ילקוט שמעוני, משלי פרק ל


המשך סימן תתקסב
דברי אגור בן יקה המשא וגו' -
א"ר חייא בר אבא:
למה נקרא שמו אגור?
שאגר את התורה.

בן יקה -
שהקיאה לאיתיאל, שכתוב בתורה: ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו.

ואוכל -
אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור.

דבר אחר:
דברי אגור בן יקה -
אלו דבריו של שלמה.

אגור -
שאגר חלציו לחכמה.

בן יקה -
שהיה נקי מכל חטא ועון.

המשא -
שנשא עולו של הקב"ה.

נאם הגבר -
ששרתה עליו רוח הקדש.

לאיתיאל -
שהבין [אותיותיו של אל.

דבר אחר:
לאיתיאל -
שהבין] אותיותיהן של מלאכי השרת.

ואוכל -
שהיה יכול לעמוד בדין.

הא כיצד?
מלך על העליונים ועל התחתונים, שנאמר: וישב שלמה על כסא ה' למלך, ואחרי כל אותה חכמה ובינה ושבח, היה צריך לומר: כי בער אנכי מאיש - זה נח.
אמר שלמה: היה לי ללמוד מנח, ששכר ביין פעם אחת ונקרא איש צדיק.

ולא בינת אדם לי -
זה אדם הראשון והיה לי ללמוד ממנו, שלא היה לו אלא אשה אחת והטתו, ואני נשאתי אלף נשים, שנאמר: ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלוש מאות לכך נשיו הטו את לבבו.

מי עלה שמים וירד -
זה הקב"ה, עלה אלוהים בתרועה וירד ה' על הר סיני.

מי אסף רוח בחפניו -
אשר בידו נפש כל חי.

מי צרר מים בשמלה -
צורר מים בעביו.

מי הקים כל אפסי ארץ -
ה' ממית ומחיה.

מה שמו -
צור שמו, ה' צבאות שדי שמו.

ומה שם בנו -
בני בכורי ישראל.

דבר אחר:
מי עלה שמים.
מי הוא זה שתפלתו עלה לשמים ומורידה גשמים?
זה שהוא מחלק מעשרותיו בחפניו.

מי צרר מים בשמלה -
מי הוא זה שאין תפלתו עולה לשמים ומורידה את הגשמים?
זה שאין חולק מעשרותיו בחפניו, שהוא עוצר את השמים.

דבר אחר:
מי עלה שמים
-
זה אליהו, שנאמר: ויעל אליהו בסערה השמים,

וירד -
[רד אותו] אל תירא מפניו.

מי אסף רוח בחפניו -
אם יהיה השנים האלה טל ומטר.

מי צרר מים בשמלה -
ויקח אליהו את אדרתו ויכה במים.

מי הקים כל אפסי ארץ -
ראה חי בנך.

דבר אחר:
מי עלה שמים -
זה משה, ומשה עלה אל האלהים,

וירד -
וירד משה מן ההר אל העם.


מי אסף רוח בחפניו -
כצאתי את העיר אפרוש את כפי.

מי צרר מים בשמלה -
נצבו כמו נד נוזלים.

מי הקים כל אפסי ארץ -
זה אהל מועד, שנתבסס בו כל העולם.

דבר אחר:
מי אסף -
זה אהרן.

מי צרר זה -
אליהו.

מי הקים -
זה אברהם אבינו,

מה שמו -
ה' שמו.

ומה שם בנו -
בני בכורי ישראל.

כל אמרת אלוה צרופה -
ארשב"נ ר' יונתן רמי:
כתיב: פקודי ה' ישרים משמחי לב.
וכתיב: אמרת אלוה צרופה.
זכה - משמחתו לא זכה - צורפתו.

אמר ר"ל:
מחד קרא נפיק, זכה - צורפתו לחיים, לא זכה - צורפתו למיתה.

א"ר אבין:
דברי תורה נמשלו בקונדיטון.
מה קונדיטון יש בו יין ויש בו דבש ויש בו פלפלין, כך דברי תורה יש בו יין: כי טובים דודך מיין, יש בו דבש: ומתוקים מדבש ונופת צופים, ויש בו פלפלין: כל אמרת אלוה צרופה.

אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת -
תני ר' חייא:
שלא תעשה את הגדר יותר על העקר, שלא ייפול ויקצץ את הנטיעה, כך אמר הקב"ה: כי ביום אכלך ממנו, והיא לא אמרה כן, אלא עמדה והעידה עדות שקר, ואמרה: לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, כיון שראה אותה עוברת, נטלה ודחפה עליו, אמר: הא לא מיתת, כמה דלא מיתת במקביניה, כך לא מיתת במיכליה.

שתים שאלתי מאתך וגו' פן אשבע וכחשתי -
ר' אלעזר שאל לר' חנינא ואית דאמרי ר' חנינא לר' אלעזר:
ואפשר כן רבה שאיל לתלמידיה?!
אלא לא בעא אלא למיבדקיניה.
א"ל: מהו דין דכתיב: שתים שאלתי וגו' ראש ועושר אל תתן לי וגו' פן אשבע וכחשתי אי זו מהם קשה הראשונה או השניה?
א"ל: השניה.
א"ל: מצינו שויתר הקב"ה על עבודת אלילים ולא ויתר על חלול השם, שנאמר: ואתם בית ישראל איש גלוליו לכו עבודו.
וכתיב: ואת שם קדשי לא תחללו.

אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך -
אטו משום דדור אביו קלל ואת אמו לא ברך אל תלשן?
א"ר יוחנן:
הכי קאמר: אפילו דור שאביו קלל ואת אמו לא ברך אל תלשן.

מנא לן?
מהושע, דכתיב: תחלת דבר ה' בהושע וכו' (ברמז תקט"ו):

לעלוקה שתי בנות הב הב -
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא:
קול שתי בנות צועקות בגיהינום, שאומרות בעוה"ז: הָבֵא הָבֵא.

ומאן ניהו?

המינות והרשות.
ואיבעית אימא: קול גיהינום צועקת ואומרת: הביאו לי שתים, שאומרים בעוה"ז: הָבִיאוּ הָבִיאוּ.

שאול ועוצר רחם -
א"ר טבי א"ר יאשיה:
מה עבדא שאול אצל רחם?
אלא לומר לך, מה רחם מכניס ומוציא, אף שאול מכניס ומוציא.

והלא דברים ק"ו:
ומה רחם שמכניסין בו בחשאי, מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות, אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות?!
מכאן תשובה לאומרים: אין תחית המתים מן התורה.

סימן תתקסג
ארץ לא שבעה מים -
אמר ר' לוי:
שלושה כפויי טובה הם:
הארץ,
האשה,
והנפש.

ארץ מנין?
ארץ לא שבעה מים.

אשה מנין?
אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און.

נפש מנין?
וגם הנפש לא תמלא, לפי שהנפש הזו יודעת כל מה שהיא יגעה לעצמה היא יגעה, לפיכך אינה שבעה ממצוות ומעשים טובים.
משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים, אע"פ שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו.
למה?
שהיא בת מלכים, כך כל מה שיפעל האדם עם הנפש, לא יצא ידי חובתו.
למה?
שהיא מלמעלה.

עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר -
דין נקיר ודין אכיל, אמר הקב"ה: יבא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקור אותם ואל יהנה ממנה, ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה מהם.

ומנין שעורב אכזרי הוא?
שנאמר: מי יכין לעורב צידו.
ואומר: לבני עורב אשר יקראו כשהעורב מוליד ילדיו לבנים, ואומר הזכר לנקבה: עוף אחר בא עליך ומואסין אותם ומניחין אותם.

מה הקב"ה עושה?
ממציא מצואה שלהם יתושין ופורחים עליהם ואוכלים ומשם משחירין.

ומנין שהנשר רחמני הוא?
שנאמר: כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, ואין מאמין בהם.

מהו עושה?
יפרוש כנפיו יקחהו, וכשם שענשו מרובה, כך שכרו מרובה, ולמען יאריכון ימיך וכו' (כתוב לעיל):

שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים, דרך הנשר -
שאין אדם מכיר את מקומו.

דרך אוניה -
שאין אדם מכיר את מקומו.

ודרך גבר בעלמה -
אמר רבי יוחנן:
זה התרנגול שאין אדם מכיר שכבת זרע שלו.

שלושה המה נפלאו ממני -
שלושה המה -
פסח,
מצה,
ומרור.

וארבעה לא ידעתים -
אלו ארבעה מינין, שבקש לעמוד עליהם.
פרי עץ הדר - מי יאמר שהוא אתרוג?
כל האילנות עושים פירות הדר!
כפות תמרים - אמרה תורה: טול שתי כפות להלל בהם, אינו נוטל אלא לולב, לבה של תמרים, וענף עץ עבות - מי יאמר שהוא הדס?
הרי הוא אומר במקום אחר: צאו ההר והביאו עלי עצי זית.
וערבי נחל - כל האילנות גדלים על הנחל.

וארבעה לא ידעתים -
וחזר ומזכירן פעם אחרת.

שלושה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת -
אלו ארבעה מינין הללו, שהן: אתרוג הדס ולולב וערבה
חכמים אמרום, שנאמר: והמה חכמים מחוכמים.

דרך אוניה בלב ים -
מנין לספינה שהיא טהורה?
שנאמר: דרך אוניה בלב ים.
פשיטא, אוניה בלב ים היא?
הא קמשמע לן כים, מה ים טהור, אף ספינה טהורה.

תחת שלוש רגזה ארץ -
אלו שלוש מלכיות שמשעבדות לישראל.

ותחת ארבע לא תוכל שאת -
זו אומה רביעית, כביכול אין הקב"ה יכול להניח את ישראל אלא מיד הוא גואלם.
וכן הוא אומר: שלוש שנים יהיה לכם ערלים - אלו שלוש מלכיות שלא תצפו לגאולתכם, אין לכם אלא ובשנה הרביעית תאכלו את פריו - שבמלכות רביעית יהיה לכם גאולה.

שממית בידים תתפש -
א"ר חמא בר חנינא:
באיזה זכות שממית תתפש?
בזכות הידים, דכתיב: ויעש גם הוא מטעמים.

זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו -
אמר רב נחמן אמר רב:
ארבע מאות ועשרים וארבע בעילות בעל זמרי באותו היום, המתין פנחס עד שתשש כחו והוא אינו יודע שמלך אלקום עמו.

א"ר חייא בר אבא:
זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו -
בנוהג שבעולם זה מבקש לנצח את זרזירו וזה מבקש לנצח זרזירו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא מלך אלקום עמו - לאו בעי תיקום אדידיה.

סימן תתקסד
אם נבלת בהתנשא -
אר"נ בר יצחק אר"י:
כל המנבל את עצמו בדברי תורה סוף בהתנשא.

ואם זמות יד לפה -
בן עזאי ור"ע,
בן עזאי אומר:

אם נבלת -
עצמך בדברי תורה, סופך להנשא בהם.

ואם זמות יד לפה -
ואם נזממו אחריך דברים יד לפה, חד ידע תרין לא ידעין.

ר"ע אומר:
מי גרם לך להתנבל בדברי תורה?
ע"י שנשאת עצמך בהם.

רבינו הוה עבר על סימוניא יצאו אנשי סימוניא לקראתו.
א"ל: רבינו, תן לנו אדם שיהא מקרא אותנו ומשנה אותנו ודן את דיננו, נתן להם לוי בר סיסי, עשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה הימנה ונתעלמו דברים ממנו.
שאלו אותו שלוש שאלות:
גדמית במה היא חולצת?
ולא השיבן.

רקקה דם מהו?
לא השיבן.

אמרי: דילמא לית הוא בר אולפן, דילמא בר אגדה הוא, נשאליניה בקראי.
אמרו ליה: מהו דכתיב הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת?
ולא השיבן.
כיון שראה שצרתו צרה השכים בבקר והלך לו אצל רבינו.
א"ל: מה עשו בך אנשי סימוניא?
אמר לו: אל תזכירני צרתי, שלוש שאלות שאלוני ולא יכולתי להשיבן.
א"ל: ומאן אינון?
א"ל: גדמית במה היא חולצת?
א"ל: ולא היית יודע מה להשיב?!
אמר לו: אפילו בשיניה אפילו בגופה.

רקקה דם מהו?
אמר לו: ולא היית יודע מה להשיב?!
א"ל: אם היה בו צחצוחית של רוק כשר ואם לאו פסול.
אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת, ולא היית יודע מה להשיב?!
א"ל: רשות עד שלא נגזרה גזרה, אמת משנגזרה גזרה.
א"ל: ולמה לא השבת להם כשם שהשבת אותי?
א"ל: עשו לי בימה גדולה והשיבוני למעלה הימנה טפתה רוחי עלי ונתעלמה הלכה ממני, קרא עליו: אם נבלת בהתנשא.

א"ר אבין בר כהנא:
אם חשבת לעשות מצווה ולא עשית טוב לך ליתן זמם על פיך ולא לפסוק.

א"ר יודן:
מה ידך סמוך לפיך, כך יהא נדרך סמוך לפיך.
תדע לך, שכן יעקב אבינו על ידי שאחר נדרו נתבקרה פנקסו.

רבי עקיבא אומר:
אם נבלת בהתנשא -
כל המגביה עצמו בדברי תורה למה הוא דומה?
לנבלה שהיא מונחת והיה כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו עד שהוא עובר ממנה.

בן עזאי אומר:
אם מנבל אדם עצמו ואוכל חרובים (ותמרים) [ותורמוסין] ולובש בגדים צואים ויושב ומשמר על פתחיהם של תלמידי חכמים, והיה כל עובר ושב אומר: שוטה הוא זה, לסוף נעשה סופר ונמצא בו כל התורה.

ארבעה הם קטני ארץ -
הם ארבע מלכיות.

הנמלים עם לא עז -
זה בבל, שנאמר: הן ארץ כשדים זה העם לא היה.

ויכינו בקיץ לחמם -
בזכות אותו שנאמר: בעת ההיא שלח מראדך בלאדן וגו'.

שפנים עם לא עצום -
זה מדי, כשם שהשפן יש בו סימני טהרה וסימני טומאה, כך מדי, אחשורוש ערל ואסתר יהודית.

וישימו בסלע ביתם -
שבקש לבנות בית המקדש, שנאמר: כה אמר כורש מלך פרס.

מלך אין לארבה -
זה אלכסנדרוס מוקדון, שנטלטל בכל העולם כלו כארבה שטס ופורח באויר.

שממית בידים תתפש -
זו מלכות רביעית, שאין בכל השרצים שנואה כשממית.
וכתיב: ואת עשו שנאתי.

והיא בהיכלי מלך -
שהחריבה מקדשו של מלך מלכי המלכים.

שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת ליש גבור -
זה בבל, שנאמר: עלה אריה מסבכו,

זרזיר מתנים או תיש -
זה מדי, כשם שהתרנגול קורא בלילה ונוער לבני אדם, כך אחשורוש: בלילה ההוא נדדה.

אם נבלת בהתנשא -
זה יון, שגזרו לבטל מפריה ורביה, כמה דאת אמר: כי נבלה עשה בישראל.

כי מיץ חלב יוציא חמאה -
זה עשו, שלא זכה למלכות, אלא בשביל אברהם זקנו שכתוב בו: ויקח חמאה וחלב, הרי ה' פעמים ראה שלמה את המלכיות.

כי מיץ חלב יוציא חמאה -
אמרי דבי רבי ינאי:
במי אתה מוצא חמאה של תורה?
במי שמקיא חלב שיונק משדי אמו עליה.

ומיץ אף יוציא דם -
כל תלמיד חכם שכועס עליו רבו פעם אחת ושותק, זוכה להבחין בין דם טהור לדם טמא.

ומיץ אפים יוציא ריב -
כל תלמיד חכם שכועס עליו רבו פעם אחת ושתים ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות.

הפרק הבא    הפרק הקודם