פסוק ב
הִנֵּה עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לָתֵת לְךָ זֶרַע כְּאָמְרו "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזּאת" (לעיל יב, ז), לא אָמַר שֶׁיִּהְיֶה לְךָ אותו הַזֶּרַע מִמֶּנִּי.

אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה. אוּלַי קִנְאַת הַיָּרֵךְ תְּעורֵר הַכּחַ לִפְעֻלּותָיו וְיִתְחַזֵּק לְהַשִּׂיג זֶרַע.

לְקול שָׂרָי. נָטָה לְבָבו שֶׁיִּהְיֶה דַּעְתָּהּ אֲמִתִּי לְפִיכָךְ קִבֵּל דְּבָרֶיהָ, לא לְהִתְעַנֵּג בְּמִשְׁגַּל הָאִשָּׁה.

פסוק ה
חֲמָסִי עָלֶיךָ. שֶׁהָיָה לְךָ לִגְער בָּהּ אַחֲרֵי שֶׁהִיא אִשְׁתְּךָ וּמְקִלָּה אותִי מִפְּנֵי שֶׁהִתְעַבְּרָה מִמְּךָ.

פסוק ו
שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ. שֶׁאֵינָהּ מְשֻׁחְרֶרֶת מִמֵּךְ.

וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי. כְּדֵי שֶׁתַּכִּיר שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת וְלא תְּבַזֶּה עוד אֶת גְּבִרְתָּהּ, לְאות שֶׁכֵּן יִקְרֶה לְכָל מְבַזֵּה יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרו "וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּות רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ" (ישעיהו ס, יד).

פסוק ז
וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה'. מָצָא אותָהּ מוּכֶנֶת לְמַרְאות אֱלהִים. וּבְכֵן נִרְאָה לָה עַל עֵין הַמַּיִם. מִתְפַּלֶּלֶת, כְּמו שֶׁבֵּאֵר בְּאָמְרו "כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ" (פסוק יא).

עַל הָעַיִן. עַל אֵם הַדֶּרֶךְ. וּכְשֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי דְּרָכִים יִקָּרְאוּ "עֵינַיִם", וּמְקום הַתְחָלַת הַשְּׁנֵי דְּרָכִים יִקָּרֵא "פֶּתַח עֵינַיִם" (להלן לח, יד), וְהוּא הַנִּקְרָא אֵצֶל רַבּותֵינוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה 'פָּרָשַׁת דְּרָכִים' (רש"י שם).

בְּדֶרֶךְ שׁוּר. הוּא חָגָר, כְּמו שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוס. וְהִיא עִיר בִּגְבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל או חוּצָה לו, כְּמו שֶׁאָמְרוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה בְּגִטִּין (ב, א). הודִיעַ כִּי הָיָה בְּדַעְתָּהּ לָצֵאת אָז מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

פסוק ח
אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי. כְּלומַר: הַבִּיטִי וּרְאִי מֵאֵיזֶה מָקום נָסַעַתְּ, כִּי הָיִית בְּמָקום קָדושׁ וּבְבֵית צַדִּיקִים, וְהִנֵּךְ הולֶכֶת בְּחוּצָה לָאֶרֶץ אֶל מָקום טָמֵא וְאַנְשֵׁי רֶשַׁע.

אָנכִי בּרַחַת. אֵינִי הולֶכֶת אֶל מָקום מְכֻוָּן מֵאִתִּי, אֶלָּא יָצָאתִי כְּדֵי לִבְרחַ.

פסוק ט
וְהִתְעַנִּי. לְהורות לְעָתִיד, עַל דֶּרֶךְ "יְרֵא וַיּור" (מלכים ב יג, יז), כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ (על פי אסתר א, ח).

פסוק יב
פֶּרֶא אָדָם. "פֶּרֶא" הוּא חֲמור הַבָּר. אָמַר שֶׁיִּהְיֶה חֲמור בְּמִזְגּו מִצַּד הָאֵם הַמִּצְרִית, כְּאָמְרו עַל הַמִּצְרִים "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמורִים בְּשָׂרָם" (יחזקאל כג, כ), וְשֶׁיִּהְיֶה חֲמור הַבָּר, בִּהְיותו שׁוכֵן בַּמִּדְבָּר, כְּאָמְרו "וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר" (להלן כא, כ). וְשֶׁיִּהְיֶה "אָדָם" מִצַּד אָבִיו, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה (בבא בתרא טז, ב).

פסוק יג
וַתִּקְרָא שֵׁם ה'. הִנֵּה קְרִיאַת שֵׁם ה' הִיא הַתְּפִלָּה, אֲשֶׁר בָּהּ שִׁבְחו שֶׁל הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַחְשֶׁבֶת הַמִּתְפַּלֵּל או בִּדְבָרָיו, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: לְעולָם יְסַדֵּר אָדָם שִׁבְחו שֶׁל הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל (ברכות לב, א), כִּי בָּזֶה יְכַוֵּן הַמִּתְפַּלֵּל לָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּעִנְיַן "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז, ח), וְכֵן "קָרָאתִי שִׁמְךָ ה'" (איכה ג, נה), וְכֵן "וּשְׁמוּאֵל בְּקרְאֵי שְׁמו" (תהלים צט, ו), וְכֵן "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא" (דברים לב, ג). אָמַר אִם כֵּן שֶׁכַּאֲשֶׁר הִתְפַּלְּלָה סִדְּרָה שֶׁבַח הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁדִּבֵּר אֵלֶיהָ, בְּאָמְרָהּ אַתָּה אֵל רֳאִי. אַתָּה אֵל שֶׁל רְאִיָּה בְּכָל מָקום, לא בְּבֵיתו שֶׁל אַבְרָהָם בִּלְבַד, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ חוּץ מִשַּׁעֲרֵי הונָאָה.

פסוק טו
שֶׁם בְּנו אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל. כִּי מִצַּד שְׁנֵיהֶם הָיָה רָאוּי לָזֶה הַשֵּׁם: מִצַּד אַבְרָהָם שֶׁהִתְפַּלֵּל עָלָיו אַחַר כָּךְ וְנֶאֱמַר לו "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ" (להלן יז, כ), וּמִצַּד הָגָר כִּדְבַר הַמַּלְאָךְ (פסוק יא).