מזמור שיר ליום השבת טוב להודות -
ר' יצחק פתח:
ראו כי ה' נתן לכם השבת.
מהו ראו?
אמר ר' אמי:
מרגליתא דיהבית לכון.

אמר ר' יצחק:
כל עסקה של שבת כפול:
עומרה כפול, שנאמר: שני העומר לאחד.
קרבנה כפול, שנאמר: וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים גו',
ענשה כפול, שנאמר: מחלליה מות יומת,
מתן שכרה כפול, שנאמר: וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד.
אזהרותיה כפולות, שנאמר: זכור את יום השבת שמור את יום השבת.
מזמורה כפול, מזמור שיר ליום השבת.

אמר רב קטינא:
שיתא אלפי שני הוי עלמא, וחד חרוב (בישעיה ברמז שצ"ד).

אמר רבי לוי:
המזמור הזה אדם הראשון אמרו. פגע אדם הראשון בקין, אמר ליה: מה נעשה בדינך?
אמר ליה: עשיתי תשובה ונפטרתי.
התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר: כך הוא גדול כחה של תשובה ולא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר: מזמור.

ר' שמעון אומר:
המזמור הזה אדם הראשון אמרו, לפי שבא יום השבת ונעשה סניגור לאדם לפני הקב"ה, ואמר: רבון העולם, בששת ימי המעשה לא נהרג איש בעולם ובי אתה מתחיל?!
זו היא קדושתי וזו היא ברכתי! וניצל אדם הראשון מדינה של גיהינום בזכות השבת, וכשראה אדם כחה של שבת, התחיל משורר: מזמור שיר ליום השבת.
אמר ליה השבת: ולי אתה אומר הימנון?
אני ואתה נאמר הימנון להקב"ה: טוב להודות לה'.

אמר ר' לוי בשם ר' נזירא:
מזמור שיר ליום השבת - שלא שמשה עמו אפלה.
אתה מוצא בכל יום כתיב: ויהי ערב ויהי בקר, יום השבת אין כתיב עמו ערב.

אמר ר' לוי בשם ר' נזירא:
ל"ו שעות היה יום:
שנים עשר של ערב שבת,
ושנים עשר של ליל שבת,
ושנים עשר של שבת.
ואתיא כמאן דאמר: לן כבודו עמו, ובמוצאי שבת זמן לו הקב"ה שני רעפים והקישן זה לזה ויצא האור מביניהן, והבדיל עליו בורא מאורי האש, לפיכך אנו מבדילין על האור במוצאי שבת.

טוב להודות לה' -
אמר אדם: בי ילמדו כל הדורות, שכל מי שהוא משורר ומזמר לשם עליון ומודה פשעיו ועוזב נוצל מדינה של גיהינום.

טוב להודות לה' -
במזמור אתה מוצא שבע אזכרות:
טוב להודות לה'.
כי שמחתני ה',
מה גדלו מעשיך ה' וגו',
מכאן סמכו שבע ברכות שמתפללין בשבת.

דבר אחר:
כנגד שבעה קולות שכתוב במזמור: קול ה' על המים.

דבר אחר:
כנגד שבעה קולות שבמתן תורה, שנאמר: ויהי קול השופר,
ויהי קולות וברקים,
וקול שופר,
והאלהים יעננו בקול,
וכל העם רואים את הקולות,
ואת קול השופר,
ויענו כל העם קול אחד.
וכן דוד אומר: שבע ביום הללתיך.

להגיד בבקר חסדך -
אמר אדם הראשון: כל באי העולם הזה שהוא דומה ללילה, וכל באי העולם הבא שהוא דומה לבקר, יגידו ויאמרו אמונתו וחסדו של הקב"ה, שעשה עמי והצילני מדינה של גיהינום.

כי שמחתני ה' בפעלך -
מי גרם לנו לבא לידי שמחה זו?
אלא בשכר האמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכלו לילות, לכך נאמר: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות.

אמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב:
כל שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית, לא יצא ידי חובתו, שנאמר: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות.

עלי עשור ועלי נבל -
כל עדות נאמרה בישראל בעשרה:
עדות המת בעשרה,
עדות ברכת השם בעשרה.
עדות ברכת מילה בעשרה.
עדות חליצה בעשרה.
אמר: איני רוצה מישראל אלא הגיון פיהם בנבל וכנור, שנאמר: עלי הגיון בכנור. הכנור שהיה דוד מנגן בו, היה בעשרה נימין (כתוב במזמור ל"ב).

כי שמחתני ה' בפעלך -
אמר רבי חזקיה בשם ר' ירמיה:
מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא לסחורה והרויח והעשיר והיו התלמידים רואים את הריוח שהרויח והיו מצירין עצמן.
מה עשה ר' שמעון בן יוחאי?
נסיב להון לתלמידין ונפק בהון לבקעה.
אמר לבקעה: בקעה התמלאי דינרין זהב, מיד נתמלאה הבקעה דינרין זהב.
אמר לתלמידיו: כל אחד מכם יטול כל מה שהוא מבקש, אלא היו יודעים שכל מי שהוא נוטל ממנו, מתן שכרו שלעתיד לבא הוא נוטל, כיון שראו כן, התחילו אומרים: כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן.

מעשה ברבי שמעון בן חלפתא דהוה ערבי פסחא ולא הוה ליה מנן מזבין לביתיה כלום, אפילו חד פרוטה.
אמרה ליה איתתיה: אפילו חד פרוטה לית לך לקיומי מצותא דפסחא, כיון שיהו מבשלות חברותיה לא הוה לה מה לבשל, נטלה קדרה ונתנה לתוכה מים והדליקה האש תחתיה, לפי שהיתה מתביישת שלא היה לה כלום, כיון שראה רבי שמעון בן חלפתא כן, יצא לו חוץ למדינה והתפלל ויצאה לו יד אחת והושיטה לו אבן אחת טובה, נטלה והראה אותה ואין כל העולם
יכולין לכוין דמיה של המרגלית.

מה עשה?
נטל עליה זהוב אחד ופרטו ולקח בשר ויין ולחם וירק לפרנס את היום והעלה לביתו, אמר לאשתו: כבר יש לנו מה לאכול ולהותיר.
א"ל: מהיכן נתפרנסת, לא הגיד לה, אמרה: נשבעת אני שאיני אוכלת עד שתאמר לי מנין לך, כיון שהטריחה עליו גלה לה המעשה.
אמרה לו: וקבלת עליה ליגע בדבר שמתוקן לך לעתיד לבא, שיהא שלחנך פגום מחבריך, לך והתפלל והחזר את החפץ, הלך והחזיר מה שלקח ופרע מה שנטל על האבן ונטלה ויצא חוץ לעיר והתפלל עליה ויצאה יד ונטלתה מידו, והנס השני גדול מן הראשון, שמע רבינו ואמר: יכול הייתי להתפלל שינתן לי ולא הייתי יכול להתפלל על מה שנתן לי שתחזור למקומה, התחיל אומר: כי שמחתני ה' בפעלך.

כי שמחתני ה' בפעלך -
אמר אדם: שמחני הקב"ה והכניסני לגן עדן והראני מלכיות מושלין ואובדין, והראני דוד בן ישי מושלו לעתיד לבא, ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו, שנאמר: ימים על ימי מלך תוסיף אף אני הוסיף על שנותיו כמו דור ודור ונתתי שבח ורנן לאל במעשיו שנאמר: במעשי ידיך ארנן מה גדלו מעשיך ה', התחיל אדם מהלל ומפאר לשם עליון, ואמר: מה גדלו

מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך.
בוא וראה כמה מיני חיות ובהמות בעולם, וכמה מיני דגים בים, שמא קול או מראה או דעת או טעם של זה דומה לזה?!

שנו רבותינו במשנה:
להגיד גדולתו של הקב"ה, טבע את כל העולם בחותמו של אדם הראשון ואין אדם דומה לחברו.

איש בער לא ידע -
כל אדם מישראל שהוא בער ולא למד בינה, חכמי ישראל ילמדוהו דברי תורה, שנאמר: בינו בוערים בעם, אבל כותי בקי הוא כסיל.
למה?
שאינו יודע דברי תורה, שנאמר: וכסיל לא יבין את זאת.

בפרוח רשעים -
אימתי שאתה רואה את הרשעים פורחים כמו עשב לכסות את פני כל הארץ, והציצו כל עובדי ע"א שהן ומעשיהן און, צפה לימות המשיח, שלא הרבה הקב"ה אותם אלא לאבדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, שנאמר: להשמדם עדי עד.

ואתה מרום לעולם ה' -
ראה דור שרבו רשעים כמו עשב, ולא אמר הללויה עד שראה שהם עתידין להשמד, שנאמר: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה, ואז הקב"ה מלך בעליונים ובתחתונים, שנאמר: ואתה מרום לעולם ה'.

ואתה מרום לעולם ה' -
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר:ואתה מרום -
רוממות שאתה נותן בעולמך לעולם.
נתת כהונה לאהרן: ברית מלח עולם היא, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, נתת מלכות לדוד לעולם, הלא לכם לדעת כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח. כשנבנה ביהמ"ק נבנה בשירים ובזמרים: מזמור שיר חנכת הבית לדוד, וכשנחרב אף הוא בזמרים: מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך הוי: ואתה מרום לעולם ה'.

כי הנה אוביך ה' –
אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבון העולמים, נתת אויביך עלינו עול קשה על צוארינו, אבל אנו יודעין שהם עתידין לאבדון, שנאמר: כי הנה אוביך יאבדו, יתפרדו, כמוץ לפני רוח שנאמר: יתפרדו כל פועלי און.

ותרם כראים קרני -
ר' יהודה בר גוריון ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי,
חד אמר:
שאול נמשח ומגנו לא נמשח.

וחד אמר:
לא הוא ולא מגינו.

אמר דוד: אני נמשחתי במשחא (דכיתא) [דרבותא], שנאמר: מגן שאול בלי משיח בשמן, אבל דוד נמשח והתבלה בשמן, שנאמר: בלותי בשמן רענן (כתוב בשמואל ברמז קכ"ד):

דבר אחר:
ותרם כראים קרני -
אמרו: כשהיה דוד רועה במדבר מצא ראם ישן, כסבור שהיה הר ועלה עליו וכו' (כדכתוב לעיל במזמור כ"א), זה שאמר הכתוב: ותרם כראים קרני.
מה הראם הזה קרנותיו גבוהים מכל קרני בהמה והיה והוא מנגח לימינו ולשמאלו, כך מנחם בן עמיאל בן יוסף קרנותיו גבוהות מכל בני אדם, והוא עתיד לנגח לארבע רוחות השמים, ועליו אמר משה: קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו, ועמו רבבות אפרים ואלפי מנשה, שנאמר: והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, ועליו יתיצבו כל המלכים להרגו, שנאמר: יתיצבו כל מלכי ארץ וישראל שבארץ בצרה גדולה, אבל בצרתן [הם] כזית רענן.

ותבט עיני בשורי -
אלו שהם עתידים לבא עליהם. ישמעו אזני באבדן, שנאמר: בקמים עלי מרעים תשמענה אזני.

צדיק כתמר יפרח -
מה תמר זה נאה במראיתו וכל פירותיו נאים ומתוקים, כך דוד נאה במראהו ובכבודו וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני הקב"ה.

כארז בלבנון ישגה -
מה ארז זה שרשיו מרובים ואפילו כל הרוחות שבעולם באין עליו, אין מזיזין אותו ממקומו, כך דוד כחו ומעשיו לפני הקב"ה, אפילו כל האומות באין עליו, אין מזיזין אותו ממקומו.

שתולים בבית ה' -
כשעתיד הקב"ה לקבץ את ישראל מארבע רוחות העולם, כגן הזה שהוא שתול מערוגה לערוגה, כך הקב"ה עתיד לקבץ אותם מארץ טמאה לארץ טהורה.

בחצרות אלהינו יפריחו -
כעשב הזה יפריחו ויצמחו בבית המקדש.

עוד ינובון בשיבה -
מה שיבה זו הדר וכבוד לזקנים, כך יהיו בהדר וכבוד לפני הקב"ה, שנאמר: דשנים ורעננים יהיו.

להגיד כי ישר ה' –
כל אלו למה?
להגיד ולשנן כח מעשיו של הקב"ה, שהוא צדיק, ואין עול, שנאמר: צורי ולא עולתה בו.

דבר אחר:
צדיק כתמר יפרח -
זה אהרן, והנה פרח מטה אהרן לבית לוי.
מה תמרה זו נוטעין אותה והיא מעלה שרשין מכל צדדיה,
אף אהרן אלעזר בנו פינחס בנו אבישוע בנו.

שתולים בבית ה' -
ומפתח אהל מועד לא תצאו.
מה תמרה וארז אין גזעם מחליף אלא לזמן מרובה,
אף חלופי צדיק אינם אלא לזמן מרובה.

מה תמרה זו וארז אין בהם לא עקומין ולא סקוסין,
כך צדיקים אין בהם לא עקומין ולא סקוסין.

מה תמרה וארז צלן למרחוק,
כך מתן שכרן של צדיקים רחוק והיה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלהיך לך.

מה תמרה וארז לבן מכוון למעלה,
אף צדיקים לבן מכוון למעלה להקב"ה.

מה תמרה וארז יש להם תאוה,
כך הם הצדיקים יש להם תאוה.

ומה היא תאותם?
הקב"ה, דכתיב: קוה קויתי ה'.

אמר ר' תנחומא:
מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פירות, עבר אדם אחד וראה אותה, אמר: הרכבה זו צופה מיריחו, כיון שהרכיב אותה עשתה פירות.
אי מה תמרה אין עושין ממנה כלים יכול כך צדיקים?
תלמוד לומר: כארז.

אמר רב הונא:
תמן עבדין מנה מאנין.
מה תמרה זו אין בה פסולת אלא:
תמרים לאכילה,
לולבים להלל,
חריות לסכוך,
סיבין לחבלים,
סנסנים לכברה,
שפעת קורות לקרות בהן את הבית,

כך הם ישראל, אין בהם פסולת, אלא:
מהם בעלי מקרא,
מהם בעלי משנה,
מהם בעלי גמרא,
מהם בעלי אגדה.

ומה תמרה וארז כל מי שעולה לראשם ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת.
כך כל מי שבא להזדווג עם ישראל, סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם.
תדע לך, שכן שרה על ידי שעכבה פרעה לילה אחד, לקה הוא וביתו בנגעים, שנאמר: וינגע ה' את פרעה.

מה תמרה זו אינה עושה פחות משלשה אנבונין,
כך אין ישראל חסרים פחות משלשה צדיקים בעולם, כאברהם יצחק ויעקב, חנניה מישאל ועזריה.

מה תמרה גדולה מכל האילנות,
כך ישראל כי גדול מרדכי בבית המלך,
וכתיב: והמלך דוד הולך וגדל:

דבר אחר:
צדיק כתמר יפרח -
דרש ר' חייא בר לוליאני:
אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר?
אלא אם נאמר תמר ולא נאמר ארז, הייתי אומר: מה תמר זה אין גזעו מחליף, אף צדיק אין גזעו מחליף, לכך נאמר: ארז.
ואם נאמר ארז ולא נאמר תמר, הייתי אומר: מה ארז זה אין עושה פירות, אף צדיק אינו עושה פירות, לכך נאמר: תמר.

שתולים בבית ה' -
זה נח ששתלו הקב"ה בתבה.

בחצרות אלהינו יפריחו -
ויולד נח שלשה בנים.

עוד ינובון בשיבה -
זה נח.

דשנים ורעננים יהיו -
ויולד נח שלשה בנים.

אמר ר' יוחנן:
מה טעם כל דורו מולידים לק' וזה מוליד לת"ק שנה?
אלא אמר הקב"ה: אם רשעים הם, אין רצוני שיאבדו במים, ואם צדיקים הם יטרח ויעשה תבות הרבה, כבש הקב"ה את מעינו והוליד לת"ק שנה.

רב נחמן בש"ר אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר:
אפילו יפת שהוא הגדול לכשיבוא המבול אינו בן ק' שנה, שיהא ראוי לעונשין.

דבר אחר:
שתולים בבית ה' -
זה אברהם ששתלו הקב"ה בארץ ישראל.

בחצרות אלהינו יפריחו -
זה ישמעאל.

עוד ינובון בשיבה -
זה יצחק.

דשנים ורעננים יהיו -
אלו בני קטורה: ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה.

דבר אחר:
שתולים בבית ה' -
אלו התינוקות שבבית הספר.

בחצרות אלהינו יפריחו -
אלו העזרות.

ר' חוניא ור' הונא ור' פנחס:
מבן חדש ומעלה תפקד.
וכי בן חדש משמש?
אלא כיון שהוא עתיד לשמור כאלו שומר.

אמר ר' שמואל:
שבטו של ליו, עד שהוא במעי אמו הוכתב באיסטרטיא של מעלה.

אמר רב יהודה בר סימון:
כתיב בשמואל: הוא שפט את ישראל כל ימי חייו והלא לא שפט אלא י"ג שנה?!
הדא אמרה: בן לוי עד שהוא במעי אמו נכתב באיסטרטיא של מעלה.

עוד ינובון בשיבה -
ר' יהושע בן קרחה אומר:
העלה ניבין.
מעשה באחד שעשה דייתיקי ואמר: לא יהא בני יורש אותי עד שיעשה שוטה.
הלך ר' יוסי בר' יהודה לשאול המעשה לר' יהושע בן קרחה והציצו מבחוץ וראו אותו מרקע על ידיו ואל רגליו וגמי נתון לתוך פיו, והוא נמשך אחר בנו, כיון שראו אותו הטמינו את עצמן, נכנסו אצלו שאלו אותו המעשה התחיל משחק.
אמר להם: חייכם שמעשה הזה ששאלתם עכשו הגיעני.
א"ל: מכאן שאדם רואה בנים כאלו הוא משתטה.

עוד ינובון בשיבה -
תניא ר' נהוראי אומר:
מניח אני כל אומנות שבעולם ומלמד את בני תורה, שכל אומנות שבעולם עומדות לו לאדם בעת ילדותו ולעת זקנתו מת מוטל ברעב, אבל תורה עומדת לאדם בעת ילדותו ולעת זקנתו אחרית ותקוה.
בילדותו מהו אומר?
וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים.

בזקנותו מהו אומר?
עוד ינובון בשיבה. להגיד כי ישר ה'.
אמרו למשה: מי עשה לך שלא ליכנס לא"י?
א"ל: אני גרמתי לעצמי.
א"ל: לא הקב"ה עשה לך?
א"ל: ח"ו, אפילו אתם רואים שהוא מצדיק את הרשע ומרשיע את הצדיק, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'.
אמרו לאדם הראשון: מי גזר עליך מיתה?
א"ל: אני הוא שעשיתי לעצמי.
א"ל: ולא הקב"ה עשה לך?
א"ל: ח"ו, משל לחולה שהיה מושלך במטה, עלה הרופא וראה אותו התחיל מצוה אותו ואומר: דבר פלוני אכול דבר פלוני לא תאכל, שהוא רע לך, אכל דבר שהוא רע לו הגיע סופו למות, אמרו לו שכניו: הרופא עשה לך?
א"ל: לא, אני הוא שעשיתי לעצמי, שאלולי שמעתי לו שלא לאכול מה שצוני - לא הייתי מת, הוי: להגיד כי ישר ה'.

אמר ר' יוחנן:
הוא קולע על יראיו ויראיו קולעים לו, אתם אומרים: להגיד כי ישר ה', אף אני אומר: שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב.
כתיב: ושם אלהים אחרים לא תזכירו - לשבח, אבל לגנאי?
תלמוד לומר: שקץ תשקצנו.
עבודת אלילים קרויה לשם פגמה:
חרם,
שקץ,
תועבה,
פסל,
מצבה,
מסכה,
אלילים,
עצבים,
תרפים,
גלולים,
שקוצים,
חמנים.

אבל הקב"ה קרוי לשם שבח:
אל,
אלהים,
שדי,
צבאות,
אהיה אשר אהיה,
חנון ורחום.
ארך אפים,
ורב חסד ואמת,
חסין יה,
ואומר: להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו.