ילקוט שמעוני, משלי פרק כח


המשך סימן תתקסא
נסו ואין רודף רשע -
ערק רשיעא ולא רדפין ליה וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו.

וצדיק ככפיר יבטח -
וישב יעקב.

בפשע ארץ רבים שריה -
בעון הדור הכל נעשו שרים, ראה כמה מלכים היו שם: ארבעה מלכים את החמשה.

ובאדם מבין יודע -
זה אברהם, שנאמר: האדם הגדול בענקים - והכיר את בוראו ונתודע בעשר ניסיונות.

אנשי רע לא יבינו משפט -
אלו דור מבול שהיו חוטאים ולא היו מסתכלים שפורענות באה עליהם.

ומבקשי ה' יבינו כל -
זה נח ובניו ששמעו מן הקב"ה שהוא מביא מבול לעולם ונתיראו מן הקב"ה.

בוא וראה, למה אמר הקב"ה לנח שיעשה התבה?
כדי שיראוהו עוסק בה ויעשו תשובה והם לא היו משגיחים עליו, הוי: אנשי רע לא יבינו משפט.

טוב רש הולך בתומו -
זה יעקב, שנאמר: ויעקב איש תם.

מעקש דרכים והוא עשיר -
זה עשו הרשע: כלו כאדרת שער.

מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו -
מאן חונן דלים?
אמר רב:
כגון שבור מלכא.

א"ר נחמן בר יצחק, אמר לי הונא:
אפילו רבית [דנכרי] יותר מכדי חייו נקרא: מרבה הונו בנשך ותרבית.

כיצד?
היה מבקש ישראל ללוות ממנו ונכרי מבקש ללוות ממנו, אמר: מוטב שאני מלוה למי שאטול רבית ממנו, והלוה לנכרי, עליו אמר שלמה: מרבה הונו בנשך ותרבית.

מי הוא חונן דלים
זה עשו.

ועשו חונן דלים הוא?!
אלא שהמלכות מתגרה בו ונוטלת ממונו ועושה בם צרכי רבים, דימוסיאות ומרחצאות.

מסיר אזנו משמוע תורה -
ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא הוה קא עסיק בשמעתא. נגה לצלויי והוה קא מסרהב, אמר: מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה - כל מי שאין חביבין עליו דברי תורה, גם תפלתו תועבה וכו' (כתוב לעיל):

משגה ישרים בדרך רע -
זה בלעם, שבתחלה היו הדורות כשרות ורחל באה עם הצאן, ולכהן מדין שבע בנות, ובדבריו נהגו בעריות וכמו שהטעה הוטעה, בעצה שנתן בה נפל, בשחותו הוא יפול.

חכם בעיניו איש עשיר -
זה המן.

ודל מבין יחקרנו -
זה מרדכי הצדיק.

דבר אחר:
איש עשיר -
זה פרעה.

ודל מבין יחקרנו -
זה משה.

דבר אחר:
איש עשיר -
זה עשו.

ודל מבין יחקרנו -
זה יעקב.

מכסה פשעיו לא יצליח -
רבי סימון ורבי יהושע בן לוי בשם ר' שמעון בן חלפתא:
כל הנטיעות אתה מכסה שרשיהן והן משביחות, והאגוז אתה מכסה שרשיה ואינו משביח. משל ללסטים שהוא נדון בפני הקוסטינר, כל זמן שהוא מתריס הוא לוקה, הודה הוא נוטל פרקולא, אבל הקב"ה אינו כן, אלא עד שלא הודה הוא נוטל פרקולא, משהודה הוא נוטל דימוס.

אמר ר' ירמיה:
ומודה על מנת ועוזב ירוחם.

שנו רבותינו:
אדם שיש בו עבירות ומתודה ואינו חוזר למה הוא דומה?
לאדם שטובל ושרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה בידו טבילה, זרקו מידו וטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה, שנאמר: ומודה ועוזב ירוחם וכו' (כתוב בישעיה ברמז תפ"ב):

אשרי אדם מפחד תמיד -
וכתיב: פחדו בציון חטאים וכו' (כתוב בישעיה ובאיוב):

סימן תתקסב
ארי נוהם -
זה נבוכדנאצר, דכתיב: עלה אריה מסבכו.

ודוב שוקק -
זה אחשורוש, דכתיב ביה: וארו חיוא אחרי תנינא דמיה לדוב.

ואמר רב יוסף:
אלו פרסיים שאוכלים בשר כדוב ומסורבלים כדוב ומגדלים שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב.

מושל רשע -
זה המן.

על עם דל -
אלו ישראל, שהיו דלים מן המצות.

אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו -
כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו.
מאי טעמא?
כדי שלא יהא הוא בגיהינום ותלמידיו בגן עדן, שנאמר: כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת.

וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
מאי טעמא?
כדי שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהינום, שנאמר: אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו.

הולך תמים יושע -
זה דוד, ואני בתומי אלך.

ונעקש דרכים ייפול (בה) [באחת] -
זה אחיתופל.

עובד אדמתו ישבע לחם -
א"ר שמעון בן לוי:
אם יעשה אדם עצמו כעבד לאדמה - ישבע לחם ואם לאו - לא ישבע לחם וכו' (כתוב בישעיה ברמז שצ"ו):

אש אמונות רב ברכות -
כל מי שהוא נאמן - הקב"ה מביא ברכות על ידו, ומי שאינו נאמן - ואץ להעשיר לא ינקה.

איש אמונות -
זה משה, שנאמר: בכל ביתי נאמן הוא - כל הדברים שנעשה גזבר עליהם במלאכת המשכן, היו מתברכות על ידיו.
למה?
שהוא נאמן והיה קורא לאחרים ומחשב עליהם, שנאמר: אלה פקודי המשכן.

ואץ להעשיר -
זה קרח, שהיה לוי ובקש עוד כהונה גדולה.

נבהל להון איש רע עין -
זה עפרון, שהכניס עין הרע בממונו של אברהם: ארץ ארבע מאות שקל כסף.

ולא ידע כי חסר יבואנו -
שחסרו התורה וא"ו, הדא הוא דכתיב: וישקל אברהם לעפרן - חסר וא"ו.

אמר רבי חנינא:
כל שקלים שנאמרו בתורה סלעים,
בנביאים ליטרין,
בכתובים קנטרין.

ר' אבא ור' יודן בשם ר' יודא בר' סימון:
חוץ משקליו של עפרון שהן קנטרין, דכתיב: עובר לסוחר.

דבר אחר:
נבהל להון איש רע עין -
זה קין שהרג לאחיו בשביל לירש העולם לעצמו.

ולא ידע כי חסר יבואנו -
שנטלטל בעולם, שנאמר: נע ונד תהיה בארץ.

דבר אחר:
נבהל להון -
זה המלוה ברבית.

ולא ידע כי חסר יבואנו -
משתלחת מארה בנכסיו.

דבר אחר:
נבהל להון -
אלו סוחרי שביעית.

ולא ידע כי חסר יבואנו -
המארה נכנסת בממונו והוא מוכר [נכסיו].

מה כתיב?
ושבתה הארץ, וסמיך ליה: וכי תמכרו.

רבי יוחנן פתר קרייה בשואל פרה והיה עינו צרה לשכור שתי פרות, שאל אחת ושכר אחת.

ולא ידע כי חסר יבואנו -
דכתיב: בעליו אין עמו שלם ישלם.

רבי לוי פתר קייה בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי, דא"ר לוי:
מעשה באחד שיה מוציא מעשרותיו כראוי והיתה לו שדה אחת והיה עושה אלף מדות, והיה מוציא מאה מדות למעשר ומן המותר היה מתפרנס הוא ובני ביתי. בשעת מיתתו קרא לבנו אמר לו: בני תן דעתך על שדה זו, כך וכך מדות היא עושה, כך וכך אני מוציא ממנה למעשר, וממנה הייתי מתפרנס כל ימי.

מה עשה הבן?
שנה ראשונה הוציא ממנה מעשר מאה מדות.
שניה נכנס בו עין הרע ופחת מן המעשר עשרה, ופחתה היא מאה.
וכן שלישית רביעית וחמישית עד שעמד על מעשרותיו.
כשראו כך קרוביו ואוהביו, לבשו לבנים ונתעטפו לבנים, נכנסו אצלו אמר להם: למה באתם על אותו האיש שנדוהו?
א"ל: לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כוהן ועכשו נעשית כוהן והקב"ה בעל הבית, לפיכך משה מזהיר את ישראל: עשר תעשר.

מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי.
מה עשה הקב"ה?
הכניס בו רוח תזזית ונטל את המקל והתחיל משבר בחביות, גער בו בן ביתו.
מה עשה?
נטל את המקל ופצעו על ראשו, אמר לו: תחות מסייעתי את אתי גער בי?!
אמר לו: תן לי המקל ואני אשבור, נתן לו המקל הוה איהו מתבר חדא חדא ואיהו מתבר תרי.
מי גרם לו?
על ידי שלא הוציא מעשרותיו כראוי.

א"ר לוי:
מעשה באחד שהוציא מעשרותיו כראוי והיתה לו שדה אחת ונתן הקב"ה בלבו ועשה חציה זרע וחציה בית מקווה מים, ובאת שנת בצורת והיה מזבין סאה חטין בסלע וסאה מים בתלת סלעין.
ומי גרם לו?
על ידי שהוציא מעשרותיו כראוי, הוי: נבהל להון איש רע עין.

מוכיח אדם אחרי וכו' -
(כתוב לעיל):

גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע -
א"ר חנינא בר פפא:
כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה, כאלו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל, שנאמר: גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית - ואין אביו אלא הקב"ה, שנאמר: הלוא הוא אביך קנך, ואין אמך אלא כנסת ישראל, שנאמר: שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.

מאי חבר הוא לאיש משחית?
א"ר חנינא בר פפא:
חבר הוא לירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל לאביהם שבשמים.

נותן לרש אין מחסור -
א"ר עקיבא: כל מי שנותן צדקה לעני - אין מחסור, אבל אם העלים עיניו - רב מארות.

בקום רשעים יסתר אדם -
בקום רשעים -
זה עשו הרשע.

יסתר אדם -
זה יצחק.

א"ר יצחק:
אמר הקב"ה: יהא יצחק עובר בשוק ויהון ברייתא אמרין: דין הוא אבוה דההוא רשיעא! אלא הריני מכהה עיניו והוא יושב בתוך ביתו.

הפרק הבא    הפרק הקודם