ילקוט שמעוני, במדבר פרק יב


המשך סימן תשלז
ותדבר מרים ואהרן -
זהו שאמר הכתוב: ברוב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל, מי שחושך שפתיו מלדבר בחברו - משכיל.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:
כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.

אמרו רבותינו:
שני דיקולוגין היו עומדין לפני אדריינוס, היה אחד מהן מלמד על הדבור שהוא יפה ואחד מלמד על השתיקה שהוא יפה.
א"ל האחד: מרי, אין טוב מן הדבור, אלולי הדבור היאך הכלות מתקלסות?
והיאך היה משא ומתן בעולם?
והיאך היו הספינות פורשות בים?
מיד א"ל לאותו שהיה מלמד על השתיקה שהיה יפה: [היאך אתה למד על השתיקה]?
מיד בא לדבר, עמד אותו שהיה מלמד על הדבור וסטרו על פיו.
א"ל המלך: למה סטרת אותו?
א"ל: מרי, אני למדתי מן הדבור על הדבור, וזה בא ללמד משלי על שלו.
אמר שלמה: לא אמר הקב"ה שתאלם פיך ותהא יושב ושותק כחרש, אלא וחושך שפתיו מלהסיח בחברו, תן דעתך שלא תענש.

אין לך גדול מאהרן ומרים:
הבאר עולה ומשקה את ישראל בזכות מרים,
וענני כבוד
מקיפין את ישראל בזכות אהרן,
וכיון שנתנו רשות בפיהם והסיחו במשה, לא שתקתי להם.

אמר רבי אבא בר כהנא:
מה כתיב למעלה מן הענין?
אספה לי שבעים איש - כיון שנתמנו זקנים הדליקו להן כל ישראל נרות ושמחו להם.
מרים רואה את הנרות דולקות, אמרה לצפורה: מה עסק של נרות הללו דולקין?
אמרה הענין.
אמרה מרים: אשריהן נשים של אלו, מה הן רואות?
היאך עלו בעליהן לשררה.
אמרה לה צפורה: אוי להן, שמעכשיו אינם נזקקין להן לתשמיש, אלא הן נעקרות מעכשיו. א"ל: מנין את יודעת?
אמרה לה: מאחיך, שמשעה שנתקדש לדבור אינו מכיר למטתו.
כיון ששמעה מרים כך, הלכה לה אצל אהרן ואמרה לו את הדבר, התחילו יושבין ונושאים ונותנים בדבר.

הרק אך במשה דבר -
א"ר יהודה בר שלום:

בדבר שהסיחו בו נתוכח הקב"ה עמהם, שנאמר: ויאמר ה' פתאום.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
מחוסרי טבילה היו שהיו בעלי קריין, ואין פתאום אלא טומאה, שנאמר: וכי ימות מת עליו בפתע פתאום.

ותדבר מרים ואהרן במשה -
אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה.
וכן הוא אומר: דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות
וידבר העם באלהים ובמשה - ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תְּחִנָּה.
וכן הויאמר שמעו נא דברי.

ותדבר מרים ואהרן במשה -
מלמד, ששניהם דברו בו, אלא שמרים פתחה בדבר, שלא היתה מרים רגילה לדבר בפני אהרן אלא מפני צורך השעה.
כיוצא בו אתה אומר: ובאת אתה וקראת במגלה, ולא שהיה ברוך רגיל לדבר בפני ירמיה, אלא מפני צורך השעה.

על אודות האשה -
מנין היתה מרים יודעת שפרש משה מפריה ורביה?
אלא שראתה את צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים.
א"ל: מה לך שאין את מתקשטת?
א"ל: אין אחיך מקפיד בדבר, לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו.

רבי נתן אמר:
מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר וירץ הנער, כיון ששמעה צפורה אמרה: אוי לנשותיהם של אלו, בכך ידעה מרים ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו.

והרי דברים קל וחומר: ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות, ובאחיה הקטן ממנה, ובינה לבין עצמה, שנאמר: וישמע ה' - כך נענשה, המתכוון לדבר בחברו לגנאי ולא לשבח, ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות במי שגדול ממנו, ולפני אחרים, על אחת כמה וכמה.

ועוד קל וחומר: ומה עוזיהו המלך שלא נתכוון ליטול לו גדולה ולא בשביל כבוד עצמו אלא בשביל כבוד קונו, כך נענש, המתכוון ליטול לו גדולה בשביל כבוד עצמו על אחת כמה וכמה.

על אודות האשה הכושית -
מגיד הכתוב שכל מי שהיה רואה אותה היה מודה לנויה.
וכן הוא אומר: בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה - שהכל סכין בה, שנאמר: ויראו אותה שרי פרעה וגו'.

רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
צפורה - צְפוּ וראה מה נאה.

אשה כושית -
וכי כושית היתה והלא מדינית היתה, שנאמר: ולכהן מדין שבע בנות?!
אלא מה כושי משונה בעורו, כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים.

כיוצא בו אתה אומר: שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש וגו', וכי כושי היה?!
אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במראהו, שנאמר: משכמו ומעלה גבוה מכל העם.
כיוצא בו אתה אומר: הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, וכי כושים היו?!
אלא מה כושי משונה בעורו, כך ישראל משונין במצות יותר מכל אומה ולשון.

כיוצא בו אתה אומר: וישמע עבד מלך הכושי, וכי כושי היה?!
אלא מה כושי משונה בעורו, כך היה ברוך בן נריה משונה במעשיו מכל בני פלטין של צדקיהו.

כי אשה כושית לקח -
עוד למה נאמר, והלא כבר נאמר: על אודות האשה הכושית ומה תלמוד לומר: כי אשה כושית לקח?
יש לך אשה נאה ביפיה ולא במעשיה, במעשיה ולא ביפיה, כמה שנאמר: נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם, זו נאה בנויה ונאה במעשיה, לכך נאמר: כי אשה כושית לקח.

רבי יוסי אומר:

יש לך נאה בילדותה וכשהיא מזקנת היא מתנוולת.
מכאן אתה אומר: שהיתה צפורה נאה בילדותה ובזקנותה.

ר' יהודה אומר:
יש לך עניה בת עניה שהיא נזקקת למלכות ואינה יודעת לנהוג, צפורה כושית בעניות כושית במלכות.
ומנין אתה אומר שבשביל כן לקחה משה?
שנאמר: על אודות האשה הכושית אשר לקח.

ויאמרו הרק אך במשה -
והלא [אף] עם האבות דבר הקב"ה ולא פרשו מפריה ורביה, הלא גם בנו דבר ולא פרשנו מפריה ורביה.

וישמע ה' -
מלמד, שלא היה שם בריה אלא בינן לבין עצמן דברו בו, שנאמר: וישמע ה'.

רבי נתן אומר:
בפניו של משה דברו בו, שנאמר: וישמע ה' וגו' והאיש משה, אלא שכבש משה על הדבר.

סימן תשלט
והאיש משה ענו מאד -
בדעתו.
או עניו מאד בגופו?
תלמוד לומר: ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, ירד על סיחון והרגו ירד על עוג והרגו, ומה תלמוד לומר: והאיש משה ענו מאד?
עניו בדעתו.
או עניו בממונו?
תלמוד לומר: גם האיש משה גדול מאד וגו'.

וכן מצינו (שהפסולת) [שהספיר] של לוחות של משה היה, שנאמר: בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים.
ובמקום אחר הוא אומר: והלוחות מעשה אלהים המה.
ואומר: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר.
מקיש מעשה למעשה: מה מעשה האמור להלן של ספיר, אף מעשה האמור כאן של ספיר.

מכל האדם אשר על פני האדמה -
ולא מאבות.

רבי יוסי אומר:
אף מאבות ולא ממלאכי השרת.
כתיב: והאיש משה ענו מאד.
וכתיב: והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים - הוי קשה היה אלא שהיה שולט ביצרו.
אמר הקב"ה: הרי משה מופרש בענוה ואינו מבקש צרכו, כשם שבקש על כבודי מי לה' אלי אף אני מבקש כבודו.

ויאמר ה' פתאום -
אין פתאום אלא דבר טמא, דכתיב: וכי ימות מת עליו בפתע פתאום.
וכי למה יצא משה עמהם?
שלא יהו ישראל רואין אהרן ומרים יוצאים לדבר ואומרים: דומה שמשה נזוף.

דבר אחר:
שיהא קרוב לבקש על מרים.

וירד ה' וגו' ויעמד פתח האהל -
להודיע כבודו של משה, שירד בשביל כבודו.

ויאמר ה' פתאום -
רבי שמעון בן מנסיא אומר:

פתאום - שנתיירא משה בפתאום נדבר עמו.

צאו שלשתכם אל אהל מועד -
מלמד ששלשתן נקראו בדבור אחד, מה שאי אפשר לפה לדבר ואי אפשר לאוזן לשמוע.
וכן הוא אומר: וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר,
אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי.


וירד ה' בעמוד ענן -
שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם:
בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטין, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר: ה' איש מלחמה ה' שמו, וכשהוא בא בשלום, בא באלפים וברבבות, שנאמר: רכב אלהים רבותים וגו',

ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם -
מפני מה לא יצא משה עמהם?
שלא יהו ישראל אומרים: אף משה היה עמהן בכלל הכעס.

דבר אחר:
בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לדבר עם חברו אל יאמר לו קרב אלי, אלא מושכו במה שרוצה לדבר עמו.

דבר אחר:

שלא ישמע גנותו של אהרן.

דבר אחר:
שאין אומרים שבחו של אדם בפניו.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:
מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו, שכן מצינו בנח, שנאמר: כי אותך ראיתי צדיק, שלא בפניו מהו אומר?
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים וגו'.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם, [שנאמר: אמרו לאלהים מה נורא וגו'] קל וחומר לבשר ודם.

בעמוד ענן -
מגיד שהיה מדבר עמהם בענן.
וכך היה מדבר עם שמואל בענן, שנאמר: בעמוד ענן ידבר אליהם ואומר משה ואהרן בכהניו וגו'.
אמרו בשעה שהיו ישראל רואין עמוד הענן בין השמים ובין הארץ, היו יודעין שהוא ידבר עם משה, וכן בשמואל.

ויקרא אהרן ומרים -
ולמה יצאו חוץ לאהל מועד?
שלא יהא משה אומר: דומה שנמצא בי פגם שכן נדחתי מן האהל, ושלא יהו ישראל אומרים: דומה שנמצא במשה פגם שכן נדחה מן האהל.

רבי יהודה אומר:
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שבא אוהבו אצלו והיה מבקש לומר לבן ביתו,
אמר המלך: מה אני מוציא את אוהבי לשוק, אלא יהא בכבודו בטרקלין ואני ובן ביתי נצא לשוק.

דבר אחר:

אין אומרים שבחו של אדם בפניו ואין תובעין עלבונו של אדם בפניו.

שמעו נא -
בבקשה דברי בנחת.

אם יהיה נביאכם -
אמרתי להם בחלומות ובחזיונות הייתי מדבר עמהם, שנאמר: בחלום חזיון לילה, לא כן נהגתי עם עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא - כל מה שבמעלה ושבמטה גליתי לו, כל מה שבים וכל מה שבחרבה, אף על מלאכי השרת ועל בית המקדש הוא נאמן.

לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא -
הראיתיו מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור, מה שהיה ומה עתיד להיות.
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו אפוטרופין הרבה, זה ממונה על חפץ זה ואחד ממונה על כולן.
כך יש מלאך ממונה על האש וזה על הברד וזה על הגובאי ומשה שלט בכולן.

משל למה הדבר דומה?
לעשיר שקנה קרקעות וכותב אונאות לשם אחר, אמרו: עכשיו הוא אומר שלו הם.
אמר ליה: נאמן הוא.
כך הקב"ה ברא העולם מתוך התורה וקראה לשמו של משה, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי, א"ל: עכשיו יהא אומר: אף אני שותף בעולמו.
אמר הקב"ה: בכל ביתי נאמן הוא.

פה אל פה אדבר בו -
פה אל פה -
אמרתי לו לפרוש מן האשה.

במראה - זה מראה דבור.
או אינו אלא מראה פנים?
הרי כבר נאמר: לא תוכל לראות את פני.

ר' עקיבא אומר:

האדם - כמשמעו,
וחי -
אלו מלאכי השרת (כתוב ברמז תל"א).

ולא בחידות -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: בן אדם חוד חידה משול משל, או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחידות ובמשלים כך אני מדבר עם משה?
תלמוד לומר: ולא בחידות.

ותמונת ה' יביט -
זה מראה אחורים.
או אינו אלא מראה פנים?
הרי כבר נאמר: והסירותי את כפי וראית את אחורי - זה מראה אחורים,
ופני לא יראו - אלו מראה פנים.
ואומר: ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור.
והלא אף קלי הדעת והדיוטות כותבין כן, ומה תלמוד לומר: פנים ואחור?
פנים - בעולם הזה,
ואחור - לעולם הבא.

פנים - בשלותם של רשעים ויסורין של צדיקים בעולם הזה.
ואחור - לעולם הבא, מתן שכרן של צדיקים ופורענות של רשעים.

וכתוב אליה קינים והגה והי –
קינים - של רשעים, שנאמר: קינה היא וקוננוה.
והגה - של צדיקים, שנאמר: עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור.
והי -
של רשעים, שנאמר: הֹוָה על הֹוָה.

ומדוע לא יראתם וגו' -
אין תלמוד לומר: בעבדי במשה אלא תחת שדברתם בעבדי - בי דברתם.
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו (עבד) [אפוטרופוס] במדינה והיו בני המדינה מדברים עליו.
אמר להם המלך: לא בעבדי דברתם בי דברתם, ואם תאמרו איני מכיר מעשיו, זו קשה מן הראשונה. לא עליו העליתם את הסרחון כי אם עלי, שאין רע מן הגנב [אלא] מי שהוא מקבל ממנו.

ויחר אף ה' בם -
בשניהם.

וילך -
מיד נתרפא אהרן.

ויחר אף ה' בם וילך -
מאחר שהודיען סרחונן אחר כך גזר עליהן נדוי.
והלא דברים קל וחומר: אם הקב"ה לא כעס על בשר ודם קודם שהודיע סרחונו, קל וחומר שלא יכעוס אדם על חברו עד שיודיענו סרחונו.

רבי נתן אומר:
מפני מה הודיען סרחונן ואחר כך גזר עליהן נדוי?
שלא יאמרו כדרך שאמר איוב: הודיעני על מה תריבני.

סימן תשמ
שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים דעתו לדעת המקום.
שבר את הלוחות,
ופרש מן האשה,
ופרש מאהל מועד
[והוסיף יום אחד].

פרש מן האשה,
כיצד?
אמר אם ישראל שלא נזדמנו אלא לפי שעה ולא נתקדשו אלא לקבל עשרת דברות נאמר להם: אל תגשו אל אשה, אני שאני מזומן לכך בכל יום ובכל שעה ואיני יודע אימתי מדבר עמי אם ביום אם בלילה, על אחת כמה וכמה. והסכימה דעתו לדעת המקום.

ר' יהודה בן בתירא אומר:
פה אל פה -
אמרתי לו לפרוש מן האשה, שנאמר: לך אמור להם שובו לכם לאהליכם וכתיב: ואתה פה עמוד עמדי.

פרש מאהל מועד, כיצד?
אמר: ומה אהרן אחי שנמשח בשמן המשחה ומרובה בגדים אמר לו הקב"ה: אל יבא בכל עת אני שאיני מזומן לכך, על אחת כמה וכמה.

שבר את הלוחות, כיצד?
אמרו: בשעה שעלה ונטלן וירד, שמח שמחה גדולה, כיון שסרחו ישראל, אמר: אם אני נותן להן מזקיק אני אותן למצות חמורות ומחייב אני אותם מיתה לשמים, שכתוב בהן: לא יהיה לך וגו', חזר לאחוריו, וראוהו הזקנים ורצו אחריו, אחז משה בראש הלוחות והן אחזו בראשן וחזק כחו של משה יותר מכחן של שבעים זקנים, שנאמר: ולכל היד החזקה וגו', נסתכל משה בלוחות וראה הכתב שבהן שפורח וכבדו על ידי משה ונפלו מידיו ונשתברו.

אחרים אומרים:
לא שבר עד שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר: אשר שברת.
אמר לו: יישר כחך ששברת.

ר' מאיר אומר:
ויהיו שם כאשר צוני ה' - שנצטוה ושבר את הלוחות.

והענן סר מעל האהל -
משל למלך בשר ודם שאמר לפדגוג: רדה את בני אבל לא בפני, וּמִשֶּאֵלֵךְ לי רדהו, מפני שרחמי האב על הבן.
והלא דברים קל וחומר: אם חס המקום על הצדיקים בשעת כעס קל וחומר בשעת רצון, שנאמר: כה אמר ה' בעת רצון עֲנִיתִיךָ.

סימן תשמא
והנה מרים מצורעת כשלג -
מלמד שנצטרעה כְּעֻזָּה, וללמדך, שנקית בשר היתה.
וכן הוא אומר: ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו' - ללמדך שנקי בשר היה.

ויפן אהרן אל מרים -
שנפנה מצרעתו.

ר' יהודה בן בתירא אומר:
עתיד ליתן את הדין, כל מי שאומר: נתנגע אהרן, אם הקב"ה כסה עליו ואתה מגלה עליו?! ועתיד ליתן את הדין, כל מי שאומר: צלפחד מקושש היה, אם הקב"ה כסה ואתה מגלה עליו?!
ועתיד ליתן את הדין, כל מי שאומר: שעקביא בן מהללאל נתנדה.

ויפן אהרן אל מרים -
מגיד שכל זמן שהיה רואה אותה היתה פורחת בה, לפי שנסתכל אהרן בנגעיו והלך לו, אמר אהרן: אני עכשיו מסתכל בשל מרים והלך לו.
ומנין אתה אומר כל מי שהיה מביט בו היה רותת?
אמרת: ויפן אהרן, יכול שהוצרך אהרן למי שיאמר לו צא ובקש ממשה, כדרך שהוצרכו רעי איוב, שנאמר: ויאמר ה' אל אליפז התימני.
אמר להם: אתם הייתם יוצאים בפתח שאני והוא יוצא הייתם יוצאים בזכותו, ועתה קחו לכם - כדאי אתם לעשות עמכם נבלה. ומה אם מי שבקש לזכות את הזכאי ולחייב את החייב כדאי הוא לעשות עמו נבלה, על אחת כמה וכמה המזכה את החייב והמחייב את הזכאי.

ויאמר אהרן אל משה -
אמר ליה: אם שוגגין היינו, מחול לנו כמזידין.

בי אדני -
בבקשה.

אל נא תשת עלינו -
אל תקבל עלינו חובה.

אשר נואלנו -
אמרו ליה: נתפשנו ששלחנו יד בך (כתוב ברמז רס"ד).

דבר אחר:

אשר נואלנו - זו היתה תחלה לנו שלא קלקלנו בך מימינו.

אל נא תהי כמת -
מה המת מטמא באהל אף כן מצורע מטמא בביאה.
אמר אהרן: נמצאתי מפסיד לאחותי שאיני יכול לא להסגירה ולא לטמאה ולא לטהרה, לפי דרכנו למדנו שהיה אהרן דורש אין אדם רואה נגעי קרוביו.

אשר בצאתו מרחם אמו -
מרחם אמנו יצאת, אלא שכינה הכתוב (כתוב ברמז תשל"ו).

ויאכל חצי בשרו -
(זו היא) [בשרנו היה צריך לומר] כענין שנאמר: כי אחינו בשרנו הוא.

אשר בצאתו מרחם אמו -
כולנו יצאנו מרחם אחד.

ויאכל חצי בשרו -
מגיד שהיא היתה מלמדת הנשים ואנו אנשים.

מכאן היה רבי שמעון אומר:
צריך אדם להיות מושל בשל עצמו מבשל אחרים.
ומנין אתה אומר שלא הוצרך משה לשמוע מפי אהרן?
אלא אמר משה: אינו דין שתהא אחותי בצרה ואני ברוחה?
תלמוד לומר: ויצעק וגו'.

סימן תשמב
תניא: ארבעה חשובים כמת:
עני,
ומצורע,
וסומא,
ומי שאין לו בנים.


עני, דכתיב: כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך.
מצורע, דכתיב: אל נא תהי כמת.
סומא, דכתיב: במחשכים הושיבני כמתי עולם.
ומי שאין לו בנים,
דכתיב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (כתוב ברמז קכ"ז).

אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו -
יש אדם אומר: אעקור שני שנשכה את לשוני, אקטע ידי שהכתה בשרי?!
אין הצדיקים מושלין בעצמן אלא באחרים.

ויצעק משה אל ה' לאמר -
בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לבקש [שאלותיו צריך] שיאמר שנים ושלשה דברי תחנונים, ואחר כך יבקש שאלותיו.

אל ה' לאמר -
מה תלמוד לומר: לאמר?
אלא שאמר לו: השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה: ויאמר ה' אל משה ואביה ירק וגו' (כתוב ברמז קע"ז).

אל נא רפא נא לה -
מפני מה לא האריך משה בתפלה?
שלא יהו ישראל אומרים: מפני שהיא אחותו הוא עומד הרבה בתפלה.

דבר אחר:

שלא יהו ישראל אומרים: אחותו נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה.

דבר אחר:
לא זהו משה שמתפלל והקב"ה שומע, כמה שנאמר: ותגזר אומר ויקם לך.
ואומר: אז תקרא וה' יענה.

מעשה באחד שירד לפני התיבה, בפני ר' אליעזר והיה מאריך יותר מדאי.
אמרו לו תלמידיו: כמה ארכן הוא זה!
אמר להם: כלום מאריך יותר ממשה רבינו, דכתיב ביה: את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה.

שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מקצר יותר מדאי.
אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה!
א"ל: כלום מקצר יותר ממשה רבינו, דכתיב: אל נא רפא נא לה.

אמר רב חסדא:
כל המבקש רחמים על חברו אין צריך להזכיר שמו, מנלן?
ממשה רבינו, שנאמר: אל נא רפא נא לה:

ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים -
רבי אחא ברבי יאשיה אומר:

שתי נזיפות נזפה, אלו אביה בשר ודם נזף בה, צריכה שתהא נכלמת שבעה, אי מה אביה בשר ודם שבעה, קל וחומר הקב"ה ארבעה עשר, דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה אביה בשר ודם שבעה אף הקב"ה שבעה.

שנו רבותינו:
נגח נגף נשך רבץ בעט ברשות הרבים - משלם חצי נזק.
ברשות הניזק - משלם נזק שלם, דברי רבי טרפון.

וחכמים אומרים:

חצי נזק.

א"ל רבי טרפון: ומה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים [שהוא פטור], החמיר בקרן, מקום שהחמיר עליהם ברשות הניזק אינו דין שנחמיר עליה בקרן?!
א"ל: דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק. ורבי טרפון לית ליה דיו, והא דיו דאורייתא הוא!
דתניא: מדין קל וחומר, כיצד?
ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו' -
[קל וחומר לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון], כי לית ליה דיו היכא דמיפרך קל וחומר, היכא דלא איפרך קל וחומר אית ליה דיו.

רבי טרפון, שבעה לשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארבסר, אתא דיו אפיק שבעה ואוקי שבעה. חצי נזק כתיב באורייתא, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו ואפקיה איפריך ליה קל וחומר.

ורבנן, שבעה דשכינה כתיבי, דכתיב: תסגר שבעת ימים.
ורבי טרפון, ההיא שבעה תסגר דדרשינן דיו הוא.
ורבנן, כתיב קרא אחרינא: ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים.
ורבי טרפון, ההוא דאפילו בעלמא דרשינן דיו, שלא תאמר הכא משום כבודו של משה, אבל בעלמא לא קא משמע לן.

ותסגר מרים -
(כתוב ברמז תקי"ח).

והעם לא נסע -
ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו.
מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר: ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך עכב לה הקב"ה ארון ושכינה כהנים ולוים וישראלים ושבעה ענני כבוד, שנאמר: והעם לא נסע עד האסף מרים.

יוסף זכה בעצמות אביו ואין באחיו גדול ממנו, ויעל יוסף לקבור את אביו.
מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה.
משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר: ויקח משה את עצמות יוסף.
מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה, שנאמר: ויקבור אותו בגי.

רבי יהודה אומר:
אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, הרי הוא אומר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו - זה נחלת בני ראובן, ולא נקבר אלא בשדה נחלתו של גד, שנאמר: ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו' וירא ראשית לו וגו', מלמד שהיה משה נתון על ידו של הקב"ה ארבעה מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מקלסים לפניו, ואומר: צדקת ה' עשה וגו', ולא משה בלבד אלא כל הצדיקים הקב"ה אוספן, שנאמר: והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך.

ואחר נסעו העם מחצרות -
וכי שתי חצרות היו שנסעו מזו וחנו בזו?!
אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים וחזרו וחנו לאחוריהם, לכך נאמר: ואחר נסעו העם וגו'.

אמר רבי אבהו:
כיון שהחזיקו בהמתן ליסע מיד שיצאו לדרך הפכו פניהן, סבורין שמא הענן מקדים לפניהן ולא מצאו אותו, למשה ואהרן ולא מצאו אותן, מבקשין את הבאר ולא מצאו אותו, מיד חזרו לחצרות, שנאמר: מקברות התאוה נסעו העם חצרות, למה?
כדי שידעו שבשביל מרים לא קדם הענן.
אמר הקב"ה: בעולם הזה על ידי שהייתם בטלים מדברי תורה הייתם מסיחים בבני אדם, אבל לעתיד לבא אתם למדים תורה מפי ואני מרבה לכם שלום, שנאמר: וכל בניך למודי ה' וגו'.

הפרק הבא    הפרק הקודם