזקאל כג לד).
ואני אומר לשון עצם הוא שמגרר הבשר בשניו מסביב והמוח שבפנים, ומעמיד העצם על ערמימותה:

וחציו ימחץ -
אונקלוס תרגם:
חציו של צרים.
חלוקה שלהם, כמו:
(בראשית מט כג) בעלי חצים, מרי פלוגתא.
וכן ימחץ, לשון ומחצה וחלפה רקתו (שופטים ה כו). שיחצו את ארצם.

ויש לפתור לשון חצים ממש, חציו של הקב"ה ימחץ בדמם של צרים, יטבול ויצטבע בדמם, כמו למען תמחץ רגלך בדם (תהילים סח כד) ואינו זז מלשון מכה, כמו מחצתי, שהצבוע בדם נראה כאילו מחוץ ונגוע:

(ט) כרע שכב כארי -
כתרגומו:
יתיישבו בארצם בכוח וגבורה:

(י) ויספוק -
הכה זו על זו:

(יג) לעבור את פי ה' -
כאן לא נאמר אלוהי, כמו שנאמר בראשונה, לפי שידע שנבאש בהקב"ה ונטרד:

(יד) הולך לעמי -
מעתה הריני כשאר עמי, שנסתלק הקב"ה מעליו:

לכה איעצך -
מה לך לעשות.
ומה היא העצה?
אלוהיהם של אלו שונא זמה הוא כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קו א)
תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזימה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (לקמן לא, טז):

אשר יעשה העם הזה לעמך -
מקרא קצר הוא זה, איעצך להכשילם, ואומר לך מה שהן עתידין להרע למואב באחרית הימים:

(טז) ויודע דעת עליון -
לכוון השעה שכועס בה:

(יז) אראנו -
רואה אני שבחו של יעקב וגדולתן, אך לא עתה היא, אלא לאחר זמן:
דרך כוכב -
כתרגומו: לשון דרך קשתו (איכה ב ד), שהכוכב עובר כחץ, ובלע"ז דישטנ"ט (מזנק) כלומר יקום משל:

וקם שבט -
מלך רודה ומושל:
ומחץ פאתי מואב -
התרגום: מפרש קוצר העברי ויקטול וכו':
ומחץ פאתי מואב -
זה דוד, שנאמר בו השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית וגו' (שמואל ב' ח ב):
וקרקר -
לשון קורה כמו:
אני קרתי (מלכים ב' יט כד)
מקבת בור נקרתם (ישעיה נא א)
יקרוה עורבי נחל (משלי ל יז) פורי"יר בלע"ז (לנקב):

כל בני שת -
כל האומות, שכלם יצאו מן שת בנו של אדם הראשון:

(יח) והיה ירשה שעיר אויביו -
ישראל:

(יט) וירד מיעקב -
ועוד יהיה מושל אחר מיעקב:
והאביד שריד מעיר -
מעיר החשובה של אדום והיא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, שנאמר בו וירד מים עד ים (תהילים עב ח) ולא יהיה שריד לבית עשו (עובדיה א, יח):

(כ) וירא את עמלק -
נסתכל בפורענותו של עמלק:
ראשית גויים עמלק -
הוא קדם את כולם להלחם בישראל.

וכך תרגם אונקלוס:
ואחריתו ליאבד בידם.
שנאמר תמחה את זכר עמלק (דברים כה יט):

(כא) וירא את הקיני -
לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק, כענין שנאמר ויאמר שאול אל הקיני וגו' (שמואל א' טו, ו) הזכירו אחר עמלק, נסתכל בגדולתן של בני יתרו שנאמר בהם תרעתים שמעתים שוכתים (דברי הימים א' ב נה):
איתן מושבך -
תמה אני מהיכן זכית לכך הלא אתה עמי היית בעצת הבה נתחכמה לו (שמות א י), ועתה נתיישבת באיתן ומעוז של ישראל:

(כב) כי אם יהיה לבער קין וגו' -
אשריך שנתקעת לתוקף זה שאינך נטרד עוד מן העולם, כי אף אם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים ותהיה לבער ממקום שנתיישבת שם, מה בכך:
עד מה אשור תשבך -
עד היכן הוא מגלה אותך, שמא לחלח וחבור, אין זה טרוד מן העולם?
אלא טלטול ממקום למקום ותשוב עם שאר הגליות:

(כג - כד) וישא משלו וגו' -
כיון שהזכיר את שביית אשור אמר אוי מי יחיה משומו אל מי יכול להחיות את עצמו משומו את אלה שלא ישים עליו הגוזר את אלה, שיעמוד סנחריב ויבלבל את כל האומות, ועוד יבואו צים מיד כתים ויעברו כתיים שהן רומיים בבירניות גדולות על אשור:
וענו עבר -
וענו אותם שבעבר הנהר:
וגם הוא עדי אובד -
וכן פירש דניאל עד די קטילת חיותא והובד גשמה (דניאל ז יא):
וצים -
ספינות גדולות, כדכתיב וצי אדיר (ישעיה לג כא).
תרגומו:
ובורני רבתא.



הפרק הבא    הפרק הקודם