מנחת שי, דברים פרק כט


פסוק ב
המסות. ב' חד מלא וחד חסר דין מלא. דוהיה עקב חסר וכ"כ הרמ"ה ז"ל.

פסוק ד
שלמתיכם. בתיקון ס"ת ישן שמלתכם בספרא חדא שמלתיכם וכן במפתח ע"כ. והמסורת מוכיח שהוא מלא יו"ד וכן הוא בהרמ"ה ז"ל ועיין עוד מ"ש בנחמיה ט'.

פסוק ז
לראובני. ניקוד הרי"ש שורק והאל"ף נחה כמו שכתבתי פעמים רבות.

פרשת נצבים

פסוק ט

נצבים. פתוחה.

פסוק י
טפכם נשיכם. במסרא עתיקא מכסיבת ידא חשיב טפכם נשיכם באלפא ביתא מן ב' ב' לא נסבין וא"ו ומטעין בהון ובמסרא דילן אות וא"ו לא חשיב רק נשיכם טפכם דריש יהושע.

פסוק טז
גלליהם. חסר וא"ו ומלא יו"ד קדים לה"א ומסיר עליה לית כותיה חסר וא"ו בתורה ולמעוטי גלוליכם דמלא קא אתי דאי למעוטי גלליהם אחרים באורייתא מי איכא הרמ"ה ז"ל.

פסוק יז
לבבו פנה. הפ"א רפה.

פסוק יח
האלה. אין באל"ף מאריך.

פסוק יט
ורבצה בו. הבי"ת דגושה.

פסוק כ
בספר התורה הזה. המסורת עליו ב' כי תשמע בקול ר"ל ב' פסוקים דכתיבין בספר התורה הזה וחברו בפסוק כי תשמע בקול דלקמן בפרשה ובשניהם הטפחא נתונה תחת התורה נמצא ספר התורה דבוקים זה לזה לפיכך לשון זכר נופל אחריו שהלשון נופל על הספר אבל למעלה בפרשת קללות הטפחא נתונה תחת בספר והתורה הזאת דבוקים זה לזה לכך אמר הזאת. מרש"י ז"ל.

פסוק כא
בניכם. בפשט לא בקדמא.

פסוק כב
כמהפכת. הכ"ף בגעי"א.

וצביים. וצבוים ק' כמ"ש בפ' נח בפסוק וצבים עד לשע. והחירק ביו"ד שנייה כמ"ש בפ' לך לך.

פסוק כג
מה חרי. כן כתיב מה בלא וא"ו והא מילתא פשיטא היא ולית בה ספיקתא והא דאצטריכנא להכי משום דחזינן במקרא גדולה דכתיב בה במקצת ספרים נמצא ומה וודאי דהנהו סיפרי אישתבשו וליכא למיסמך עליהון גם מאי דכתיב התם מה כ"ד שבוש. דמסר' הכי אמרה מֶה ומָה כ"ד פתחין ר"ל בסגול וכל דסמיך לעי"ן ולחי"ת דכותא במ"ז ה' קמצין וב' פתחין וכן במכלול דף רס"ו והדין הוא מאינון דסמיכין לחי"ת. כללא דמילתא כל מה שכתב בזה שבוש והך מסרא איתא בפרשת כי תשא וכיון דאתת לידן נימא בה מילתא דאיכא לעיונו בה טובא חדא דכד חשבת להו בציר מינייהו חד ממנין כ"ד ותו דחשיב בהדייהו עכרתנו ופסוק הוא ביהושע ז' מֶה ערכתנו וטעותא הוא משום דסמיך לעי"ן כדאמרן לעיל גם בנוסח כ"י ליתיה ואי הכי פשו להו עשרין ותרתין ותו איכא לעיוני דחשיב נמי מה לעשות עוד לכרמי (ישעיה ה') ובכולהו ספרי כתיב מַה לעשות בפתח גם בעיקר נוסחי ליתיה פשו להו חד ועשרון. וכבר עיינינן בספרי דוקני ואשכחנא דטעותא נפל בדפוס וצריך לומר ומֶה לעשות לה (מלכים ב' ד') ותו צריך להוסיף מֶה היה הדבר בני (שמואל א' ד') מֶה היה הדבר הגד נא לי (שמואל ב' א') ואף על גב דלא אשכחנא הך מסרא דיקא בשום סיפרא טרחנא אבתרה עד דאשכחנא יתה ברחמי דשמייא שלימא וברירא ומשום הכי חזינא לברורה ולפרושי כל הנך עשרים וארבע קראי כדבעינן למיער קמן מֶה ומֶה כ"ד פתחין וסימן לא ידענו מֶה היה לו וחברו פרשת כי תשא מֶה קול התרועה הגדולה (שמואל א' ד') מֶה קול ההמון (שם) מֶה היה הדבר בני (שם) ומֶה קול הצאן (שם סימן ט"ו) ומֶה גם עתה (מלכים א' י"ד) מֶה משפט האיש (מלכים ב' א') הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מֶה לעשות לך (מלכים ב' ד') ומֶה לעשות לה (שם) על מֶה תכו (ישעיה א') וחכמת מֶה להם (ירמיה ח') מֶה לידידי בביתי (ירמיה י"א) והיה כי תגיד לעם הזה וגו' על מֶה דבר (ירמיה י"ו) פנה אל הרבה וגו' יען מֶה נאם (חגי א') בני איש עד מֶה כבודי (תהלים ד') על מֶה נאץ רשע (שם סימן י') ומָה בר נדרי (משלי ל"א) ומֶה לא תשא פשעי (איוב ז') זכור ה' מֶה היה לנו (סוף איכה) כי מֶה האדם (קהלת ב') כי מֶה הוה לאדם (שם) כי מֶה האדם (שם ז') ובהכי שלים מניינא דכ"ד בס"ד בתר עידן זמין ה' אלהי קדמי הך מסרא בספרא עתיקא כדכתיבנא ובריכנא למאן דמנהיר לכולא עלמא ביקריה.

פסוק כז
ויש לכם. למ"ד רבתא וכן כתב במסכת סופרים פ' ט' וכן נדרש בפסיקתא למ"ד וישלכם גדולה משונה מכל למ"ד שבמקרא ללמדך כי אורך הגלות עליהם.

פסוק כח
והנגלת. בתיקון ס"ת ישן והנגלת ס"א והנגלות וכן מצאתי במדוייקים ע"כ. והרמ"ה כתב והנגלת לנו ולבנינו חסר וא"ו כתיב.

לנו ולבנינו עד. אותיות לנו ולבנינו כלן נקודות מלמעלה נקודה על כל אות גם עי"ן של עד סנהדרין ריש פ' נגמר הדין וספרי דאגדתא טובא כמ"ש בסדר לך לך גבי ביני וביניך וכן כתב החזקוני ועיין ספר העיקרים מאמר ג' סוף פ' כ"ב ובספר אבן העזר סימן מ"ה שחיבר ראב"ן הוא רבינו אליעזר בר נתן ומזרחי וגור אריה.

הפרק הבא    הפרק הקודם