ילקוט שמעוני, יחזקאל פרק ח


המשך סימן שמה
חשמל -
עד היכן מעשה מרכבה?
רבי אומר:
עד וארא בתרא.

רבי יצחק אומר:
עד החשמל, עד וארא מתרגמינן, מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים.

איכא דאמרי:
עד וארא מסרינן ראשי פרקים, מכאן ואילך אם הוא חכם מבין מדעתו אין, ואי לא לא.
ומי דרשינן מחשמל, והא ההוא ינוקא דהוה דריש מחשמל נפק נורא מחשמל ואכלתיה?
שאני ינוקא דלאו אורח ארעא.

אמר ר' יהודה אמר רב:
ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל.
מה עשה?
עלה לעליה והעלו לו שלוש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרש.

תנו רבנן:
מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל, יצא אש מחשמל ושרפתו, בקשו חכמים לגנוז ספר יחזקאל.
אמר להם חנניה בן חזקיה:
אם זה חכם כולם חכמים.

מאי חשמל?
אמר ר' יהודה:
חיות אש ממללות,

במתניתא תאנא:

עתים חשות, עתים ממללות.
בשעה שהדבור יוצא מפי הגבורה חשות, ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הגבורה ממללות.ו

והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה -
בביאה אחת שנכנס מנשה לבית קדש הקדשים היה חטאת לישראל, שעשה צלם של ארבעה פנים והכניסו להיכל.

ר' אחא אמר:
בייא בא לעלמא תותבייא מפגן למרי ביתא.

ולמה עשה צלם של ארבעה פנים?
כנגד ארבעה חיות שהם סבולות תחת כסא הכבוד.

דבר אחר:

כנגד ארבע רוחות שבעולם.
אמר: כל מי שיבא מארבע רוחות העולם יהא משתחוה לצלם.

כי עזב אלוהים את הארץ -
(כתוב ברמז ס"ב):

סימן שמז
ושבעים איש מזקני בית ישראל ויאזניהו בן שפן עומד בתוכם עומדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו, -
וכתיב:
ויבא אותי אל (שער) [חצר] בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה.
ממשמע שנאמר: ופניהם קדמה - איני יודע שאחוריהם אל היכל ה', ומה ת"ל ואחוריהם? מלמד, שפורעים עצמם ומתריזין כלפי מטה.
אמר לו הקב"ה למיכאל: מיכאל, סרחה אומתך!
אמר לפניו: רבש"ע, דיים לטובים שבהם.
אמר לו: אני שורף אותם וטובים שבהם, מיד: ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא.

אמר ר' כהנא בר ביזנא, א"ר שמעון חסידא:
אלמלי לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.
וכתיב: והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי ככל אשר צויתני.

א"ר יוחנן:
באותה שעה הוציאו לגבריאל לאחורי הפרגוד, ומחיוה שתין פולסי דנורא.
אמרי ליה: אי לא עבדת - לא עבדת ואי עבדת, אמאי לא עבדת כדפקדוך?
ועוד, אי עבדת אין לך אין משיבין על הקלקלה?!

אתיוה לדוביאל שרה דפרסאי ואוקמוה בדוכתיה ושמש עשרים וחד יומא והיינו דכתיב: ושר מלך פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד מן השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלך פרס.
בההיא אגרא דשמש עשרים וחד יומא יהבו ליה עשרים וחד מלכי ופרוותא דמשמהיג ואומר: כתובו לי ישראל בכרגא כתבו ליה, כתובו לי רבנן בכרגא, כתוב ליה.
עמד גבריאל מאחרי הפרגוד ואמר: שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא.

א"ר יצחק:
אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה מעיניהם בעולם הזה וזוכות לעולם הבא. אמר לפניו: רבש"ע, אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים ודניאל איש חמודות בכף שניה אינו מכריע את כלם?
אמר לו הקב"ה: מי הוא זה שמלמד זכות על בני?
אמרו לו: גבריאל.
אמר להם: יבא, והיינו דכתיב: ואני באתי בדבריך.
אתא אשכחיה דקא נקיט אגרתא בידיה בעא למקרעיה מיניה, בלעה.

איכא דאמרי:
מיכתב הוה כתיבא מחתם לא הוה חתימא.

ואיכא דאמרי:
מחתם נמי הוה חתימא ואיידי דבלעה אמחיקה מיניה, היינו במלכותא דפרסאי איכא, דיהיב כרגא ואיכא דלא יהיב כרגא.

ואני יוצא והנה שר יון בא - עוי עוי ולא אשגחו ביה.

סימן שמח
ויאמר אלי הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים וגו' -
בתחלה היו עובדים עבודת אלילים במטמוניות.
וכיון שלא מיחו בידם - חזרו להיות עושים אותה אחר הדלת, דכתיב: ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך.
וכיון שלא מיחו בידם - חזרו להיות עושים אותו בגנות, שנאמר: זובחי בגנות .
וכיון שלא מיחו בידם - חזרו להיות עושים בראשי ההרים, שנאמר: על ראשי ההרים יזבחו.
וכין שלא מיחו בידם - חזרו להיות עושים בשדה, דכתיב: גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי - על כל תלם ותלם היו מעמידים צלם.

ר' פנחס ור' חלקיה בש"ר יהושע:
היה אחד מהם חורש שדהו מעמיד צלם באמצע, כדי שיהא ראשי תלמים נראים לה, וכיון שלא מיחו בידם - חזרו להיות עושים בראשי דרכים, דכתיב: על כל ראש דרך בנית רמתך.
וכיון שלא מיחו בידם - חזרו להיות עושים ברחובות, דכתיב: ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב.
וכיון שלא מיחו בידם - חזרו להיות עושים בחוצות ירושלים, שנאמר: ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבשת.
וכיון שלא מיחו בידם - חזרו להיות עושים בעיירות, שנאמר: כי מספר עריך היו אלוהיך יהודה.
עד היכן?
עד שהכניסו אותה לבית קדש הקדשים, שנאמר: סמל הקנאה הזה בביאה.
מהו בביאה?
א"ר אחא:
בייא בייא תותבא מפני מרי ביתא.

א"ר ברכיה:
כי קצר המצע מהשתרע - מלקבל אשה ובעלה וריעה, וכיון שחטאו - גלו.
וכיון שגלו - התחיל ירמיהו מקונן עליהם: איכה (כתוב למעלה ברמז רמ"ז).

והנם שולחים את (ה) הזמורה אל אפם -
לפי שלא היו ישראל יודעים מה טיבה של זמורה עד שבא עמלק ולמדה להם.
וממי למדה?
מעשו, דכתיב: הכי קרא שמו יעקב, חכחך בגרונו והוציא את הזמורה (כתוב ברמז צ"ט):


הפרק הבא    הפרק הקודם